הנושאים החמים
הנושאים החמים
מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
לאחרונה נתקלתי בכמה סוגי טקסטים, הן פרוזות והן טקסטי הגות,
שרמת התוכן והכתיבה שלהם הייתה בינונית ומטה,
אבל צורת ההגשה הויזואלית שלהם הייתה יפה.
הכותב השקיע בשבירת שורות מקורית, בניקוד, או בצורת הגשה ויזואלית אחרת שגרמה לתת המודע שלי להסתכל על הטקסט בקצת יותר הערכה וכבוד משהייתי מייחסת אליו לולא צורת ההגשה האומנותית.
העובדה הזו גרמה לי לתהות: האם הכבוד שייחסתי לטקסט מוצדק?
האם יש מקום לשקול איכות של טקסט לפי רמת החשיבה שהושקעה מאחוריו, הגם שהחשיבה התייחסה למימד ההגשה של הטקסט, ולא לתוכן שלו,
או שלהפך: סונוורתי מהחיצוניות, שוחדתי, וכעת אני כבר לא חפה מספיק כדי לשפוט את הטקסט כראוי לו?
אחדד את השאלה:
האם אחד ממרכיבי אומנות הטקסט הוא גם צורת ההגשה שלו,
או שאין ערך לצורת הגשה ללא השקעה בבסיס?
אשמח לשמוע את דעתכם.
שרמת התוכן והכתיבה שלהם הייתה בינונית ומטה,
אבל צורת ההגשה הויזואלית שלהם הייתה יפה.
הכותב השקיע בשבירת שורות מקורית, בניקוד, או בצורת הגשה ויזואלית אחרת שגרמה לתת המודע שלי להסתכל על הטקסט בקצת יותר הערכה וכבוד משהייתי מייחסת אליו לולא צורת ההגשה האומנותית.
העובדה הזו גרמה לי לתהות: האם הכבוד שייחסתי לטקסט מוצדק?
האם יש מקום לשקול איכות של טקסט לפי רמת החשיבה שהושקעה מאחוריו, הגם שהחשיבה התייחסה למימד ההגשה של הטקסט, ולא לתוכן שלו,
או שלהפך: סונוורתי מהחיצוניות, שוחדתי, וכעת אני כבר לא חפה מספיק כדי לשפוט את הטקסט כראוי לו?
אחדד את השאלה:
האם אחד ממרכיבי אומנות הטקסט הוא גם צורת ההגשה שלו,
או שאין ערך לצורת הגשה ללא השקעה בבסיס?
אשמח לשמוע את דעתכם.
