הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה
הקאמבק של טראמפ הוא בהחלט סיבה טובה לשמוח, ידיד ישראל, זהו לא רק התיאור של דונאלד טראמפ אלא גם הכינוי שלו.
כינוי מכבד באמת.
התפללנו שטראמפ ייבחר, וכידוע טראמפ מייצג כוח שקיבל מאת הבורא, הוא מכיר בכך ואוהב ישראל.
וכמו תמיד ברגע שהשקר נופל אנחנו מכירים סוף סוף כמה הוא היה שיקרי ומעוות.
כך היה כשהבנו שהחיסול של נסראללה היה צו השעה, וכך אנחנו מבינים היום כשעולה ידיד ישראל לשלטון בארצות הברית.
במלחמה הנוכחית לארצות הברית היתה אמירה נחרצת שגם נאלצנו לקבל חלקים נרחבים ממנה, הגם שאמירה זו לא תמיד תאמה את הערכים של ארצות הברית עצמה.
למרות שהנשיא ביידן הצהיר בתחילת המלחמה בהתרגשות גדולה שהוא לצד ישראל, המציאות הוכיחה שהוא פעם אחר פעם עצר את ישראל מלבצע פעולות הכרחיות שנצרכו כדי לבצע את מטרות המלחמה שאין עליהן עוררין הן בצורך שלהן והן ברמת הצדק שהן משקפות.
הנשיא ביידן נלחם ודרש דרישות לא הגיוניות מההנהגה של ישראל כמו למשל לא להיכנס לרפיח, שם מסתבר הסתתר המתכנן והיוזם של מתקפת השבעה באוקטובר.
הנשיא גם התעקש להכניס כמויות של סיוע הומניטרי לעזה, כשהיה ברור שחלק גדול מהסיוע נגנב ונסחר על ידי אנשי חמאס, הטענה היתה סיוע הומניטרי לבלתי מעורבים.
וכאן מגיע השקר הגדול, הרי אנשי חמאס נמצאים בתוככי עזה, הם יצאו מתוך עזה, מתוך אנשי עזה, הם חלק מהם.
אם המצב של אנשי עזה יגיע למצב קטסטרופלי הרי שאנשי עזה יאלצו להקיא מתוכם את אנשי חמאס.
היכולת של חמאס לשרוד בהחלט תלוי בכך שהאנשים במקום יאפשרו זאת.
ולהיפך ברגע שתהיה התקוממות פנימית חמאס לא יוכל לשרוד.
מי שמבין במבנה של שלטון, ובפרט שלטון של טרור יכול לאשר את הדברים.
כאשר אנחנו מאכילים את אנשי עזה אנחנו מאכילים באופן ישיר את האויב.
אמריקה לעולם לא היתה פועלת באותו האופן אם הדבר היה מתרחש אצלה.
בתרחיש שקבוצה אלימה היתה שובה קבוצה מאזרחי ארצות הברית על אדמת ארצות הברית, ברור לכולם שאמריקה הגדולה והחזקה היתה דואגת להטיל מצור כבד על כל מי שמתקשר לאירוע גם בעקיפין.
החוסר אונים והמחדל הגדול שממשיך ללוות אותנו בכך שכל העולם יודע שישנם שבויים במקום שם אין חוק ומשפט, ולעומת זאת יש פשע ורשע, הוא חוסר אונים ששייך לכל העולם החופשי המאמין ביושר אמת וצדק.
הדרישה לאפשר סיוע לאנשים שקשורים בעקיפין, ולא רק בעקיפין לפוגעים, היא דרישה מקוממת, מכאיבה, ופוגעת במטרה העיקרית של השבת החטופים.
בשם הצדק והטענה של סיוע לבלתי מעורבים, באותה הנשימה אנחנו מאכילים את אלו שלא מאפשרים את התיקון, שנותנים יד לפשע החמור בתולדות העולם המודרני, פשע שכולנו מודעים לו, פשע נתעב ואכזרי.
הגיע הזמן, שהפשע ימוגר, ואם הדרך למגר אותו גובה מחיר של מצור על עזה, זהו המחיר ויש לשלם אותו, מי שמשלם אותו הם אנשי האמת שיודעים איך עובדת תעשיית השקר והרוע, שיודעים איך אפשר להכניע טרור, שיודעים למי יש חלק בטרור.
כשהעולם מזדעק בצדקנות על פגיעה בחפים מפשע, בעוד החפים מפשע הללו מגוננים על הפשע, הגיע הזמן להזדעק על העוול הנוראי.
אין צורך ביותר מלחץ אטומי כדי להחזיר אותם הביתה, הגיע הזמן שהצדק ייעשה, הגיע הזמן שבמקום להקשיב לקול בכי מעושה נקשיב לקול של הבכי העמוק והאמיתי.
אחד המשפטים של טראמפ מיד כשנודעו תוצאות הבחירות היה: "עזה תשלם מחיר כבד אם לא תשיב את החטופים".
זהו משפט מכונן, זהו תחילת בקיעת האור בקצה המנהרה, ולא כפרפראזה.
כשאנחנו אומרים משפט של אמת אנחנו מתחילים להכיר בו.
ואם אנחנו כותבים עכשיו היסטוריה, הגיע הזמן שהתנועה הגדולה שהוקמה היום ברשות הנשיא החדש דונאלד טראמפ תכתוב את הפרק הבא.
בו יהיה כתוב בדמעות כי החטופים שבו אלינו.
ולא נדרש יותר מהחלטה לביצוע, החטופים במרחק קצר מאתנו, במרחק של רצון טוב ואמיתי.
הקאמבק של טראמפ הוא בהחלט סיבה טובה לשמוח, ידיד ישראל, זהו לא רק התיאור של דונאלד טראמפ אלא גם הכינוי שלו.
כינוי מכבד באמת.
התפללנו שטראמפ ייבחר, וכידוע טראמפ מייצג כוח שקיבל מאת הבורא, הוא מכיר בכך ואוהב ישראל.
וכמו תמיד ברגע שהשקר נופל אנחנו מכירים סוף סוף כמה הוא היה שיקרי ומעוות.
כך היה כשהבנו שהחיסול של נסראללה היה צו השעה, וכך אנחנו מבינים היום כשעולה ידיד ישראל לשלטון בארצות הברית.
במלחמה הנוכחית לארצות הברית היתה אמירה נחרצת שגם נאלצנו לקבל חלקים נרחבים ממנה, הגם שאמירה זו לא תמיד תאמה את הערכים של ארצות הברית עצמה.
למרות שהנשיא ביידן הצהיר בתחילת המלחמה בהתרגשות גדולה שהוא לצד ישראל, המציאות הוכיחה שהוא פעם אחר פעם עצר את ישראל מלבצע פעולות הכרחיות שנצרכו כדי לבצע את מטרות המלחמה שאין עליהן עוררין הן בצורך שלהן והן ברמת הצדק שהן משקפות.
הנשיא ביידן נלחם ודרש דרישות לא הגיוניות מההנהגה של ישראל כמו למשל לא להיכנס לרפיח, שם מסתבר הסתתר המתכנן והיוזם של מתקפת השבעה באוקטובר.
הנשיא גם התעקש להכניס כמויות של סיוע הומניטרי לעזה, כשהיה ברור שחלק גדול מהסיוע נגנב ונסחר על ידי אנשי חמאס, הטענה היתה סיוע הומניטרי לבלתי מעורבים.
וכאן מגיע השקר הגדול, הרי אנשי חמאס נמצאים בתוככי עזה, הם יצאו מתוך עזה, מתוך אנשי עזה, הם חלק מהם.
אם המצב של אנשי עזה יגיע למצב קטסטרופלי הרי שאנשי עזה יאלצו להקיא מתוכם את אנשי חמאס.
היכולת של חמאס לשרוד בהחלט תלוי בכך שהאנשים במקום יאפשרו זאת.
ולהיפך ברגע שתהיה התקוממות פנימית חמאס לא יוכל לשרוד.
מי שמבין במבנה של שלטון, ובפרט שלטון של טרור יכול לאשר את הדברים.
כאשר אנחנו מאכילים את אנשי עזה אנחנו מאכילים באופן ישיר את האויב.
אמריקה לעולם לא היתה פועלת באותו האופן אם הדבר היה מתרחש אצלה.
בתרחיש שקבוצה אלימה היתה שובה קבוצה מאזרחי ארצות הברית על אדמת ארצות הברית, ברור לכולם שאמריקה הגדולה והחזקה היתה דואגת להטיל מצור כבד על כל מי שמתקשר לאירוע גם בעקיפין.
החוסר אונים והמחדל הגדול שממשיך ללוות אותנו בכך שכל העולם יודע שישנם שבויים במקום שם אין חוק ומשפט, ולעומת זאת יש פשע ורשע, הוא חוסר אונים ששייך לכל העולם החופשי המאמין ביושר אמת וצדק.
הדרישה לאפשר סיוע לאנשים שקשורים בעקיפין, ולא רק בעקיפין לפוגעים, היא דרישה מקוממת, מכאיבה, ופוגעת במטרה העיקרית של השבת החטופים.
בשם הצדק והטענה של סיוע לבלתי מעורבים, באותה הנשימה אנחנו מאכילים את אלו שלא מאפשרים את התיקון, שנותנים יד לפשע החמור בתולדות העולם המודרני, פשע שכולנו מודעים לו, פשע נתעב ואכזרי.
הגיע הזמן, שהפשע ימוגר, ואם הדרך למגר אותו גובה מחיר של מצור על עזה, זהו המחיר ויש לשלם אותו, מי שמשלם אותו הם אנשי האמת שיודעים איך עובדת תעשיית השקר והרוע, שיודעים איך אפשר להכניע טרור, שיודעים למי יש חלק בטרור.
כשהעולם מזדעק בצדקנות על פגיעה בחפים מפשע, בעוד החפים מפשע הללו מגוננים על הפשע, הגיע הזמן להזדעק על העוול הנוראי.
אין צורך ביותר מלחץ אטומי כדי להחזיר אותם הביתה, הגיע הזמן שהצדק ייעשה, הגיע הזמן שבמקום להקשיב לקול בכי מעושה נקשיב לקול של הבכי העמוק והאמיתי.
אחד המשפטים של טראמפ מיד כשנודעו תוצאות הבחירות היה: "עזה תשלם מחיר כבד אם לא תשיב את החטופים".
זהו משפט מכונן, זהו תחילת בקיעת האור בקצה המנהרה, ולא כפרפראזה.
כשאנחנו אומרים משפט של אמת אנחנו מתחילים להכיר בו.
ואם אנחנו כותבים עכשיו היסטוריה, הגיע הזמן שהתנועה הגדולה שהוקמה היום ברשות הנשיא החדש דונאלד טראמפ תכתוב את הפרק הבא.
בו יהיה כתוב בדמעות כי החטופים שבו אלינו.
ולא נדרש יותר מהחלטה לביצוע, החטופים במרחק קצר מאתנו, במרחק של רצון טוב ואמיתי.
