שיתוף ראשון שלי: )
אין ספור פעמים אמרתי את המילה 'אני' . אין ספור פעמים כתבתי אותה בלי לחשוב, בלי להבין מה שרבטתי על הנייר.
סיפרתי מה אני אוהבת, וגם מה שלא, דיברתי על מה אני אוכלת ומה אני רוצה ומה אני חושבת ומה אני מצפה ואני ואני ואני, ולא העליתי על קצה דעתי מי זו אותה 'אני' אנונימית.
ועל אף ש'אני' יש רק אחת, יצא לי להכיר אנשים רבים שאומרים וכותבים את המילה הזו כמוני, אך מתכוונים לאדם שונה לחלוטין.
הם מתכוונים למי שהם רואים במראה, למי שכואב לו שדורכים עליהם ולמי שהם הכי אוהבים בעולם.
גם אני אוהבת את 'אני' הכי בעולם, וזו בדיוק הסיבה שאני בוהה באותיות המזוגגות מולי, ולא סולחת לעצמי על מה שעשיתי ל'אני', אהבת חיי. איך פגעתי בה בלי להסס, איך השפלתי אותה, וכמה סבל גרמתי לה. לא מבינה איך ההנתי להדוף אותה, לרמוס אותה בריש גלי ואחר כך להתעלם מכאבה בחוסר אלגנטיות מוסווה.
איך דחפתי אותה בסוף רשימת המטלות, דוחה אותה פעם אחר פעם. איך ויתרתי עליה לטובת אחרים, או לטובת מה יגידו אחרים.
והיום היא בכתה, 'אני'. בשקט בשקט, אל תוך אותיות מזוגגות, התחננה שאקשיב, לפחות היום. היא הזכירה לי את כל הפעמים שויתרתי עליה, שדחיתי אותה, שפטרתי אותה במילים חפוזות ואצתי לי לענייני.
וכאב לי הבכי שלה. כאב לי מאוד. אני אוהבת אותה, קשה לי כשהיא בוכה.
סליחה, 'אני'. סליחה. ואפילו שאני לא אוהבת, תבכי הרבה, תזכירי לי, כדי שבשנה הבאה נחייך יחד את ואני, או בעצם, רק אני.
אין ספור פעמים אמרתי את המילה 'אני' . אין ספור פעמים כתבתי אותה בלי לחשוב, בלי להבין מה שרבטתי על הנייר.
סיפרתי מה אני אוהבת, וגם מה שלא, דיברתי על מה אני אוכלת ומה אני רוצה ומה אני חושבת ומה אני מצפה ואני ואני ואני, ולא העליתי על קצה דעתי מי זו אותה 'אני' אנונימית.
ועל אף ש'אני' יש רק אחת, יצא לי להכיר אנשים רבים שאומרים וכותבים את המילה הזו כמוני, אך מתכוונים לאדם שונה לחלוטין.
הם מתכוונים למי שהם רואים במראה, למי שכואב לו שדורכים עליהם ולמי שהם הכי אוהבים בעולם.
גם אני אוהבת את 'אני' הכי בעולם, וזו בדיוק הסיבה שאני בוהה באותיות המזוגגות מולי, ולא סולחת לעצמי על מה שעשיתי ל'אני', אהבת חיי. איך פגעתי בה בלי להסס, איך השפלתי אותה, וכמה סבל גרמתי לה. לא מבינה איך ההנתי להדוף אותה, לרמוס אותה בריש גלי ואחר כך להתעלם מכאבה בחוסר אלגנטיות מוסווה.
איך דחפתי אותה בסוף רשימת המטלות, דוחה אותה פעם אחר פעם. איך ויתרתי עליה לטובת אחרים, או לטובת מה יגידו אחרים.
והיום היא בכתה, 'אני'. בשקט בשקט, אל תוך אותיות מזוגגות, התחננה שאקשיב, לפחות היום. היא הזכירה לי את כל הפעמים שויתרתי עליה, שדחיתי אותה, שפטרתי אותה במילים חפוזות ואצתי לי לענייני.
וכאב לי הבכי שלה. כאב לי מאוד. אני אוהבת אותה, קשה לי כשהיא בוכה.
סליחה, 'אני'. סליחה. ואפילו שאני לא אוהבת, תבכי הרבה, תזכירי לי, כדי שבשנה הבאה נחייך יחד את ואני, או בעצם, רק אני.