אתגר אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | נספח

פניני ריין · 7/11/24

נכתב ע"י חני גרשון:
ישראל, 1947

פתיחה מצוינת לסיפור מעולה.
אולי התחביר של המשפט הראשון קצת מורכב,
אבל, נהניתי מהכתיבה, מהמקוריות, מהאותנטיות, ובעיקר מזה שלא יכולתי לנחש במשפט הראשון לאן הסיפור הולך

חי מינץ · ביום שישי בשעה 00:25

נכתב ע"י חי מינץ:
למה זה עושה לי ככה כשאני נכנס לאתגר?צפה בקובץ המצורף 1815079

זה עדיין לא הסתדר
@הכלבויניק מה זה אומר?

הכלבויניק · ביום שישי בשעה 00:40

נראה בעיה נקודתית אצלך.

חי מינץ · ביום שישי בשעה 00:50

נכתב ע"י הכלבויניק:
נראה בעיה נקודתית אצלך.

גם @ח.ד. וחלק דיווח על הבעיה
ואני משתמש כל פעם במחשב אחר בחדרי מחשבים שונים
מה זה יכול להיות?

הכלבויניק · ביום שישי בשעה 00:58

גם הוא עם חותם? אולי יש שם מילה בעייתית לבוט שלהם?

ח.ד. וחלק · ביום שישי בשעה 09:18

נכתב ע"י הכלבויניק:
גם הוא עם חותם?

אכן.
זה לא נראה בעיה של האתר (היות וגם האתר של יפה נוף נפתח שם כך).

חי מינץ · ביום שישי בשעה 12:52

נכתב ע"י הכלבויניק:
גם הוא עם חותם? אולי יש שם מילה בעייתית לבוט שלהם?

כן
אני צריך לפנות לנטפרי או לחותם?

ח.ד. וחלק · במוצאי שבת בשעה 21:41

נכתב ע"י חי מינץ:
כן
אני צריך לפנות לנטפרי או לחותם?

כנראה לחותם.

מיהי · ביום ראשון בשעה 18:21

עשיתי קטע על הנווד באורך יותר מ300 מילים, מקווה שזה בסדר...
כמה קריטי להקפיד על זה? שואלת בשביל הימים הבאים

הטעם המושלם · ביום ראשון בשעה 19:37

למה נחסם לי? היה פתוח.

יוסף יצחק פ. · ביום שני בשעה 18:26

נכתב ע"י מוז'יניקית:
#11 חטיפים
מכירים את הרגע הזה שבו אתם מחפשים חטיף בארון המטבח בשתיים בלילה, כאילו החיים שלכם תלויים בזה? אתם עומדים שם, מול הדלת הפתוחה, כמו הארכיאולוג שמחפש אוצרות של ממלכה נכחדת. ואז, ממש כשאתם מתחילים להתייאש מנבירה ביד עייפה בתכולה הלא ברורה, אתם מוצאים את שקית החטיפים האבודה מתחת לערימה של קופסאות פסטה. אתם לוקחים נשימה עמוקה, פותחים אותה – וכמעט פורצים בבכי כשאתם מגלים שיש שם רק חבילת מסטיקים. אבל גם זה משהו, אז אתם מנסים לשכנע את עצמכם שזה מספיק. "מסטיק עבש הוא סוג של חטיף," אתם מנסים להרגיע את הבטן המופרעת ואת המוח שדורש חגיגת טעמים של מתוק/מלוח/חמוץ/חריף. אתם לוקחים את החבילה הקטנה בחרדת קודש, כאילו כל מסטיק הוא יהלום. וכשאיכשהו החבילה מתרוקנת מיושביה, אתם מתרצים: "מחר נקנה חטיפים חדשים.". אבל עמוק בפנים, אתם יודעים שמחר תכולת הארון תישאר אותו דבר, בדיוק מינוס חבילת המסטיקים האומללה, והכל יחזור על עצמו מהתחלה.

@מוז'יניקית , מבלי לפקפק בכישורי הכתיבה שלך, ואולי הבעיה היא רק אצלי, אבל לדעתי כדאי לפסק את הטקסט.
עומס של טקסט לא תמיד נראה טוב בעין, לפעמים זה קצת 'מכביד' והמוח מתרגם את זה למשהו מאיים...
סתם, המלצה קטנה.

חי מינץ · ביום שני בשעה 19:03

@יוסף יצחק פ. אין לי ולעוד כמה גישה לאתגר
יש מצב שאתה מעלה לנספח את רשימת המילים כדי שלפחות נוכל לכתוב פה?

ח.ד. וחלק · ביום שני בשעה 19:19

11/11: חטיפים.
12/11: שלט.
13/11: אופק.
14/11: לנדוד.
15/11: ספר הדרכה.
16/11: מוזנח.
17/11: יומן.
18/11: לנהוג (נהיגה).
19/11: רכס.
20/11: חייל.
21/11: קרנף.
22/11: מחנה.
23/11: חלודה.
24/11: משלחת.
25/11: דחליל.
26/11: מצלמה.
27/11: כביש.
28/11: ענק (גדול).
29/11: ניווט.
30/11: כינור.

מוז'יניקית · ביום שני בשעה 21:39

נכתב ע"י יוסף יצחק פ.:
כדאי לפסק את הטקסט.
עומס של טקסט לא תמיד נראה טוב בעין, לפעמים זה קצת 'מכביד' והמוח מתרגם את זה למשהו מאיים...
סתם, המלצה קטנה.

תודה רבה!
לקחתי לתשומת ליבי
אתקן אצלי....

ח.ד. וחלק · ביום שלישי בשעה 12:53

היות והאשכול חסום לי בצורה משונה, אני משתף כאן.
#שלט

המזגן פועל בעוצמה והוא מצטמרר.
כמה אפשר לשבת בשקט ולקפוא מקור? עוד מעט ושיניו יחלו לנקוש בקול, והם יחשבו שהוא מפחד.
אבל הוא לא. וכדאי שהם יבינו זאת מהר.

מסביבו אנשים מתהלכים ברוגע, לא מופרעים מהקור העז שכמעט נוטל את שפיותו.
אלו שבטוחים בעצמם נמצאים אתו בחדר ויש להם את כל הזמן שבעולם.

לא אכפת להם שקר לו. להיפך, זו המטרה שלהם.
והוא יודע את זה. לכן הוא שותק.

לפתע מתרומם אחד מהם ויוצא בחיפזון מהחדר. הוא מצליח לשמוע רק מלמולים שקטים שפורצים מבחוץ.
חיוך קלוש של תקוה נדלק על פניו. האמת מתחילה להתגלות.
וטוב שכך.

האיש פורץ פנימה בסערה, סוחף עמו את כל נוכחי החדר.
צעקות ודיבורים מתעופפים באוויר החדר. ויכוח סוער מתפתח ולבסוף כולם יוצאים, מותרים אותו עם עצמו.

סוף סוף! הוא מרפה את שריריו והגוף שלו מתחיל לרעוד כעלה נידף ברוח.
הקור שחודר לעצמותיו גורמים לו להתפתל על מקומו.

אבל התקווה כבר הודלקה בליבו, והניצוץ הזה מתפשט בגופו בערגה.
עוד מעט הוא כבר לא יהיה פה. הוא בטוח בכך.

השחרור הקרוב נוסך בו כוחות מחודשים והוא מתאפס. גופו מפסיק לרעוד באחת, והחיוך מתרחב, מגיע לעיניו.
וכך הם מוצאים אותו כשהם חוזרים לחדר. רגוע, שליו ובטוח בעצמו.

וכך הם מודיעים לו על שחרורו. מתנצלים על אי ההבנה שקרתה. ממליצים לו לבלום את פיו.
הוא יוצא מהחדר. חופשי.

אבל טראומה קטנה נשארה לו.
מאז אותו מקרה עצוב, תולה על דלת חדרו שלט:
"השלט של המזגן נמצא במגירה האמצעית. נא לא להוציא בשום אופן!"

חי מינץ · ביום שלישי בשעה 13:04

#שלט

האיש שלט בעוז ובנחישות על ממלכתו.
הוא תלה שלט גדול, ובו הכריז שמי שלא ילמד סימן של"ט בשו"ע יועמד לדין
ובאם יורשע, הוא עצמו ילחץ על השלט של הכיסא החשמלי.

ח.ד. וחלק · אתמול ב- 00:09

בס"ד

#אופק

כבר למעלה משנה,
עקובה מדם.
פתאום התרגלנו,
בהאצת הדופק.

לפתע קולט,
שאי אפשר להתעלם.
מול אותו אחד,
שדופק.

מסתכל קדימה,
מישיר מבט.
הניצחון,
נראה כבר באופק.