אתגר נספח לאתגר- מי זו קייל?

אלישבע קיי · 28/10/24

פטפטת ושות' כאן.
לאתגר

חי מינץ · 29/10/24

נכתב ע"י אלישבע קיי:
פטפטת ושות' כאן.

המשפטים חייבים להיות בתחילת הסיפור דווקא
או שאפשר להכניס אותם באמצע?

חי מינץ · 29/10/24

פרסמתי עכשיו
הלכתי על כיוון שונה מהסגנון הרגיל שלי
אשמח לשמוע ביקורת

אתגר - אתגר דו שבועי- מי זה קייל? (רמז: אין קשר לכרוב)

עלילה טובה חשובה בכתיבת סיפור מעניין, אך נראה כי הדמויות חשובות לא פחות. אישית, יכולה למצוא את עצמי קוראת ספר מטופש יחסית רק מאהבתי (או סלידתי) לדמויות. באתגר הזה נשקיע בדמויות. כולם הסתכלו עליו. הוא נשם עמוק ודלה מתוכו פרצוף של 'לא אכפת לי ולא מרגש אותי בכלל' והמשיך. הוא דמיין את קייל בעיני...

www.prog.co.il

אלישבע קיי · 29/10/24

המשפטים יכולים להופיע בכל חלק שהוא בסיפור

ח.ד. וחלק · 29/10/24

נכתב ע"י חי מינץ:
פרסמתי עכשיו
הלכתי על כיוון שונה מהסגנון הרגיל שלי
אשמח לשמוע ביקורת

אתגר - אתגר דו שבועי- מי זה קייל? (רמז: אין קשר לכרוב)

עלילה טובה חשובה בכתיבת סיפור מעניין, אך נראה כי הדמויות חשובות לא פחות. אישית, יכולה למצוא את עצמי קוראת ספר מטופש יחסית רק מאהבתי (או סלידתי) לדמויות. באתגר הזה נשקיע בדמויות. כולם הסתכלו עליו. הוא נשם עמוק ודלה מתוכו פרצוף של 'לא אכפת לי ולא מרגש אותי בכלל' והמשיך. הוא דמיין את קייל בעיני...

www.prog.co.il

קטע יפה מאד, אהבתי את התיאורים המלבבים...
אגב, מה עם הפאנפיק למלחמה? מחכים להמשך!

חי מינץ · 29/10/24

נכתב ע"י ח.ד. וחלק:
קטע יפה מאד, אהבתי את התיאורים המלבבים...
אגב, מה עם הפאנפיק למלחמה? מחכים להמשך!

תודה
בעז"ה היום או מחר אני אעלה איזשהו המשך

מ. ש · 29/10/24

נכתב ע"י מֶנַחֵם:
כולם הסתכלו עליו.

הוא נשם עמוק ודלה מתוכו פרצוף של 'לא אכפת לי ולא מרגש אותי בכלל' והמשיך.

הוא דמיין את קייל בעיני רוחו, שואב כוח. ותקווה.

את הנרתיק הוא ליטף ביד אחת, מסיר שכבה עבה של אבק. את הרוכסן פתח ביד השניה. כמה זמן חלף מהפעם הקודמת? שנתיים?! אלפיים?! וואו, איך שעולם מתהפך לו בחצי שנה.

הדרכון הקשיח דקר אותו חלושות מהכיס הימני. מנסה להסב את תשומת ליבו. אולי גואטמלה? אולי סיישל? גואה?

ושוב, בנצי דלה מאיפשהו את הפרצוף הכי קשיח בארסנל.

לא.

הוא נשאר כאן.

"אין צורך להפשיל שרוול, בנצי, כן?" גיחך לעצמו. אין מי שיכול היה לפספס את העיטור הצבעוני שהתווסף בקיבורת מאז הפעם האחרונה שהוא ביקר כאן.

ואף אחד לא פספס. הם חושבים שהוא לא שם לב ללחשושים הרמים, לקולות המהוסים, לעיניים הסקרניות ולמבטים המרחמים - כועסים.

לא שזה לא אכפת לו.

אבל הוא כאן. כדי להישאר. שולף את ה'של יד', דמעה חצופה ולא קשורה מרטיבה שני ריסים.

ואסור לדבר עכשיו, עד אחרי ה'של ראש'.

אבל הלב, לו מותר לדבר.

והוא מדבר.

וכשהלב מדבר, הוא לא משתמש עם מילים. הוא פשוט מוצף.

ואף אחד, מלבד הוא וק-לי.

לא יודעים את הסוד.

זה לא פייר להתחיל את התחרות עם קטע שלוקח כבר הכל...