שלושה ימים לפני סוף אוקטובר כמעט הסתיימה ההמתנה המסורתית ל"הפתעת אוקטובר", שתטרוף ברגע האחרון את קלפי הבחירות בארה"ב. היא לא התחוללה, לא באופן הדרמטי והסנסציוני המיוחס לה; אבל הייתכן שגלגול כלשהו שלה הצליח להתגנב ברגע האחרון ממש, במהלך עצרת ענקית של דונלד טראמפ במדיסון סקוור גרדן של ניו יורק?
ישראלים בעלי זיכרון דווקא יוכלו להזדהות עם "הפתעת אוקטובר" שכזאת. היא לוקחת אותנו ליוני 1981, אל מה שנקראה אז כיכר מלכי ישראל, עצרת הנעילה במערכת הבחירות של המערך עבודה/מפ"ם. הסקרים העמידו את שמעון פרס הרחק לפני מנחם בגין. הנחיית העצרת נמסרה לידי דודו טופז, והוא השמיע שם את משפט הצ'חצ'חים הבלתי נשכח שלו בגנות תומכי הליכוד ("אצלנו הקצינים, אצלם הש"ג").
לימים יאמינו שבערב ההוא, ברגע ההוא, אבדו למערך כחמישה מנדטים. הבחירות הסתיימו בתיקו (47:48), ובגין הקים גם את הממשלה הבאה.
כל הסקרים בארה"ב מעידים שהבחירות תלויות על בלימה. טראמפ עשה בשבועות האחרונים מאמץ מוגבר להגיע אל פלחים דמוגרפיים המזוהים היסטורית עם המפלגה הדמוקרטית. הבולטים הם הלטינים, או היספאנים, יוצאי אמריקה הלטינית, שהם עכשיו הקבוצה הלא־לבנה הגדולה ביותר בארה"ב. סקרים מראים זה זמן מה, שטראמפ אמנם זוכה בתמיכה מוגברת, בייחוד בין גברים היספאנים, על אף איבתו המוצהרת למהגרים מאמריקה הלטינית.
"אי של אשפה"
במדיסון סקוור גרדן, ביום א' בערב, קומיקאי צעיר ששמו טוני הינקליף הוזמן לשעשע את אלפי הנאספים, כהכנה לנאום טראמפ, והחליט להעליב בגסות את ההיספאנים. "יש אי של אשפה, הצף בלב האוקיינוס", הוא אמר לשומעיו. "נדמה לי שקוראים לו פורטו־ריקו". זו האחרונה היא טריטוריה אמריקאית, שאמנם אינה משתתפת בבחירות לנשיאות מפני שאין לה מעמד של מדינה, אבל תושביה הם אזרחי ארה"ב. פורטו־ריקאים המתגוררים בכל אחת מ־50 המדינות של ארה"ב, רשאים להצביע בבחירות לנשיאות. הערכה מעמידה את מספרם על 5.9 מיליון.
אחת המדינות הקריטיות ביותר בבחירות האלה היא פנסילבניה, השביעית בגודלה בארה"ב. מקובל להניח שדמוקרט לא מסוגל להיבחר לנשיא בלי פנסילבניה. הסקרים מראים זה שבועות רבים שוויון סטטיסטי, כאשר בימים האחרונים הסתמן יתרון קצת יותר מובהק לטראמפ, אם גם עדיין בגבולותיה של טעות הדגימה.
על פי הערכה, בערך 7% מבעלי זכות הבחירה בפנסילבניה הם היספאנים, ומחציתם פורטו־ריקאים. פנייתם האפשרית נגד טראמפ עשויה להטות את המדינה הזו אל קמלה האריס, ולחרוץ את תוצאות הבחירות.
השהוא השווה עם מה ש"הם מעוללים לארצנו". מטה הבחירות של האריס מיהר לעשות שימוש בהלצות האלה, ובדרנים היספאנים מיהרו להתנער מהן, כולל הזמר ריקי מרטין והראפר בד באני. לשניהם ביחד יש בערך 60 מיליון עוקבים באינסטגרם. שניהם ילידי פורטו־ריקו. שניהם השתמשו בלשון דומה. "זה מה שהם חושבים עלינו", הם כתבו על טראמפ ועל בדחניו.
אמנות הסקרים
הסקרים מוסיפים להגיד לנו שאין להם בעצם מה להגיד. או שהם מאשרים תיקו מלא, או שהם מראים דבר והיפוכו. אני קורא נלהב של סקרים אמריקאיים לפחות מאז הבחירות של 1976. אינני מצליח להיזכר בשנת בחירות אחת, שבה הסקרים היו כל כך צמודים, לאורך כל כך הרבה זמן.
אבל הצמידות הזו לא צריכה להיקרא כפשוטה. בשני סיבובי הבחירות הקודמים, ב־2016 וב־2020, בשלב הזה של מערכת הבחירות המועמדים הדמוקרטים (הילרי קלינטון וג'ו ביידן) נהנו מיתרון ניכר בסקרים. קלינטון הפסידה, על חודם של כמה אלפי קולות; וביידן אמנם ניצח, אבל בקושי רב. לשון אחר, הסקרים נטו פעם אחר פעם להמעיט מכוחו של טראמפ.
זה לא נעשה בכוונת זדון. זה שיקף קושי אובייקטיבי ליצור מדגם מייצג שיכלול תומכי טראמפ שלא נמצאו בהישג ידם של הסוקרים, אם מפני שמשקלם הסגולי לא הוערך כראוי, או מפני שהם לא ענו לטלפון, או מפני שלא אמרו את האמת. יתר על כן, בארץ שבה אחוז ההשתתפות בהצבעה נמוך, לפעמים נמוך מאוד, אין זה מספיק ליצור מדגם של בעלי זכות בחירה, אלא יש לשקלל את הסבירות של עצם הצבעתם. "הסקרים חדלו להיות מדע והפכו לאמנות", אמר עוד לפני 25 שנה סוקר בולט אחד.
יש שורה של מדדי סקרים, המציעים ממוצע. אבל העובדה שאפילו הממוצעים שונים במידה מסוימת זה מזה מעידה על הקושי. עורכי המדדים חלוקים בשאלת החשיבות היחסית של הסקרים שהם כוללים במדד. המדד של הניו יורק טיימס השתמש בערך ב־70 סקרים מאז 20 באוקטובר. המדד שלו מראה יתרון ארצי של אחוז אחד להאריס. הסקר של הניו יורק טיימס עצמו, הנבדל מן המדד, מראה תיקו 48-48. סקר סי.אן.אן מראה תיקו 47-47. סקר נחשב של אמרסון קולג' מראה תיקו 49-49. אבל סקר נחשב של Ipsos מראה יתרון של 4% להאריס, וסקר חשוב של וול סטריט ג'ורנל מראה יתרון של 3% לטראמפ.
"חברים, זה רק רעש"
אנחנו יודעים שהבחירות לא יקומו או ייפלו על התוצאות הארציות. פעמיים ב־24 השנה האחרונות, דמוקרט ניצח במניין הכללי של הקולות והפסיד בחבר האלקטורים. הבחירות מוכרעות במספר קטן של מדינות, על סמך הפרשים קטנים או אפילו זערוריים. התמונה במדינות האלה נוטה בימים האחרונים לטובת טראמפ, אם כי ההפרשים קטנים מאוד.
גם סקרי המדינות מלמדים דבר והיפוכו. ביום א' למשל היה צרור של סקרים במדינת ניו המפשייר הקטנה, בצפון החוף המזרחי. סקר אחד הראה יתרון של 21% להאריס. סקר שני הראה יתרון של 0.4% לטראמפ. סקר שלישי הראה יתרון של 4% להאריס.
אשף סטטיסטיקה שנוי במחלוקת, נייט סילבר, כותב על הסקרים: "חברים, זה רק רעש". בעיניו, המדגמים הזעירים שקולים כנגד אסטרולוגיה.
ענף הרבה יותר מסובך הוא החיזוי באמצעות הסתברויות ובאמצעות הימורים. גם אלה מניבים עכשיו סיכויים עדיפים לטראמפ, בשיעורים של 52% עד 66%.
הבה נזכור עניין אחד נוסף. 5 בנובמבר אינו תאריך הבחירות, אלא תאריך סיומן. ההצבעה נמצאת כבר בעיצומה. עד כה הצביעו 40 מיליון ויותר, כרבע מן המצביעים הרשומים (בארה"ב צריך להירשם כדי להצביע). אפשר ששני שלישים יצביעו עוד לפני 5 בנובמבר, בעיקר באמצעות הדואר ובאמצעות קלפיות מוקדמות. הסקרים משקפים אפוא התפלגויות הצבעה של מספר מצטמק והולך של מצביעים, מה שמפחית ללא הרף את חשיבותם.
אכן, הבחירות האלה נועדו למרוט את עצבינו.
הנושאים החמים
הודעות בדירוג שלילי לא ימחקו כמו באשכולות המלחמה, הדירוג ישמש רק ככלי סינון למשתמשי הפורום.
