יכול להיות שהתרגלנו לצינזור האוטומטי של יתד (או של נטפרי)
ולכן כל דבר שלא היה עובר אותם - מיד צורם לנו בעין.
אבל גם אחרי שניסיתי (וכך גם עוד כמה שנתתי להם לקרוא את הספר הזה) לא הצלחתי להבין מה המסר שרצו להעביר לי בסיפור על בת שההורים שלה שלחו אותה ללמוד הנדסאים בשביל שידוכים למשל. או גרושה שלא רוצה להתחתן. או בעל שאשתו וכל המשפחה הסתירו ממנו שהיא חולת לב. או כל מיני כאלה סיפורים שחוץ מזעזוע, סקופ, ובואו נדבר על זה - אין בהם כלום. ממש כלום.
מצטערת.
אם כבר לפרוץ מחסום צנזורה - תעשו את זה בצורה משכנעת. בצורה שאומרת - יש לנו תוכן שווה ערך ושווה לכל נפש.
לזה ציפיתי מהספר הזה - ולא קיבלתי את זה.