ככה זה בחיים! יהודי, גם כאשר חטא, נשאר יהודי. וגם כשיהודי חוטא יש לו הסברים לזה (אותם הוא מסביר למצפון שלו, שלא יגיד שזה יצר הרע ודי)איך שלא יהיה, בשונה מכל מה שתמצאו בכל מקום אחר, בלחיות וחצי, כולם טובים. לכולם כוונות טובות ומניעים ישרים וקדושים. כל המסובים לשולחן הספר, סועדים בשתיקה ודממה. אין פרץ, אין יוצא/ת, אין צווחה, אין רוע לב, אין גבר מושחת, אין בריות אפלות. פה ושם נופלים האנשים לעתים, שוגים בשגגתם, ותיכף מצפונם מכה בהם והם חוזרים בתשובה, מכים על חטא ומחפשים דרכיהם. רק טעות או קריאה לא נכונה של המצב יכול להוביל אותם לעשות לא טוב.
ודווקא מוישה מתואר כאדם די אנוכי ולא רואה את אשתו ממטר. אבל הוא לא מושחת. המצפון שלו מאחר מאד להגיע, אבל לא התפקיד שלנו לדון אותו ברותחים.
הסופרת עשתה פה עבודה מדהימה.
היא נכנסה לנעליים של הדמויות שתמיד דנות את עצמן לכף זכות.
אותנטי ביותר.
הרבה יותר מלתאר יצור מושחת שחושב שאין דין ואין דיין.
את המצפון לא אנחנו המצאנו, הוא תמיד היה
לא חכמה להתעלם ממנו
ולא חכמה להציג שחור לבן- האיש הטוב והאיש הרע. זה קיצ'י