קיבלתי במייל בהקשר זה:
באיזה צד הילד שלכם, המחרים או המוחרם? המציק או ... - תפיצו הלאה
(תפיצו הלאה - זה ממש חסד)
אסון בכפר חב”ד: ילד בן 12 נפטר בפתאומיות. אביו: “עבר חרם כיתתי”
פוסט שכתב אביו של מנדי בן ה- 12:
עבר יום מאז שאתה לא איתי.
24 שעות שבהם נשמתך הזכה והטהורה עלתה השמיימה.
ועברו ארבעה וחצי ימים בערך מאז שלבך הטוב והרגיש הפסיק לעבוד.
עשרות אלפי אנשים פנו אליי והודיעו על מעשים טובים ותפילות. עשינו הכל כדי להציל אותך, אבל השליחות שלך בעולם החיים הסתיימה, עכשיו התור שלנו.
אני רואה המון אנשים שמשתפים את המקרה שלך במטרה לקדם טיפול בנושא החרמות בכיתות, זה מבורך.
יש אנשים שמיהרו לשתף כל מני פרטים שהוציאו מבין המילים של הפוסט הקודם שלי, וגם זה בסדר, כך טבע האדם.
אבל אני חייב למנדי שלי את הפוסט הזה, אז בפוסט הזה אבהיר מה ידוע לנו עד כה, זה לא מדוייק כי עדיין קיימים פרטים מסויימים שחסרים, במידה ואדע אשתדל לעדכן.
נתחיל עם השנים שעברו על מנדי.
ונתחיל עם כיתה ד'.
בכיתה ד' התנהל נגד מנדי חרם כיתתי שהונהג בידי ילד ספציפי.
הילד הספציפי הזה היה גם מבין הילדים שהיו אלימים כלפי מנדי.
פנינו למחנך, למנהל, להורים. ללא הצלחה גדולה.
הייתה רגיעה של כמה ימים ואז שוב.
בו זמנים לקחנו את מנדי על חשבנונו לכמה טיפולים שיעניקו לו תמיכה ובטחון עצמי גבוה יותר ולאט לאט נראה שהמצב מסתדר.
זה היה שהכל היה טוב אלא פשוט שהרע ירד.
כבר בהתקלות הזו למדתי שאסור לי לסמוך על המערכת.
בתור מי שגם כילד עבר חרם והתעלולות ודווקא בגלל זה הצלחתי להתתח לאדם שאני היום, התמדתי לתמוך במנדי ולתת לו להתקדם על אף ובגלל החוויות הללו, נתתי לו למצוא תחביבים והשקענו בהם ואכן לאט לאט הילד מצא חברים עם נושאי שיחה משותפים.
עדיין מדי פעם היה צץ ילד או קבוצה שהייתה פוגעת בו, למודי ניסיון היינו פונים למחנך או לצוות אבל לא באמת מצפים למשהו מהצד הזה..
ואני ואמא של מנדי, שלא הייתי יכול להתפלל למא טובה יותר לבן שלי, היינו עוטפים אותו ותומכים בו והוא אכן היה יוצא חזק יותר.
ואפילו הצליח להתחבר עם אותו הילד שניהל נגדו חרם בכיתה ד'.
ביום שני האחרון הוא ישן אצלי.
הרגשי שמשהו עובר עליו אז הזמנתי אותו להתרבל איתי במיטה.
הוא נכנס למיטה אמנו לילה טוב אחד לשני ואז הוא החל לבכות, בכי כואב, היסטרי.
כששאלתי מה קרה אמר שכל הילדים בכיתה צחקו על משהו במראה שלו וכשאמר למחנך, המחנך התעלם.
חיבקתי אותו הרגעתי אותו ועודדתי אותו.
ניסיתי לפנות לצוות, ללא מענה.
אבל עקבתי אחריו ולמחרת ביום שלישי צלצלתי אחרי הלימודים והוא עידכו אותי היום היה בסדר.
ביום רביעי הנורא הוא בא אליי אחרי הלימודים כשהוא שמח ואמר לי "אבא היום היה הרבה יותר טוב".
הוא ממש התרגש ושמח ללכת לבר מצווה.
ביום רביעי בשעה 19:45 הורדתי אותו ליד בית הסר לחכות להסעה שאמורה לקחת אותם לבר המצווה שהתרחשה בישוב סמוך הנקרא כפר חב"ד ב'.
רגע לפני שירד הבטחנו שנמשיך את נושא השיחה שהיה לנו בנסיעה הקצרה הזו ביום שישי כשהוא שוב יהיה איתי.
מכאן מה שאכתוב מתבסס על מה ששמעתי מאחרים, על צילומי האבטחה ועל אבחנת הרופאים.
מנדי נכנס שמח לבר מצווה, הצטלם עם נער הבר מצווה כשהוא מחייך באמת (אני יודע לזהות) ישב עם מה חברים שלו והצטלם גם איתם.
מפה יש לי חוסר מסוים אבל לפי מה שהבנתי הוא נגע לצלם בעמוד הצלם צעק עליו הוא נפגע והבנתי שהיה ם גם איזהשהוא מעגל מאולתר של חברים שרקדו (הלהקה עדיין לא התחילה) וכניה להצטרף לא נתנו לו, לא יודע מי היו החברים האם זה אכן היה או אם זה קרה לפני או אחרי הצלם.
למעשה אחרי התקרי/ות האלה מנדי יצא כשהוא פגוע, בוכה ונסער.
הוא ישב על ספסל ובכה, בזמן הזה חברים שלו יצאו להרגיע אותו ללא הצלחה, באיזשהו שלב הוא גם צעד על הדשא נפל ובהתחלה (על סמך הצילומים שקיבלנו) חשבנו דמרגע הנפילה עד שמצאו אותו הוא היה ללא דופק.
אבל בתיעודים חדשים רואים שחבר שלו ניגש אליו ואז ניגש אליו הזמר של הלהקה ואז עוד מישהו.
זאת אומרת היה סמן שהוא היה על הדשא ועדיין בכה בהכרה.
באיזהשהוא שלב השאירו אותו כנראה להירגע, ואז קרתה הפרעת הקצב ודקה או שניים לאחר מכן המורה שלו משנה שעברה בא מהחניה ומצא אותו לא נושם וללא דופק.
הוא מיד צלצל למדא שהנחו אותו לבצע החיאה ו2-4 דקות אחרי כבר הגיעו כוננים שניסו להחיות אותו כעשרים דקות.
אז העלו אותו לנט"נ ושם הצליחו להחזיר לו דופק מה שעזר להם להחליט להעביר אותו לשיבא ולא לאסף הרופא.
כאן המקום להודות לכל מי שהיה שליח להיות עם מנדי ולנסות להציל אותו ולצוות טיפול נמרץ לב ילדים בשיבא שבאמת עשו כל מה שהם יכולים לנסות להחזיר אותו.
אבל וזה הדבר הקריטי, כתוצאה מהפרעת הקצב לא זרם דם למוח המוח פיתח בצקת ולמעשה הפסיק לעבוד.
חשוב להבהיר, הפרעת הקצב היא מום מולד, היא לא נוצרה כתוצאה ממשהו, אבל השם בחר שהיא תקרה בדיוק בזמן ובמקום שהיא קרתה.
אני לא מאשים את הילדים בפטירה של מנדי, אם יש להם על מה לבקש סליחה שיבקשו אבל העיקר זה שילמדו מזה ויבדקו אם יש ילד שלא מבין שזה בצחוק או רגעי.
אני לא מצפה מהצוות כי למדתי דהוא טוב בלדבר ואלוף בלטאטא אז הבעיה הזאת היא הקטנה בכל המערכת הזאת.
אני כן פונה להורים!
זה הילד שלכם, אל תקומו בוקר אחד ותגידו לא ידענו שהוא כזה, שבו איתו דברו איתו תשאלו אם יש ילד שהוא פחות אוהב? איך זה מתבטא? מה הוא עושה בנידון? או ילד שאחרים מציקים לו? תבדקו גם את עצמכם האם בבית אתם מדברים רעה באנשים אחרים? מזלזלים בהם, מחשיבים אותם פחות? הילד שלכם רואה ועושה.
או אולי הילד שלכם הוא מהצד הנפגע והוא מחפש את התמיכה והעידוד אצלכם!
אל תשאירו את האחריות אצל אחרים.
ואלייך אמא יקרה,
קוראים לי אמא של שמוליק
שמוליק ילד טהור עיניים חכם ונבון.
שמוליק שכל בוקר אני שולחת אותו למלחמה לחזית.
שולחת אותו לתלמוד תורה.
לעוד יום של סבל.
שמוליק, ילד שנתון להצקות חוזרות ונשנות של חברים.
פונה אלייך אמא מלב שבור של אמא
אליך אמא שכשפניתי אלייך ענית לי:
"ככה זה ילדים"
"אין לנו מה לעשות"
"אין לילד שלך עוד בעיות?"
ועוד אמרות שפר.
אם הילד שלך חשוב לך
אם את אוהבת אותו
אם את דואגת לו
תעשי הכל שהוא לא יהיה מהצד של הילדים שמציקים,
מהילדים שעשויים להרוס חיים של ילדים שגדלים למבוגרים מצולקים ופצועים
כן! הרבה מזה בידיים שלך
ילדים הם חכמים ויודעים מה אכפת להורים שלהם!!
אם אכפת לך מהילד שלך,
תדאגי שקפדת הילד הסובל לא תרדוף אותו למשך כל חייו.
ויותר מזה,
תדאגי שהוא לא יגדל עם מידות רעות שעשויות להרוס את חייו שלו!
הוא כעת מציק לחבר,
כשהוא יגדל, למי הוא יציק?
לאשתו? לילדיו?
אל תגידי: "הוא ילד" "אין לנו מה לעשות ".
עכשיו זה גם בידיים שלכם,
עכשיווווו!!!!
שתוכלי לומר ביום פקודה,
ידינו לא שפכו את הדם הזה!