הנושאים החמים
הנושאים החמים
הם אומרים שבשמחת תורה נהרגו אלפי אנשים.
שמאז קורים רק דברים רעים, שאנשים נלחמים, מאבדים ידיים ורגליים.
ש"ראש" הופך להיות קללה, ש"עכבר" הופך להיות פחדם של חיילים.
שילדות קטנות מתעוררות בלילה בלי יכולת לנשום, שהבכי משתק גם נשים וגם אבות.
הם אומרים שהכל מפחיד, שיש לנו יותר חזיתות מאשר חושים.
שהחיילות שלנו קורסים אל תוך עצמם, שהאשמה כבדה מנשוא.
ויש אחד שמחייך מול הכל ואומר:
תסתכלו על כל מה שלא קורה.
תזכרו שהם רצו שלא ישאר יהודי אחד בעולם לחגוג הקפות שניות.
תזכרו שהם רצו שבסוף שמחת תורה ישארו רק גווילים נשרפים ואותיות פורחות.
תזכרו שהם לקחו בשבי מאתיים וחמישים איש, אבל קיוו לקחת איתם מאתיים וחמישים אלף.
תזכרו שגם אם הם לא יודעים כמה יהודים יש בעולם, הם נחושים לטבוח בנו עד האחרון.
תזכרו שלא אכפת להם מדם, יזע או דמעות. זה הדלק שלהם, והוא לא נכנס במשאיות.
תזכרו שניצחנו בכל נשימה שאנחנו נושמים.
תזכרו שכבר לפני 1,600 שנים הם צעקו "חייבר יא יהוד", ומעולם לא הגשימו זאת.
תזכרו שכל הנרצחים, כל החטופים, כל הפצועים - הם רק פסיק בשלשלת הנצח של עם ישראל.
פסיק זוהר, מאיר, מחמם.
כזה שמעניק לכולנו את הכוח ליצור את הטבעת הבאה בשרשרת.
דור חדש, מלא תקוווה.
דור שירקוד ברחובות עזה בשמחת תורה.
דור שלא פילל לניצחון, אלא קיבל אותו כמתת חינם.
ואנו, ששילמנו את הניצחון במו ידינו - המנצחים.
בכל טיפת דם שנשפכת - אנחנו מנצחים.
בכל רגע של שבירה - אנחנו גיבורים.
בכל חלון שנשבר - אנו משיבים רוח.
לכל בניין שקורס - אנחנו זורקים אלף פחדים, שיעופו לשמיים יחד עם האבק. לא זקוקים להם, לא מכירים בהם.
נלחמים, כמו אריות.
הן עם כלביא יקום.
פה מתחיל הכל, ופה זה נגמר.
שמאז קורים רק דברים רעים, שאנשים נלחמים, מאבדים ידיים ורגליים.
ש"ראש" הופך להיות קללה, ש"עכבר" הופך להיות פחדם של חיילים.
שילדות קטנות מתעוררות בלילה בלי יכולת לנשום, שהבכי משתק גם נשים וגם אבות.
הם אומרים שהכל מפחיד, שיש לנו יותר חזיתות מאשר חושים.
שהחיילות שלנו קורסים אל תוך עצמם, שהאשמה כבדה מנשוא.
ויש אחד שמחייך מול הכל ואומר:
תסתכלו על כל מה שלא קורה.
תזכרו שהם רצו שלא ישאר יהודי אחד בעולם לחגוג הקפות שניות.
תזכרו שהם רצו שבסוף שמחת תורה ישארו רק גווילים נשרפים ואותיות פורחות.
תזכרו שהם לקחו בשבי מאתיים וחמישים איש, אבל קיוו לקחת איתם מאתיים וחמישים אלף.
תזכרו שגם אם הם לא יודעים כמה יהודים יש בעולם, הם נחושים לטבוח בנו עד האחרון.
תזכרו שלא אכפת להם מדם, יזע או דמעות. זה הדלק שלהם, והוא לא נכנס במשאיות.
תזכרו שניצחנו בכל נשימה שאנחנו נושמים.
תזכרו שכבר לפני 1,600 שנים הם צעקו "חייבר יא יהוד", ומעולם לא הגשימו זאת.
תזכרו שכל הנרצחים, כל החטופים, כל הפצועים - הם רק פסיק בשלשלת הנצח של עם ישראל.
פסיק זוהר, מאיר, מחמם.
כזה שמעניק לכולנו את הכוח ליצור את הטבעת הבאה בשרשרת.
דור חדש, מלא תקוווה.
דור שירקוד ברחובות עזה בשמחת תורה.
דור שלא פילל לניצחון, אלא קיבל אותו כמתת חינם.
ואנו, ששילמנו את הניצחון במו ידינו - המנצחים.
בכל טיפת דם שנשפכת - אנחנו מנצחים.
בכל רגע של שבירה - אנחנו גיבורים.
בכל חלון שנשבר - אנו משיבים רוח.
לכל בניין שקורס - אנחנו זורקים אלף פחדים, שיעופו לשמיים יחד עם האבק. לא זקוקים להם, לא מכירים בהם.
נלחמים, כמו אריות.
הן עם כלביא יקום.
פה מתחיל הכל, ופה זה נגמר.
