אנשים שקמים בבוקר בלי בעיות פשוט לא מבינים את אלו ש... לא שומעים את השעון מעורר!
מצאתי פוסט של יעל זלץ (פתוח בנטפרי) על אנשי בוקר ואנשי לילה, ושם היא מסבירה על אלו שקשה להם כל-כך לקום, גם אם ילכו לישון בשקיעה!
היא כותבת: "בואו נשים לב להבדל: יש מי שעייפה בבוקר, כי לא ישנה מספיק. אם תישן שעה קודם – תקום כמו לביאה. אבל יש מי שקשה להם בבוקר, וזה סיפור אחר לגמרי. לא קשור לשעות שינה. קשור למנגנונים שונים בגוף".
היא עונה שם למישהי: "לא עצלנות, לא מידות רעות, וגם לא עייפות של חוסר שינה. פשוט קושי לתפקד בבוקר. בלי קשר לכמות השינה, עם קשר למנגנוני ערנות והרדמות של הגוף".
מה שהכי נוגע ללב, אלו התגובות שמופיעות שם לפוסט, של נשים שמתמודדות
שנים עם הקושי הזה, חלקן מתביישות, מאוכזבות, מאשימות את עצמן. מרגישות שזו נקודה כל-כך רגישה.
והפוסט הזה נתן להן פתאום להבין מה קורה איתן, ושהן לא אשמות, והן לא היחידות!
זה מזכיר את הקושי של ילדים שיש להם דיסלקציה או בעיות קשב וריכוז, שפעם לא הבינו אותם ורק האשימו, וגם הם האשימו את עצמם. וכל העצות הרגילות לילדים שובבים ו'עצלנים' - לא הועילו בכלום, ורק הגבירו את התסכול.
רואים את זה בכל-כך הרבה תחומים, שבן אדם בנוי אחרת.
זה לא אומר שאין מה לעשות ואין איך לעזור לו.
זה כן אומר שאין מה להאשים, ושהעצות הרגילות שמתאימות לאדם שלא בנוי ככה - לא מספיקות במקרים האלה. (בינינו מי לא עייף בבוקר, ולמי לא קורה שאין שום כוח וחשק לקום מהמיטה. ועדיין זה לא זה. זה משהו שונה מאוד).
בקיצור, מי שבנטפרי יכולה לעשות חיפוש: אימהות של בוקר - ולהגיע לשם.
יש שם גם עצות.