קובי ברדה / מעריב
בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2024, נרשמו שינויים דמוגרפיים משמעותיים, המשקפים את התנודות בתמיכה בין המפלגות השונות ואת תהליכי השינוי המתרחשים בחברה האמריקאית. התמורות האלה מדגישות את האופן שבו קבוצות שונות באוכלוסייה פנו בגבן למפלגה הדמוקרטית, והשפעתם המשמעותית על תוצאות הבחירות.
אחת התופעות הבולטות בבחירות אלו היא השינוי בדפוסי ההצבעה של דור ה-Z, הצעירים בגילאי 18–29. סקרי יציאה הצביעו על עלייה של 6% בתמיכת צעירים בדונלד טראמפ בהשוואה לבחירות 2020, כאשר תמיכת קמלה האריס ירדה ב-5% לעומת תמיכת ג'ו ביידן ב-2020. שינוי זה מצביע על מגמה של התחזקות התמיכה הרפובליקנית בקרב דור הצעירים, שמתרחק מהמפלגה הדמוקרטית ככל שהאג'נדה שלה נוטה יותר לכיוון הפרוגרסיבי.
גם המצביעים הלטינים, קבוצת מצביעים שזוהתה עם המפלגה הדמוקרטית, הצביעו בבחירות אלו על נטייה ברורה כלפי טראמפ. בקרב הלטינים חלה עלייה חדה של 35 נקודות בתמיכת טראמפ בהשוואה ל-2020, ובקרב נשים לטיניות נרשמה עלייה מתונה יותר של 17 נקודות. עובדה זו מצביעה על ירידה בתמיכה הדמוקרטית בקרב הלטינים בהשוואה לתמיכה שקיבלו ג'ו ביידן וקמלה האריס ב-2020, ומציבה אתגר משמעותי עבור המפלגה הדמוקרטית בבחירות הבאות.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2024, נרשמו שינויים דמוגרפיים משמעותיים, המשקפים את התנודות בתמיכה בין המפלגות השונות ואת תהליכי השינוי המתרחשים בחברה האמריקאית. התמורות האלה מדגישות את האופן שבו קבוצות שונות באוכלוסייה פנו בגבן למפלגה הדמוקרטית, והשפעתם המשמעותית על תוצאות הבחירות.
אחת התופעות הבולטות בבחירות אלו היא השינוי בדפוסי ההצבעה של דור ה-Z, הצעירים בגילאי 18–29. סקרי יציאה הצביעו על עלייה של 6% בתמיכת צעירים בדונלד טראמפ בהשוואה לבחירות 2020, כאשר תמיכת קמלה האריס ירדה ב-5% לעומת תמיכת ג'ו ביידן ב-2020. שינוי זה מצביע על מגמה של התחזקות התמיכה הרפובליקנית בקרב דור הצעירים, שמתרחק מהמפלגה הדמוקרטית ככל שהאג'נדה שלה נוטה יותר לכיוון הפרוגרסיבי.
גם המצביעים הלטינים, קבוצת מצביעים שזוהתה עם המפלגה הדמוקרטית, הצביעו בבחירות אלו על נטייה ברורה כלפי טראמפ. בקרב הלטינים חלה עלייה חדה של 35 נקודות בתמיכת טראמפ בהשוואה ל-2020, ובקרב נשים לטיניות נרשמה עלייה מתונה יותר של 17 נקודות. עובדה זו מצביעה על ירידה בתמיכה הדמוקרטית בקרב הלטינים בהשוואה לתמיכה שקיבלו ג'ו ביידן וקמלה האריס ב-2020, ומציבה אתגר משמעותי עבור המפלגה הדמוקרטית בבחירות הבאות.
באופן מעניין, הקמפיין של האריס שם דגש מיוחד על נושא זכויות נשים, נושא שלכאורה אמור היה לעורר מעורבות בקרב הנשים הדמוקרטיות. ואולם, סקרי יציאה הראו כי רק 14% מהמצביעים ראו בזכויות נשים נושא מרכזי בהחלטתם, מה שהוביל לכישלון יחסי בקמפיין, בעיקר בקרב קהל הנשים שהצביע הפעם במספרים נמוכים יותר בהשוואה לתמיכה שהעניקו לביידן ב-2020.
מדינות מפתח כמו פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין, ג'ורג'יה, אריזונה ונבאדה היו מכריעות בתוצאות הבחירות. במדינות אלו, דונלד טראמפ הצליח לגרוף את תמיכת הבוחרים ולהשיג יתרון משמעותי על האריס, מה שהוביל לניצחונות בכל האלקטורים בפנסילבניה, שבהם הרפובליקנים חיזקו את מעמדם ככוח עולה במערכת הבחירות הנוכחית.
הצבעה מוקדמת היא תופעה נוספת שהתגברה בבחירות אלו והפכה לחלק אינטגרלי מהתהליך הדמוקרטי בארצות הברית. בבחירות 2024 הגיע מספר המצביעים בהצבעה מוקדמת לשיא של כל הזמנים, עם 82 מיליון מצביעים, ובשונה מהבחירות הקודמות, השנה דונלד טראמפ אף עודד את תומכיו להצביע מוקדם. מגמה זו, שהחלה ב-2016, ממשיכה להתרחב ולהוות פלטפורמה יעילה עבור הבוחרים.
לסיכום הדמוגרפי, נבחן גם את הקול היהודי, שממשיך להוות מרכיב מרכזי ומשמעותי בבחירות. הסקר המקיף ביותר בנושא נערך על ידי אוניברסיטת ברנדייס, ונציג אותו בהמשך, אך ניתן להסתמך על הנתונים ההיסטוריים. התמיכה הגבוהה ביותר של יהודים במועמד רפובליקני נרשמה בתקופת כהונתו של רונלד רייגן, עם שיא של 38% בקרב קהל זה. בבחירות 2024, התוצאות מהמדינות המתנדנדות משקפות עלייה משמעותית בתמיכה במועמד הרפובליקני, בין 15 ל-20 נקודות אחוז לעומת בחירות קודמות, עם ממוצע של 37% באריזונה, 41% בפנסילבניה, 42% בנבאדה, 43% בפלורידה ו-45% בניו יורק.
ההתרחקות של קהלים רבים מהמפלגה הדמוקרטית נובעת מכמה סיבות, אך אחת המרכזיות שבהן היא העובדה שהמפלגה נדמית כחטופה בידי הפלג הפרוגרסיבי שלה. מגמה זו החלה לעלות משמעותית בתקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ כנשיא, ובשנת 2018 נבחרו כמה מחברות "הסקוואד" הדמוקרטי, בהן אילהאן עומאר, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, ואחרות, שהכניסו למפלגה רעיונות שנחשבים קיצוניים יותר ממה שהיה מקובל בעבר.
למעשה, האג'נדה הפרוגרסיבית הביאה עמה מסרים שנויים במחלוקת, בעיקר כשהם מגיעים מנקודת מבט של "תיאוריית הווק". תאוריה זו מחדירה נרטיב לפיו האמריקאים של היום אשמים בעוולות היסטוריות של עבדות, כיבוש שטחי הילידים ו"אשמה לבנה" באופן כללי. מושל קליפורניה גאווין ניוסום אף הקים ועדה שתשקול פיצויים על סך 500 מיליארד דולר לעבדות, זאת במדינה שבה כמעט לא הייתה עבדות היסטורית.
בנוסף, קיימות גם מדיניות פרוגרסיביות שקשורות לאנרגיה ולסביבה, כמו איסור על קידוחי פצלי שמן והנחיות לוויתור על כלי רכב מזהמים לטובת חשמליים. לצד זה, החלטות כמו איסור התערבות המשטרה בגניבות בשווי של עד 1,000 דולר בקליפורניה יצרו מציאות שמובילה עסקים לנדוד מהערים ולהעביר את פעילותם למדינות אדומות כגון טקסס ופלורידה.
תחושת הניכור הזו הפכה לדומיננטית גם במערכת החינוך. במדינות רבות ישנן הגבלות על הורים בנוגע להחלטות רפואיות עבור ילדיהם.
גם הגישה הפרוגרסיבית למשטרה, שבאה לידי ביטוי בקיצוץ משמעותי בתקציב משטרת ניו יורק לדוגמה, והפתיחות להגדלת מספר המהגרים, עוררו תחושות של אי נוחות בקרב רבים. לטינים רבים, שבשנים קודמות תמכו באופן טבעי בדמוקרטים, מרגישים כי המפלגה איבדה את הקשר עימם, ומחוז סטאר בטקסס, שבו רוב לטיני, מהווה דוגמה לשינוי הזה. מחוז זה, שבעבר תמך בהילרי קלינטון, הפנה את גבו לדמוקרטים, וטראמפ זכה בתמיכה חסרת תקדים.
האווירה הזו, שמלווה בסמלים כמו שיער צבעוני, מסכות ושיח מתוחכם על "אשמה לבנה", יוצרת תחושת ניכור כלפי הדמוקרטים. למעשה, הציבור הרחב ראה בבחירות האלה כהזדמנות להפגין מיאוס מהאג'נדה הפרוגרסיבית ומהמסרים של המפלגה הדמוקרטית.
מעל לכל, נושאים כלכליים כמו אינפלציה, מיסים ואי יציבות כלכלית דחקו בבוחרים להצביע לשינוי.
ד"ר קובי ברדה הוא היסטוריון לפוליטיקה אמריקאית בביה"ס הרב תחומי ב-HIT
(הכתבה מצונזרת)
הנושאים החמים
הודעות בדירוג שלילי לא ימחקו כמו באשכולות המלחמה, הדירוג ישמש רק ככלי סינון למשתמשי הפורום.
