#מגפיים
העולם סער, סער כל כך, למרות שאף לא ענן זעיר נראה בשמיים.
ליתר דיוק, מאחר ואף ענן זעיר לא נראה בשמיים.
המים המתוקים החלו להעלם, מחיר המים בעולם זינק כמדחום קיר ביום שרב, והמטריות חוררו והסבו מקצוע לשמשיות.
בחשכת הלילה, שתי דמויות קטנות התגנבו אל הפח הרחוב.
ביעילות מילאו ציפות מהוהות בחפצים הרבים שנערמו שם.
דקות ספורות לאחר מכן, התגנבו הברנש והברנשית על קצות אצבעותיהם, כשעל גבם שקים מלאים.
לו היינו ממשיכים לעקוב, היינו צופים בהם נכנסים למחסן של השכן המבוגר, ובעידודו שופכים את שללם על הרצפה. באור הצהבהב פניהם העגלגלות היו מגלות לנו שגילם אינו חוצה את מספר ימי השבוע, ועיניהם הטובות היו מבהירות לנו היטב מדוע הקשיש כה מחבבם.
אבל אין לנו פנאי לכל זאת. לפיכך, הבה ניגש הישר לסוף סיפור.
***
"סבתא, את באמת הסבתא הכי סורגת שאני מכירה!" ילדונת בלונדינית מתרפקת על כתפיה של הסבתא קמוטת הפנים, שאצבעותיה נעות בקצב מסחרר. "אבל אני בכלל לא מבינה למה צריך את הצמרים האלו, אמא אומרת שאף אחד לא הולך עם דברים כאלה חמים! אפשר להתייבש מללבוש כל היום סוודרים!"
הסבתא מחייכת חיוך עצוב.
"שירלי!" נער גבוה נכנס לסלון המטופח שלהם, "זה לא מנומס!" נוזף בה "שלום סבתא, מה שלומך? זכרת להגיד 'ותן טל ומטר'?"
אחח. היא נאנחת. הם בכלל לא יודעים מטר מהו.
נכדים מתרוצצים סביבה, מסיחים את דעתה, לפחות מנסים. אך שום דבר אינו יכול להשכיח ממנה את ריחו המתוק של היורה, את מגע הסורגים הרטובים, הטיפה על האף, משב הרוח המרענן.
"סבתוווש" שירלי מיללת "תספרי לי איך זה היה כשהשמיים השפריצו עליכם!"
ענן קטן מרחף מעליהם לפתע, וחיוך זקנקני מציץ מאחורי מקטרת "לא נמס לכם כבר?" הוא סונט וצובט בלחייה.
"אולי היום אספר לכם על היום שבו הכל הפסיק?" מציעה סבתוש, והנכדים מריעים.
"היינו ילדים רטנים - זאת אומרת, גדולים ממש, כמעט כמוכם. והעולם כולו הבין שיותר לא נזכה למי גשמים. שהחורף יפסיק לבקר אותנו, שהוא הלך לו לכוכב אחר."
"מ'כפת לכם?!" ילדון שובב מנתר על הספה. "מי צריך ת'חורף הרטוב! הרבה יותר כיף שהולכים לים!"
הקשישים מחליפים מבטים.
"החורף היה נהדר, הוא קריר ונעים." סבתא עוצמת את עיניה ומחייכת "אין כמו לשבת בבית עם כוס שוקולטה סמיכה, כירבולית וספר טוב, ולשמוע את הגשם מתדפק לו על החלון..."
"איייי מה כיף בכלל!" הנחליאלי הקטן לא משתכנע. "כל היום לשבת בבית! לשבת לשבת לשבת!" הוא נלחם מול אויב דמיוני בקפיצות מרשימות.
"אתה יודע מה אתה היית מקבל?" סבא זונח את מקטרתו, ומרים אותו על כתפיו. בשיירה ארוכה צועדים כולם אל החצר העליזה והפורחת. לא הרבה פרחים צמחו בעולם, מאז פסק הגשם. אך ליבם התמלא באושר מכל עלעל שהציץ בסקרנות באור השמש. הם לא חסכו, ומטר עליז פיזז תדיר בחצרם המטופחת.
סבבתא מובילים את השיירה התוססת אל החומה שמקיפה את הגן.
עציצים צבעוניים בצורות משונות ניצבים עליה בשורה ארוכה ארוכה ומצחיקה, פרחים שונים וצבעוניים רקדו מהם.
"פרחים? בחורף מקבלים פרחים?" הילד מעקם את אפו הסולד "לא שווה! סבא, נראה'לך שאני בת?!"
סבא מרים עציץ גומי כחול, כדורסלים קטנים מאוירים עליו.
"זה כדורסל!" מריע הילד, ואז משתתק בפנים זעופות כשכולם צוחקים.
"לא," סבא וסבתא מביטים זה בזו. ברנשים קטנים מרצדים מול עינם בחיוך קונדסי.
"זה מגפיים."
הנושאים החמים
הנושאים החמים
