התיעצות בעקבות המצב

מצב
הנושא נעול.

קצרה

משתמש מקצוען
כנראה שגם לחרדים יש מה לשמוע את הצד השני, כי את המשפט הזה אפשר לבלוע איכשהו בזמנים רגילים (שגם הם לא זמני שלום), אבל בזמן מלחמה זה מנותק לחלוטין מהמציאות.
הרבה מאד אנשים בצבא הסדיר ועוד יותר במילואים, דתיים וחילוניים, נמצאים שם עכשיו בגלל שיקול אחד בלבד - אין ברירה.
אני מכירה את הצד השני ודברי נכתבו מתוך הכרות.

אף אחד לא נמצא במקןם של סיכון חיים כי "אין ברירה" . אולי כי הוא עצמו חושב ש"אין ברירה" = זו האידיאולוגיה שלו.
נניח אם היו גרים באריתריאה בזמן מלחמה הוא היה מחפש ברירות איך לא לסכן את חייו בשביל אריתריאה.

כל האנשים שבמילואים ובסדיר - זה אנשים שטרום המלחמה רצו תפקיד קרבי מסיבות של אידיאולוגיה או יוקרה.
וגם עכשיו מי שנורא לא רוצה להיות בעזה - הצבא גם לא רוצה אותו בעזה.
אז לכל אחד יש ברירה.

התסכול שלהם מהיכרות עם הצד שלהם - זה זה שהחרדים לא חושבים שבזמן מלחמה אין ברירה
אז כרגע הם ממש משוכנעים שאנחנו באמת חושבים כמוהם שזו מצווה ואין ברירה
רק שאנחנו חושבים שלימוד תורה יותר חשוב
ובטוחים שברגע שיחייבו להתגייס הם יקבלו חיילים מורעלים שחושבים שזו מצווה ולא עושים מה שצריך לעשות כדי להגיע להיות שג בפיקוד העורף או מש"ק ממטרות.
וזו תהיה האכזבה שלהם. לו נניח זה באמת יקרה חלילה.
 

קצרה

משתמש מקצוען
אבל זאת כן מצווה!!!!
וגם אם נכון עבורך כעת לא להתגייס, מכל סיבה שהיא, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שזו מלחמת מצווה.
ואם יהיו חרדים שיתגייסו עכשיו- אדרבה, שיעשו זאת מתוך תחושת שליחות.
ח"ו שיתגייסו בגלל אינטרסים אחרים!

וגם אם הם יקחו תפקידים זוטרים זה כי אין להם הכשרה, אבל התחושה צריכה להיות של שליחות ומצווה. עשיית רצון השם יתברך.
לא זו לא מצווה.
לא מכירה שום מצווה לסכן את החיים למען שעל אדמה כזה או אחר.
מצוות כיבוש הארץ שייכת לזמן יהושע.

למלחמת מצווה צריך סנהדרין וכהן.
כרגע אנחנו "עולים בהר" ומתגרים באומות בזמן הגלות
ונס עושה איתנו השם שלמרות זאת באהבתו אותנו , מציל אותנו מאויבינו.

אם כי בהסתיגות
כרגע כשנעשה מה שנעשה והוקמה מדינה ואין לנו לאן לברוח
מותר להתגונן על החיים.
ומי שמגונן על חיים של רבים מתוך רצון להגן על חיים ולא מתוך רצון לכבוש אותם ולהראות להם ולנצח אותם, הוא אכן קדוש.
לא אומר שזו חובה או מצווה על אי מי.
 
נערך לאחרונה ב:

אם הבנות :)

משתמש פעיל
מכתב מזבולון ליששכר:

אחי הגדול יששכר,
סליחה שאני כותב במקום להתקשר. קיבלנו פקודה להשאיר את הטלפונים בעין פוראן, ברמת הגולן. כאן, בבינת ג'בל, הנוף מבלבל. הגבעות מהממות אבל הבתים ריקים והאדמה חרוכה. בין פשיטה לפשיטה, החבר'ה בשבט מדברים. הם לא מבינים איך זה שלא שיניתי את עמדתי אחרי ה-7 באוקטובר. איך זה שאני עדיין תומך בפטור מגיוס לבני ישיבות אחרי 250 יום מילואים. קשה להם עם התפיסה שלי שחברה דמוקרטית צריכה להכיל פגיעה (מדומה בעיניי) בערך השוויון, כדי לאפשר לאזרח לחיות את חייו על פי אמונתו. הם לא רואים את מה שאתה רואה בלימוד התורה, ולא קולטים עד כמה האווירה בצבא לא מתאימה לבחור ישיבה.
אני חושב שבגלל זה, רוב חבריי לשבט מעולם לא חתמו על הגרסה הישראלית של ההסכם ההיסטורי שלנו, שאתה תעסוק בתורה ואנחנו נעסוק בִּפְרַקְמַטְיָא, כלומר בְּמִלְחַמְתָּא, או איך שלא אומרים את זה בארמית. אני מודה שבנקודה הזו אין לי מה להשיב להם. יש משהו בטיעון שלהם שצריך שניים להסכם, אבל לא בגלל זה אני כותב לך, אחי הגדול. אני לא מעלה על דעתי להטיף לך או לדרוש ממך דרישות. אני כותב לך משתי סיבות:
ראשית, קשה לי בלעדיך. בטח אתה חושב שאני סתם מגזים. זבולון השזוף והקשוח מהשייטת עם התלתלים והחולצה הגזורה צריך את עזרתי, יששכר החיוור והעדין יושב האוהלים? אבל זה נכון. אני צריך את עזרתך, אחי הגדול והעדין. השנה האחרונה כילתה את כוחותיי – לא רק את כוחות הגוף, גם את כוחות הנפש. כשהייתי בסדיר, לא היה אכפת לי להישאר בצבא גם חודשיים, אבל עכשיו, במילואים, אשתי קורסת וילדיי אבודים. כשיצאנו מעזה, הבטחתי להם שאני נשאר בבית חצי שנה לפחות, אבל אז שוב הגיע צו 8 – הפעם ללבנון. אתה מבין, אחי? התרמיל כבד לי, וחשבתי שאולי תסכים, באופן חד פעמי, שננסה להרים אותו ביחד, אפילו לקצת זמן, אפילו לא דרך הצבא – אתה זה שקיבל את השכל במשפחה, בטח יש לך מלא רעיונות איך שני אחים יכולים להרים תרמיל אחד, בלי שתצטרך לשנות את אורחות חייך.
שנית, אני מפחד שאני מאבד אותך. אתה יודע מתי זה היכה בי? כשהלכתי לקנות בלינצ'ס בהדר גאולה כמו שאני עושה כל שנה לפני החג. תמיד שאני מגיע, ככה כמו שאני, בטי-שירט של היחידה ובלי כיפה, המוכר עם הזקן-צמר-גפן-קופץ הזה שמזכיר את הרב קניבסקי צועק לי מרחוק, "זבו֫ווולוווון", ככה במלעיל, "טוב שהגעת צדיק!" כל שנה הוא צועק לי וכל שנה אני מסמיק, כי כל המצטופפים נעצרים להביט בי – בצדיק-בלי-כיפה הזה שמחפש טשולנט בשרי בהשגחת הבד"ץ. חוץ מהשנה. השנה, צמר-גפן-קופץ לא צעק לי. תאמין לי שניסיתי ללכוד את המבט שלו, אבל הוא עשה עצמו עסוק עם לקוחות. התכונה בשכונה נותרה כמו כל שנה. החנות הקטנה רחשה-געשה, כמו כל שנה – חגיגית ונרגשת, מלאת ניחוחות וטעמים – כאילו לא נטבחנו ונאנסנו ונשרפנו. מי במים ומי באש? לא אנחנו.
זאת מחשבה נוראית, אני יודע. אני גם יודע שהיא לא נכונה. אני מכיר אותך. אני יודע שגם הלב שלך התרסק עם תושבי בארי. אני יודע שגם במגזר משהו נשבר עם תושבי ניר עוז. אבל המחשבה לא מרפה. אני מסתובב בשכונה הלום, זר מאי פעם, שומע צלילים עמומים כמו מתוך אקווריום. מה, לא אכפת להם? מה, אנחנו לא אותו עם? איפה אתה אחי היקר? אני לא שומע אותך. אין כאן רכב שמסתובב עם מגאפון שכורז "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב". אין כאן פשקוויל שצועק "קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה".
אחי הגדול, השמיע קול. אל תשאיר אותי לבד. אני לא מבקש 'לפתוח את ההסכם' ביננו. לא שיניתי את עמדתי. המסירות שלך לאבא והשותפות בינינו יקרה לי. אני רק מבקש לחלוק איתך את המשא ואת הכאב. אני רק רוצה להרגיש שאכפת לך.
אוהב,
זבולון
 

אם הבנות :)

משתמש פעיל
לא זו לא מצווה.
לא מכירה שום מצווה לסכן את החיים למען שעל אדמה כזה או אחר.
מצוות כיבוש הארץ שייכת לזמן יהושע.

למלחמת מצווה צריך סנהדרין וכהן.
כרגע אנחנו "עולים בהר" ומתגרים באומות בזמן הגלות
ונס עושה איתנו השם שלמרות זאת באהבתו אותנו , מציל אותנו מאויבינו.

אם כי בהסתיגות
כרגע כשנעשה מה שנעשה והוקמה מדינה ואין לנו לאן לברוח
מותר להתגונן על החיים.
ומי שמגונן על חיים של רבים הוא אכן קדוש.
האם זאת מלחמת מצווה- בהחלט צ"ע וזו סוגיה סבוכה.
אבל- לא יעלה על הדעת שיהודי הנושא נשק יקלע חלילה לפיגוע ולא ירה במחבל כי: זאת לא מלחמת מצווה.
זאת מצווה להציל נפש מישראל!
וכוונתי היתה שאם ישנם חרדים שהולכים לצבא- שיעשו זאת מתוך שליחות ועשיית רצון השי"ת ולא מתוך אינטרסים אחרים חלילה.
 

קצרה

משתמש מקצוען
מה שנטען פה זה שיש כרגע הרבה אנשים שעושים מילואים, ויש גם נופלים, שמקריבים ביום יום לא פחות מהציבור החרדי בשביל חיי תורה, וההבדל בינם לבין החרדי הוא אמנם לא רק בסוגיית הצבא, אבל הוא כן השקפתי בלבד.
וחלק מהתגובות פה, כאילו החרדים סובלים כל הזמן בשביל עם ישראל, אז זה בסדר שיש כאלו שעכשיו סובלים והם לא, יכולות מאד מאד להכאיב.
חלק גדול מהציבור הזה היה עד המלחמה עם החרדים בדעה שלא צריך לגייס את החרדים.
ועכשיו כואב לו.
זה לא הזמן להגיב גם אם יש טיעונים חשובים ונכונים.
וגם כשהנושא יהיה פחות כואב, ויהיה אפשר לדון, הדיון צריך להתמקד בסיבות בגללן חרדים לא הולכים לצבא. לא במה הם מקריבים.

(דיברתי לא מזמן עם אשה שבעלה אברך רציני מאד ביום יום, ומשמחת תורה מגויס כמעט כל הזמן.
אם יש לו יום יומיים חופש הוא לא נשאר בבית לנוח, הוא הולך לכולל.
אחד הדברים שהיא שאלה בכאב זה- למה התורה של בעלי שווה פחות מהתורה של אברך חרדי?)
הוא בחר שהתורה שלו תהיה שווה פחות
ברגע שמתישהו הוא בחר לעזוב אותה על מנת ללמוד אומנות המלחמה.
והיתה לו אז את אותה אופציה של חרדי לא להתגייס בגיל הזה ולהשאר בישיבה.

מי שעוסק בתורה ולא פונה באמצעה להפסקה של כמה שנים לעסוק בעוד כמה דברים אחרים חשובים ונחוצים ככל שיהיו-
התורה שלו שווה יותר.
ככה זה. אם תעזביני יום יומיים אעזבך.
 

קצרה

משתמש מקצוען
האם זאת מלחמת מצווה- בהחלט צ"ע וזו סוגיה סבוכה.
אבל- לא יעלה על הדעת שיהודי הנושא נשק יקלע חלילה לפיגוע ולא ירה במחבל כי: זאת לא מלחמת מצווה.
זאת מצווה להציל נפש מישראל!
וכוונתי היתה שאם ישנם חרדים שהולכים לצבא- שיעשו זאת מתוך שליחות ועשיית רצון השי"ת ולא מתוך אינטרסים אחרים חלילה.
אם בנאדם מגיע למצב שבו הוא יכול להציל מישהו בלי לסכן את חייו או בסיכון מינימלי - שיירה במחבל מעולה
זו מצווה להציל נפש מישראל
ומותר גם לאדם לסכן את חייו כדי להציל נפשות רבות.
אבל - חייך קודמים.

ואם יש חרדים שמכריחים אותם ללכת לצבא - הם לא חייבים לבחור בללכת לסכן את חייהם על מנת להציל נפשות בישראל
הם יכולים בהחלט לבחור באינטרס החיים שלהם עצמם. ממש ממש לא חלילה. חייהם קודמים.
וזה רעיון מצוין לא להכניס את עצמך לסיטואציה שבה אתה זה שיכול להציל חיים תמורת חייך.

ובכלל - מי שהכניס אותנו לבוץ הארור הזה
ודחה את כל ההצעות להקמת מדינה ערבית סטייל ירדן שהיהודים יגורו בה
שישא בתוצאות.
 

קצרה

משתמש מקצוען
מכתב מזבולון ליששכר:

אחי הגדול יששכר,
סליחה שאני כותב במקום להתקשר. קיבלנו פקודה להשאיר את הטלפונים בעין פוראן, ברמת הגולן. כאן, בבינת ג'בל, הנוף מבלבל. הגבעות מהממות אבל הבתים ריקים והאדמה חרוכה. בין פשיטה לפשיטה, החבר'ה בשבט מדברים. הם לא מבינים איך זה שלא שיניתי את עמדתי אחרי ה-7 באוקטובר. איך זה שאני עדיין תומך בפטור מגיוס לבני ישיבות אחרי 250 יום מילואים. קשה להם עם התפיסה שלי שחברה דמוקרטית צריכה להכיל פגיעה (מדומה בעיניי) בערך השוויון, כדי לאפשר לאזרח לחיות את חייו על פי אמונתו. הם לא רואים את מה שאתה רואה בלימוד התורה, ולא קולטים עד כמה האווירה בצבא לא מתאימה לבחור ישיבה.
אני חושב שבגלל זה, רוב חבריי לשבט מעולם לא חתמו על הגרסה הישראלית של ההסכם ההיסטורי שלנו, שאתה תעסוק בתורה ואנחנו נעסוק בִּפְרַקְמַטְיָא, כלומר בְּמִלְחַמְתָּא, או איך שלא אומרים את זה בארמית. אני מודה שבנקודה הזו אין לי מה להשיב להם. יש משהו בטיעון שלהם שצריך שניים להסכם, אבל לא בגלל זה אני כותב לך, אחי הגדול. אני לא מעלה על דעתי להטיף לך או לדרוש ממך דרישות. אני כותב לך משתי סיבות:
ראשית, קשה לי בלעדיך. בטח אתה חושב שאני סתם מגזים. זבולון השזוף והקשוח מהשייטת עם התלתלים והחולצה הגזורה צריך את עזרתי, יששכר החיוור והעדין יושב האוהלים? אבל זה נכון. אני צריך את עזרתך, אחי הגדול והעדין. השנה האחרונה כילתה את כוחותיי – לא רק את כוחות הגוף, גם את כוחות הנפש. כשהייתי בסדיר, לא היה אכפת לי להישאר בצבא גם חודשיים, אבל עכשיו, במילואים, אשתי קורסת וילדיי אבודים. כשיצאנו מעזה, הבטחתי להם שאני נשאר בבית חצי שנה לפחות, אבל אז שוב הגיע צו 8 – הפעם ללבנון. אתה מבין, אחי? התרמיל כבד לי, וחשבתי שאולי תסכים, באופן חד פעמי, שננסה להרים אותו ביחד, אפילו לקצת זמן, אפילו לא דרך הצבא – אתה זה שקיבל את השכל במשפחה, בטח יש לך מלא רעיונות איך שני אחים יכולים להרים תרמיל אחד, בלי שתצטרך לשנות את אורחות חייך.
שנית, אני מפחד שאני מאבד אותך. אתה יודע מתי זה היכה בי? כשהלכתי לקנות בלינצ'ס בהדר גאולה כמו שאני עושה כל שנה לפני החג. תמיד שאני מגיע, ככה כמו שאני, בטי-שירט של היחידה ובלי כיפה, המוכר עם הזקן-צמר-גפן-קופץ הזה שמזכיר את הרב קניבסקי צועק לי מרחוק, "זבו֫ווולוווון", ככה במלעיל, "טוב שהגעת צדיק!" כל שנה הוא צועק לי וכל שנה אני מסמיק, כי כל המצטופפים נעצרים להביט בי – בצדיק-בלי-כיפה הזה שמחפש טשולנט בשרי בהשגחת הבד"ץ. חוץ מהשנה. השנה, צמר-גפן-קופץ לא צעק לי. תאמין לי שניסיתי ללכוד את המבט שלו, אבל הוא עשה עצמו עסוק עם לקוחות. התכונה בשכונה נותרה כמו כל שנה. החנות הקטנה רחשה-געשה, כמו כל שנה – חגיגית ונרגשת, מלאת ניחוחות וטעמים – כאילו לא נטבחנו ונאנסנו ונשרפנו. מי במים ומי באש? לא אנחנו.
זאת מחשבה נוראית, אני יודע. אני גם יודע שהיא לא נכונה. אני מכיר אותך. אני יודע שגם הלב שלך התרסק עם תושבי בארי. אני יודע שגם במגזר משהו נשבר עם תושבי ניר עוז. אבל המחשבה לא מרפה. אני מסתובב בשכונה הלום, זר מאי פעם, שומע צלילים עמומים כמו מתוך אקווריום. מה, לא אכפת להם? מה, אנחנו לא אותו עם? איפה אתה אחי היקר? אני לא שומע אותך. אין כאן רכב שמסתובב עם מגאפון שכורז "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב". אין כאן פשקוויל שצועק "קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה".
אחי הגדול, השמיע קול. אל תשאיר אותי לבד. אני לא מבקש 'לפתוח את ההסכם' ביננו. לא שיניתי את עמדתי. המסירות שלך לאבא והשותפות בינינו יקרה לי. אני רק מבקש לחלוק איתך את המשא ואת הכאב. אני רק רוצה להרגיש שאכפת לך.
אוהב,
זבולון
רפרפתי מלמעלה

נשמע כמו החלומות האוטופיים
כמו שהדלי"ם מאמינים שהחרדים חושבים שזו מלחמת מצווה ואם הם יתגייסו הם ירוצו לעזה ולג'בלאות
יש חרדים שמאמינים שיש בעולם איזה מישהו שחושב שהוא "זבולון" שלהם.

תתעדכני בסקרים.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
אני מכירה את הצד השני ודברי נכתבו מתוך הכרות.

אף אחד לא נמצא במקןם של סיכון חיים כי "אין ברירה" . אולי כי הוא עצמו חושב ש"אין ברירה" = זו האידיאולוגיה שלו.
נניח אם היו גרים באריתריאה בזמן מלחמה הוא היה מחפש ברירות איך לא לסכן את חייו בשביל אריתריאה.

כל האנשים שבמילואים ובסדיר - זה אנשים שטרום המלחמה רצו תפקיד קרבי מסיבות של אידיאולוגיה או יוקרה.
וגם עכשיו מי שנורא לא רוצה להיות בעזה - הצבא גם לא רוצה אותו בעזה.
אז לכל אחד יש ברירה.

התסכול שלהם מהיכרות עם הצד שלהם - זה זה שהחרדים לא חושבים שבזמן מלחמה אין ברירה
אז כרגע הם ממש משוכנעים שאנחנו באמת חושבים כמוהם שזו מצווה ואין ברירה
רק שאנחנו חושבים שלימוד תורה יותר חשוב
ובטוחים שברגע שיחייבו להתגייס הם יקבלו חיילים מורעלים שחושבים שזו מצווה ולא עושים מה שצריך לעשות כדי להגיע להיות שג בפיקוד העורף או מש"ק ממטרות.
וזו תהיה האכזבה שלהם. לו נניח זה באמת יקרה חלילה.
את כנראה ממש לא מכירה את הצד שלהם אם זה מה שאת חושבת שמטריד אותם, וכנראה מאד נוח לך לחשוב שעושים מילואים בשגרה מטעמי יוקרה.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
ובכלל - מי שהכניס אותנו לבוץ הארור הזה
ודחה את כל ההצעות להקמת מדינה ערבית סטייל ירדן שהיהודים יגורו בה
שישא בתוצאות.
אם כל אחד שהיה מאשים מישהו אחר בסיבות למצב לא היה מתגייס - לא היה צבא.
נתחיל בכל הציונות הדתית, למשל, שכבר עשרים שנה צועקת שזו היתה טעות לצאת מעזה.
 

קצרה

משתמש מקצוען
את כנראה ממש לא מכירה את הצד שלהם אם זה מה שאת חושבת שמטריד אותם, וכנראה מאד נוח לך לחשוב שעושים מילואים בשגרה מטעמי יוקרה.
מכירה מאוד מקרוב .
זה מה שמטריד הם לא קוראים לזה בשם. והם פשוט די בטוחים שהם הולכים לראות את החרדים בקרבי אם רק תמצא הנוסחה להביא אותם.

אנשים בחרו ביחידה מסויימת בצבא בגיל 18
מסיבה שהסביבה מייקרת ומעריכה יחידות נחשבות ותפקידים קרביים מסוימים

אחר כך לפעמים לא בא להם לעשות מילואים. כי הם גדלים ומקבלים פוקוס אחר על החיים.

בגיל 18 הם בחרו בזה פחות או יותר.
כי אני מכירה מספיק שלא רצו את זה ונפלטו מהקרבי בהרבה דרכים.
אפשר פשוט להיות הכי גרוע במיונים וההכשרות.. זה הדרך הכי קלה אם ניסו לאלץ אותך לקרבי בלי שרצית.
 

קצרה

משתמש מקצוען
אם כל אחד שהיה מאשים מישהו אחר בסיבות למצב לא היה מתגייס - לא היה צבא.
נתחיל בכל הציונות הדתית, למשל, שכבר עשרים שנה צועקת שזו היתה טעות לצאת מעזה.
לא שאלו למה לא מחייבים אותם כרגע להתגייס כדי שיהיה צבא.
שאלו למה הם לא רוצים ומעונינים ובטוחים שזה מצווה לפחות להגן על מי שהכניס אותם לבוץ.

אז זה למה.

אם יבוא מפונה מגוש קטיף ויגיד
אני לא בא לי להלחם. בא לי להיות מש"ק ממטרות ואני אעשה הכל כדי להגיע לשם. כי אני לא צריך למות בשביל הטיפשים שיצאו מעזה.
זה זכותו לחשוב ככה.
אי אפשר לצעוק עליו למה אתה לא מאמין בלמות למען העם.
ככה. אני לא מאמין ולא בא לי.
ומי שלא בא לו עד כדי כך - הוא חייל גרוע לחלוטין
והצבא מעביר אותו לרוב בתחילת התהליך או בסופו למטבח לקלף תפוחי אדמה.

זו הסיבה שאחוז המתים בקרב האידאולוגיים גבוה יותר
האחרים התחמקו יותר משירות קרבי ...

ואכן אם מדינת ישראל תגיע למצב שבו כל הצעירים לא יסכימו וירצו למות בשבילה ומאשימים בנסיבות כלשהם - לא יהיה צבא. בהחלט.
היא תצטרך לנסות לפתות בכסף או לקבל צבא חסר מוטיבציה וכושל.
 
נערך לאחרונה ב:

אם הבנות :)

משתמש פעיל
הוא בחר שהתורה שלו תהיה שווה פחות
ברגע שמתישהו הוא בחר לעזוב אותה על מנת ללמוד אומנות המלחמה.
והיתה לו אז את אותה אופציה של חרדי לא להתגייס בגיל הזה ולהשאר בישיבה.

מי שעוסק בתורה ולא פונה באמצעה להפסקה של כמה שנים לעסוק בעוד כמה דברים אחרים חשובים ונחוצים ככל שיהיו-
התורה שלו שווה יותר.
ככה זה. אם תעזביני יום יומיים אעזבך.
אין פה תחרות מי טוב יותר ומי טוב פחות.
ואין ענין לבוא בטענות לבנ"א על הבחירות שהוא עשה בחייו.
תהיה שלם עם הבחירות שלך ותעשה את זה במקסימום האפשרי.
כשיש אש בחוץ- שתהיה אש גם בבית המדרש. (הרב וייסבלום) - זה מה שנדרש מלומדי התורה.
אהה, והכרת הטוב. חובה!
 

ברוך ר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
עימוד ספרים
אבל זאת כן מצווה!!!!
וגם אם נכון עבורך כעת לא להתגייס, מכל סיבה שהיא, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שזו מלחמת מצווה.
ואם יהיו חרדים שיתגייסו עכשיו- אדרבה, שיעשו זאת מתוך תחושת שליחות.
ח"ו שיתגייסו בגלל אינטרסים אחרים!

וגם אם הם יקחו תפקידים זוטרים זה כי אין להם הכשרה, אבל התחושה צריכה להיות של שליחות ומצווה. עשיית רצון השם יתברך.
אין שום מצוה להתגייס לצבא מעורב. זה אפילו עבירה שחובה למסור עליה את הנפש !
ומלחמת מצוה לא יכולה בשום אופן לבוא ע"י עבירה של גילוי עריות
 

סיפורת

משתמש פעיל
ובכלל - מי שהכניס אותנו לבוץ הארור הזה
ודחה את כל ההצעות להקמת מדינה ערבית סטייל ירדן שהיהודים יגורו בה
שישא בתוצאות.

1. העבר היה. כרגע זה המצב. מה קשורים ישראליים היום להחלטות של ויצמן וב"ג, אולי תשאי את בתוצאות של החלטתך לגור בארץ ולא בירדן?
2. לא הייתי ממליץ לנסות את הרעיון של סטייל ירדן.., 7 באוקטובר היה יכול להתרחש בכפל כפליים.
3. לא יעזור לצטט חלקים וקטעים מתוך 'האיש על החומה'.., אף אחד לא מעוניין לעבור לירדן. נקודה קום.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
מכירה מאוד מקרוב .
זה מה שמטריד הם לא קוראים לזה בשם. והם פשוט די בטוחים שהם הולכים לראות את החרדים בקרבי אם רק תמצא הנוסחה להביא אותם.
ממש לא בטוחים שיראו חרדים בקרבי. הבינו כבר מזמן שכל ניסיון לגרום לחרדים להתגייס על ידי גדודים מותאמים וכד' פשוט לא עובד, ומבינים יפה מאד שאם החרדים לא ירצו להתגייס שום דבר לא יגרום להם לעשות את זה.
הדיבור הוא על זה שאם לא מתגייסים, שלא יהיו תקציבים לישיבות, הנחות במעונות לאברכים, ובאופן כללי כמה שפחות לתמוך כלכלית באורח החיים החרדי (וזה הצד המתון). הבחירות הבאות יהיו על השאלה מי מסוגל להסתדר בלי החרדים בקואליציה.
 

אולטרא סגול

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
יש חרדים שמאמינים שיש בעולם איזה מישהו שחושב שהוא "זבולון" שלהם.

תתעדכני בסקרים.
או שאת לא מעודכנת. או שלא עשית סקר מספיק.

וחבל.
הרבה חושבים ככה. מאמינים ככה. ופחדו. כפשוטו פחדו להיכנס לרפיח לפני שבן הזמנים נגמר... [תקופת ניסן..]

אם הבנות טקסט יפהפה .
 

הנדימן

משתמש פעיל
לעומת זאת, אתה יכול לפתוח שיחה נינוחה ולשאול 'למה נחרב בית המקדש'? ואף אחד לא יקפוץ לך. והסיבה, כי לצערנו ה'למה' הזה לא בא אצלנו ממקום כואב, אלא אנחנו באמת מנסים להבין ולקבל תשובה הגיונית על השאלה.

וכך גם השאלה של הציונות הדתית: למה אתם לא מתגייסים? למה?????
יכול להיות שהם שואלים את זה גם בתור 'למה' של היגיון. אבל זה בעיקר מגיע מהלב, מגיע מהכאב שלהם.
אין שום טעם לענות, כי זו לא הייתה השאלה. צריך להשתתף, להבין, להצטער, להכיל, ו--לשתוק.
[לא מדבר על החילונים, אצלם זה בא ממקום אחר לגמרי. מדבר על הציונות הדתית].
היה שווה את כל האשכול בשביל הפוסט הזה!
משום מה צוטט רק חלקו - אבל שווה לקריאה כולו!
 

shimשימי

משתמש סופר מקצוען
מאוד ברור למה הציונות הדתית לא מקבלים שום תשובה.
כי יש פה אנשים שלא סגורים על ההשקפה שלהם עצמם.

מי שברור לו שגדולי התורה החרדים מנהיגים הכי טוב את הספינה היהודית לאורך ההיסטוריה
והציונות הדתית היא בגדול חידוש של ה100-150 שנה האחרונות
בכלל אין לו שאלה

מה שהרבנים קובעים זה הדבר הנכון לעשות


עכשיו יש פה שאלה נורא מוזרה (שוב,אם מסתכלים על זה לוגית בלי רגש כלל)
איך אני מסביר לדתי לאומי "למה החרדים מקשיבים לרבותיהם"?

זה מגוכח מיסודו

כל היהדות בנויה על כך שהרבנים מחליטים בכל תחומי החיים
ובעוד שאצל הדתיים לאומיים הרבנים הם לענייני הלכה בלבד
אצל החרדים הרבנים בכל תחומי החיים הרבנים מתערבים וקובעים מה לעשות

לכן לנסות להסביר לדתי לאומי למה החרדים מקשיבים לרבותיהם שלהם ולא לרבנים של המזרחי
זה מגוכח לחלוטין כי אין פה מראש שאלה וגם אין על מה לענות תשובה.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  54  פעמים

אתגר AI

תרפיה בבעלי חיים • אתגר 143

לוח מודעות

למעלה