[גם] ליום כיפור ו[גם] לימים לפני סוכות

בערב יום כיפור בתפילת שחרית לא אומרים "מזמור לתודה". Dובשנה זו שיום כיפור חל בשבת אומרים "אבינו מלכינו" בתפילת שחרית בערב יו"כ. קש"ע סימן קלא סעיף ב. [כי בשבת לא אומרים "אבינו מלכינו" עד לתפילת "נעילה" שבה אומרים]

רצוי במוצאי החג לומר קידוש לבנה עם נעליים רגילות [לא של יו"כ]

בערב יו"כ מרבים בצדקה, כתוב "ואין נסתר מחמתו", ו-אי"ן נפשות אביונים יושיע, מי שמושיע אביון בנתינת הצדקה, הוא נסתר מחמתו של ה', והצדקה מגינה עליו. ועוד: בשלושה מועדים בשנה נוהגים צדקה, פורים - מתנות לאביונים, כיפור - דמי כפרות בערב היום, פסח - קמחא דפיסחא, והסימן הוא רח"ם שהם ס"ת כיפור, פסח פורים

אמר אחד מהמנהיגים, אחת הסיבות שמצוה לאכול בערב יום כיפור, כדי שהאדם יהיה מיושב ויהיה לו יותר קל למחול ולסלוח.

הלובשים בגדי שבת במהלך ערב השבת החג יזכרו לבדוק הכיסים ממוקצה.(הרבה שׂמים מטבעות לצדקה בכיסים בערב יום כיפור)



*השנה יום כיפור הנקרא "שבת שבתון" הוא ביום "שבת קודש", והעת רצון מכופלת, ובהרבה מחזורים לא נכתב "ואני תפילתי" במנחה, וכל השבת היא עת רצון. וידוע מה שאומרים בתפילת ערבית של ליל שבת "כי בֵרַכְתּוֹ מכל הימים וקידשתו מכל הזמנים", ואחד ההסברים שכשחל יום טוב בשבת - השבת יותר גְבוֹהָ ויותר מבורכת ויותר מקודשת מהחג.

*המתעטף בטלית אחרי השקיעה אינו מברך, כי בשקיעה הקב"ה עוטף את עם ישראל, כמו אבא שמרכיב את בנו על כתיפו, ולכן כבר עטופים בטלית של השי"ת ולא מברכים.
לכווין טוב בבירכת "שהחיינו" גם על האדם עצמו שנעשה חדש ונקי בין אדם למקום.

בזוהר הק' שהתפילה מתקבלת בשבת כמו בעשרת ימי תשובה, אמר רבי שלמה מזוועהיל זי"ע למשמשו ש"כל פרק תהילים בשבת הוא כמו 500 פרקי תהילים בימי השבוע", [(למי שמספיק ביו"כ,) וכן "כל דף גמרא בשבת הוא כמו 500 דפים בימי השבוע", וכך כתוב גם בספר ה"בן איש חי" זי"ע.]

השר שלום מבעלז זי"ע היה יושב בחדרו ונושם נשימות עמוקות, וכשהמשמש דרש בשלומו הגיב הרבי "אני נושם טוב את האוויר של היום שיחדור היטב".

על פי החתם סופר זי"ע נשמות הנפטרים "המוגדרות ספרי מתים" מגיעות לתפילה בר"ה ויו"כ יחד עם יוצאי חלציהם שעדיין חיים.

ביום כיפור אין רשות להשׂטין, ולמה, כי השטן לא ידע על החשבון של יום ארוך בימים א' ב' בתשרי שהרי השקיעה של א' תשרי היתה בב' תשרי, ולפי החשבון שלו הוא מגיע ביום י"א תשרי ואומרים לו שיו"כ היה אתמול.

החתם סופר זי"ע כותב: ביום כיפור הסיבה לתענית היא לא עינוי הגוף אלא שכל יהודי נהיה במדרגת משה רבינו שהיה בשמים ולא אכל ולא שתה.

בזוהר שאומרים לפני התקיעות, חודש תשרי הוא חתונה של כנסת ישראל עם הקב"ה, [ומובא גם בשפת אמת] שבר"ה הוא אירושים, הימים בין ר"ה ליום כיפור שבעה נקיים, יו"כ הוא החופה, וסוכות בסוכה הוא חדר היחוד ביתו של הקב"ה, ושמחת תורה זה בבית החתן והכלה שהם קוב"ה אורייתא וישראל חד.

ביום כיפור אומרים רק "כתר", ומבקשים "ממקומו הוא יפן ברחמיו", כי ביום כיפור כסא הכבוד נמצא אצל עם ישראל והמלאכים לא יודעים איפה הוא ולכן הם שואלים ביום כיפור "אַיֵה מקום כבודו".




פורים כפורים, ואחד ההסברים מרבי ברוך מקוסוב זי"ע שכמו שצריכים לרצות אדם שלא יהא בביתו לבדו ביום הפורים ושיהיו שם אנשים ושיהיה עסוק, כן עלינו להעסיק את הקב"ה בעשי"ת וביום הכיפורים בעשיית מעשים טובים. ובוודאי בתפילה תורה ותשובה.

הזמנים שכל עם ישראל מאוחדים ללא שום שינוי הם ר"ה ויו"כ, כי לעולם נוהגים 2 ימים בר"ה ויום אחד ביו"כ, ואכן בתפילות בר"ה ויו"כ אומרים את העיקר שיעזור לעתיד "ויעשו כולם אגודה אחת כדי להגיע ולקיים לעשות רצונך בלבב שלם".

באר הפרשה[הכנה לר"ה תשפא]: סגולה מכ"ק אדמו"ר ה"פני מנחם" מגור זי"ע, בראש השנה ויום כיפור כשאומרים כמה יעברון, לכוון טוב "כמה יעברון" בניקוד יַעַבְּרוּן. וזה בדוק.
[ומי שלא זכר ולא כיוון, כתוב בקיצור שולחן ערוך בדיני הדלקת נרות שבת לומר אחרי ההדלקה מפטיר של יום ראשון של ראש השנה, ולומר עד אחרי הישועה. וזה בדוק]

לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם, ידוע בחז"ל שאם עם ישראל היו נשארים במצרים עוד רגע אחד לא היה אפשרי לגאלם, וההסבר הוא שעם ישראל היו מתקשים מעצמם לצאת, ולכן הם יצאו בשער ה49, וזהו ההסבר לפני מי=50 אתם מטהרים - שטיהרו אתכם ממצרים בשער ה49, אבל אם מי=50 אז מי מטהר אתכם, כי חלילה כלפי מעלה לא היה קל ליוצאים לצאת. ועוד: לפני מי אתם מטהרים, הם ה"מי" ימים מ-א' אלול ועד ל-כ"א תשרי, ו-"מי" שהוא יום נ' הושענא רבא הוא מטהר אתכם עם פיתקא טובה.

יש 10 חלקים בתשובה, וכותב האלשי"ך זי"ע ש-9 חלקים הקב"ה עושה ואנו רק חלק 1, והראיה לדבריו, "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" - הם 9 תיבות, ו"לפני ה'" - לפני ש-ה' עושה את חלקו - "תטהרו" - עם ישראל צריך לעשות את חלקו ולשוב תשובה ולהיות טהור.

"פורים כפורים", יום הכיפורים כולו ל-ה', ויום הפורים כולו לכם. המחילה ביום הכפורים לנפש והמחילה ביום הפורים לגוף. סעודת יום הפורים מתחילה בעוד היום גדול ותפילת נעילה ביום הכפורים מתחילה בעוד היום גדול. ב"זאת" יבוא אהרון אל הקודש, זאת=צום קול ממון, ובפורים צום-צום תענית אסתר, קול-קריאת המגילה, ממון-מתנות לאביונים. מזל אדר דגים-ובערב יום כיפור אוכלים דגים. שנזכה למחילה סליחה כפרה נקיות ועין טובה.

כי ביום הזה יכפר ר"ת בכי"ה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ר"ת חמלתי, רמז למה שכתוב "והנער נער בוכה ותחמול עליו". ועוד: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ידוע ההסבר, כי ביום הזה יכפר - ועליכם לטהר אתכם. ועוד: כי ביום הזה יכפר עד מכל חטאתיכם, שעד כאן הכל וודאי בידי שמים, אבל יותר טוב שלפני ה' תטהרו - שלפני שה' מטהר אותנו שאנחנו נשתדל לטהר עצמינו.

*"ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", על כך אומרים חז"ל, כל האוכל ושותה בתשיעי, כאילו מתענה תשיעי ועשירי. שואל המגיד מדובנא, מדוע לא נאמר במפורש שבאותו היום יהיו אוכלים, לשם מה היה לה לתורה להשתמש בלשון סתום, בלשון "ועיניתם"? ומתרץ, אילו כתבה התורה ואמרה שמצוות עשה היא "ואכלתם", היו בני ישראל נתפסים לאכילה בבהילות כזו, שלאחר הסעודה לא היה עוד בכוחם ללכת לתפילת "כל נדרי".

"ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", השל"ה הקדוש זי"ע במסכת יומא [סוד האכילה בערב יום כיפור] הביא מהזוהר הקדוש טעם נפלא: כתוב "ועיניתם את נפשותיכם", ובתיבת נפשותיכם מרומז שצריך לענות את שתי הנפשות באדם, נפש הגוף ונפש הנשמה, עינוי הגוף מקיימים ע"י הצום, ועינוי נפש הנשמה מקיימין על ידי שאוכלים בערב יום הכיפורים, כי עינוי הנפש הוא האכילה.

"בתשעה לחודש", הגמ' בברכות [ח':] אומרת, האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, ולכאורה איך הדרש מוציא לגמרי מפשוטו של מקרא, שבפסוק כתוב שצריך להתענות ובאמת אוכלים?, בספר "שפתי גבריאל" כתב רמז נפלא טעמי המקרא על מילים אלו הם מהפך פשטא, כלומר, הפשט הוא להיפך, שאין להתענות אלא אדרבה, לאכול ולשתות.

ביום הכיפורים חייבים לצום בגזירת מלכו של עולם, בין אם רוצים ובין אם לא, מפני שהוא יום שמחה והשפע יורד לכל אדם.

*"ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב", מכאן עצה טובה להתגבר על מחשבות לא טובות בתפילה, להתפלל בתוך הסידור, ואז הריכוז יותר טוב. ובוודאי בימים אלו.

למה יום כיפור לא לפני ראש השנה ואז זה יעזור לכולם להיות נחתמים לשנה טובה, כי יום כיפור לא מספיק לבדו לעורר את האדם בתשובה בגלל חשיבותו של היום, ולכן חייבים את ראש השנה שבו יש שופר לעורר את האדם לתשובה, והוא עוזר לתשובה גם ליום כיפור.

*"כי בשמחה תצאו". ידוע שכשחל יו"ט בשבת הוא נותן את התפילות, ואם חל יום כיפור בשבת -כבשנה זו- הוא נותן את כל היום לתפילות על חשבון זמני הסעודות שאינם נאכלים עקב הצום שהוא שמחה.

"נאפד נקמה סתרו יושר", היו צדיקים שאמרו שכשיבואו לשמים לא יכנסו לגן עדן עד שיפעלו לגאולה, אבל בלמעשה הם הגיעו לעולם שכולו טוב ואנחנו עדיין כאן..., ואחד מהם הגיע אל בנו בחלום ואמר לו שעכשיו מבין הוא את הפסוק "דמינו אלוקים חסדיך בקרב היכלך", אנחנו חשבנו שיש כאן חלילה רק אלוקים דהיינו מידת הדין, אבל כשבאים לכאן רואים שפירושו בעולם האמת הוא כך: "דימנו אלוקים, -אבל בלמעשה- חסדיך בקרב היכלך, והכל חסדים". וכן: "עצתו אמונה פעולתו אמת", העצה הטובה היא אמונה ואז מאמינים ויודעים שהפעולות עלינו ואלינו הם אמת.

*הקריאה מעוררת את הזמן: ביום הכיפורים בכל התפילות אומרים "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", ובכל ימי התשובה שבהם אומרים סליחות ["הספרדים מ-ב' אלול" - ו"האשכנזים משבוע או שבוע וחצי לפני ר"ה"] אומרים את שני הפסוקים "סלח נא" ו"ויאמר ה'", אבל ביום הכיפורים אומרים אותם בתפילות, ורק שִׂימַת לב על המילה "כדבריך", אכן ככתוב בפרקי אבות "שֶׁיֶבַטֵל רצון אחרים מפני רצונך", אבל לזה צריכים לזכור גם את המילים שכתובות במשנה לפני, "בטל רצונך מפני רצונו", אכן, כשהולכים בדרך התורה יש הגנה ויש שינוי הטבע, ואכן כתוב "ונסלח לכל עדת... כי לכל העם בשגגה", וידוע בחז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניא [בתלונות] עם בריותיו, והולך עימם בחסד וברחמים, וכן ידוע ש"כל רגע, כל יציר כפיו ב"ה מקבל חיים בחסד יותר מהמגיע ומהכמות הנדרשת", אכן, הטוב והמטיב, והוא ב"ה וב"ש הטיב והוא מטיב והוא ייטיב. [ככתוב בברהמ"ז].

"פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום", משל למלך שהיה פותח יום אחד בשנה את אוצרותיו ומקבל את תושבי המדינה ונותן להם כל מבוקשם, והנה הגיע אחד התושבים לקראת סוף השעה האחרונה של היום [בגלל התור הארוך] ושאל את המלך, האם המלך יתן לי כל מה שאבקש, ענה המלך - כן, שאל התושב, האם המלך יעמוד בהבטחתו על כל דבר ואפילו אם זה יהיה מאוד קשה, השיב המלך - כן והוסיף אני מלך וכשאני מבטיח אני מקיים ונותן, א"כ אמר התושב אני מבקש מכבוד מעלת המלך לפתוח לי את השער גם כשהוא נעול כי גם עכשיו כבר נמצאים בסוף השעה של היום..., והנמשל: אנו נמצאים ביום כיפור שבו הכל פתוח אצל המלך עד כדי כך שעיצומו של יום מכפר, ובפרט כשהמלך בשדה, ואנו מבקשים פתח לנו שער גם בעת נעילת שער כשאנחנו לא כ"כ ראויים והזמן לא כ"כ רצוי, כי פנה יום, כי תיכף פונה מאיתנו יום כיפור, והמלך שב לביתו למעלה משבעה רקיעים. ואנו גם מחזקים עצמינו בדברי רז"ל "מה הים פתוח כל הזמן אף ידו של הקב"ה פתוחה לתשובה כל הזמן". ועוד: פתח לנו שער של הלב בעת נעילת השער של ימי הרחמים הרצון והסליחות, כדי שהלב שישאר פתוח ותהיה לנו האפשרות דרכו להשתמש בכוחות שקיבלנו.

*"עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את כל העולם לכף זכות", ידוע על המעשה שאחרי שנתנו כסף לאריס מימה שנחסר לו, נהפך החומץ ליין או שמחיר החומץ התייקר, וכמובן שאחרי ששומעים על מעשה כזה נעשים הרבה מפרשים למה זה קרה, אבל לא מדברים על הסיבה העיקרית והיא ש"יהודי אחד עשה תשובה על מעשה שנעשה והוא זה שגרם לכל התוצאה המבורכת", וזה "עשה מצוה אחת - אשריו".

על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר, ומהו החטא, שלא מספיק התגברנו, אלא ביקשנו היתרים וכדו', וצריך להתבונן במה שאומרים.

עוד יזכור לנו אהבת איתן, אדונינו, את האהבה האיתנה שלנו אותו ית"ש, ובבן הנעקד ישבית מדינינו, ובבנים שנעקדו על קידוש ה' במשך השנים ישבית מדינינו, ובזכות התם שזהו יעקב ואצלינו הם הלומדי תורה - יוציא לצדק דינינו, וה3 האלו מרבים כבוד שמו ית' בעולם.

*"סלח לנו מחל לנו כפר לנו", מבקשים מ-ה' לסלוח לנו על שאנו מתרגלים ל-טֶבַע, "לנו=הטבע=א'לֹהים", שלפעמים איננו זוכרים שהכל לא הטבע אלא רק מאת ה'.

"ה' הוא האלוקים", ולמה מדגישים "הוא", האם לא מספיק לומר ה' האלוקים, אלא אנו מדגישים ה'ו'א' כי הם האותיות החסרות מהשם ומהכסא, ה'ו' מהשם הוי"ה א' מהכסא. כי יד על "כס י'ה".

*"היום תאמצנו" בשולחן הטהור של מוצאי יום הכפורים תש"ע ישב הרה"ק מ"שומרי אמונים זיע"א בדבקות ובשמחה, וכך אמר: אנו מבקשים בראש השנה "אם כבנים אם כעבדים" ואני מבקש ממך אבינו שבשמים: "היום תאמצנו", אם לא כבנים, לפחות תקבל אותנו כבנים מאומצים.

"יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך", אמר ה"ייטב לב" מסאטמר זי"ע רבש"ע כל שנה אנו מבקשים בליל הסדר "לשנה הבאה בירושלים", ואנו מאמינים בכך כל שנה מחדש, ולכן גם אתה תאמין לנו בחרטה שלנו על כל מה שהיה, וכך פירש "יהי חסדך ה' עלינו - ביום כיפור, כאשר יחלנו לך - בליל פסח באמירת לשנה הבאה בירושלים. ובס"ד שנזכה לכך בב"א.

*ביום כיפור מתפללים, לא אוכלים, [ויש המספיקים בליל החג או ביום ללמוד מעט, יש שבצומות לא יכולים להתרכז עקב חוסר אכילה] ממש מלאכים וקירבת אלוקים, אבל האם זוכרים זאת במוצאי החג אחרי הטעימה. נכון שיש עניין למחרת להשכים להתפלל כדי להראות שהצום לא הפריע את המשך עבודת ה', אבל האם אותם רגשות נשארות לשעות והימים שאחרי, אם כן - זכינו. ואנו תפילה לזכות לכך וגם להישאר זכים.

ידוע המעשה במסכת ברכות בדף ז על רבי ישמעאל כהן גדול, ובסוף המעשה כתוב וניענע לי בראשו, ולא כתוב שענה השי"ת על ברכתו, ולמה, כי בעצם זו היתה בקשה ולא ברכה,למרות שהשי"ת ביקש ממנו שכתוב "ישמעאל בני ברכני", ורבי ישמעאל העדיף לבקש שיהיה שינוי בראִיָה על תשובת כלל ישראל, בהבדל בין תשובה ביום כיפור מיראה לתשובה בסוכות מאהבה. ועם ישראל ממשיכים את האהבה של סוכות כבר בבנִיַת הסוכה במוצאי יום כיפור. להמשיך את התשובה עם אהבה.

אפשר לינוק מיום הכיפורים קדושה טהרה ונקיות לכל ימי השנה. וידוע בספרי חסידות שכל ימות השנה יונקים מיום הכיפורים.

מאמר חכם: לדבר לא טוב על יהודי - אסור, ולדבר טוב אל יהודי - מצוה.

במוצאי יו"כ שאל חבר את חבירו, הנה הלכת היום עם הקיטל, ובר"ה, וכן תלך עם זה כנראה גם בהושענה רבה, ומה אתה מרגיש כעת אחרי שהורדת, השיב החבר "עצם המחשבה והזיכרון שאתה עטוף בבגד של חג משפיע עליך הרבה". וידוע שבגדי שבת משפיעים הרבה על האדם.

*בערבית במוצאי יום כיפור אומרים "הא-ל הקדוש" וחסידים וצדיקים היו שמחים יותר בדבר זה שכבר חוזרים לומר את השם ולא את התואר המלך, כי המלך הוא רק תואר לכבוד, והשם עצמו הא'ל הוא היותר קדוש.

*רצוי במוצאי החג לומר קידוש לבנה עם נעליים רגילות [לא של יו"כ]

ויקהל משה, למחרת יום כיפור, להמשיך את האחדות מיום כיפור.



וליבחור ארבעת המינים עם תחושה טובה, ההכנה גדולה מהמצוה.




נהנה לשתף את הרבים

נכתב ע"י בעיקר להודות:

ממקורות חסידיים ואחרים "להשקיע היטב בתפילה בימים האלו -עשי"ת המתחילים מראש השנה- כי הם ימים טובים לקבלת התפילות של יחידים".

לחצ/י כדי להרחיב...

מעולה

ולמה לא הוספת גם בליקוט זה על תהילים 15 שיר המעלות
ביום כיפור הרבה דרשנים מדברים על תהילים בפרט על אחרי ערבית
וכמובן לשתף שמליל א תשרי דרך הפירסומת על 15 שיר המעלות כבר הגענו בבית הכנסת ל15 ישועות ביניהם גם שידוכים ועסקים, ודרך הפירסומת של תפילת חנה ההפטרה של א ר"ה בהדלקת נרות לכבוד שבת וחג יש כבר משפחות בדרך...


בקשר לפירסומת על סוכה
ביקרתי היום חבר שאתמול [ג] קם בבוקר עם חום ועוד תוספות לא נעימות
ושיתף שביום שני בנה סוכה ליד חלון של אדם חולה וכמובן לא ידע על כך, וכשהתבקש לעצור כי הרעש מפריע לחולה
הגיב "זה הזמן שיש לי עד החג - תסגרו את החלון" וכנראה שזו הסיבה לחולי
כמובן הוא לא הספיק לסיים את הבנייה ותפילתו להחלמה מהירה ושלח פיצוי לחולה
הלכתי בשליחותו לשאול רב האם הפיצוי מספיק
והרב הפתיעני בתשובתו
"פיצוי? לא שייך פיצוי, צריך להפסיק עם ההתנהגות הזו לגמרי, איך אפשר לעשות מצוה עם נזק ולחשוב שלא תגיע איזשהו תגובה שמימית על חוסר התחשבות באדם מוגבל". והוסיף לי בדרך אגב "אני מכיר אישית משפחה שהיו שם 8 ילדים מבוגרים [בגילאי 25-38] שטסו לחו"ל כדי להתחתן ובלית ברירה באישור רב להתנתק מההורים שלא רצו לפייס את אלו שהם בעצמם הזיקו להם, ובבית היו הרבה צרות, ולא שייך כאן קפידא כמו שעצם הצער משפיע חזק מאוד".

וכפי שכבר כתבו בהודעות אחרות שהפירסום כאן עוזר אבל לכמות קטנה
ונתפלל גם ביום כיפור שההתעוררות בימים אלו תשפיע גם בבין אדם לחבירו שבזה אין יום כיפור מכפר עד שירצה את חבירו

שנה טובה ורגועה לכולם

קראוהו בהיותו קרוב

התבקשתי לפרסם מאחד שצופה כאן ואינו מנוי כאן

בקשר לליקוט ליום כיפור
הזדמן לי היום להיכנס לבית כנסת למנחה גדולה
היה שם שיעור ואמרו ליקוטים ליום כיפור
אני שומע וניזכר שקראתי אותם כאן מהמנוי "בעיקר להודות"
אחרי השיעור הדפים ניתלו בלוח המודעות והוסיפו שם עד מחר בבוקר
ולא ניתלו הליקוטים לאחרי יום כיפור לימים שלפני סוכות
ולפליאתי השיבו לי שאותם יתלו ביום ראשון כל דף לפי זמנו

לידיעתך המפרסם כאן יש לזה הד רב בהרבה מקומות, זיכוי הרבים
מצפים לראות את הליקוטים לסוכות ושמחת תורה

[הארת אגב: להודות, היום בהמודיע היה הכרזה מהמועצת החסידית להודות על הטוב ועל היש ועל כל השגחה פרטית]

​

נהניתי לישמוע שהליקוט על ר"ה ויו"כ הודפס ע"י אחד הקוראים
והיה לעיני כמה מהפוסקים שליט"א
והגיבו שהקטע החשוב ביותר לפני הכל הוא דברי רבי אליהו לופיאן זצ"ל לגבי תפילת הנשים בבית

גמר חתימה טובה
צום קל
ניקיון רוחני
שבת שלום
שנה טובה
ויתקבלו בס"ד כל התפילות
חננו ועננו ושמע תפלותינו
תפילותינו שומע פינו הודאה