באותו היום הייתה ביקורת של משרד הדתות בכולל בו אני לומד, ואני למזלי נופל על משכבי עם וירוס ידידותי.
אחרי כמה טלפונים ווואצפים בהולים, הרגעתי את הציבור, לוקח מונית ובא.
יצאתי אל החום הבני ברקי עם צעיף וסוודר עם פסים, כך בקול מאונפף ובאף סמוק, התחלתי לנופף לכיפות הצהובות.
אז הוא עצר לי, סרוג חינני, נעים להכיר- צחי.
לאן צריך?
רחוב הכבושים 13 מכיוון הרבי ממילנובסק, אמרתי, מתקשה להעביר את ה'ממים' דרך האף.
קיבלת אחי, אמר, והפעיל מונה חכם בסמארטפון המסורבל שלו.
תראה את הטכנולוגיה של היום, מי היה מאמין איזה גאונות, שערי חכמה, בוא שים לב, אני לוחץ פה ו...
אחי אתה לא איתי, מה קרה? הכל כשר פה. מה הקטע שלכם? מילא בלי רדיו, בלי טלוויזיה אבל בלי אינטרנט? חביבי, העולם צועד לשם, עוד מעט הכל יעבור לאינטרנט.
צודק, אמרתי לו, מה שצריך גם לי יש, אבל בלי כל הטומאה המטפטפת מהמכשיר הזה.
אחי, באמא שלי, מאז שקניתי את המכשיר הזה, לא השתמשתי איתו לכלום חוץ מהאפליקציות של המוניות וגם ההיא שעושה אותך זקן, זה משהו היסטרי, אתה חייב לראות.
לא מעוניין, תודה. אם תרצה אסביר לך גם למה אבל תהיה אמיתי איתי.
בטח, מילה של צחי, כולם יודעים, ברזל.
יש לך ילדים? שאלתי.
בטח, שלושה, איזה מתוקים ישתבח שמו, חכמים, עם ראש טוב, קשים... ה' יעזור, הדור של היום לא פשוט, קשה להם.
נכון מאד, באמת קשה להם ואני יסביר לך מדוע קשה להם.
כל אדם שמתרגל לדבר מסוים מאבד את היכולת להתפעל ממנו. לדוגמא, אדם העובד בגבהים מאבד את פחד הגבהים, וגם אדם העובד בזבל כבר לא מריח זבל. תחשוב רגע מה אם האדם שעובד בגבהים ירצה להרגיש פעם פחד גבהים, הוא יצטרך לקפוץ ממטוס או כדור פורח, וגם זה, אחרי שיתרגל כבר לא יספק אותו.
הרגש האנושי בנוי בצורה שהוא מתרגש מדברים שאינם רגילים אצלו- או כי הם חדשים, או כי הוא משתמש בהם במינון. קח דוגמא קיצונית יותר אך רלוונטית יותר, לפני יותר ממאה שנה כשהומצא הוידאו ה'ראי-נוע' סרטים אילמים, עם כיתוב או בלי, זה היה היסטריה שוברת קופות. עד שהתרגלו האנשים והתקדמו לוידאו שחור לבן עם קול, אז הגיע הצבעוני ואז התלת מימד, כל השלבים האלה הם תוצאה ישירה של שחיקת הרגש. אם תקרין היום סרט שחור לבן מרצד, אף אחד לא יעיף מבט, זה כבר לא מרגש.
אנחנו, החרדים השמרנים, איך שאתם קוראים לזה, השארנו את הרגש שלנו במצב הרגיש שאצלכם היה בימי קדם, מה שנראה לכם כנסיון קל, אצלינו הוא נסיון קשה פי כמה. ומצד שני הרווח כולו שלנו להתענג ולהתרגש מהחיים הפשוטים בלי הרעב לזיקוקים וחידושים. לכן מן הסתם הבן שלי מתרגש כשאני קונה לו ארטיק רמזור מטפטף, הרבה יותר ממה שהבן שלך התרגש כשקנית לו אייפון.
הנה תעצור לי פה. דיברתי הרבה, הגרון שלי דואב.
תשמע, כך צחי תוך ספירת העודף, אין לי מה לענות לך אני חווה את זה על בשרי, אני כל בוקר יורד למרצדס ולא מבין איפה ההתרגשות, הגאווה שהייתה לי כשקניתי אותה ו...וואלה מה אני יגיד לך חידשת לי משהו.
יצאתי מהמונית, ונשמתי עמוק, כמה האויר של בני ברק צח לעומת המוניות עם האויר של תל אביב.
אחרי כמה טלפונים ווואצפים בהולים, הרגעתי את הציבור, לוקח מונית ובא.
יצאתי אל החום הבני ברקי עם צעיף וסוודר עם פסים, כך בקול מאונפף ובאף סמוק, התחלתי לנופף לכיפות הצהובות.
אז הוא עצר לי, סרוג חינני, נעים להכיר- צחי.
לאן צריך?
רחוב הכבושים 13 מכיוון הרבי ממילנובסק, אמרתי, מתקשה להעביר את ה'ממים' דרך האף.
קיבלת אחי, אמר, והפעיל מונה חכם בסמארטפון המסורבל שלו.
תראה את הטכנולוגיה של היום, מי היה מאמין איזה גאונות, שערי חכמה, בוא שים לב, אני לוחץ פה ו...
אחי אתה לא איתי, מה קרה? הכל כשר פה. מה הקטע שלכם? מילא בלי רדיו, בלי טלוויזיה אבל בלי אינטרנט? חביבי, העולם צועד לשם, עוד מעט הכל יעבור לאינטרנט.
צודק, אמרתי לו, מה שצריך גם לי יש, אבל בלי כל הטומאה המטפטפת מהמכשיר הזה.
אחי, באמא שלי, מאז שקניתי את המכשיר הזה, לא השתמשתי איתו לכלום חוץ מהאפליקציות של המוניות וגם ההיא שעושה אותך זקן, זה משהו היסטרי, אתה חייב לראות.
לא מעוניין, תודה. אם תרצה אסביר לך גם למה אבל תהיה אמיתי איתי.
בטח, מילה של צחי, כולם יודעים, ברזל.
יש לך ילדים? שאלתי.
בטח, שלושה, איזה מתוקים ישתבח שמו, חכמים, עם ראש טוב, קשים... ה' יעזור, הדור של היום לא פשוט, קשה להם.
נכון מאד, באמת קשה להם ואני יסביר לך מדוע קשה להם.
כל אדם שמתרגל לדבר מסוים מאבד את היכולת להתפעל ממנו. לדוגמא, אדם העובד בגבהים מאבד את פחד הגבהים, וגם אדם העובד בזבל כבר לא מריח זבל. תחשוב רגע מה אם האדם שעובד בגבהים ירצה להרגיש פעם פחד גבהים, הוא יצטרך לקפוץ ממטוס או כדור פורח, וגם זה, אחרי שיתרגל כבר לא יספק אותו.
הרגש האנושי בנוי בצורה שהוא מתרגש מדברים שאינם רגילים אצלו- או כי הם חדשים, או כי הוא משתמש בהם במינון. קח דוגמא קיצונית יותר אך רלוונטית יותר, לפני יותר ממאה שנה כשהומצא הוידאו ה'ראי-נוע' סרטים אילמים, עם כיתוב או בלי, זה היה היסטריה שוברת קופות. עד שהתרגלו האנשים והתקדמו לוידאו שחור לבן עם קול, אז הגיע הצבעוני ואז התלת מימד, כל השלבים האלה הם תוצאה ישירה של שחיקת הרגש. אם תקרין היום סרט שחור לבן מרצד, אף אחד לא יעיף מבט, זה כבר לא מרגש.
אנחנו, החרדים השמרנים, איך שאתם קוראים לזה, השארנו את הרגש שלנו במצב הרגיש שאצלכם היה בימי קדם, מה שנראה לכם כנסיון קל, אצלינו הוא נסיון קשה פי כמה. ומצד שני הרווח כולו שלנו להתענג ולהתרגש מהחיים הפשוטים בלי הרעב לזיקוקים וחידושים. לכן מן הסתם הבן שלי מתרגש כשאני קונה לו ארטיק רמזור מטפטף, הרבה יותר ממה שהבן שלך התרגש כשקנית לו אייפון.
הנה תעצור לי פה. דיברתי הרבה, הגרון שלי דואב.
תשמע, כך צחי תוך ספירת העודף, אין לי מה לענות לך אני חווה את זה על בשרי, אני כל בוקר יורד למרצדס ולא מבין איפה ההתרגשות, הגאווה שהייתה לי כשקניתי אותה ו...וואלה מה אני יגיד לך חידשת לי משהו.
יצאתי מהמונית, ונשמתי עמוק, כמה האויר של בני ברק צח לעומת המוניות עם האויר של תל אביב.