סיפור בהמשכים נשק הימלטות - סיפור בהמשכים

אוראל סולטן · 12/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#68

"תשמע חמוד, לאחרונה יש אנשים רעים שרודפים אחרינו ומנסים להרוג אותי. אין לנו זמן להילחם, אנחנו צריכים לברוח".

"די אבא!", התעצבן יאביל, "אני יודע שאתה סומך עלי, אבל אתה מתנהג איתי כמו לילד קטן!"

הנרקלין נאנח, "יאביל ניקולייב דוהן, אני מבקש ממך להירגע. אני מבין שמפריע לך איך שאני מתנהג איתך, אבל עכשיו אין לנו זמן לשטויות כאלה. מנסים להרוג את אבא שלך".

"בסדר, אני אנסה, למרות שזה יהיה לי טיפה קשה", אמר יאביל, "אז יוצאים?".

"אני יוצא", השיב הנרקלין, "אתה תישאר פה ותתחבא. בך הם לא יפגעו, הם לא מכירים אותך".

"אבל לבד לי פה, ומפחיד", לחש יאביל, "אני רוצה לבוא איתך".

"הסתדרת עד עכשיו לבד", הביט הנרקלין בעיניו של בנו, "אני חושב שתוכל להסתדר כאן עוד קצת זמן בלעדי".

"די!", גופו של יאביל רטט בחוסר שליטה, "אני רוצה לבוא. אתה לא לוקח אותי בגלל שאני לא ילד רגיל, ואתה חושב שאולי יקרה לי משהו רע בדרך, אבל אני אשמור על עצמי. אני מבטיח".

"יבי, כבר אמרתי לך אלף פעמים, זה שאתה לא ילד רגיל, לא אמור להשפיע עליך בכי-הוא זה", הרגיע הנרקלין, "אבל בלי קשר, אם אתה כל כך מתעקש אז בסדר, אני אקח אותך אתנו...".

אנחה נוספת נפלטה מפיו של הנרקלין, יאביל חייך.

כעבור מספר דקות, שקט ריקני ושומם כבר שרר במקום, מורה על הליכתה של הקבוצה למקום אחר...

אוראל סולטן · 12/9/24

שימו לב! ב"ה עוד 2 פרקים חדשים!

ותודה ענקית ל @מה שניחשת על ההערה. ההוספה עזרה לי רבות להמשך הסיפור...

אוראל סולטן · 15/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#69

"טוב, פה הם היו לפני ממש לא הרבה זמן", לחש הדראן למניגלור, "אנחנו מתקדמים".

סוניל עמד בצד, מפוחד אך נחוש, "מניגלור, הדראן", אמר לשניים, "זה לא נראה לכם טיפה מסוכן. אולי זו איזושהי מלכודת של מה - שמו?".

"סמוך עלי, זאת לא נראית לי מלכודת", השיב מניגלור בביטחון, "אין להם זמן להכין לנו מלכודות, הם עסוקים במנוסה. מתקדמים, אתה בא?".

"כן", הכריז סוניל ברטט מה, "אבל אם יקרה לכם משהו, אל תאמרו שלא הזהרתי".

"די, סוניל", הניף מניגלור את ידו בביטול, "מאז שהנרקלין חשף בטעות שאתה מחופש, נהיית לנו יותר מדי פרנואיד. אתה צריך להבין שהם מפחדים מאיתנו יותר משאנחנו מפחדים מהם".

סוניל הנהן לאות אישור, והם המשיכו לפי העקבות הזעירים אותם השאירו האפורים בחוסר שימת לב, מניגלור בא לרדת בפתח סתרים קטן שמצא בסוף המסדרון.

"עצור!, קרא אליו סוניל שנייה לפני שירד, "אל תיכנס, אותך הם מחפשים כאן הכי הרבה, אתה טרף טוב בשבילם. הדראן ואתה תישארו פה ליתר ביטחון, ואני ארד למטה. אל תדאגו, יש לי תוכנית".

סוניל ירד באיטיות סוגר אחריו את הפתח הקטן. הוא פסע במדרגות קטנות, ממשיך לתור בכל אותה העת אחר מלכודות אפשריות.

האור נדלק. סוניל מצמץ בבהלה, מסונוור מהקרניים הלבנות המכוונות לעברו, אך בין רגע התעשת. עשרות אפורים עמדו לפניו, מביטים בו לרגע בתמיהה, ושנייה לאחר מכן, מתחילים לרוץ לעברו.

לאחר שהתקרבו מעט, סוניל לחץ על כפתור נסתר בדש בגדו, הופך להיראות אפור לכל דבר ועניין. הוא ניצל את שניית ההלם והבלבול, וחמק במהרה למעלה, משאיר את האפורים מותשים ונבוכים.

"הו, סוניל", קידם הדראן את פניו בשמחה, "מה קורה?".

"זה... זה הנרקלין", התנשף סוניל, "הוא שם".

אוראל סולטן · 16/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#70

"טוב, חברה'", נשך מניגלור את שפתיו, "נראה לי שהגיע הזמן לספר לכם את האמת".

"מה קרה?", הביט בו הדראן במבט מודאג, "יש משהו שאנחנו צריכים לדעת?".

מניגלור הנהן. "משהו גדול", אמר ברעד, "אולי יותר מדי גדול".

"נו, מניגלור", דחק בו סוניל, "מה אתה מלחיץ אותנו רגע לפני הכניסה? מה הבעיה לדבר כבר?!".

מניגלור לא ענה. עיניו הביטו בהם באימה.

"שחרר", אמר סוניל, "אנחנו איתך".

"טוב", שאף מניגלור אוויר לתוך קרבו, "המסמך אצלי".

"מסמך D?", תמה הדראן, "מה הוא עושה אצלך? איך בכלל מצאת אותו?".

"יום אחד", השיב מניגלור, "ראיתי אותך פותח כספת סודית ומציץ במשהו הנראה כמו קובץ של דפי נייר מיושנים. הסתקרנתי, ולאחר שהלכת, תחחתי את הכספת, וראיתי שם את מסמך D. החזקתי אותו לשנייה בין ידי, וברגע שבאתי להחזיר אותו למקומו, לפתע חזרת לשם, ולכן החבאתי אותו במהירות אצלי. הבטחתי לעצמי שמיד שכשתצא אני אחזיר אותו לך, אבל אז התחילו עוד בלגנים עם האפורים, וכך הוא נשאר אצלי".

"ואיפה הוא עכשיו?", שאל הדראן בזעם מה.

"הנה", מניגלור הוציא למול עיניהם ההמומות את הדפים, "קח".

הדראן לקח במהרה את המסמך מידיו של מניגלור, פניו מהורהרות. "לא נוכל להיכנס עם המסמך", אמר לפתע, "הנרקלין ואנשיו בוודאי ימצאו אותו".

"להשאיר אותו כאן, גם לא שייך", הצטרף סוניל לדיון, "יש לך אולי רעיון אחר?".

"לי יש", אמר מניגלור לפתע, "אבל אני קצת חושש ממנו".

"תאמר אותו לנו, ואנחנו כבר נשפוט אותו", הביט בו הדראן.

"נשרוף אותו".

אוראל סולטן · 16/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#71

"לשרוף אותו?!", זעק סוניל, "תגיד לי, השתגעת?!".

"לא, לפחות לבינתיים, שמחתי", השיב סוניל, "אבל תחשוב רגע, זה הפתרון היחיד שיש לנו. גם אני חושש, ולא פחות ממך. אבל תראה, יש פה אח קטנה, נוכל להדליק אותה ולשרוף את המסמך".

"אח?", תמה סוניל, "מה, אנחנו בימי הביניים? אפשר להדליק אותו עם קרן לייזר קטנה וזהו!".

"אתה יודע מה אומרים", לחש מניגלור לפתע, "האפר מתפזר לארבעת הרוחות...".

"וביום אוכלים שלוש ארוחות", אמר סוניל בזעם, "נמאס לי מכל הפתגמים הטיפשיים האלה שדוחפים לנו בספרים: מבחוץ נראים מלאי משמעות אבל מבפנים הם חלולים כמו נואד נפוח. תשרוף את המסמך כבר".

"והיזהר מלהבה המביאה תהפוכות".

"מה?".

"לא משנה, סתם המשכתי את הפתגם", השיב מניגלור, "הדראן, יש לך אש?".

"כן", השיב הדראן, תוך כדי שהושיט למניגלור מצית קטנה ומשוכללת.

מניגלור לקח את המצית ברטט, מחזיק אותה בידו הימנית. הוא התקרב אל האח, פניו נראו מהססות לרגע קט.

"הי, מה קרה?", צחקק סוניל, "הגיבור שלנו הפך מגיבור עם הצלחות לאיש הפנים הנבוכות?".

"די", היסה אותם הדראן, "זה לא זמן לצחוק על אחרים. אף זמן הוא לא זמן לצחוק על אחרים".

מניגלור השליך את הדפים בבת אחת אל האח, מדליק אותו עם המצית.

המסמך נשרף כליל, הופך לפירורים קטנים ושחורים הבוערים מחומה של האש. הבערה החלה להתעמעם.

"טוב, סימנו", אמר הדראן, "הגיע הזמן לרדת למטה".

אוראל סולטן · 16/9/24

שימו לב! ב"ה עלו היום עוד 2 פרקים חדשים!

נ.ב: מכאן בל"נ נשארו עשרה פרקים לסיום, שהם תשעה ואפילוג לסוף...

אוראל סולטן · 17/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

עדיף קצר מכלום...

#72

הם החלו לרדת במדרגות אל עבר מעמקי המבנה העתיק, מביטים בצללים המאריכים ככל שהתקרבו לתחתיתן. האוויר היה לח וקריר, טעון במתח חשמלי. מניגלור וסוניל החליפו מבטים, ידיהם אוחזות באקדחים בחוזקה.

הגיע הרגע להתמודד.

הם עמדו בכניסה לחדר, עיניהם ממצמצות לנוכח האור הפתאומי. במרכז החדר עמד הנרקלין, דמותו ניצבת כצללית אפלה על רקע האור, אנשיו מתקבצים סביבו.

לפתע, אחד מהאפורים התקדם, מושיט להנרקלין אקדח קטן. "סיימתי לתקן את המכשיר אדוני", אמר בקול רועד.

הנרקלין חייך חיוך קר. הוא אחז את האקדח וכיונו לעברם, לוחץ בבת אחת על ההדק. קרן אור בוהקת ומסנוורת התפרצה מהאקדח, ממלאת את החלל הקטן. עיניהם נעצמו.

"זהו מנגנון ההגנה החדש שלי," אמר הנרקלין בקול רם וברור, "כל מי מיצירי שינסה לפגוע בי במקום הזה, ימות".

מניגלור וסוניל החליפו מבטים בהשתאות, מצפים לנס שיוציא אותם מהמקום בחיים.

"אתם חושבים שתוכלו להביס אותי?", שאל הנרקלין, צוחק ברשעות, "תשכחו מזה, אני בלתי מנוצח".

לפתע, צעדים שקטים נשמעו מתקרבים. כולם הסתובבו, מביטים בדמות קטנה המתקרבת אליהם.

"אבא, מי אלה?".

ילד קטן ותמים שתמיד מגיע ברגע הלא נכון והורס את הכל.

יאביל.

אוראל סולטן · 17/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#73

הנרקלין הסתכל על בנו בחיבה מזויפת, "זוכר את האנשים הרעים שסיפרתי לך עליהם?".

"כן", השיב יאביל, "אלו שרוצים להרוג אותך".

"נכון מאוד", חייך הנרקלין, "זה הם. ואל תדאג, תכף אני אטפל בהם".

יאביל הנהן באיטיות, אך עיניו נשארו נעוצות בשלישיה.

מניגלור וסוניל הביטו זה בזה בבהלה. "המצב חמור בהרבה ממה שחשבנו", לחש הדראן, "לא רק שנלכדנו, גם יש פה ילד שעלול להיות מסוכן ביותר".

"הוא לא נראה מסוכן", אמר סוניל.

"תיתן לי להזכיר לך את האב שלו", השיב מניגלור בקול רפה.

"תקשיבו, אני הולך להכין לעצמי קפה רגע", אמר הנרקלין בזחיחות מה, "בינתיים חפשו דרך להרוג אותי. לא תמצאו, כמובן. יאביל, בוא איתי".

הנרקלין הלך, אחריו האפורים, לא מבחינים שיאביל נשאר במקום.

"מי אתם?" שאל יאביל לפתע, עיניו בורקות בסקרנות.

"אנחנו... ירוקים," ענה מניגלור בזהירות, "זה אבא שלך?", שאל.

"כן", ענה יאביל, "אבל הוא אבא רע. הוא כלא את אמא שלי בחדר כאן".

"יש לי רעיון", אמר סוניל לפתע, "אנחנו יכולים להשתמש ביאביל כדי להרוג את הנרקלין".

מניגלור הסתכל עליו בהפתעה, "אתה רציני?".

"כן", אמר סוניל, "הוא לא חלק מהיצירים שלו, עליו אין את שכבת ההגנה".

מניגלור פלט חיוך קט, ופנה אל יאביל, "יאביל, אתה יודע לירות?".

"כן", השיב יאביל, "אבא לימד אותי. הוא אמר לי שטוב שאני אדע למקרה הצורך".

מניגלור הושיט לאיביל אקדח, "ברגע שאבא שלך יחזור, תירה בו עם זה".

יאביל החזיק את האקדח ביד רועדת, "נכון שהוא אבא רע", אמר, "אבל... הוא אבא".

מניגלור הביט אל תוך עיניו של יאביל, "אני יודע שזה קשה, אבל הוא מסוכן. צריך לעצור אותו".

יאביל הסתכל על האקדח, ולאחר מכן על השניים, "לא נראה לי שאני יכול", החזיר את האקדח לידיו של מניגלור, "קח אותו, הוא שלך".

אוראל סולטן · 17/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#74

לפתע, נשמעו צעדים מתקרבים. הדראן הופיע בפתח, מבטו סקרן. "מה קרה פה בזמן שלא הייתי?", שאל.

סוניל הביט בו בהפתעה, "מתי הלכת בכלל?".

"לני כמה שניות", ענה הדראן, "הלכתי לחפש מוצא אחר".

"נו, ומצאת משהו?", שאל סוניל.

"לא מצאתי מוצא", אמר הדראן, "אבל מצאתי משהו אחר".

"אמא?!", פקח יאביל עיניים חומות גדולות ותמהות, "זאת את?".

"כן," אישרה האם, "עבר הרבה זמן, יביוש שלי".

"אמא!", יאביל רץ במהירות אל אמו, וחיבק אותה בחוזקה.

"יאבילונצ'יק חמוד", לחשה אמו, מלטפת את ראשו.

מניגלור פנה אל האישה. "את צריכה להסביר לו הכל על הנרקלין, להגיד לו שיהרוג אותו", לחש.

אמו של יאביל הסתכלה עליו בעיניים רכות. "יאביל, אני רוצה לספר לך משהו שלא סיפרתי לך עד עכשיו, בסדר?".

יביל הנהן בביטחון.

"הנרקלין הוא לא אבא שלך", אמרה האם ליאביל המופתע, "אבא שלך מת כשהיית קטן, אז התחתנתי עם הנרקלין".

יאביל הביט באמו, מבולבל, "אבל הוא אמר לי שהוא אבא שלי", אמר.

"הוא שיקר לך", הסבירה אמו, "הוא רק רצה להשתמש בך. הוא רצה שתהיה אחד מהמשרתים שלו".

צעדים מדודים וכבדים נשמעו, הנרקלין והאפורים הגיעו.

יאביל הסתכל על הנשק, ואז על הנרקלין המתקרב. "אבל הוא אבא שלי!", צעק.

"אני יודעת שזה מבלבל ומסובך", אמרה האם, "אבל תבין, הוא לא אבא שלך".

"אתם חושבים שתוכלו לנצח אותי?," שאל הנרקלין לפתע.

מניגלור שלף את האקדח והושיטו ליאביל, "תירה בו!", זעק.

יאביל הסתכל על האקדח במבט מסופק, ואז על הנרקלין.

הנרקלין התקרב צעד קדימה, "יאביל, אל תעשה את זה", אמר בקול מתכתי.

יאביל היסס לרגע, ואז העביר את האקדח לידו השנייה, מכוון אותו היישר אל ליבו של הנרקלין.

ירייה חדה פילחה את האוויר.

אוראל סולטן · 18/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#75

יאביל נפל על הרצפה, מתכסה בדמו של עצמו.

"האימא, קחי אותו החוצה ותטפלי בו מהר", אמר מניגלור בלחץ, "אנחנו כבר נסתדר עם הנרקלין".

יאביל נמשך במהרה על ידי אמו, נישא במהרה אל מחוץ לזירה. הדראן התקרב אל מניגלור.

"נראה לי שמצאתי עוד סיבה לזה שהוא מפחד ממך", לחש לתוך אוזנו, "בגלל שהיה רגע שלא היית נחשב כאף אחד יצוריו, אתה היחיד שיכול להרוג אותו".

"ואם לא?", שאל מניגלור באימה.

"תנסה", השיב הדראן, "תירה בו, אני אעמוד מעט מקדימה, כך שאם יבוא לירות בך, יגיע אלי קודם",.

מניגלור הרים את האקדח מן הרצפה, מכונו אל עבר הנרקלין.

"טוב", אמר הנרקלין לפתע, "אני רואה שאני כנראה אצטרך להשתמש בנשק האחרון שלי".

מניגלור הביט בו בתמיהה.

"רואה את השלט הזה? ברגע שאלחץ עליו תחזור להיות אפור, ותחזור להיות תחת שירותי", הסביר הנרקלין, "יש לך שתי אפשרויות, או להפוך לאפור, או לזרוק את האקדח הזה כמה שיותר רחוק".

מניגלור נשך את שפתיו, מרגיש פעימה נחסרת מליבו.

"הי, הנרקלין!", זעק לפתע הדראן, אני יודע שזאת השיטה שלך, אבל תפסיק לעשות את המניפולציות האלה!".

"הדראן, מה קרה?", תמה סוניל, "זה לא הזמן לצעוק עליו".

"אני אסביר לך", הדראן הסתובב מעט, "תאר לעצמך שהיה לך משהו שהוא החלום הכי גדול שלך, התקווה שבזכותה אתה מתמודד ברגעים קשים, הנקודה הפנימית של המצפון שלך, ולפתע, מישהו היה לוקח לך אותו, ומנפצו לרסיסים. איך היית מרגיש?".

סוניל השפיל את מבטו.

"מבין?", המשיך הדראן, "זה מה שהאיש הזה עושה עכשיו. אבל מנגד, מניגלור לא יכול להחזיר לו בדבר - שהרי הנרקלין רק משתמש במצפון שלו כנגדו, ולא פועל באמצעים פיזיים לבינתיים".

"ומה הקשר אלינו?", שאל סוניל הנבוך, "זה עניין של הנרקלין ומניגלור ביניהם, לא?".

"קשה לזהות אדם כזה, אחד שירו לו חץ אל תוך הלב. בבקרים הוא עם מראה חיצוני שמח, אך בלילות הוא בוכה על הכרית", השיב לו הדראן, "אם מזהים מישהו כזה, אנחנו צריכים לבוא אליו ולעודד אותו, לחזק אותו עם איזו מילה מנחמת. במקרה שכאן זה עוד יותר גרוע - אנחנו ראינו בעצמינו את הרצח הזה - ולא עשינו כלום?! אתה יודע עם מה יבואו אליך למעלה? 'רצחת בן אדם'! וכל זה רק כי לא חיזקת אותו כשהוא היה צריך את זה. גם הסוחט רגשי עצמו צריך לחשוב לפני ולעצור, לפעמים זה לא יכול להועיל רק לשני, אלא גם לו".

"לא נראה לי שהנרקלין יקשיב לאחת מהמילים שאמרת עכשיו", צחקק סוניל.

"טוב", קטע אותם מניגלור לפתע, "החלטתי. אני יורה".

אוראל סולטן · 19/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, ההם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#76

הכדור חתך את האוויר בדממה, מתקרב אל מטרתו הסופית.

האפורים שסביב נבעתו וזזו מעט הצידה, מניחים לכדור לפגוע בגוף המבוקש.

הנרקלין נפל על הרצפה, מדמם.

מספר אפורים אמיצים קרבו איליו, מנסים להצילו ממיתה בזויה.

אך זה היה מאוחר מדי. הנרקלין היה מבוגר תשוש, ופציעתו מהכדור גרמה לו לגסוס במהרה.

הנרקלין מת.

האפורים שעדיין נשארו ברחו בקול רעש גדול אל עבר היציאה, משאירים את השלישיה המאושרת במקום.

לפתע, מסך ענק נדלק ממולם. "שלום", אמר האיש שבמסך, "זה הנרקלין. אם אתם רואים את זה, סימן שהצלחתם להרוג אותי. אבל עכשיו אני רוצה להפתיע אתכם ולספר לכם שבעוד שלוש שעות מעכשיו, אתם תעלמו כליל".

המסך נכבה.

"מה הכוונה נעלם?", תמה סוניל, "כאילו, בגלל שהוא היוצר שלנו והרגנו אותו, עכשיו אנחנו נעלם?".

"דבר ראשון, לא עכשיו, רק עוד 3 שעות", תיקן הדראן, "דבר שני, יש לי רעיון".

מניגלור וסוניל הביטו בהדראן במבט מסוקרן, והוא הסביר, "אני מתכוון למסמך D".

"מסמך D?", תמה מניגלור, "לא שרפנו אותו?".

"לא", אמר הדראן, "מה שלקחת מהכספת היה רק זיוף מוטעה, דרשתי ממך לשרוף אותו כדי להכין אתכם להתמודדות עם הנרקלין. המסמך האמיתי מוחבא אצל יאביל".

"יאביל?", שאל סוניל, "אבל רק עכשיו הכרנו אותו!".

"אתם אולי הכרתם אותו עכשיו", השיב הדראן, "אבל אני הכרתי אותו לפני כשנה, באחת מניסיונות הפלישה שהיו לנו לביתו של הנרקלין. מיד זיהיתי שהוא לא ילד רגיל, וביקשתי ממנו להחביא את המסמך אצלו. אתם יודעים, בן אדם לא חושד אף פעם בקרובים אליו".

"טוב", קטע אותו מניגלור, "בוא נלך לבית החולים לפגוש אותו. הזמן דוחק לרעתנו".

אוראל סולטן · 22/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#77

השלושה יצאו מהמקום והזעיקו מונית. הדרך לבית החולים נראתה ארוכה מתמיד. הם דנו בתוכנית שלהם, אך כל רגע שעבר הוסיף לחששותיהם.

כעבור מספר דקות, הגיעו לבית החולים, משוטטים בין קומותיו הגבוהות.

"שלום, אנחנו קרובי משפחה של יאביל ניקולייב הדואן", אמר מניגלור לרופא זוטר שמצא באחת הקומות, "אתה אולי יודע איפה הוא נמצא?".

"מצבו של יאביל השתפר", השיב הרופא, "הוא הועבר לחדר התאוששות".

השלושה מיהרו לחדר, דופקים על הדלת.

"יאביל?", קרא מניגלור, אך לא הייתה תשובה. הם פתחו את הדלת בזהירות ונכנסו.

על המיטה שכב יאביל, עיניו עצומות.

"יאביל?", קרא מניגלור שנית, אך יאביל לא הגיב.

"מה קרה לו?", שאל סוניל בבהלה.

"אני לא יודע", אמר הדראן, "אבל אנחנו חייבים למצוא את המסמך הזה מהר".

הם החלו לחפש בחדר, אך לא מצאו דבר. "הוא בטח הסתיר אותו במקום סודי יותר", אמר מניגלור, מתוסכל.

"הוא יודע איפה הוא השאיר אותו", אמר סוניל, "בואו ננסה להעיר אותו שוב".

הם ניערו את יאביל בעדינות, אך הוא לא התעורר.

"מה קורה פה?", נשמע קול מאחוריהם. הם הסתובבו וראו את הרופא הזוטר עומד בפתח.

"כמו שאמרתי, אנחנו קרובי משפחה שלו", אמר מניגלור, "ואנחנו מחפשים משהו חשוב".

"אני לא מבין", אמר הרופא, "מצבו של יאביל יציב. אתם מפריעים לו לנוח".

"אבל...", התחיל סוניל לומר.

"צאו מכאן, ותעזבו אותו בשקט", קטע אותו הרופא, יוצא איתם החוצה.

השלושה נשארו בחוץ, נבוכים ומותשים. "מה נעשה עכשיו?", שאל סוניל.

"אני לא יודע", אמר מניגלור, "אבל אנחנו חייבים למצוא את המסמך הזה לפני שיהיה מאוחר מדי".

אוראל סולטן · 22/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#78

השלושה החליפו מבטים, מבינים שהם לבד במאבק הזה. הם ניצלו את ההזדמנות כשהרופא יצא והחליטו לפעול לבד. הם חזרו לחדר בו שכב יאביל, תקווה עמומה בליבם.

"יאביל!", קרא מניגלור, מנער אותו בעדינות. יאביל פקח את עיניו בעייפות, מבולבל.

"איפה המסמך?", שאל מניגלור ישר ולעניין.

יאביל הביט בהם במבט מבולבל, כאילו מנסה להבין מה קורה. לאחר רגע של שתיקה, ענה בקול חלוש, "הוא באחוזה הנעלמת... במרתף".

"תודה לך, יאביל," אמר מניגלור, "אתה הצלת את חיינו".

השלושה לא בזבזו זמן. הם יצאו מהבית החולים ונסעו אל הטירה.

כעבור מספר דקות, הם הגיעו. השלושה ירדו אל המרתף, מבחינים שבמרכזו שולחן גדול, עליו מונח ספר עתיק.

"זה בטח בזה", לחש סוניל, מרים את הספר.

הם פתחו את הספר, ודפים עתיקים התגלו לעיניהם. הם החלו לקרוא, אך המילים היו כתובות בשפה זרה.

"אני לא מבין כלום", אמר מניגלור.

"אני חושב שמצאתי משהו", אמר הדראן, מצביע על ציור. הציור הציג שלושה אנשים, בדיוק כמוהם, עומדים מול מכונה מוזרה.

"מה זה אומר?", שאל סוניל.

"אני לא יודע", אמר הדראן, "אבל אני חושב שזה קשור אלינו".

לפני שהספיקו להבין את משמעות הציור, הם שמעו קולות מתקרבים. השלישיה מיהרה להסתתר מאחורי אחד העמודים, צופה באפורים חמושים הנכנסים לחדר.

האפורים החלו לשוטט במרתף, אך לא מצאו את השלושה. הם התכוננו לעזוב, כאשר אחד מהם הבחין בספר.

"מה זה?", שאל האיש, מרים את הספר.

לפני שהספיקו השלושה לעשות משהו, פתח האפור את הספר. אך לפתע, קרן אור בוהקת התפרצה מהספר, גורמת לאיש לצרוח מכאב.

"מה קרה?", שאלו האפור שלצידו.

האיש לא ענה. גופו החל להתמוסס, עד שנעלם לחלוטין. חבריו התמוססו גם הם לאחריו.

לאחר שווידאו כי האפורים נעלמו, השלישיה רצה במהרה לעבר הדלת, אך היא הייתה נעולה. הם חיפשו בכל מקום מפתח, אך לא מצאו.

הם לכודים.

אוראל סולטן · 22/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הם הורגים את הנרקלין, ויוצאים למסע חיפוש אחרי מסמך D.

#79

השלושה הביטו זה בזה. מניגלור הנהן.

אין להם זמן לבזבז.

הוא הסתובב בחדר, עיניו סורקות את הקירות והרצפה. לאחר דקות ארוכות של חיפושים קדחתניים, שלף מניגלור משום מקום דפים ישנים ומצולקים. "מצאתי משהו!", קרא בהתרגשות.

"מה זה?", שאל סוניל בחשש.

"אני לא יודע, אבל זה נראה חשוב," השיב מניגלור.

סוניל והדראן התקרבו במהירות, עיניהם מרצדות בסקרנות. המילים שנכתבו על המסמכים היו קשות להבנה, כתובות בכתב יד מוזר ומרוח, כאילו הזמן עצמו ניסה למחוק אותם.

שלוש מילים יחידות היו ברורות: 'הכפתור האדום שבמרתף'.

"מה זאת אומרת?", שאל סוניל, קולו צרוד מה.

"כמו שכתוב. יש כפתור אדום כאן במרתף", השיב מניגלור המהוסס. הוא הרים את מבטו מהדף, מביט בסוניל, "צריך למצוא אותו וללחוץ עליו. זה מה שיעצור את ההיעלמות שלנו".

הם נעו לעבר הקצה המרוחק של המרתף, שם נפגשו קיר ישן ומט לנפול. אור קלוש חמק דרך חריץ צר בקיר, מאיר מעט את השטח שמולם. בקצהו של אותו חריץ ניצבה לוחית ברזל חלודה, עליה בלט כפתור האדום.

"מכאן אין דרך חזרה", הכריז הדראן בלאט, "בוא מניגלור, תלחץ על הכפתור".

מניגלור הביט בו, מנסה לאזור אומץ, "ומה אם זה יפעיל מלכודת? מה אם נמות?".

הדראן נאנח, "אז נמות. אחר כך נדע שלפחות ניסינו".

"קדימה, תלחץ", עודד סוניל, מבט של תקווה קלושה בעיניו.

מניגלור הסתובב, מביט בהיסוס בכפתור שניצב מולו. לוקח נשימה עמוקה, ולוחץ.

ופתאום, שקט.

העולם קפא.

מניגלור עמד דומם, עיניו עצומות. הצלילים נמוגו, האור דעך, והכל נעלם. לא היה חושך, אבל גם לא היה אור. רק שקט מצמרר.

הוא ניסה לפקוח את העיניים שוב, אבל לא היה שם דבר לראות. הכל נשאב לתוך ריק חסר גבולות.

מניגלור הרגיש את הכבדות משתלטת עליו, גופו מאבד אחיזה במציאות. עיניו החלו להיסגר והוא קרס אל הרצפה, החושך בולע אותו לתוכו.

אלישבע קיי · 23/9/24

וואוווווווווווווווווו
מה זאת ההזיה הזו????
תמשיך דחוף---

אוראל סולטן · 23/9/24

שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הם הורגים את הנרקלין, ומוצאים את מסמך D. מניגלור לוחץ על הכפתור האדום.

#80

אך אז, בתוך הריק, צליל בודד בקע - צפצוף חד ומונוטוני, פורץ את הדממה. הצפצוף הלך והתחזק, מביא איתו אור לבן, מסנוור ומערפל, שדקר את עיניו המצועפות של מניגלור, מכריח אותו להתעורר.

הוא פקח את עיניו במאמץ, וראה את עצמו שוכב במיטה לבנה, ריח כימי ומוכר של בית חולים מסביבו. הצפצוף שעדיין הדהד הגיע מהמוניטור לידו. האוויר היה קר, סטרילי, ורגע של בלבול עבר בו – איך הוא הגיע לכאן?.

לפני שהספיק להבין את התשובה, קול נשמע לידו. "מניגלור!", נשמע קולו של יאביל, "אתה התעוררת!". יאביל, שעיניו נפערו בתדהמה, התקרב במהירות. נוגע בעדינות בכתפו של מניגלור.

מניגלור ניסה להרים את עצמו מעט, מביט סביב, "מה קרה...?", שאל, קולו צרוד כאילו לא דיבר זמן רב.

"הדראן!", קרא יאביל, מתרוצץ לעבר הדלת, "הוא התעורר!".

דלת החדר נפתחה והדראן נכנס במהירות. "מניגלור! אתה בסדר?", שאל בדאגה.

"אני חושב שכן", השיב מניגלור, מנסה לשבת, "מה קרה?".

"איך אתה מרגיש?" שאל הדראן ברוך, מתיישב לידו, ידו על כתפו.

מניגלור נאנח בכבדות, "אני לא יודע בדיוק. די בסדר, נראה לי... מה קרה בדיוק?", ניסה להיזכר ברגעי הטירוף שלפני ההתעלפות.

"אתה לחצת על הכפתור, ואז... היה פיצוץ", השיב הדראן, קולו רועד, "אנרגיה אדירה התפרצה לפתע. הרעידות מהעוצמה פתחו את המרתף. כשאתה לחצת על הכפתור, ספגת את רוב ההדף. אתה התעלפת, ואנחנו לקחנו אותך ישר לבית החולים. אבל בזכותך – בזכות שלחצת על הכפתור – כולנו ניצלנו".

הוא הרים את עיניו אל מניגלור, עיניו בורקות מהכרת תודה, "לא היינו כאן לולא אתה".

חיוך קטן התפשט על פניו של מניגלור. הוא חש את הכבדות בגופו, אבל גם תחושת סיפוק עמוקה. "ניצלנו", מלמל, עיניו נעצמות שוב לכמה רגעים של מנוחה.

בדיוק אז, סוניל נכנס לחדר, החיוך הרחב שלו מאיר את החדר האפור. "אתה הצלחת", אמר בלחש, כאילו כל העולם שקט והם שם רק שניהם.

מניגלור הנהן בעדינות, חיוך ממלא את פניו, "נכון. הצלחנו".

"אנחנו חברים, נכון?", שאל לפתע יאביל בתמימות מה.

מניגלור הנהן, מחייך אל יאבל הקטן.

ברגע הזה, ההבנה הכתה בהם. המאבק הארוך, הרגעים הקשים, הפחדים שליוו אותם – הכל הסתיים. הם עשו את הבלתי אפשרי. הם שרדו.

מניגלור הביט בחבריו, "לפעמים צריך ללחוץ על הכפתור, גם כשלא יודעים מה יקרה", אמר, "בלי האומץ לנסות, אין שום סיכוי לנצח".

החדר התמלא בתחושת ניצחון. המילים של מניגלור הדהדו באוויר, והם ידעו שהרגע הזה יישאר איתם לנצח.

אוראל סולטן · 23/9/24

אפילוג.

עברו מספר ימים מאז אותו לילה סוער במרתף. מניגלור ישב במיטה, צופה בשמש החמימה הנכנסת מהחלון הקטן. הצפצופים של המוניטור התמזגו ברקע כמו מנגינה רחוקה, וגופו התחיל להרגיש יותר קל מיום ליום.

הדלת נפתחה חרישית. הדראן נכנס פנימה, צועד בשקט לעבר המיטה, "אתה מרגיש מוכן לקום?", שאל, קולו נמוך אך מלא דאגה.

מניגלור הפנה אליו מבט לאט. הוא חש את גופו כבד, כל תנועה הייתה מאמץ, אבל משהו בתוכו בער. "כן", ענה בהחלטיות, "אני יכול לקום".

הוא הניח את כפות רגליו על הרצפה הקרה, לוקח רגע אחד נוסף לאזן את עצמו. כל צעד היה איטי, זהיר, אך הוא עשה אותו. צעד אחרי צעד.

הדראן ניגש אליו, מביט בו בגאווה שקטה. הם הלכו יחד לכיוון החלון הגדול שבקצה החדר, דרכו נשקפה השקיעה האדירה. השמש האדומה נגעה בקו האופק, צובעת את השמיים בזהב ובכתום בוהק, כאילו העולם עצמו רוצה לברך אותם על ניצחונם.

"כמה ימים כבר עברו?", שאל מניגלור, מביט בשקיעה.

"שלושה", השיב סוניל, מצטרף אליהם. "הרופאים אומרים שאתה מתאושש יפה".

"הרבה השתנה מאז שהתחלנו", מלמל הדראן, מביט החוצה לעבר הנוף המשתקף, "לפני כמה שבועות היינו תקועים במעגלים של ייאוש. לא ידענו אם נצליח לעבור את זה, או אפילו אם נשרוד".

מניגלור הנהן, נשען קלות על המשקוף, נשימתו נרגעת בהדרגה. "עברנו הרבה", הוא הסכים, "יותר ממה שחשבתי שאפשר".

הדראן הסתובב אליו, מבטו מלא הערכה. "אני עדיין זוכר את הרגע שבו לחצת על הכפתור. לא היה לנו מושג מה יקרה, אבל עשית את זה בלי לחשוב פעמיים".

"חשבתי המון", השיב מניגלור בשקט, "הייתי מלא פחד, אבל... לפעמים הפחד הוא הדלק שמניע אותנו קדימה." הוא חייך חיוך קטן ומריר. "בלי האומץ לנסות, לא היינו מצליחים. אבל זה לא היה רק אני. זה היה אנחנו – כולנו יחד."

השניים עמדו שם בשקט, שקועים במחשבותיהם. השמש המשיכה לשקוע, מטביעה את הנוף בצללים עדינים. הנוף היה עוצר נשימה, אבל יותר מכל, הוא סימן התחלה חדשה. מניגלור הרגיש את ליבו פועם באיטיות, כמו מתאם את קצבו לרוגע שאפף את העולם. הוא לקח נשימה עמוקה, מרגיש את משקלה של הדרך שעברו יחד. כל הקרבות, כל הסכנות, כל האובדן – הכל הוביל לרגע הזה.

"תשמע", אמר הדראן, מביט במניגלור, "תמיד חשבתי שיש גבול לכוחות שלנו, אבל אתה... אתה הוכחת אחרת. הראית לי שאין גבול למה שאפשר להשיג כשיש נחישות".

מניגלור חייך, עיניו מתמקדות בשקיעה היפה. "הנחישות היא לא רק כוח", אמר, "היא הידיעה שיש משהו חשוב יותר מהפחד. לפעמים, צריך לדעת לשחרר את כל מה שמחזיק אותך מאחור, ללחוץ על הכפתור הזה... ולעשות את הצעד, גם כשלא יודעים מה יהיה בסופו".

הדראן שתק לרגע, מאפשר למילים לחלחל פנימה. הוא הנהן לאט, והביט שוב החוצה. "אתה צודק", אמר לבסוף, קולו מלא הערכה. "בזכותך אנחנו כאן, בזכות ההחלטה שלך".

הם עמדו יחד מול הנוף המשתנה, רוח קלה ליטפה את עורם, והם ידעו שהמסע שלהם רק התחיל. אבל דבר אחד היה בטוח – כל מכשול שיעמוד בדרכם מעכשיו לא ייראה יותר בלתי אפשרי. הם כבר הוכיחו לעצמם שהם מסוגלים.

"אתה יודע", אמר הדראן ברכות, "לפעמים נדמה שהחיים מובילים אותנו אל התהום, למקום ממנו אין דרך לצאת. אבל אז, ברגע הכי חשוך... מוצאים את האור".

מניגלור הסתובב אליו, חיוך קל ומלא משמעות על שפתיו. "האור תמיד שם", אמר, קולו שקט ועמוק, "רק צריך להיות אמיצים מספיק כדי לחפש אותו".

השלושה הביטו זה בזה, והבינו. לא המאבק ולא הניצחון הם מה שחשובים באמת – אלא המסע שעברו יחד, החברות והנחישות שלא ויתרו עליהן.

מניגלור הפנה את מבטו שוב אל השקיעה, ושוב חייך, הפעם עם שלמות פנימית שלא הרגיש מעולם. "בסוף, כל מה שיש לנו זה האחד את השני. וזה מספיק".

המשפט הזה, פשוט ונוגע, הדהד באוויר, ממלא את השקט בתחושת שלמות עמוקה.

הדראן חייך, לוחץ קלות על כתפו של מניגלור.

הם עמדו שם, שלושה חברים שמביטים קדימה אל עולם חדש, עם תקווה מחודשת ואמונה שלא משנה מה יקרה – הם יעמדו מולו, יחד.

אוראל סולטן · 23/9/24

אז חיכיתם, ציפיתם, רעננתם את הפרוג כל שתי דקות (מאיפה המשפט הזה מוכר לי?

...), והנה הגיע הרגע לו אתם ציפיתם! (או שאולי דווקא לא...).

סוף כל סוף, הגיע הסוף!

אז דבר ראשון, נאחל לכל הגיבורים שלנו הצלחה רבה בהמשך מסעם. תודות על העלילה המדהימה.

דבר שני, @מ. י. פרצמן , בבקשה לא לנעול את האשכול עדיין, כך שכל מי שרוצה לכתוב תודות וכו' על הסיפור, יוכל לכתוב אותם כאן (ליקים גם מתקבלים בתור אפשרות...).

לסודות מאחורי הקלעים, סרגל התקדמות בעריכת הספר, הערות ספרותיות, רעיונות לפיתוח ושיפור הסיפור, עדכונים חשובים, סקרים, טעימות וכו' - לחצו כאן.

ולאלה שדואגים - תפסיקו

.

כי בעז"ה בל"נ בקרוב יש סיפור מתח עתידני חדש!