גילוי נאות מובן מאליו: אינני רב. הדברים דלהלן נכתבים ע"פ הבנתי ואינם על אחריות הרבנים / הארגונים
ומי התיר להלוות כסף של אדם אחר בלי לקבל רשות מפורשת.
האם הלוואה תמיד חוזרת?
לגבי קבלת רשות -
חז"ל לימדונו ש'זכין לאדם שלא בפניו', ורש"י [ועוד] מפרשים שזה מטעם שליחות.
כלומר, ההנחה היא שאדם סטנדרטי היה רוצה ומסכים למנות אותנו לשליחים שלו לקנות עבורו משהו, כאשר הוא מרוויח מכך.
מאחר ו
כאן מדובר באדם שבכל מקרה לא יקבל את כספו עד שיבוא אליהו [כי כפי שכתבתי כבר, אם אפשר לברר למי חייבים כסף חובה לעשות זאת, ולא מועיל לתת לארגונים הללו], ההנחה המתבקשת היא שהוא מעדיף שבינתיים הכסף יהיה שייך לו ותיעשה בו מצוה.
אפילו כאשר יודעים מיהו בעל החפץ / הכסף,
ישנם מקרים בהם מותר לקיים מצוה בחפץ של אדם מבלי לקבל רשות מפורשת, בהתאם לכלל שנקבע בגמרא: "נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו".
אז כמובן שבמקרה כזה - שרק ה' יודע למי שייך הכסף, אפשר להשתמש בו למצוה.
*
לגבי אם ההלוואה חוזרת -
רבי נפתלי נוסבוים הסביר אודות 'נחדל', שמאחר ולגמ"ח בית ישראל של גור יש רזומה של עשרות שנים שכל ההלוואות חזרו, [- ואמנם חלקן מערֵבים, אבל הכסף חזר], והקופה מנוהלת תחת פיקוח ממשלתי הדוק, לכן אפשר להסתמך על כך שהכסף יישאר קיים עד שיבוא אליהו.
ברור שהעניין הוא זיכוי, רק הרעיון הוא שוודאי האדם רוצה שתזכה לו את הכסף ע"י נתינה לגמ"ח.
אבל ברגע שהאדם לא רוצה שתזכה לו, כגון שהוא לא רוצה שתתתן לנכי כפיים וכדומה וודאי שלא חל הזיכוי!
ממילא וודאי שאם יקום קרן (אולי כבר יש) שנותנת באמת לכולם והיא קרן רצינית דהיינו שאפשר לסמוך עליה כגון נחדל שזה גוף חזק ואחראי או לחילופין אם אתה יודע מאיזה קהילה הוא שייך, וודאי שרצון הנגזל שתזכה לו ע"י נתינה למקום שהוא יכול להנות בו, ואם נתת למקום אחר לא יוצאים ידי חובה כי הוא לא רוצה שתזכה.
[ודאתינן להכי ייתכן שאפילו אם כרגע אין כזה דבר אבל צריך לחכות שיהיה כזה דבר כי כרגע האדם לא רוצה שתזכה לו אלא תחכה קצת שיהיה קרן שהוא יוכל להשתמש איתה]
ואמנם אם יודעים שהזיקו לאדם מקהילה מסוימת וודאי שלכתחילה ניתן לתת לאותו גמ"ח של הקהילה
אין ספק, שאם אכן הכסף שייך לאדם שלא מסכים לתת אותו ל'נחדל', שזה לא מועיל [והכסף פשוט לא יעבור לרשותו ויישאר שלך].
אבל כאמור, היות ו
הוא ממילא לא יקבל את כספו עד שיבוא אליהו, קשה לראות מצב שאדם מהשורה יתנגד שיקנו לו כסף שנועד למצווה.
קשקוש.
הרעיון מתבסס בעיקרו על 'צורכי רבים', ורק אח"כ על ההקנאה.
לא מחפשים לעקוף הלכות מפורשות בשו"ע.
הרי לדבריך תיאורטי גם ללא גמ"ח, ניתן פשוט להקנות לנגזל את הכסף, ולשמור עבורו במערכת מסודרת.
נניח חשבון בנק נושא ריבית, זה הרי אמור להיות עדיף לו?
(הרי רוב האנשים שיש להם כסף בצד, שמים בפיקדון בבנק, לא בגמ"ח)
ראשית, תודה על המחמאה המכובדת.
שנית, דווקא בגלל שלא מחפשים לעקוף הלכות בשו"ע, מעדיפים להקנות לו את הכסף ולא להסתמך על צרכי רבים, שאינם השבה מעלייתא.
כפי שהסברתי לעיל, בעבר היה הרבה יותר מורכב וקשה להסתמך על אפשרות של יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אם יש לך מערכת מסודרת שאתה יכול להסתמך עליה, יתכן מאד שהרבנים (שאני מאמין להם) יאמרו לך שזה אכן עדיף על צרכי רבים.
אולם כאן - כשמדובר על מצוה שתקוים, זה טוב בהרבה וכנ"ל.
ברגע שזה הופך להיות קו עם אינטרסים פירסומיים, האמינות צוללת.
ברור ומוסכם, אבל בגלל ביטול הקישוריות, האפשרות היחידה להחזיק קו כזה היא להתפרנס מפרסומות.
כלפי מה האמינות נותרה מלאה בעיניי -
1. שגם לפרסומות בתשלום יש גבול וקו אדום, והוא לא ישווק דברים שהוא יודע שהם חתול בשק.
2. שכאשר יש לו אפשרות לבחור את המפרסם מבין כמה, הוא יבחר את הטוב ביותר [כמו שהיה למשל עם הקורס של טאומן, שכמה רצו לפרסם והוא ערך סקר בקרב המאזינים]