עֵת דָּעֲכוּ שְׁעוֹתַיִךְ, מַלְכָּתִי
קָרְבוּ אֶל קִצָּן זְמִירוֹת אַהֲבָתֵךְ
גָּאֲתָה בְּקִרְבִּי בְּדִידוּתִי
בִּכְּתָה שְׁאֵרִית הֲדָרֵךְ
אַךְ לֹא דִּמְעָתִי תְּכַסֶּה עַל לֶכְתֵּךְ
עַל אֵפֶר דְּמוּתֵךְ הַגְּנוּזָה
לֹא קִירוֹת הַמְּשִׁיבִים לִי הֵדֵי אַנְחָתִי
לֹא מְשׁוּבָה עֲלוּבָה, מִתְחַזָּה
כִּי בַּיּוֹם בּוֹ אֶשְׁמֹט אֶת גּוּפִי הֶעָיֵף
אֶת חֹשֶׁךְ הֶבְלֵי הָעוֹלָם
כְּשֶׁתִּהְיֶה אָז רוּחִי אַחַת עִם הַנֶּצַח
עִם חוֹל הַמִּדְבָּר וְהַיָּם
אָז לֹא נִפָּרֵד יוֹתֵר בִּשְׁתִיקָה
כָּל שִׁבְעַת יָמִים מֵחָדָשׁ
יִגְדְּשׁוּ שְׁעוֹתַיִךְ בּוֹרוֹת פְּעוּרִים
בְּסוֹדוֹת מְתוּקִים מִדְּבַשׁ
נערך לאחרונה ע"י מנהל: