בתחילה היא התייחסה אליו בחשדנות.
לאחר כמה ימים היחסים הפשירו.
הוא היה מודרני. אלגנטי ואופנתי ביותר.
הוא היה מאוד חכם. חוץ מעברית ואנגלית, הוא גם ידע ערבית וצרפתית!
לאט לאט הקשר התהדק.
הם היו מהלכים יד ביד. לפעמים ביום. לפעמים בלילה. תורמים זה לזה. הוא בשבילה והיא בשבילו.
לא אגזים אם אומר שכמעט ולא היה יום בו לא היו נפגשים. גם אם לזמן קצר.
כן.
זו הייתה אימא שלי.
היא אהבה אותו.
והאמת שגם אנחנו למדנו לאהוב. הוא עזר מכל הלב בלי להתלונן ובעצם נוכחותו הפך את האוירה בבית לקלילה יותר.
הוא לא היה שקט אבל גם לא רועש מידי. וכשדיבר בד''כ קבלו והתייחסו לדבריו ברצינות ובכובד ראש.
עכשיו אימא שוב פעם בלתה אתו. "מצב ניקיון רצפה" שמעתי אותו מכריז.
כן. זה היה ג'ימי. שואב שוטף שאימא קבלה מתנה.
אימא העבירה אותו בשקדנות על כל מרצפת והוא עשה את שלו והבריק אותה בהיתז מים ובליקוק מברשת.
"סוללה חלשה" הוא התריע פתאום. קוטע אותי מהרהורי.
תמר, קחי את ג'ימי לעמדת טעינה בבקשה. אימא הניחה את גימי, מדליקה את המזגן, לאחר שסיימה את שטיפת המטבח בסייעו של הלה.
אחח. נעלתי את המחשב. גוררת את ג'ימי קרטר, כך אני קוראת לו, לעמדת הטעינה. לפעמים אני קוראת לו ג'ימי צ'ו או סתם ג'ימי בוי. עוד לא סגורה על השם.
אני מסיעה אותו לחדר, מנסה להלביש את "מגב" המתכת האלגנטי על כן הטעינה.
ביני לבין עצמי הסכמתי שמאז שהגיע החיים נעשו קלים יותר ורגועים יותר. כבר לא מתרגשים מכל פיסת דבק, שעשויה להתהוות מטיפת מיץ תועה, כשניתן לנקות אותה בשתי דקות ובמינימום מאמץ.
"מתחיל בטעינה. נקו את מיכל המים המלוכלכים למניעת ריחות רעים."
אם הגעתם עד לפה, מקווה שלא התאכזבתם
כן כן. לאנשים באמצע שטיפת כלים עולים כלמיני רעיונות מוזרים לראש. (בייחוד אם ג'ימי בוי מרעיש להם ברקע: )
לאחר כמה ימים היחסים הפשירו.
הוא היה מודרני. אלגנטי ואופנתי ביותר.
הוא היה מאוד חכם. חוץ מעברית ואנגלית, הוא גם ידע ערבית וצרפתית!
לאט לאט הקשר התהדק.
הם היו מהלכים יד ביד. לפעמים ביום. לפעמים בלילה. תורמים זה לזה. הוא בשבילה והיא בשבילו.
לא אגזים אם אומר שכמעט ולא היה יום בו לא היו נפגשים. גם אם לזמן קצר.
כן.
זו הייתה אימא שלי.
היא אהבה אותו.
והאמת שגם אנחנו למדנו לאהוב. הוא עזר מכל הלב בלי להתלונן ובעצם נוכחותו הפך את האוירה בבית לקלילה יותר.
הוא לא היה שקט אבל גם לא רועש מידי. וכשדיבר בד''כ קבלו והתייחסו לדבריו ברצינות ובכובד ראש.
עכשיו אימא שוב פעם בלתה אתו. "מצב ניקיון רצפה" שמעתי אותו מכריז.
כן. זה היה ג'ימי. שואב שוטף שאימא קבלה מתנה.
אימא העבירה אותו בשקדנות על כל מרצפת והוא עשה את שלו והבריק אותה בהיתז מים ובליקוק מברשת.
"סוללה חלשה" הוא התריע פתאום. קוטע אותי מהרהורי.
תמר, קחי את ג'ימי לעמדת טעינה בבקשה. אימא הניחה את גימי, מדליקה את המזגן, לאחר שסיימה את שטיפת המטבח בסייעו של הלה.
אחח. נעלתי את המחשב. גוררת את ג'ימי קרטר, כך אני קוראת לו, לעמדת הטעינה. לפעמים אני קוראת לו ג'ימי צ'ו או סתם ג'ימי בוי. עוד לא סגורה על השם.
אני מסיעה אותו לחדר, מנסה להלביש את "מגב" המתכת האלגנטי על כן הטעינה.
ביני לבין עצמי הסכמתי שמאז שהגיע החיים נעשו קלים יותר ורגועים יותר. כבר לא מתרגשים מכל פיסת דבק, שעשויה להתהוות מטיפת מיץ תועה, כשניתן לנקות אותה בשתי דקות ובמינימום מאמץ.
"מתחיל בטעינה. נקו את מיכל המים המלוכלכים למניעת ריחות רעים."
אם הגעתם עד לפה, מקווה שלא התאכזבתם
כן כן. לאנשים באמצע שטיפת כלים עולים כלמיני רעיונות מוזרים לראש. (בייחוד אם ג'ימי בוי מרעיש להם ברקע: )