דיון כתיבה על נעלם

חי מינץ · 13/10/24

יש לי בעיה שאני נתקל בה פעמים רבות.
כשאני כותב סיפור ואני לא רוצה לחשוף מיהו הגיבור אלא כותב "הוא", אחרי שאני גומר לכתוב וקורא שוב את הקטע לביקורת אני שם לב שכל שורה שניה מתחילה במילה "הוא".

מה עושים? איך אפשר לגוון?

אפשר לראות דוגמה כאן בקטע הראשון

אתגר - אתגר דו שבועי - מאחורי הכריכה

הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית. החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול. "יש לי שלושים שניות מעכשיו". הוא נכנס במהירות אל החדר כשהוא מסתכל סביבו. "הנה זה"!!! הוא חשב לעצמו בהתרגשות. על מדף גבוה היה מונח מפתח. זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אבל הוא ידע...

www.prog.co.il

מימיי · 13/10/24

מזדהה מאוד.
האמת שכבר בכתיבה עצמה אני שמה לב ל'הוא' שנכתב כל כך הרבה, ואני מוצאת כל מיני פתרונות יצירתיים.
עכשיו לא עולה לי אף פתרון, אולי אני אמצא בהמשך קטעים להמחשה.

Chaya Lea · 13/10/24

נכתב ע"י חי מינץ:
מה עושים? איך אפשר לגוון?

תיאור או פעולה.
לדוג' "גבה הקומה מתקרב אל הפתח" או "פוסע לעבר הדלת"- להשמיט את האזכור בעצם (פעולה בד"כ מסתדרת יותר בתוך דיאלוגים).

חי מינץ · 13/10/24

נכתב ע"י Chaya Lea:
תיאור או פעולה.
לדוג' "גבה הקומה מתקרב אל הפתח" או "פוסע לעבר הדלת"- להשמיט את האזכור בעצם (פעולה בד"כ מסתדרת יותר בתוך דיאלוגים).

בדיאלוג אני די מסתדר
הבעיה שלי היא בעיקר בתיאורים ארוכים כמו בדוגמה שהבאתי

Chaya Lea · 13/10/24

נכתב ע"י חי מינץ:
בדיאלוג אני די מסתדר
הבעיה שלי היא בעיקר בתיאורים ארוכים כמו בדוגמה שהבאתי

בסוגריים התכוונתי לומר שאמנם נתתי את זה כפתרון נוסף גם במקרה הזה למרות שזה יותר מתאים בתוך דיאלוגים (אפשר לעשות את זה גם בתיאור ארוך אבל רק מעט אחרת כבר יציק בעין חוסר האזכור).

שיבת ציון · 13/10/24

עצה מועילה מאד ש @סיפור8 נתנה לי פעם (זו גם הזדמנות לומר לך פעם נוספת תודה. עצות טובות הופכות לנכס, ולא סתם.):

נכתב ע"י סיפור8:
אבל אם תרצי באופן כללי, יש דרך נוספת להתמודד עם הבעיה של החזרתיות, מלבד לשנות את כינוי הנושא (הדמות, היא, הדמות וכולי), והיא- לעבור לנושא אחר ולתאר את הדמות הראשית כסבילה במשפט.
לדוגמא, במקום- "היא שמעה רחש פתאומי מחדר הילדים, וקפאה במקומה", אפשר- "רחש פתאומי נשמע מחדר הילדים, גורם לה לקפוא במקומה".

חי מינץ · 13/10/24

נכתב ע"י שיבת ציון:
עצה מועילה מאד ש @סיפור8 נתנה לי פעם (זו גם הזדמנות לומר לך פעם נוספת תודה. עצות טובות הופכות לנכס, ולא סתם.):

זה לא פותר לגמרי את הבעיה כי להשתמש בזה יותר מדי פעמים הופך את הסיפור למלאכותי מדי - כלומר יותר מדי במבט מהצד ולא מתוך העיניים של הדמות (כך לטעמי בכל אופן)

yael305 · 13/10/24

ציטטתי את הקטע הזה ומנסה לכתוב אותו שונה..

נכתב ע"י חי מינץ:
הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית.

החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול.

"יש לי שלושים שניות מעכשיו".

הוא נכנס במהירות אל החדר כשהוא מסתכל סביבו.

"הנה זה"!!! הוא חשב לעצמו בהתרגשות.

דמות שחורה טיפסה בחרישיות
...
הדמות נכנסה..
''הנה זה''!!! חשבה לעצמה..

לילך חצי האי · 13/10/24

הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית.

החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול.

"יש לי שלושים שניות מעכשיו".

הוא נכנס במהירות אל החדר כשהוא מסתכל סביבו.

"הנה זה"!!! הוא חשב לעצמו בהתרגשות.

על מדף גבוה היה מונח מפתח.

זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אבל הוא ידע מה המפתח הזה מסוגל לעולל.

הוא לקח את המפתח ותוך שתי שניות הוא כבר לא היה באזור.

כמה נקודות אפשריות...
1. להשמיט! לא צריכים תמיד לכתוב 'הוא'! לפעמים מספיק ברור על מי מדובר... לדוג' 'הנה זה"!!! ~~הוא~~ חשב לעצמו בהתרגשות'. וכן 'הוא לקח את המפתח ותוך שתי שניות ~~הוא~~ כבר לא היה באזור'.
2. לשנות את המשפט... לדוג' 'במהירות נכנס אל החדר...'
3. אם בכ"ז יש הכרח... עדיף לגוון ולנסות להעביר את המילה למרכז המשפט, כך היא נבלעת ופחות נראית לעין, לדוג' המשפט הבא 'זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אבל הוא ידע מה המפתח הזה מסוגל לעולל' נקרא טוב יותר מאשר היה נכתב שוב 'הוא ידע מה המפתח הזה מסוגל לעולל, על אף שהיה נראה כמו כל מפתח סטנדרטי'.
בהצלחה!

אוראל סולטן · 13/10/24

מצטרף להתלבטות...

בד"כ אני די מצליח להתחמק מזה, אבל שנתקלים בכך - זה עד הסוף...

תהילה בצלאל · 13/10/24

לא הסתכלתי על הפתרונות הקודמים, כך שאולי אחזור... אני הייתי מציעה להוסיף תיאורים גם דרך הפעולות ושאר הגוף, הכול לפי העניין. לדוגמא על הקטע האמור (החדש בבולד):

הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית.
הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית.
החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול.
החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול זעקה לו (היה חסר פה ההקשר).
"יש לי שלושים שניות מעכשיו".
"יש לי שלושים שניות מעכשיו"
הוא נכנס במהירות אל החדר כשהוא מסתכל סביבו.
ומיהרה את צעדיו בכניסה אל החדר ואת זריקות המבטים סביב
"הנה זה"!!! הוא חשב לעצמו בהתרגשות.
"הנה זה!!!", המחשבה ממלאת אותו בהתרגשות
על מדף גבוה היה מונח מפתח.
על מדף גבוה היה מונח מפתח.
זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אבל הוא ידע מה המפתח הזה מסוגל לעולל.
זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי. נראה, יכולותיו האמיתיות של המפתח ידועות רק לו.
הוא לקח את המפתח ותוך שתי שניות הוא כבר לא היה באזור.
ידיו גרפו את המפתח ותוך שתי שניות הוא כבר לא היה באזור
אפשר לצמצם עוד אם מתכננים את הקטע מראש. בכל אופן האפשרויות שאני רואה:

1. להחליף בתיאורי הגוף עצמו (פה לא מצאתי שימוש, זה קטע קצר). גבוה, ממושקף, נמוך, רזה, תמיר, לא חסר, תלוי איך אפיינת את הדמות... (מצד שני לשמור על רצף, אם הדמות גבוהה וממושקפת אי אפשר לציין בשורה אחת הממושקף ובשניה הגבוה).
2. להעביר את הפעולות במקום לאדם, לגוף שלו, ואז אפשר להגיד: אצבעותיו רפרפו (במקום הוא רפרף באצבעותיו), ידיו תפסו (הוא תפס), קולו היה רם כשדיבר (הוא אמר בקול רם)...
3. להפוך את הפעולה לסבילה או חיצונית. המחשבה ממלאת. בדיוק כמו שנכתב במקור: החלון נפרץ ולא הוא פרץ את החלון
4.לשנות את סדר המשפט כך שהוא יהיה בנטיות שונות: עליו, לו, אותו וכו'. כמו: יכולותיו האמיתיות של המפתח ידועות רק לו. במקום להגיד: הוא תפס את האוטובוס בשניה האחרונה, אפשר לומר: דלתות האוטובוס קלטו אותו ברגע האחרון

מ. י. פרצמן · 13/10/24

נכתב ע"י חי מינץ:
יש לי בעיה שאני נתקל בה פעמים רבות.
כשאני כותב סיפור ואני לא רוצה לחשוף מיהו הגיבור אלא כותב "הוא", אחרי שאני גומר לכתוב וקורא שוב את הקטע לביקורת אני שם לב שכל שורה שניה מתחילה במילה "הוא".

מה עושים? איך אפשר לגוון?

אפשר לראות דוגמה כאן בקטע הראשון

אתגר - אתגר דו שבועי - מאחורי הכריכה

הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית. החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול. "יש לי שלושים שניות מעכשיו". הוא נכנס במהירות אל החדר כשהוא מסתכל סביבו. "הנה זה"!!! הוא חשב לעצמו בהתרגשות. על מדף גבוה היה מונח מפתח. זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אבל הוא ידע...

www.prog.co.il

בעיה מוכרת.
לא זוכרת איפה ראיתי את הטקטיקה הזו, אבל ברור לי שהעתקתי אותה מאיפשהו:
אני פשוט מוסיפה הטייה למילה הוא.
בצורה הזו, אני בעצם הופכת את המילה "הוא" מסתם מילת שייכות, להיות מעין שם לגיבור.
כך אני מרגישה שיש פחות חזרתיות.

איש המילה הכתובה · 13/10/24

בחלק גדול מהמקרים אפשר לוותר על המילה 'הוא'. ניתן ורצוי לסמוך על האינטליגנציה של הקורא ועל יכולתו לשייך פיסקה לדמות.
שימוש במילה 'הוא' יהיה נחוץ כאשר עוד דמויות מסוקרות בסיפור, וכאשר קיים חשש שהקורא לא יבין בדיוק איזו פיסקה שייכת לאיזו דמות (זאת בתנאי לשדמות השנייה יש שם ייחוס אחר, ולא מתייחסים לשתי דמויות כאל 'הוא').

סתם בשביל הדוגמה שכתבתי את החלק הראשון מתוך הקטע שהבאת, באופן שהמילה 'הוא' מופיעה בו רק פעם אחת:

הוא טיפס בחרישיות, עד שהגיע אל החלון בקומה השלישית.

החלון נפרץ בקלי קלות, אבל האזעקה פרצה בקול רעש גדול.

"יש לי שלושים שניות מעכשיו".

הכריז אגב כניסה מהירה אל החדר, תוך התבוננות חפוזה סביבו.

"הנה זה"!!! חשב לעצמו בהתרגשות.

על מדף גבוה היה מונח מפתח.

זה היה נראה כמו כל מפתח אפס סטנדרטי, אך לא לאחד כמוהו שידע היטב מה המפתח הזה מסוגל לעולל.

יד ממהרת משכה את המפתח, ותוך שתי שניות נבלעה אל האופק והמפתח בתוכה.

ח.ד. וחלק · 13/10/24

לפעמים לא יקרה שום דבר אם ישאירו כמה "הוא".
נתקלתי בזה כמה פעמים וזה לא הפריע לקוראים.

ככותב, אתה שם לב לכל מילה (במובן הזה). למשל, פרק קצר יכול להיראות לך ארוך כי ישבת על זה שעות וכד'.
אבל במבט של קורא סטנדרטי, זה משהו אחר לחלוטין.

אני לא אומר להפריז, רק לא נורא אם יצא קטע כזה, אם נסתכל על זה ממבט של קורא זה יראה אחרת.
אתה יכול לתת לסובבים לקרוא ותראה שבגדול הם לא ישימו לב.
(יכול להיות שבמקום 10 פעמים 'הוא' הם יגידו לך לכתוב רק 7 פעמים אבל יותר מזה לא יפריע להם)

בקיצור, אם כך הכתיבה זרמה לך, כנראה שזה משתלב יופי ולא צריך להשאיר 'הוא' אחד בודד...

ותודה על כל הפתרונות, זה עוזר. מאד!

חי מינץ · 13/10/24

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
אבל האזעקה שפרצה בקול רעש גדול זעקה לו (היה חסר פה ההקשר).

הש' היה טעות הקלדה

חי מינץ · 13/10/24

תודה לכל המשיבים על העצות והטיפים המועילים,
אבל משום מה מרגיש לי שכל ההתחמקויות האלו גורמות להזזת הקורא ממרכז התמונה לצפיה מן הצד.
גם לכם זה מרגיש כך?

תהילה בצלאל · 13/10/24

נכתב ע"י חי מינץ:
תודה לכל המשיבים על העצות והטיפים המועילים,
אבל משום מה מרגיש לי שכל ההתחמקויות האלו גורמות להזזת הקורא ממרכז התמונה לצפיה מן הצד.
גם לכם זה מרגיש כך?

בתור כותבים אנחנו מאד ביקורתיים כלפי המילים שלנו, עד כדי כך שזה לפעמים מונע ממנו לכתוב. תקרא את הקטע בשלמותו אחרי יום - יומיים, אפילו שבוע, ותראה איך זורם לך. יכול גם לשלוח לבדיקה אצל אחרים, סוג של לפני - אחרי (ואם הם לא כותבים, רוב הסיכויים שיגידו לך שהם לא רואים את ההבדל)

yael305 · 13/10/24

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
בעיה מוכרת.
לא זוכרת איפה ראיתי את הטקטיקה הזו, אבל ברור לי שהעתקתי אותה מאיפשהו:
אני פשוט מוסיפה הטייה למילה הוא.
בצורה הזו, אני בעצם הופכת את המילה "הוא" מסתם מילת שייכות, להיות מעין שם לגיבור.
כך אני מרגישה שיש פחות חזרתיות.

אפשר דוגמא?

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
יכול גם לשלוח לבדיקה אצל אחרים, סוג של לפני - אחרי

זה דברים שצריך לשלוח למישהו שסומכים על הטעם שלו אבל הוא לא כותב..

מון בלאן · 13/10/24

אני

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
בצורה הזו, אני בעצם הופכת את המילה "הוא" מסתם מילת שייכות, להיות מעין שם לגיבור.
כך אני מרגישה שיש פחות חזרתיות.

אני עשיתי את רעיון בסיפור בהמשכים שלי פה בפרוג (קרב (לא) אבוד)
פרקים י"ב -י"ג
כתבתי כל הזמן הזקן במקום לכתוב לו שם, פעם הראשונה שהסתכלתי על זה אחרי שכתבתי זה באמת הפריע, אבל באיזה שהוא שלב החלטתי שאני הופך את זה לשם שלו (לא שאין לו שם, יש לו שם, שלבינתיים אני לא רוצה לגלות)
פשוט צריך להשלים עם זה שזה השם שלו ואז זה מסתדר .

מ. י. פרצמן · 14/10/24

נכתב ע"י yael305:
אפשר דוגמא?

זה דברים שצריך לשלוח למישהו שסומכים על הטעם שלו אבל הוא לא כותב..

זה חלק מתוך מפלצת המקוואות. בסופו של דבר כשהעליתי את זה בפרוג ההטייה לא נשמרה, והפרק העלה את המילה 'הוא' כרגיל. אבל במקור זה היה עם הטיה, כך.

הוא היה בחור תמים לגמרי, עלם חמודות. עתידו היה מזהיר ורבני הישיבה צפו לו גדולות.
זו הסיבה שלקח לו כל כך הרבה זמן להבין מה קורה, וגם אז - הוא לא הבין. לא הוא היה זה שהבין. הערה: שים לב, המילה השנייה 'הוא' אינה בהטיה, כי כאן היא לא באה להחליף את השם שלו, אלא אכן לשמש כמילת שייכות.

היה זה לילה רגיל, כמו כל הלילות. הוא לקח את כוס התה שלו ואת הגמרא ועלה לגג, שם ישב בין ערימות גרוטאות וחרקים ולמד לקול השקט הלילי. השעה התאחרה, אך הוא לא חשש: זה היה המקום הקבוע שלו עד חצות.
כשהתעייף סגר את הגמרא ונשען אחורנית. הלילה היה זרוע כוכבים, ובריזה נעימה נשבה על פניו. הוא עצם עיניים, התמכר לשקט, האזין לדממה הרגועה מסביב. כשהשתעמם פקח עיניים, שפשף אותן בעייפות והרים ראשו, מחפש אחר מקור ירח. עיניו מצאו את העיגול הלבן, המסנוור, והתמגנטו אליו.
דקה חלפה, גם שתיים ושלוש. הוא המשיך לנעוץ עיניים בירח, בלי למצמץ, מהרהר האם היה אדם כמוהו שנעץ עיניים בירח אי פעם במשך זמן ארוך כל כך. כך ישב, רק הוא והעיניים והירח.
ואז זה קרה.