אני רוצה להעצים לכם את השאלה ששאלו פה, צרכי רבים כתוב שזה לא תשובה מועילה, כי לא בטוח שהנגזל כלל יהנה מכך, אלא רק שאין ברירה אחרת עדיף את זה משני טעמים, שלא ישאר הכסף ביד הנגזל, ושאולי יהנה ממנו הגזלן.
מדוע כל הדורות לא חשבו על הפיתרון "המעולה" שפותר את כל הבעיות "לכתחילה", והביאו רק פתרונות בדיעבד???
אני רוצה להעצים לכם את השאלה ששאלו פה, צרכי רבים כתוב שזה לא תשובה מועילה, כי לא בטוח שהנגזל כלל יהנה מכך, אלא רק שאין ברירה אחרת עדיף את זה משני טעמים, שלא ישאר הכסף ביד הנגזל, ושאולי יהנה ממנו הגזלן.
מדוע כל הדורות לא חשבו על הפיתרון "המעולה" שפותר את כל הבעיות "לכתחילה", והביאו רק פתרונות בדיעבד???
כי לא אפשרות פרקטית שכזו כל הדורות.
המושג גמ"ח, הוא יחסית חדש.
במיוחד בצורתו הנוכחית, של דבר מסודר ויציב עם חוקים וכללים, ודוחו"ת מסודרים.
לכן לא היה עוזר להקנות בפומבדיתא לפני 1000 שנה, כי מה היו עושים הלאה עם הכסף?
כי לא אפשרות פרקטית שכזו כל הדורות.
המושג גמ"ח, הוא יחסית חדש.
במיוחד בצורתו הנוכחית, של דבר מסודר ויציב עם חוקים וכללים, ודוחו"ת מסודרים.
לכן לא היה עוזר להקנות בפומבדיתא לפני 1000 שנה, כי מה היו עושים הלאה עם הכסף?
לא שאלתי לפני אלף שנה, אלא לפני 300 שנה, והיה גם הלוואות מאנשים פרטיים תמיד, זה מצוה מן התורה, אפשר היה לכל אדם להקנות לאחר להלוות את הכסף עבור הנגזל. בכל אופן משאיר לכם לשאול דיין שמבין בזה, לפני שאדם חושב שזה הפיתרון הטוב.
לא שאלתי לפני אלף שנה, אלא לפני 300 שנה, והיה גם הלוואות מאנשים פרטיים תמיד, זה מצוה מן התורה, אפשר היה לכל אדם להקנות לאחר להלוות את הכסף עבור הנגזל. בכל אופן משאיר לכם לשאול דיין שמבין בזה, לפני שאדם חושב שזה הפיתרון הטוב.
כי לא אפשרות פרקטית שכזו כל הדורות.
המושג גמ"ח, הוא יחסית חדש.
במיוחד בצורתו הנוכחית, של דבר מסודר ויציב עם חוקים וכללים, ודוחו"ת מסודרים.
לכן לא היה עוזר להקנות בפומבדיתא לפני 1000 שנה, כי מה היו עושים הלאה עם הכסף?
גם לפני 5000 שנה יכלו להקנות ואח"כ לעשות צרכי רבים.
ואם חז"ל לא הציעו להקנות, כנראה שמשום מה זה לא טוב,
אולי בגלל שזה קניין ערטילאי כשאף אחד לא יודע מי הקונה.
וגם, חז"ל יכלו לייסד גמ"חים.
זה לא רציני,
גמח זה חלק מתרבות חיים (שאפשר לדון אם זה טוב או לא אבל זה קיים כיום),
חז"ל לא ישנו תרבות חיים (גם בהנחה שגמח זה לא דבר רע) בשביל להביא פתרון לבעיה ממונית כזו או אחרת.
הגאון רבי יהודה קנר, (מגדולי הדיינים במודיעין עילית), כתב מאמר שלם שכל הקרנות הנ"ל אינם פיתרון הילכתי מושלם, (בלשון המעטה), ועדיף לתת את הכסף לצרכי רבים כתקנת חז"ל. לדוג' לתרום למעייני הישועה.
קרבן הציבור מחדרה: האברך הקדוש והטהור רבי רפאל מרדכי פישהוף, ירד אתמול מביתו בדרך לכולל, כשספרי הלימוד שלו תחת בית שחיו, מחבל בן עוולה דקר אותו והותירו כשהוא מתבוסס בדמו בכוחותיו האחרונים רץ לבית השכנים כדי לבקש עזרה, שם התמוטט ואיבד את הכרתו. לאחר מאבק אינטנסיבי, ניצח אראלים את המצוקים, ועלתה נשמתו השמימה. הותיר אחריו אלמנה וששה יתומים
רגע אז אם כבר נתתי, גם לי וגם בשביל סבתי ז"ל כי הי רשום שמועיל גם לנפטרים, זה בסדר לבקש חזרה? מרגיש לי כמו לקחת משהו שהוא כבר לא שלי.
ונניח אבקש, מה כן אמורה לעשות בסכום כדי שיחשב כצרכי רבים ויועיל לענין?
הרעיון במיזמי נחדל ונקי כפיים (ואולי עוד) אינו לעשות בזה צרכי רבים,
אלא להקנות (מדין זכין לאדם) את הכספים למי שחייבים לו - שהקב"ה יודע מי הוא, ושם הכסף של הנגזל יהא מונח עד שיבוא אליהו, ובינתיים יקיימו בו מצוות הלוואה.
אין ספק שגם בגמ"ח המלווה לקהילה מסוימת, בעל החוב מקיים מצוה בכך.
זו אינה השבת גזילה של 'צרכי רבים', שעליה נפסק שהיא לא השבה מעלייתא, אלא השבה ברמה גבוהה יותר, משום שהכסף אכן נהיה שייך למי שחייבים לו.
ובמענה לתהיות שהועלו כאן: הסיבה שבימים עברו לא העדיפו להקנות כסף לנגזל, היא משום שהיה מסובך לשמור אותו בנאמנות מלאה עד שיבוא אליהו. כיום, בשל האמצעים הטכנולוגיים והרגולציה, הרבה יותר מעשי לוודא שכסף שהועבר לגמ"ח - כשהוא מנוהל טוב - ישאר שם עד שיבוא אליהו.
[מעט הרחבה: כל הרעיון של להקנות לנגזל ולקיים בו מצוה, מותנה בכך שהוא יקבל לבסוף את כספו. הרי לא נוכל להחליט בשבילו איזו מצוה לקיים בכסף. רק כאשר מדובר בגמ"ח אמין שהוכיח את עצמו, והמצווה היא הלוואה שאז הכסף נשאר קיים, אפשר לעשות זאת.]
רבי נפתלי נוסבוים ויתר הרבנים שחתומים על המיזמים נחדל נקי כפיים וכו', יודעים היטב את האמור בפוסקים, ובכל זאת אומרים שזה עדיף.
ברור שיש צדדים לכל סוגיה, אבל מכאן ועד לשקול לקחת את הכסף בחזרה - הדרך קצת רחוקה.
כאן המקום להדגיש - אם אפשר לדעת למי חייבים כסף, כל העצות הללו לא מועילות, וחייבים לברר למי חייבים ולהשיב לו את כספו.
העצות האלו מועילות לחובות שכוחים / שאי אפשר לברר למי חייבים וכדו'.
הרעיון במיזמי נחדל ונקי כפיים (ואולי עוד) אינו לעשות בזה צרכי רבים,
אלא להקנות (מדין זכין לאדם) את הכספים למי שחייבים לו - שהקב"ה יודע מי הוא, ושם הכסף של הנגזל יהא מונח עד שיבוא אליהו, ובינתיים יקיימו בו מצוות הלוואה.
אין ספק שגם בגמ"ח המלווה לקהילה מסוימת, בעל החוב מקיים מצוה בכך.
זו אינה השבת גזילה של 'צרכי רבים', שעליה נפסק שהיא לא השבה מעלייתא, אלא השבה ברמה גבוהה יותר, משום שהכסף אכן נהיה שייך למי שחייבים לו.
ובמענה לתהיות שהועלו כאן: הסיבה שבימים עברו לא העדיפו להקנות כסף לנגזל, היא משום שהיה מסובך לשמור אותו בנאמנות מלאה עד שיבוא אליהו. כיום, בשל האמצעים הטכנולוגיים והרגולציה, הרבה יותר מעשי לוודא שכסף שהועבר לגמ"ח - כשהוא מנוהל טוב - ישאר שם עד שיבוא אליהו.
[מעט הרחבה: כל הרעיון של להקנות לנגזל ולקיים בו מצוה, מותנה בכך שהוא יקבל לבסוף את כספו. הרי לא נוכל להחליט בשבילו איזו מצוה לקיים בכסף. רק כאשר מדובר בגמ"ח אמין שהוכיח את עצמו, והמצווה היא הלוואה שאז הכסף נשאר קיים, אפשר לעשות זאת.]
רבי נפתלי נוסבוים ויתר הרבנים שחתומים על המיזמים נחדל נקי כפיים וכו', יודעים היטב את האמור בפוסקים, ובכל זאת אומרים שזה עדיף.
ברור שיש צדדים לכל סוגיה, אבל מכאן ועד לשקול לקחת את הכסף בחזרה - הדרך קצת רחוקה.
כאן המקום להדגיש - אם אפשר לדעת למי חייבים כסף, כל העצות הללו לא מועילות, וחייבים לברר למי חייבים ולהשיב לו את כספו.
העצות האלו מועילות לחובות שכוחים / שאי אפשר לברר למי חייבים וכדו'.
אם גם איצ'ה נפל לאלו שמציעים לנו הצעות לא אמיתיות כשיש אחרות אני לא אומר הונאה-אבל להציע לי פיתרון לא אמיתי כאשר יש מישהו אחר שנותן לי פיתרון אמיתי, אז... אז כבר אין למי להאמין...
אם גם איצ'ה נפל לאלו שמציעים לנו הצעות לא אמיתיות כשיש אחרות אני לא אומר הונאה-אבל להציע לי פיתרון לא אמיתי כאשר יש מישהו אחר שנותן לי פיתרון אמיתי, אז... אז כבר אין למי להאמין...
הרעיון במיזמי נחדל ונקי כפיים (ואולי עוד) אינו לעשות בזה צרכי רבים,
אלא להקנות (מדין זכין לאדם) את הכספים למי שחייבים לו - שהקב"ה יודע מי הוא, ושם הכסף של הנגזל יהא מונח עד שיבוא אליהו, ובינתיים יקיימו בו מצוות הלוואה.
אין ספק שגם בגמ"ח המלווה לקהילה מסוימת, בעל החוב מקיים מצוה בכך.
זו אינה השבת גזילה של 'צרכי רבים', שעליה נפסק שהיא לא השבה מעלייתא, אלא השבה ברמה גבוהה יותר, משום שהכסף אכן נהיה שייך למי שחייבים לו.
ובמענה לתהיות שהועלו כאן: הסיבה שבימים עברו לא העדיפו להקנות כסף לנגזל, היא משום שהיה מסובך לשמור אותו בנאמנות מלאה עד שיבוא אליהו. כיום, בשל האמצעים הטכנולוגיים והרגולציה, הרבה יותר מעשי לוודא שכסף שהועבר לגמ"ח - כשהוא מנוהל טוב - ישאר שם עד שיבוא אליהו.
[מעט הרחבה: כל הרעיון של להקנות לנגזל ולקיים בו מצוה, מותנה בכך שהוא יקבל לבסוף את כספו. הרי לא נוכל להחליט בשבילו איזו מצוה לקיים בכסף. רק כאשר מדובר בגמ"ח אמין שהוכיח את עצמו, והמצווה היא הלוואה שאז הכסף נשאר קיים, אפשר לעשות זאת.]
רבי נפתלי נוסבוים ויתר הרבנים שחתומים על המיזמים נחדל נקי כפיים וכו', יודעים היטב את האמור בפוסקים, ובכל זאת אומרים שזה עדיף.
ברור שיש צדדים לכל סוגיה, אבל מכאן ועד לשקול לקחת את הכסף בחזרה - הדרך קצת רחוקה.
כאן המקום להדגיש - אם אפשר לדעת למי חייבים כסף, כל העצות הללו לא מועילות, וחייבים לברר למי חייבים ולהשיב לו את כספו.
העצות האלו מועילות לחובות שכוחים / שאי אפשר לברר למי חייבים וכדו'.
ברור שהעניין הוא זיכוי, רק הרעיון הוא שוודאי האדם רוצה שתזכה לו את הכסף ע"י נתינה לגמ"ח.
אבל ברגע שהאדם לא רוצה שתזכה לו, כגון שהוא לא רוצה שתתתן לנכי כפיים וכדומה וודאי שלא חל הזיכוי!
ממילא וודאי שאם יקום קרן (אולי כבר יש) שנותנת באמת לכולם והיא קרן רצינית דהיינו שאפשר לסמוך עליה כגון נחדל שזה גוף חזק ואחראי או לחילופין אם אתה יודע מאיזה קהילה הוא שייך, וודאי שרצון הנגזל שתזכה לו ע"י נתינה למקום שהוא יכול להנות בו, ואם נתת למקום אחר לא יוצאים ידי חובה כי הוא לא רוצה שתזכה.
[ודאתינן להכי ייתכן שאפילו אם כרגע אין כזה דבר אבל צריך לחכות שיהיה כזה דבר כי כרגע האדם לא רוצה שתזכה לו אלא תחכה קצת שיהיה קרן שהוא יוכל להשתמש איתה]
ואמנם אם יודעים שהזיקו לאדם מקהילה מסוימת וודאי שלכתחילה ניתן לתת לאותו גמ"ח של הקהילה
אם גם איצ'ה נפל לאלו שמציעים לנו הצעות לא אמיתיות כשיש אחרות אני לא אומר הונאה-אבל להציע לי פיתרון לא אמיתי כאשר יש מישהו אחר שנותן לי פיתרון אמיתי, אז... אז כבר אין למי להאמין...
סליחה הוא לא נפל הרבנים כולם התירו לכתחילה לתת לנחדל רק מסתבר שהם אוחזים שניתן לתת לעוד קרנות אבל הוא סמך על רבנים גדולים ואין כאן שום בעיה
גם בשואב שוטף וכדומה ייתכן גם שיש כאלו יותר זולים ממה שהוא הציע אבל ברור שהוא הציע משהו בזול וכן בכרטיס סטודנט הוא מציע דברים טובים אבל אף אחד לא אמר שאין יותר זולים או יותר טובים
הרעיון במיזמי נחדל ונקי כפיים (ואולי עוד) אינו לעשות בזה צרכי רבים,
אלא להקנות (מדין זכין לאדם) את הכספים למי שחייבים לו - שהקב"ה יודע מי הוא, ושם הכסף של הנגזל יהא מונח עד שיבוא אליהו, ובינתיים יקיימו בו מצוות הלוואה.
אין ספק שגם בגמ"ח המלווה לקהילה מסוימת, בעל החוב מקיים מצוה בכך.
זו אינה השבת גזילה של 'צרכי רבים', שעליה נפסק שהיא לא השבה מעלייתא, אלא השבה ברמה גבוהה יותר, משום שהכסף אכן נהיה שייך למי שחייבים לו.
ובמענה לתהיות שהועלו כאן: הסיבה שבימים עברו לא העדיפו להקנות כסף לנגזל, היא משום שהיה מסובך לשמור אותו בנאמנות מלאה עד שיבוא אליהו. כיום, בשל האמצעים הטכנולוגיים והרגולציה, הרבה יותר מעשי לוודא שכסף שהועבר לגמ"ח - כשהוא מנוהל טוב - ישאר שם עד שיבוא אליהו.
[מעט הרחבה: כל הרעיון של להקנות לנגזל ולקיים בו מצוה, מותנה בכך שהוא יקבל לבסוף את כספו. הרי לא נוכל להחליט בשבילו איזו מצוה לקיים בכסף. רק כאשר מדובר בגמ"ח אמין שהוכיח את עצמו, והמצווה היא הלוואה שאז הכסף נשאר קיים, אפשר לעשות זאת.]
רבי נפתלי נוסבוים ויתר הרבנים שחתומים על המיזמים נחדל נקי כפיים וכו', יודעים היטב את האמור בפוסקים, ובכל זאת אומרים שזה עדיף.
ברור שיש צדדים לכל סוגיה, אבל מכאן ועד לשקול לקחת את הכסף בחזרה - הדרך קצת רחוקה.
כאן המקום להדגיש - אם אפשר לדעת למי חייבים כסף, כל העצות הללו לא מועילות, וחייבים לברר למי חייבים ולהשיב לו את כספו.
העצות האלו מועילות לחובות שכוחים / שאי אפשר לברר למי חייבים וכדו'.
קשקוש.
הרעיון מתבסס בעיקרו על 'צורכי רבים', ורק אח"כ על ההקנאה.
לא מחפשים לעקוף הלכות מפורשות בשו"ע.
הרי לדבריך תיאורטי גם ללא גמ"ח, ניתן פשוט להקנות לנגזל את הכסף, ולשמור עבורו במערכת מסודרת.
נניח חשבון בנק נושא ריבית, זה הרי אמור להיות עדיף לו?
(הרי רוב האנשים שיש להם כסף בצד, שמים בפיקדון בבנק, לא בגמ"ח)
סליחה הוא לא נפל הרבנים כולם התירו לכתחילה לתת לנחדל רק מסתבר שהם אוחזים שניתן לתת לעוד קרנות אבל הוא סמך על רבנים גדולים ואין כאן שום בעיה
גם בשואב שוטף וכדומה ייתכן גם שיש כאלו יותר זולים ממה שהוא הציע אבל ברור שהוא הציע משהו בזול וכן בכרטיס סטודנט הוא מציע דברים טובים אבל אף אחד לא אמר שאין יותר זולים או יותר טובים
הנושאים החמים
הנושאים החמים
