סיפור בהמשכים אולדנבורג - שיבת הכתר

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
בניגוד להרבה סיפורים אחרים שנועדו להיכתב בהמשכים ותמו ביום אחד בהיר, הסיפור של אולדנבורג כתוב במלואו, עד האפילוג הדרמטי שלו.
כתבתי אותו מזמן, לעיניהם של קבוצת חברות נלהבת ואוהדת, והסיפור בא אל סופו לפני שנה בדיוק.
היה כואב לעזוב את הדמויות המוכרות והאהובות, וכבר ניסחתי בסיס לספר שני.
אבל אז, נפל עלי צרתו של השכתוב. לכתוב פרקים שלמים מחדש. לסדר בעיות של ייחוד [אופס! סופרים - זה קורה. לשים לב...] ועוד כל מיני כאלו.
ומאז ועד היום, אולדנבורג יושבת יפה במחשב, ומחכה ליום הזה.
אני מעלה את הסיפור הזה בשביל ביקורת, ודרבון. שיהיה לי משהו שישכנע אותי לשבת ולערוך את הפרקים כמו שצריך.
אז בבקשה - מי שאהב את הסיפור, אל תגידו היה יפה ותמשיכו הלאה. יש לכם שתי דקות? תכתבו מה יכול להשתפר.

שתי מילים על אולדנבורג - ממלכה גאה, עצמאית. לא בהשראת אף ספר [כן, גם לא ממלכה במבחן, רבותיי] ומצד שני - הוא נכתב כדי לעבות את הענף הזה. ממלכה מסוג שונה לחלוטין, סיפור מנקודת מבט שונה...
בכל אופן, די להקדמות.
ניפגש באולנדבורג הבירה.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
פרק 1 [חלק א]

המסדרונות היו חשוכים ואפלים, כמו שרק מסדרונות של בית כלא יכולים להיות בחצות הליל.

שש עשרה, שבע עשרה, שמונה עשרה... האיש לבוש השחורים מנה בשפתיים מהודקות את התאים שלשמאלו, ליבו הולם בחוזקה.

תשע עשרה.

הוא נעצר על יד הסורגים הצפופים הנמתחים מן התקרה ועד לקרקע ומהווים כותל רביעי הסוגר על העצור. אישוניו היו מכווצים בשעה שבחן את האסיר השרוע על הדרגש. כן, זה הוא.

ליבו פרפר בהתרגשות. זה הוא. מבט מהיר לאחור גילה מסדרון ריק, והוא שלף במהירות מפתח מכיס נסתר התפור בבגדו ותחב אותו לתוך החור החלוד. אחרי מאבק קצר וצרימה מהדהדת, הסורג נפתח.

בנשימה עצורה קפא על מקומו, דרוך.

דקה חלפה, והצחוק הגס שהדהד במסדרונות נשאר מרוחק כשהיה לפני כן. באיטיות הוא משך את דלת הסורגים, מעיף מבט זהיר נוסף לכל עבר וחמק מבעד הסדק הצר. הנס סגר את הדלת, על אף שזו לא הסתירה דבר והתא היה גלוי לכל סוהר שיעבור על ידו.

אל תחשוב על זה, ייעץ לו קול רגוע מתוכו. אולף אמר שמניסיונו זה ארבע שנים קומת המרתף כמעט ואינה מאוכלסת. הסוהרים ממעטים לרדת אליה. האסירים שם ממילא אזוקים אל הקיר ואינם דורשים שמירה מיוחדת.

אבל הם טועים.

הנס השפיל את מבטו אל האסיר השוכב על הדרגש שלא היה גבוה אפילו ברבע מטר מהרצפה התחוחה, יראת כבוד גורמת לו לבלוע את רוקו. אריך, האיש שלו היה חופשי היה עליו לכרוע ברך לפניו ולקרוא לו 'הוד מלכותו'. אם בכלל היה זוכה לראות את פניו מקרוב.

בזהירות ובחשש הוא התכופף, טופח על שרוולו הקרוע והמלוכלך בדם של האיש.

נשימתו של האסיר נרעדה. גופו שפעם היה המוצק והחזק שבממלכה התכווץ, מגן על עצמו.

"אריך!"

עיניו של האסיר נפקחו באחת ובחנו את הצעיר הגוחן מעליו במבט חד, עוצמתי. גורם להנס להירתע עד לסורגי המתכת.

אריך הזדקף בזריזות, פניו חצובות משיש ואינן מסגירות את נחשול הכאב המציף אותו עם כל תנועה שלו. "מי אתה?" תבע, עיניו אינן מרפות מהמבקר.

"הנס, חבר מחתרת", השיב, בשרו נעשה חידודין חידודין. אריך לא יזיק לו, אבל הידיעה הזאת לא גרמה לדמו להירגע או לנשימותיו להאט.

"איפה אולף? מה קרה לו?"

הנס בלע את רוקו, ואסף אוויר אל ריאותיו ככל שיכול. "שבר את רגלו", פלט בנשיפה, "הוא לא יכול לקום ממיטתו וביקש ממני לבוא הנה במקומו. הוראתו הייתה שאעביר לך את האיגרת הזו".

הנס שלף את הקלף המגולגל מכיסו, מושיט אותה למנהיג. הדממה העמיקה. חיוך קטן ומרמז עלה על שפתיו של האסיר, וידיו לא הושטו לקחת את המכתב.

הנס הסמיק, מבחין בטבעות המתכת המקיפות את פרקי ידיו.

"סליחה", מלמל אינסטינקטיבית, וביד גמלונית פרש את האיגרת לפני האסיר המלוכלך.

"האור לא מגיע לפינה שלי", אמר אריך בנינוחות, כלל אינו נראה נבוך מכך שעל כל צעד ושעל הוא נזקק לסיוע. האם הוא אמור להתבייש בכך שהקריב את חרותו למען עמו ומלכו? שיתביישו להם כל אותם חשובים שעדיין מתהלכים כשראשם מחובר לכתפיהם, ומכרו את עמם ונשמתם לשטן עבור כבוד ושררה.

הנס קרב את הנייר לאישוניו עד שדמעות מאמץ עלו בהן. "אין כאן מספיק אור".

"וודאי אולף חשב על כך והורה לך לקרוא את המכתב קודם שהגעת הנה", ציין המנהיג. "תוכל להעביר לי את התוכן בעל פה?"

האיש הצעיר הנהן והעביר יד מיוזעת על שערותיו הקצוצות. "לא לגמרי הבנתי. אני לא עוסק בתחום הזה".

אז למה אולף בחר בך? חלף הרהור חפוז במחשבתו של האסיר. יכולות להיות שתי סיבות בלבד: או שהאיש נאמן מאוד, או שהוא מוכשר מאוד. ואת הכתובת שעליו לתת לו היום אפשר לתת רק לנאמן. גילויו יכול להמיט אסון על המחתרת ועל הממלכה הנאנקת.

האם הצעיר הגבוה שעומד מולו בכניעה ימכור את המידע תמורת הסכום העצום שמבטיח הבוגד מן הארמון?

אריך נענע בראשו לשלילה. "חזור לאולף, ואמור לו שאינני יכול למסור את המידע לאדם שאינני מכיר. נחכה שהוא יחלים כדי להמשיך עם התוכנית". הוא לא ייקח סיכון, אפילו אם שתיקתו תדחה את המהפכה בשנה ואף בחמש. גם אם בסופו של דבר תוביל למותו. אנה מעל הכל.

"אולף אמר לי שאני אמור לחזור אליו עם הכתובת של אנה". הטיל הנס משפט שעצר את ליבו של אריך מפעום. מבט רדוף עלה בעיניו לראשונה, והכחול שבהם נעשה לתהומות טובעניים שהפתיעו את פעיל המחתרת.

רק אחר שתרחישי אימה חלפו נגד עיני רוחו וצמררו אותו, הבין המנהיג את המסר המרומז שהוטמן במשפט. אולף רצה לרמז לו שהנס נאמן, אחרת לא היה אומר לו את מטרת בואו. איך יכל לחשוד באולף שישלח לו איש לא נאמן?

"אנה עובדת אצל היינריך שריינר, המשנה למלך, כמשרתת", אמר באיטיות. אלוקים, שמור על אנה שלי. שהמידע הזה לא יגיע לאף אחד בעולם מלבד אולף. "ואמור לאולף שאף אחד, אבל אף אחד בעולם לא אמור לדעת מזה. בכל מה שקשור לאנה שלי – אתה והוא יהיו האחראיים הבלעדיים. מובן?"

הנס הניח יד על ליבו, משתחווה. "כן, המנהיג. נשמור על אנה כמיטב יכולתנו".

חיוך קלוש, חושש, עלה על שפתיו של אריך. "רק אל תעביר את המידע לאף אחד מלבד אולף. לא נראה לי שיהיה לכם דרך לשמור עליה, היא עקשנית ונחושה להשיג כל מטרה שהיא, והנאמנות לממלכה זורמת בעורקיה. הייתי מעדיף שהיא תישאר מחוץ למעגל המחתרתי, אבל..."

פעמון הגונג נחבט פעמיים, קוטע את דבריו של האב הדאוג.

שריריו של הנס התקשו. "עלי לצאת מכאן", עיניו נדדו אל הסורג, והוא נסוג אליו בחופזה.

אריך הנהן. "בעוד עשר דקות חיילי המשמר יגיעו לקומה הזאת, וכשהם יצאו הבניין יינעל עד אור הבוקר. יש לך עשר דקות בדיוק על מנת להימלט, אם תפספס אותן – סיכוייך לצאת לאור יום קלושים למדי".

בעיניים מכווצות הוא עקב אחר הצעיר החומק מהתא ונמוג בחשכה. אלוקים, שמור עליו. ועל אנה.



קולו של הפטרול עלה מן הקומה השלישית, והנס מצא את עצמו בסוף המסדרון המוביל לכניסה למבצר מתנשף, ראשו סב לכל עבר בחשש.

מיהו זה שנשאר לשמור על הפתח, בשעה שהמשמר היוצא עובר במסדרונות?

פעיל המחתרת התקרב בצעדים חתוליים לדלתות עץ מחוזקות בשרשראות ברזל אימתניות, מהדק את האגרת אל ליבו. עליו להיפטר ממנה במהירות. די במסמך הזה להסיר את ראשו מעליו, להכחיד את קיומה של המחתרת ולהוריד לאפס את הסיכויים לפריקת עול המלך האכזר מעליהם. צמרמורת התפתלה במורד שדרתו כשחשב על האחריות שנושא על כתפיו והוא הידק את שפתיו במתח.

העששית התלויה על יד שומר הפתח הטילה צללים מאיימים על הקירות העבים והרצפה האפרפרה. הלהבה המרצדת אפשרה לו לזהות את הסימן המוסכם: צעיף אדום כרוך למחצה על הצוואר.

"פתח לי את הדלת, שומר", הגיח מתוך האפלה, ידו הימנית בגובה העיניים ואצבעותיה מתעקלות לקוד המחתרתי.

השומר השהה עליו לרגע את אישוניו, מזהה את הצעיר. בשתיקה הוא הסיט את הבריח ופתח את הדלת לכדי סדק צר שבקושי אפשר לו לעבור.

"מהר!" הפטרול סיים את הקומה השנייה וקולו הלך והתקרב. "אני צריך להסיט את הבריח לפני שהם מגיעים!"

הנס הצמיד את האיגרת אל ירכו והשתחל במאמץ אל הקור הצורב ששורר בחוץ. רחש קל עלה מעבר לדלת כשהבריח הוסט שוב, והפעיל נשם לרווחה. הוא מחוץ למבצר המאיים. את החומות שסביב המבצר ייקל עליו לעבור.

עכשיו פניו מועדות לשלב השני בתוכנית.

הנס ווידא שאין איש בסביבה עד למעשיו, התכופף וחלץ את המגף הימני. פיסת הנייר המגולגלת תמעך שם, אמנם, אבל רק עד שיוכל להעלותה באש או למחוק את הכתוב עליה במים. באנחת רווחה הוא הכניס את רגלו לחלל שהצטמצם.

רחובות העיר עטו אפילה סמיכה, מחניקה. פנסיהם כבר מזמן לא התנוססו בראש העמודים, הבנדיטים לקחו את כולם. ואף אילו היו שם, הוסיף הנס בנימה עגמומית, לא הייתה אפשרות לשלם עבור כל כך הרבה שמן. המיסים שהמלך מטיל חדשים לבקרים כדי לממן את הנשפים הראוותניים של המלכה מרוקנים את כיסיהם המדולדלים של האזרחים. אנשי העיר הנתונים במצוקה לא ינדבו סכום נוסף עבור שמן לתאורת רחוב. את מי היא מעניינת, כשהם עומדים על סיפו של מוות ברעב.

משהו חייב להשתנות, ובקרוב, לחש לשמיים הכהים ששבריר ירח שופע אור לבנבן תלוי במרכזו. לא נוכל לשאת את המלך הזה עוד זמן רב מידי. אלוקים---

ואנה הפתרון. הפתרון היחיד, למעשה.

ואם אביה טועה ואפילו במעט – אסון כבד יותך על הארץ האהובה שלו.
 
נערך לאחרונה ב:

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו
יש לפרק הזה ריח ממש מסקרן...
הכתיבה מעולה, אם כי הפרק היה מעט ארוך מדי לפלטפורמה אינטרנטית. אולי כדאי לך לשקול לקצר את הפרקים הבאים.

התפור בבגדו
די מיותר, למעשה. יכולנו לנחש שהכיס הנסתר הוא בתוך בגדו של הנס, ולא בתוך הקיר למשל.
את בטוחה שאת רוצה להשתמש בממלכה מומצאת משלך באמות המידה המוכרות שלנו? אני הייתי ממליצה בחום להמציא אמות מידה משלך. או, אם הממלכה היא על רקע היסטורי כלשהי (כמו כוזר של מיה קינן) להשתמש באמות מידה שהיו מקובלות אז בתקופה.
השרוול הקרוע והמלוכלך בדם
משהו בתחביר היה קצת מדי מורכב בשבילי. אולי 'שרוולו הקרוע והמלוכלך בדם' יהיה יותר טוב...
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
כן, הפרק הזה ספציפית יצא לי ארוך יותר מהרגיל.
בעזרת ד' שאר הפרקים יהיו קצרים יותר לפלטפורמה המדוברת
תודה על הביקורת!
אשנה את מה שדרוש שינוי...
וואו
יש לפרק הזה ריח ממש מסקרן...
הכתיבה מעולה, אם כי הפרק היה מעט ארוך מדי לפלטפורמה אינטרנטית. אולי כדאי לך לשקול לקצר את הפרקים הבאים.


די מיותר, למעשה. יכולנו לנחש שהכיס הנסתר הוא בתוך בגדו של הנס, ולא בתוך הקיר למשל.

את בטוחה שאת רוצה להשתמש בממלכה מומצאת משלך באמות המידה המוכרות שלנו? אני הייתי ממליצה בחום להמציא אמות מידה משלך. או, אם הממלכה היא על רקע היסטורי כלשהי (כמו כוזר של מיה קינן) להשתמש באמות מידה שהיו מקובלות אז בתקופה.

משהו בתחביר היה קצת מדי מורכב בשבילי. אולי 'שרוולו הקרוע והמלוכלך בדם' יהיה יותר טוב...
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, סיפור טוב.
ממש סיפור טוב.
נראה שיש לו את כל המרכיבים הדרושים- עלילה מעניינת ואינטלגנטית (ככה נראה מהפרק הזה, מקווה שאכן כך ההמשך), כתיבה איכותית, דמויות בנויות- שאני מאמינה שעם המשך הסיפור נראה יותר את המורכבות שלהן. בהחלט הייתי מדמיינת אותו יוצא בתור ספר.

באמת רק כי בקשת, קצת ביקורת...

ליבו פרפר בהתרגשות. זה הוא.
הפריעה לי טיפה החזרתיות... אולי כדאי להחליף באחד המקומות.

וכן היה לי מוזר שהוא קורא למלך בשמו הפרטי. אבל אולי זה כינוי למלך באותה ממלכה...?


שתהיה הרבה הצלחה!
מחכה להמשך.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
תודה, @שיבת ציון
מעניין אותי מה שאמרת.
החזרתיות הייתה בכוונה, לא בלי שימת לב. אבל אם זה לא נשמע טוב... אולי אטה את המילה "הוא" או אדגיש אותה...
ולגבי המלך - זאת נקודה שתתברר בהמשך.
לא ,בעצם - את צודקת. אני אשנה את זה. תודה!!!
לא יודעת למה לא נתן לי לערוך בקובץ, אז אכתוב כאן מה שכתבתי בוורד...

איך יקרא לו, לנסיך, שר הצבא לשעבר, והמלך הנוכחי ?

לקרוא לו אריך... אי אפשר. אבל הוא חייב להעיר אותו. כשבטנו מכווצת ועיניו עצומות קרא לאסיר בשמו. "אריך!"

ואת יודעת מה?
חוץ מהביקורת שהוסיפה לי המון ברמה שאי אפשר לתאר - גם המחמאות נתנו לי כוח ועידוד להמשיך...
תודה.
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו. נראה ממש מבטיח.
מזכיר לי משהו שאני באמצע לכתוב... את המילים שכתבת על אולדנבורג הרגשתי כאילו אני כתבתי, ממש אותו הרעיון.
וכן, את באמת צודקת- לא יזיק שיהיו עוד סיפורים על ממלכות, ולו בשביל שיפסיקו להגיד על כל סיפור מלוכה 'מה זה חיקוי של ממלכה במבחן?'...
שוב- הסיפור נראה ממש מסקרן. מחכה כבר להמשך. ובאמת- גם לי כמו @שיבת ציון הרגיש קצת מוזר שהוא קרא למלך בשמו הפרטי. גם אם כרגע הוא אינו מלך, אם מדובר בחבר מחתרת היה מתבקש שהוא יקרא לו 'הוד מלכותו' או לכל הפחות 'אדוני'.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה

מצטרפת לקודמיי, נראה בהחלט מסקרן:) כתוב יפה, ברמה טובה.
יש כמה הערות ברמה של כתיבה, אבל זה אני מאמינה שכשתתני לעריכה אז יעברו איתך על זה.

יש הרבה רקע, ונראה שהוא בנוי היטב, אנחנו מרגישים את הכובד שלו בסצנה הזו. שזה מעולה.
אישית אני יכולה לשתף אותך שאני מאד אוהבת כשיש עוד קצת דברים שאני צריכה לפענח בעצמי, מלבד הרקע. תחושות, מחשבות, אינטרסים. בפרק הזה האינטרסים של כולם גלויים ומפורשים. המחשבות והרצונות של שתי הדמויות המרכזיות- הן הפורץ והן המלך- מפורשים. גם האינטרסים של דמויות שלא נמצאות ממשית בקטע- למשל, המלך המרושע והבוגד- גלויים עבורנו. אין לנו דמות לפענח או ידע לחבר בכוחות עצמנו, אנחנו לא שותפים בסיפור, אנחנו צופים. ויותר מזה- הקשר שלנו עם הדמויות עלול להישאר קצת שטחי, דווקא בגלל שהן חשופות כל כך.
אם אחת מהדמויות האלו הייתה נכתבת רק בגוף שלישי, ללא מחשבות, אלא היינו צריכים לנסות לפענח אותה משפת גוף, הבעה או נימת קול, זה היה יכול להיות מעניין יותר. אם המלך היה רק אומר- "אנה..." בנימת קול שמבטאת את הכאב שלו, אם היינו שומעים על ידי דיאלוג ממאן את הקושי שלו בלמסור את הכתובת שלה (ולא שומעים על הקושי הזה מהמחשבות שלו באופן מפורש), ואחר כך רואים באיזו צורה מיוסרת הוא מוסר אותה לבסוף- זה היה רגע עמוק ומסקרן יותר עבורנו. באותו אופן, אם הנס היה פחות מפורש, והמחשבות שלו היו נסתרות מאיתנו- היינו יכולים לחשוב שאולי הוא בוגד, ושהוא עלול להשתמש לרעה בפיסת המידע היקרה שניתנה לו. כשאנחנו שומעים את המחשבות השליליות שלו על המלך הבוגד, אין לנו שום מתח. הכל מפורש וידוע.

למעשה, המידע שאנחנו נבין בסוף על ידי שתי הדרכים (אם הדמות מפורשת וגלויה ואם לאו), יהיה אותו מידע. למשל, אם היית מתארת את המלך בצורה יותר מרומזת ועקיפה ופחות מפורשת- הקוראים עדיין היו מבינים היטב שאנה חשובה לו, על אף שהם לא היו יודעים מי זו.
בקיצור, כשהדמות לא מפורשת, זה מאפשר לקורא להבין דברים בכוחות עצמו או אפילו להישאר עם התהיה, שזה גם מעולה. זה יוצר קשר רגשי עם הדמויות ומעורר עניין.



ואני מוסיפה- בהצלחה רבה!! וכל הכבוד על ההתמדה ועל סיום של סיפור:) מראה על הרבה כח רצון והתמדה. תודה שאת חולקת אותו איתנו:)
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מדהים.

זה לא עוד חיקוי, עוד פאנפיק בשינוי פרטים מועט.
זה משהו אחר.

יותר ממחכה להמשך. הצלחת לסקרן אותי.
תודה.
זאת לגמרי המטרה, וכשניגשתי לפני כמעט שנתיים לכתיבת הסיפור - הרעיון היה ליצור משהו שונה לחלוטין. בהתחלה זה היה אמור להיות סיפור מתח על רקע היסטורי, מה שהתברר כמאוד קשה... אמנם זה השתנה קצת, אבל בהחלט - אני שמחה שהקוראים שמים לב לזה שהסיפור לגמרי לגמרי לא פאנפייק...

עוד נקודה קטנה, @פניני ריין - מבקשת עזרה... ניסיתי לחפש מה הייתה אמת המדידה בנסיכויות גרמניה של ימי הביניים, ולא הצלחתי למצוא חומר.
אם מישהו כאן יודע... יעזור לי מאוד.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
בעז"ה

מצטרפת לקודמיי, נראה בהחלט מסקרן:) כתוב יפה, ברמה טובה.
יש כמה הערות ברמה של כתיבה, אבל זה אני מאמינה שכשתתני לעריכה אז יעברו איתך על זה.

יש הרבה רקע, ונראה שהוא בנוי היטב, אנחנו מרגישים את הכובד שלו בסצנה הזו. שזה מעולה.
אישית אני יכולה לשתף אותך שאני מאד אוהבת כשיש עוד קצת דברים שאני צריכה לפענח בעצמי, מלבד הרקע. תחושות, מחשבות, אינטרסים. בפרק הזה האינטרסים של כולם גלויים ומפורשים. המחשבות והרצונות של שתי הדמויות המרכזיות- הן הפורץ והן המלך- מפורשים. גם האינטרסים של דמויות שלא נמצאות ממשית בקטע- למשל, המלך המרושע והבוגד- גלויים עבורנו. אין לנו דמות לפענח או ידע לחבר בכוחות עצמנו, אנחנו לא שותפים בסיפור, אנחנו צופים. ויותר מזה- הקשר שלנו עם הדמויות עלול להישאר קצת שטחי, דווקא בגלל שהן חשופות כל כך.
אם אחת מהדמויות האלו הייתה נכתבת רק בגוף שלישי, ללא מחשבות, אלא היינו צריכים לנסות לפענח אותה משפת גוף, הבעה או נימת קול, זה היה יכול להיות מעניין יותר. אם המלך היה רק אומר- "אנה..." בנימת קול שמבטאת את הכאב שלו, אם היינו שומעים על ידי דיאלוג ממאן את הקושי שלו בלמסור את הכתובת שלה (ולא שומעים על הקושי הזה מהמחשבות שלו באופן מפורש), ואחר כך רואים באיזו צורה מיוסרת הוא מוסר אותה לבסוף- זה היה רגע עמוק ומסקרן יותר עבורנו. באותו אופן, אם הנס היה פחות מפורש, והמחשבות שלו היו נסתרות מאיתנו- היינו יכולים לחשוב שאולי הוא בוגד, ושהוא עלול להשתמש לרעה בפיסת המידע היקרה שניתנה לו. כשאנחנו שומעים את המחשבות השליליות שלו על המלך הבוגד, אין לנו שום מתח. הכל מפורש וידוע.

למעשה, המידע שאנחנו נבין בסוף על ידי שתי הדרכים (אם הדמות מפורשת וגלויה ואם לאו), יהיה אותו מידע. למשל, אם היית מתארת את המלך בצורה יותר מרומזת ועקיפה ופחות מפורשת- הקוראים עדיין היו מבינים היטב שאנה חשובה לו, על אף שהם לא היו יודעים מי זו.
בקיצור, כשהדמות לא מפורשת, זה מאפשר לקורא להבין דברים בכוחות עצמו או אפילו להישאר עם התהיה, שזה גם מעולה. זה יוצר קשר רגשי עם הדמויות ומעורר עניין.



ואני מוסיפה- בהצלחה רבה!! וכל הכבוד על ההתמדה ועל סיום של סיפור:) מראה על הרבה כח רצון והתמדה. תודה שאת חולקת אותו איתנו:)
וואו!!
לזה התכוונתי כשאמרתי ביקורת.
הכתיבה שלי עכשיו, ת'אמת, די כזאת. סיפור אחר שאני כותבת מתאפיין בנקודות שהעלת, ועכשיו ציינת במדויק את הדברים שהפריעו לי כשקראתי את הפרק הזה לפני שהעלתי אותו.

אני אשמח מאוד, אם תוכלי להעיר לי על הכתיבה. כל דבר שעולה לך. יעזור לי מאוד.
ועכשיו, אני הולכת לשכתב את הפרק.
בדיוק בשביל זה המציא הממציא את הביטוי - 'לילה לבן'.
שכוייח.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה

אחת מהדרכים לכתוב באופן כזה הוא לבחור דמות אחת שמספרים מהעיניים שלה, כולל תחושות ומחשבות, והשאר- אנחנו רואים דרך עיניה של הדמות 'הראשית'. זו לא חייבת להיות הדמות הראשית ממש. בקטע הנ"ל זה יכול להיות או הפורץ או המלך, מי מהם שתבחרי.
יש כאלו שנצמדים לנקודת מבט של דמות אחת בלבד לאורך כל הסיפור. יש כאלו שיש להם כמה גיבורים, והם נצמדים לנקודת המבט רק של הגיבורים שלהם. ויש כאלו שכל סצנה בוחרים נקודת מבט אחרת, ולאו דווקא לגיבורים. (בדרך האחרונה- יש לך גמישות מסוימת מאיזו נקודת מבט לספר כל סצנה. אחד מהסופרים הגדולים אמר שהוא בוחר את הדמות הראשית בכל סצנה על פי הדמות שיש לה הכי הרבה להפסיד. אני אישית רואה שזה לאו דווקא מסתדר עם מה שאני רוצה להעביר בקטע, ולא תמיד בוחרת בדמות שיש לה הכי הרבה מה להפסיד, אלא יודעת קודם כל את מי שאני רוצה שלא יראו את נקודת המבט שלה- הדמות שאני הכי רוצה להעלים את המחשבות והרצונות שלה, כדי שהקורא יבין אותם בעצמו (או לא יבין אותם).)



יש כמובן אפשרות לא לבחור בנקודת מבט אחת, אלא פשוט להשתדל ולהפחית בתופעה של דמויות מפורשות מדיי, ולהיות מודעת למה שאת רוצה להשאיר מתחת לפני השטח. אבל היתרון בכך שאת בוחרת בנקודת מבט אחת היא שזה עושה לך סדר. את מוגבלת ביכולת לפרש מחשבות, תחושות ורצונות של כל הדמויות אחרות, וההגבלה הזו תגרום לך בעז"ה להשתכלל.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
בעז"ה


בסצנה שפרסמת, לאיזו דמות יש הכי הרבה מה להפסיד?
אז יש את אריך, שהוא יכול לאבד את הבת שלו ואת החיים שלו. ויחד איתה גם את הסיכויים של ממלכה. [לא ספוילר, הכל כתוב...]
ויש את הנס. יכול לאבד את חייו, לגרור את המחתרת לאבדון ואת הממלכה. וגם, אני צריכה שתהיה הכרות איתו עבור המשך הספר...
נראה ששניהם שקולים. חוץ מזה שלאריך יש בת לאבד... אז נאמר אריך?
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה


את הסצנה הזו כתבת מנקודת המבט של הנס. איך אני יודעת? כי התחלת את הסצנה מהנס, וסיימת אותה עם הנס, וקראנו את הנס גם כשאריך לא היה נוכח- ולא ההפך. אלא שבאמצע גלשת לנקודת המבט של אריך.

אם תרצי לשנות לנקודת המבט של אריך תצטרכי לשנות לחלוטין את הסצנה. ולא בטוח בכלל שכדאי. משתי סיבות: דבר ראשון, אם הנס ממשיך להיות דמות משמעותית גם בהמשך- אז נקודת המבט שלו היא בהחלט אופציה טובה. היא חושפת בפנינו דברים שלו היינו יודעים אלמלא היינו נמצאים בנקודת המבט שלו, למשל:
נשימתו של האסיר נרעדה. גופו שפעם היה המוצק והחזק שבממלכה התכווץ, מגן על עצמו.
לא היינו נחשפים לעובדה שגופו של המלך היה פעם המוצק והחזק בממלכה ולפער הגדול שבין המראה שלו אז לעכשיו, אלמלא נקודת המבט של הנס. נקודת המבט שלו גם חושפת בפנינו פרטים נוספים על מצבה של הממלכה, על המלך החדש, ומה דעתו של הנס כלפי כל זה.
דבר שני- העלילה, כך נראה, ממשיכה עם הנס, בעוד המלך נותר מאחור, כלוא. כך שהבחירה לתאר את תחילת ההשתלשלות מנקודת המבט של הנס היא בחירה טובה, כי העלילה גם ממשיכה איתו.

באופן כללי, אני הייתי מנסה לבדוק עם איזו דמות הייתי רוצה שהקוראים יחוו חיבור רגשי בצורה של הזדהות עם התחושות שלה באופן מפורש, ולאיזו דמות מתאים לי שעכשיו תקבל ריחוק רגשי מסוים ושיהיו לגביה פערי ידע (ריחוק רגשי זה לא אומר שהקוראים לא ירגישו כלפי הדמות הזו חיבור. יכול להיות שדווקא הריחוק הזה מהדמות, שהיא לא מפורשת לנו ואנחנו צריכים לפענח אותה, זה מה שיצית בנו את הסקרנות כלפיה ואת ההזדהות הרגשית. מלך שאני רואה אותו כלוא, מיוסר וכאוב, שהמלל שלו מתומצת אבל אני רואה את הכאב שלו כשהוא מוותר על הדבר היקר לו ביותר- מייצר בי הזדהות רגשית וחמלה גדולה יותר מאשר אדם שאני יכולה לשמוע את המחשבות המפורשות שלו בנוגע לכל דבר).

שוב, הגישה שבה יש נקודות מבט קבועות- או נקודת מבט אחת קבועה- היא גישה מצויה, וממקדת:) להתמקד בגיבורים שלי, ולראות דרכם את העולם. אבל הבחירה בהחלט בידייך, מה שאת חושבת שהוא יותר נכון לסיפור שלך ולמה שאת יותר מתחברת:)
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
פרק 1 [חלק ב]
ביתו של אולף אינו רחוק מהארמון ומהמבצר הצמוד אליו, ובימים כתיקונם הדרך לוקחת עשרים דקות בהליכה מהירה. אבל הערב כל דקה נמשכה נצח. רגלו הימנית עקצצה, הדם בה פועם באורח מוזר, וידיו הזיעו למרות שאוויר הליל היה קריר.

הנס בחן את הרחובות ללא הרף, דרוך כמו פנתר שפגש צייד לפני דקות מועטות. חומק מצל אל צל, נצמד לקירות הבתים חסרי הברק. דורך בערמות זבל ושברי חפצים.

לפני חמש שנים אולדנבורג הבירה לא נראתה ככה. אולדנבורג הממלכה לא נראתה ככה. וכמה שההשוואה בין העבר להווה מציפה בתוכו דחפים אפלים, רוזה מעודדת אותו לעשות את זה.

אל תשכח את הימים ההם, הנס. מה עוד ידרבן אותך להמשיך?

אז הוא נתלה בזיכרונות. מנתב את הנקמה שבערה בקצות האצבעות שלו למקומות מועילים.

לבסוף, אחרי הליכה מייגעת ואינסופית, הוא הגיע אל הצומת. הוא היה אפל ודומם, למעט יללת תינוק רעב שבקעה מאחד הבתים שסביב. הוא בחן את השטח בזהירות, אימץ את אוזניו לראות אם שומע צליל חשוד, ואחרי רגעים ספורים חצה את הרחבה הקטנה בריצה שפופה.

ביתו של אולף שכן על קצה הצומת, מיד על תחילת הרחוב, והנס עצר מול דלת שקוויה כמעט ולא נראו. נקישותיו הדהדו בשקט העל טבעי, עוצרות את נשימתו. ידו הימנית נאחזה בקת חרבו, לחה.

הדלת נפתחה בתנופה שכלל לא התאימה לאופיו של אולף, גורם להנס לסגת חצי צעד אחורה. "הכל טו---"

הדמות גבוהת הקומה שעמדה בפתח לא הייתה אולף.

עיניו סקרו את האיש מכף רגל ועד ראש, דמו קופא עם כל פרט נוסף שהאור הבוקע מתוך הבית חשף. מגפיים שחורים. מכנסיים שחורים, חולצה שחורה, גלימה שחורה. רכוסה בסיכה שסחררה את מחשבותיו: סמלו של חיל הצללים.

הוא נרתע עוד חצי צעד, רגלו הימנית בוערת. בעיניים עיוורות למחצה הוא שלף את חרבו, מתנודד. בטנו התכווצה והפכה לאבן; הוא לא בכושר להילחם עכשיו.

חרבו של החייל השמיעה צליל מתכתי כשהשתפשפה בנדן, הברק הכתמתם שהטילה מהעששית נעלם בעוד החייל צועד קדימה. "צלופח מחתרתי נוסף, אני רואה", חיוכו שלח צמרמורת קרה במורד שדרתו של הנס, שנסוג עוד יותר אחורנית. "ועוד פחדן. מדהים. תרים ידיים עכשיו, בוגד, אחרת חרבי תטעם את דמך".

אחיזתו של הנס התהדקה עוד יותר על הקת, והוא עצר מנסיגתו. איך אולף לא הצליח להכניע את החייל הזה?

פשוט. הוא עקב בדריכות אחרי תנועותיו של חייל הצללים, ממתין לראות כיצד ימשיך. אם נשלח לסייר בעיר, הוא אמור להיות מיומן מאוד. מסופר שמפקד חיל הצללים מאמן אותם אישית לפני שהם יוצאים לשטח. עדיף לנסות להתמודד עם המצב בדרך אחרת מלחימה חופשית. פשוט ביותר למה אולף לא הצליח לגבור על המנוול הזה, חזר למחשבותיו, שואף אוויר בחדות.

רגלו שבורה. בפעם הראשונה מאז נפילת בית הלדינברג, אולף נפצע. ולראשונה, הוא אפילו לא יכול להגן על עצמו.

זעם התערבל בתוכו, ובלי לחשוב הוא זינק קדימה, חרבו איתנה. החייל גיחך, עוצר את המכה בתנועה מיומנת שהקימה רעש מחליא. חרבותיהם נקשו שוב ושוב, כשהנס לאט לאט עובר לעמדת מגננה, נאלץ לחסום מתקפות חוזרות ונשנות וניצל מהן בשברירי שניות.

אגלי זיעה צצו על מצחו ועל זרועותיו ככל שהקרב השקט נמשך, רק צליל מתכת הפוגעת במתכת מפר את הדממה שברחבה. בחלונות הבתים נראו מידי פעם פרצופים מבועתים שנעלמו כעבור רגע, צוללים אל מעבר לקירות המגנים.

על פי החוק, אסור להחזיק כלי נשק. משמע, שהנאבק בחייל הצללים חבר מחתרת, אמיתי. כולם ידעו על המחתרת, אין אחד שלא הגיעה אליו שמעה – אבל בעיקר בגלל חיפושיו של המלך. אף אחד, מעולם, לא ראה חבר מחתרת בפעולה, איש לא שמע אותם, ואלמלא השמועה סיפרה שאריך הלדינברג היה חבר במחתרת – היו אנשי אולדנבורג בטוחים שהיא פרי דמיונו הקודח של זיגמונד.

הלילה, הם רואים חבר מחתרת. בפעולה.

הקרב הפך להיות חזרתי, דורך שוב ושוב על אותן מרצפות. החייל מנסה לשלוח דקירה לכיוון הבטן, הוא עוצר את הניסיון. מאמץ עקר להגיע אל הצוואר, לפגוע ברגל, לשסף את היד – הוא כבר קלט את שיטתיות הלחימה של החייל, וידע איך לחסום אותו ביעילות. אבל הוא צריך לגמור את הקרב, לא רק להישאר בחיים. ולראות מה שלום אולף.

חרבו של החייל התקרבה משמאלו במהירות מאיימת והוא התכופף מתחתיה, ידו האוחזת בחרב מכה בעוצמה על זו של האיש במטרה להעיפה מידיו. באותו הרגע לבוש המדים דרך בכוח על רגלו, מערער את שיווי משקלו. חרבו עפה מידו הלחה ונחתה אחרי טיסה קצרה בקשת רחבה בקצה השני של הצומת.

באינסטינקט הישרדותי הוא זינק אחורה, מתגלגל על הרצפה ונעמד רחוק. אולי יצליח להגיע אל החרב שלו.

אבל החייל מהיר, ומיומן. תוצר מוכשר של ראלף, מפקד החיׅל. ואין ספק שהדבר הראשון שעומד בראש מעייניו, הוא למנוע ממנו להשיג את מה שאיבד ברשלנותו.

בייאוש הוא החל לרוץ סביב הצומת, משטה בחייל בידיעה ברורה שזה לא יחזיק מעמד זמן רב.

קול לא צפוי בקע מאחד הבתים האפלים שסביב. "הו-הו, חייל אומלל", צעק קול מעוות שמנע זיהוי. "תראה את זה!"

כלי מתכתי טס באוויר, מסיט את תשומת ליבו של החייל לרגע בודד, אותו ניצל הנס כדי לחמוק אל סמטה.

הקערה פגעה בראשו של החייל, מן הסתם גורמת לו לראות כוכבים.

עוד ועוד חפצים הושלכו מהבתים, והנס זינק ממקומו ורץ אל ביתו של אולף, מוצא את מפקדו חסר הכרה על הרצפה. שותת דם. בלי לחשוב פעמיים הוא גרר אותו החוצה, ורץ איתו במעלה הרחוב אל ערמת גרוטאות בה בוסס לפני כמה ימים. החושך יסתיר אותו.

למחרת בבוקר, כל הבתים בצומת ננטשו.

חיל הצללים פשט עליהם, אבל לא מצא דבר.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
שוב, הגישה שבה יש נקודות מבט קבועות- או נקודת מבט אחת קבועה- היא גישה מצויה, וממקדת:) להתמקד בגיבורים שלי, ולראות דרכם את העולם. אבל הבחירה בהחלט בידייך, מה שאת חושבת שהוא יותר נכון לסיפור שלך ולמה שאת יותר מתחברת:)
אני מוצאת את עצמי מעדיפה בדרך כלל להביא את הגיבורים המשמעותיים כאן ועכשיו, גם אם אתמקד בנקודת מבט אחת - אביא גם את זה של השני בזמן שהוא מגיב. זה יוצר סצנה חיה, בדרך כלל, ואלו הפרקים הכי טובים שלי.
בתור פרק ראשון, אני עוד לא רוצה להביא את הבלגן המסעיר של אריך. אני רוצה לערוך הכרות. כך שעכשיו, צריך דמות יותר ניטרלית, פחות נסערת רגשית כמו אריך.
את החלק שהעליתי עכשיו שכתבתי. מקווה שהביקורת שלך ניכרת שם...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
כתיבה יפה.
הערה כללית אחת ושתי הערות -
א. שגיאות כתיב ומקלדת מיותרות. וחבל.
ב. בפרק הראשון אריך מתלבט האם למסור לזר שצץ את המידע הסופר-רגיש וחשוב, בסוף, על סמך מילים שהזר אמר הוא מחליט להפקיד את הסוד בידיו, במקום להמתין כמה ימים עד שאולף יחלים.
יכולות להיות אלף ואחת סיבות איך הזר מכיר את המילים האלו שהן בסך הכל שבריר מידע.
לא אמין, לא הגיוני.
ג. בפרק ב', אחרי שהשכנים עוזרים להנס להינצל מהחייל, במקום לברוח משם בחלון הזמן הקטן שהסחת הדעת הזו נותנת לו - הוא נכנס לבית, סוחב גופה פצועה (כבד מאד) ב'מעלה הרחוב' וכו'.
שוב לא אמין.

הכתיבה יפה מעניינת וזורמת.
בהצלחה.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
שתי
כתיבה יפה.
הערה כללית אחת ושתי הערות -
א. שגיאות כתיב ומקלדת מיותרות. וחבל.
ב. בפרק הראשון אריך מתלבט האם למסור לזר שצץ את המידע הסופר-רגיש וחשוב, בסוף, על סמך מילים שהזר אמר הוא מחליט להפקיד את הסוד בידיו, במקום להמתין כמה ימים עד שאולף יחלים.
יכולות להיות אלף ואחת סיבות איך הזר מכיר את המילים האלו שהן בסך הכל שבריר מידע.
לא אמין, לא הגיוני.
ג. בפרק ב', אחרי שהשכנים עוזרים להנס להינצל מהחייל, במקום לברוח משם בחלון הזמן הקטן שהסחת הדעת הזו נותנת לו - הוא נכנס לבית, סוחב גופה פצועה (כבד מאד) ב'מעלה הרחוב' וכו'.
שוב לא אמין.

הכתיבה יפה מעניינת וזורמת.
בהצלחה.
שתי הנקודות שהעלת נכונות ומדויקות, אבל לסיפור אחר.
איש לא היה אמור לדעת את מה שהנס ידע, אלמלא הוא חבר מחתרת. ובהמשך עוד יתברר מדוע.
ושוב, בהמשך יתברר מדוע היה חשוב כל כך להציל את אולף. המחתרת לא יכולה בלעדיו, ויובן למה.
ולמה נשמע כאילו אולף יחלים עוד כמה ימים? למען האמת, לוקח לו איזה חודש עד שהוא יחלים לגמרי.

תודה רבה על הביקורת, ועל ההעמקה בפרטים. ביקורת מהסוג הזה בהחלט יכולה לגלות הרבה טעויות מקריות, מהסוג של חוסר שימת לב...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  100  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה