אתגר אתגר דו שבועי - צמד מנצח

ימים טובים יבואו · 11/9/24

מה היה אומר הרשל'ה בפגישה עם איינשטיין?
ואיך רבי חסדאי היה מנחם את יקוואל?

תארו לעצמכם..

באתגר הפעם יהיה מקום נכבד ליצירתיות!
באתגר תבחרו דמות היסטורית (מלפני 70 שנה לפחות) ודמות מספר חרדי ותפגישו אותם בכל דרך שתרצו.
הזמן, המקום, שאר הדמויות אם ישנם - לבחירתכם.

ובנוסף - יש לכתוב בספוילר שתי משפטים על הדמויות שלקחם. מאיזה ספר נלקחו\מתי חיו, קווים כלליים עליהם.. אפשר להוסיף נימה אישית על הדמויות.

השיפוט יתמקד ב:
דמויות מעניינות
אמינות (שמירת האופי ומנטליות התקופה)
כתיבה זורמת

בהצלחה!

האתגר יינעל ביום רביעי כ"ב אלול תשפ"ד 11:59 PM
לנספח

תהילה בצלאל · 12/9/24

"חם!", יוסף מנפנף בידו. זה לא עוזר! בכלל לא! במקום הולדתו תמיד היה קר, אפילו כפור לא נשלט. מעולם לא היה צריך למשרתים שינפנפו למולו בנוצות, יפיחו עליו משב אוויר שאינו מביא איתו חום. והריח! הריח!

"חדש פה? מי אתה?", מישהו נדחף אל שדה ראייתו, גבוה ויצוק, סוחב על גבו עצים.

יוסף מצמצם עיניים. למה צריך עצים אם יש פה כל כך הרבה אש? בשביל עוד אש? מיותר לגמרי! "יוסף", גם לא מכירים אותו פה, שואלים לשמו, פחחח. "יוסף דיאלידאן".

"לא אומר לי הרבה", האיש מגחך. "התכוונתי למה אתה פה".

"סיפור ארוך", חותם יוסף.

"יש לי את כל הזמן שבעולם, כמו שאתה רואה".

יוסף נאנח. "רציתי להיות מלך וכמו כל דבר שרציתי – השגתי את המלוכה. יותר נכון – חצי ממנה. הבעיה היא שיש כאלו שלא אהבו את זה, אחד מהם העז להרוג אותי. קרוב משפחה שלי! הרס את כל מה שעמלתי בשבילו שנים!".

"בעיה מוכרת", האיש מניד בראשו. "אבל לא סיבה מספקת בשביל להיות פה".

"טוב", יוסף ממצמץ. "אני גם עשיתי כמה שינויים טובים בכוזר. ככה קצת ריענון ומודרניזציה".

"בעיה מוכרת", שוב האיש מניד בראשו. "מוכרת יותר מדי".

"אבל לא מספקת!", מתכעס יוסף. "האדם האחרון שצריך להיות פה זה אני!".

"אאה", האיש מהנהן ברוב קשב. "אולי תנסה להגיש ערעור, למרות שגזר הדין פה מדויק מאד".

"אני אנסה, תודה", ממלמל יוסף. צופה באיש ממשיך ללכת, רוטן מדי פעם על כובד משאו. נעצר, חוזר.

"אם אתה כבר שולח ערעור", האיש נושף. "אז תכניס אותי גם לתוכו. למה הסיפור שלי ושלך מאד דומה, כן?". האיש בולע את רוקו. "קוראים לי ירבעם בן נבט. אתה בטח מזהה, אין מי שלא..."

יוסף דיאלידאן - יש צורך בפירוט? חי בתקופת 'ממלכה במבחן'
ירבעם בן נבט - חי בתקופת שלמה המלך. הקים את מלכות ישראל ובעצם פיצל את מלכות דוד-שלמה. בשביל למנוע את עליית נתיניו לרגל - לביהמ"ק שבשטח מלכות יהודה, הקים עגלים בשטחו כדי שיעבדו להם במקום...

הלוחשת לתווים · 12/9/24

באותו בוקר רענן, אייזיק ישב במרפסת ביתו, שקוע במחשבות, כשלפתע נחת עליו תפוח. הוא הרים את עיניו בהפתעה, ממשש את מקום הפגיעה, ולתדהמתו הוא ראה ילדון קטן עם חור גדול במכנסים יורד במהירות מהעץ, כשהוא מחזיק בידיו שלושה אפרוחים.
"הי ילדון, אפשר לדעת מה עשית אצלי בחצר? איך קוראים לך בכלל?" שאל אייזיק, כעס מהול בשעשוע בעיניו.
"קו... קור... קוראים לי יונתן," עפעף הילד בעיניו במהירות, מבוהל כולו.
אייזיק התכופף לגובה העיניים של יונתן והביט בו במבט מרוכך. "ומה חיפשת על העץ שלי, יונתן?"
הילדון הביט בו בעיניים גדולות ועגולות. "מה, אתה לא יודע? אני חיפשתי אפרוחים!! תמיד אני מחפש אפרוחים על העץ."
אייזיק התרומם, חוכך בדעתו מה לומר לקטן, כשלפתע נשמעה זעקה נרגשת מאחוריו.
הוא הסתובב במהירות וראה לפניו גבר בערך בן 30, לבוש מודרני, בעיניו ניצוצות של התרגשות.
"אפשר לעזור לך, אדוני?" שאל אייזיק בחשדנות.
"לעזור לי? אתה לא מבין! גיליתי את זה, אני יודע! גיליתי משהו חדש!"
אייזיק הביט בגבר בסקרנות. "איך קוראים לך ומה גילית?"
"קוראים לי דודי, דודי סילבר," הוא אמר, מתנשף מהתרגשות, "ואני מתעניין באסטרופיזיקה. וגיליתי עכשיו משהו עצום!"
"אוקיי... גילית את מה?" שאל אייזיק, עיניו מצטמצמות.
"גיליתי למה התפוח נפל!" דודי כמעט צעק מרוב התלהבות. "הוא לא סתם נפל! יש משהו שמושך אותו למטה! אני לא יודע בדיוק איך זה עובד, אבל אולי... אולי יש כוח כלשהו... אולי כל הדברים על פני האדמה נמשכים זה לזה!"
אייזיק קימט את מצחו. "כוח שמושך דברים למטה? שטויות! התפוח פשוט כבד יותר מהאוויר, ולכן הוא נופל. זה אריסטו כבר אמר לפני 2000 שנה. זה חוק הטבע."
"לא!" דודי נענע בראשו בחוזקה. "זה לא רק המשקל של התפוח! תחשוב על זה, כל דבר סביבנו נופל לאותו כיוון – למטה. למה דווקא לשם? למה לא לצדדים?"
"צדדים?" גיחך אייזיק. "מה, אתה מציע שהוא ייפול שמאלה ויתחיל לעוף באוויר? התפוח נופל כי הוא כבד. זה הכול."
"אני אומר לך," התעקש דודי, "זה כוח שפועל על כל דבר! אולי גם הכוכבים נמשכים לאותו כיוון, אולי יש חוק שמשותף לכל הגופים!"
אייזיק הרים גבה. "הכוכבים? הכוכבים לא מונעים מכוח מסוים, ולכן אין להם חוק משותף. זה פשוט בטבע שלהם, לנוע במעגלים."
"זה בדיוק כך!!" קרא דודי. "תפוח, כוכבים, אנשים – כולם קשורים לאותו כוח מסתורי!" הוא המשיך, כולו מרוגש. "התפוח הזה... הוא הראה לי את זה! פתאום הרגשתי שאני יודע למה זה קורה! ממש כמו בשיעור הראשון שלי באסטרופיזיקה, יפהלה לא תאמין..." הוא התרחק משם במלמולים נרגשים.
אייזיק נענע בראשו "יפהלה לא תאמין, גם אני בקושי מאמין." הוא הסתובב חזרה לביתו כשהוא מהורהר,
אולי באמת?

אייזיק ניוטון- חי במאה ה-17. היה פיזיקאי, מתמטיקאי ואסטרונום שנחשב לאחד המדענים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. גילה גם את כוח הכבידה.
(בנימה אישית- לאלה שלא בקיאים בנושא זה, האגדה המפורסמת היא שניוטון גילה את כוח הכבידה אחרי שנפל עליו תפוח ובמקום להתעצבן ולעשות סגולות שיורידו לו את הנפיחות מהקודקוד, הוא התחיל לחשוב למה התפוח נפל דווקא כלפי מטה...)

דודי סילבר- מהספר שניה לפני האור, חי קצת שונה ממשפחתו סגורה. אוהב אסטרופיזיקה ומזכיר את חוקי היקום בכל משפט שני. (בנימה אישית- החלום הכי גדול של דודי הוא לגלות משהו חדש...)

אלישבע קיי · 12/9/24

"הי, עצור!" ידרת כיוון את הקשת הישר אל הדמות העולה במעלה ההר. הדמות הוסיפה לטפס, רכובה על אתון.
הוא מעולם לא פחד ממוות. של אחרים, כמובן. הוא שלף חץ, שאת קצהו משח קודם לכן בריצין, מתח את הקשת עוד מעט ושילח את החץ אל דרכו. לא טורח לעקוב אחר החץ העושה את דרכו אל האיש ונעלם באורח פלא.

תיכף ירעד ההר. והעולם ישתנה לנצח. תיכף יחוש במתיקותה של הנקמה. הדם זורם בעורקיו בשצף, תמונה של ערסל תלוי מיותם באוהל עולה מול עיניו. תיכף ימות איסתרק.
"האתון לא רצתה לבוא." הקול היה סמוך אליו ממש. הוא הסתובב מופתע. מגלה את האתון והאיש, שניהם שלמים ובריאים למראה.
"בהתחלה היא לא רצתה" עיניו הרעות של האיש ברקו. "באתי לייעץ לך".
ידרת תפס בשתי ידיו את האיש, מניף אותו אל על.
"מי סיפר לך?" הוא הביט באיש שאף שריר לא נע בפניו, כשחייך.
"לא צריך לספר. אני נביא." קולו של האיש לחשני ומבחיל.
"פחחחח" ידרת הנחית את האיש כשראשו מטה בעוצמה שהיתה מרסקת כל גולגולת אנושית.
"למה אתה לא מת?" אצבעותיו של ידרת מחצו את צווארו של האיש, ששכב על הארץ, ראשו שלם.
באנחה התיישב ידרת על האדמה היבשה בתחתיתו של ההר, זה שיהפוך תיכף ללבה של אש עצומה. צריך לסלק מכאן את האיש הזה.
"לא צריך לסלק אותי מכאן" קולו הלחשני של האיש נשמע שוב. "באתי לייעץ לך".
"מי אתה?" הוא אפשר לאיש להתיישב, ברגליים משוכלות.
"בלעם. אתה צריך להחליף את בגדיך" הוא נעמד, "אם האדם הראשון שתפגוש" בלעם טיפס באיטיות על אתונו, מתרחק בדהירה מטה.
מה לכל הרוחות קרה כאן. הוא מתח את הקשת פעם נוספת, מביט בחץ העושה את דרכו אל ראשו של האיש ונעלם. מביט באיש המחייך, הממשיך בדהירה איטית להחריד על האתון הזקנה.
מה.לכל הרוחות. מה זה הדבר הזה.
******
הוא זיהה אותו. את אחיו הקטן של איסתרק, יקוואל.
מילותיו של בלעם נהמו בתוכו: אתה צריך להחליף את בגדיך. עם האדם הראשון שתפגוש.
הוא מיהר להסיר את גלימתו העליונה משך במהירות את חולצתו של האיש הצעיר.קרע מעליו את החגורה, ושילח את יקוואל בבעיטה לתחתיתו של ההר.
הוא לבש בחופזה את הבגדים של הצעיר. מדי חייל בקבוצתו של בעל המגפיים... מחט באפו והתעטש.
במהירות הוא נכנס למערה, תר בעיניו אחר אבקת הרעם.
כמה חיכה ליום הזה. פניו החבולים של איסתרק עולים מול עיניו, מבטו העיקש, המלכותי. תמונה נוספת של הערסל המיותם ושריפת ענק.
קול פיצוץ מחליא נשמע רגע לאחר מכן. ההר הפך למופע אש מדהים בעודו נקרע לגזרים.
שריפת ענק.
*****
בתחתית ההר כשהוא פצוע ומדמם זחל במאמץ יקוואל.

בלעם, הגיע לקלל את עם ישראל במדבר ונמצא מברך

ידרת היי, גיסו של איסתרק מימיו בשבי הקווארים, תמיד הרגשתי שהוא לא קיבל את העונש הראוי לו. הנה, קיבל.

חי מינץ · ביום ראשון בשעה 13:05

היה זה לאחר לילה ארוך, עמוס בשאלות ושואלים, עצות ומתייעצים.

כמות בלתי נתפסת של צרות וקשיים ששמע במשך הלילה רבצו על ליבו, וגרמו לו לתחושת לאות אינסופית.

הרב אייב רוזנטל צנח על כסאו, משכיב את המשענת לאחור.

הרהורים רבים הציפו את ראשו, לא נותנים לו רגע אחד קט של מנוחת הנפש.

שאלה קשה טרדה את מנוחתו, "איך אני מצליח להגדיל את כוחי והשפעתי?".

ואז נפתחה הדלת.

דמות הדורה חבושה בטורבן טורקי נכנסה לחדר ואמרה "מני שוורץ, עליך להפסיק תיכף ומיד את ההתחזות שלך".

רב אייב קפץ בבהלה מהכסא, ושאל את הדמות "מי אתה ומי נתן לך להיכנס?!".

הוא לא התייחס לשאלותיו והמשיך, "באתי להזהיר אותך מפני מעשיך הנלוזים. אני כתבתי את הספר כלי מחזיק ברכה, והשתמשתי כמוך בקבלה מעשית כדי להשלות את ההמון שאני גדול וצדיק, וזה הוביל אותי לשאול תחתית".

רב אייב שאל שוב, "מי אתה???".

"אני שבתי צבי, היה לי הרבה ידע בקבלה מעשית ובאמצעותה התחזיתי למשיח, והסוף שלי היה שהתאסלמתי, וגם אתה עלול להגיע למשהו דומה. ובפרט עליך להפסיק להשתמש בספר שכתבתי כי הוא יונק מכוחות הטומאה".

האיש נעלם.

רב אייב התעורר בבעתה, "איזה חלום מפחיד!".

אבל אז נשפכה נהרה על פניו, "אאוריקה!" הוא צעק.

"מהיום אני מתחיל לטפטף למעריצים שלי שאני המשיח" הרהר לעצמו.

שבתי צבי גדול משיחי השקר פעל במאה ה-17 בטורקיה ועוד
הרב אייב רוזנטל/מני שוורץ מתחזה לרב ומקובל כחלק מתוכנית סודית של השב"כ לערער את המגזר החרדי (מתוך הספר בלתי הפיך של מ. ארבל) כן אני משוגע על הספר הזה - תתמודדו!

אוראל סולטן · ביום ראשון בשעה 19:37

"מה עכשיו, אדון דה ווינצ'י?", אייל פלט חיוך מה מזווית פיו.

"הלו, אל תזוז בבקשה, אני צריך לצייר אותך, אתה יודע איך אני אומר: 'מי שעבר את גיל 40, אחראי למראה פניו".

"נראה לי שעדיין לא עברתי ארבעים", אייל הביט בו במיקוד, "ובכול זאת, באמת נראה לך שצריך לצייר אותי? בסוף עוד תגיד לי שהציור שלי יהיה תלוי בלובר".

"אתה במצב רוח טוב היום, אני רואה", לאונרדו דה ווינצ'י משך עוד מכחול דק, "אבל תזכור שלזלזל בציור זה כמו לזלזל בבריאה שיצר הבורא".

"בתכלס' אורי שלח אותי לפה, כדי שתביא לי ציטוטים שטיפה יותר מועילים למקצוע שלי", אייל זז מעט ימינה, "אתה יודע, זו מין עסקת חליפין כזו: אתה נותן לי ציטוטים שלך, ואני נותן לך את כל הכרכים של 'מרגל להשכרה' מתורגמים לאנגלית, כולל ציטוט שלי".

"עסקה נחמדה עשה האורי הזה", העביר דה ווינצ'י יד על זקנו, "אבל טוב גם שחשבת לפני שבאת לכאן, אתה יודע: מי שחושב מעט טועה הרבה".

"רגע, למה הציור בדיוק אם הסדרה כבר הסתימה", תמה אייל, מבט תוהה על פניו.

"דבר אינו חולף מהר כמו השנים", ציטט דה ווינצ'י את עצמו, "עם נחכה, בסוף הציור שלך יראה כמו שלי".

"רגע, מה עם הציטוט כפי בקשתך?", הידק אייל את חולצתו.

"חשבתי ששכחת מזה", אמר לאונרדו, "אבל הנה כמה, תגיד לי איך הם:
1) תלמיד גרוע הוא זה שאינו מתעלה על רבו.
2) דבר אינו מכשילנו כמו שיקול דעתנו.
3) אנחנו בונים את חיינו על מות זולתנו.
4)מי שמעולם לא סמך על איש לעולם אינו מאוכזב.
רוצה עוד?".

"נחמד, חבל שפול לא כאן כדי לשמוע את זה", אמר אייל בלחש, "ואל תחשוב אפילו על לבקש לצייר אותו, אתה יכול להיהרג בטעות בתאונת מסוק...".

"לא יודע מה זה מסוק", פלט דה ווינצ'י כאילו לעצמו, "אבל יש לי משהו בשביל יונה, תגיד לה את זה כשתחזור: הו, סופר! אילו מילים יכולת למצוא על מנת לתאר בצורה מושלמת כפי שאפשר לעשות בציור? בהיעדר ידע אמיתי אתה מתאר בצורה מבולבלת, ואינך מעביר ידע רב על צורת הדברים כמות שהם... עצתי לך, אל תטריח את עצמך עם המילים, אלא אם אתה מדבר עם עיוור.".

"מקווה שהיא לא תתעצבן", נשך אייל את שפתיו, "אבל אם תרצה, אני אוכל להעביר לה את זה בתור רות".

"טוב, סיימנו", הכריז לאונרדו והוריד את המברשת מן הקנבס, "הספרים בבקשה".

אייל מסר לדה וינצ'י את ספרי הסדרה, ובא לצאת מן המקום, אך רגע לפני שפסע מן הדלת אל החוץ עצר אותו דה ווינצ'י.

"הלו, אייל גלבוע", אמר, "מה עם הציטוט שהבטחת".

"אפרת אומרת שהבטחות צריך לקיים. אומנם היא אומרת את זה בקשר לאליצפן, אבל זה יכול להתאים גם אליך", אמר אייל.

"זה הציטוט?", תמה לאונרדו דה ווינצ'י.

"לא, זה הקדמה. הנה הציטוט:

לשאול תמיד אפשר, הבעיה מתחילה עם התשובות".

הערה: אם אתם רואים ציור של אייל גלבוע במוזאון הלובר, אל תתקשרו לדווח, יתכן שזה פשוט העתק של ה'מונה ליזה' בלי שער...

לגבי הדמויות:
אייל גלבוע - הסוכן המוכר מסדרת 'מרגל להשכרה'...
לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י - היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי האמנים, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו.

שובר גלים · ביום שלישי בשעה 22:23

ליל שבת של סוף אלול ועלטה די סמיכה אופפת את היקום; פסיעות נמרצות מהדהדות להם ברחוב הירושלמי הקר והריק בשעה כזו של ספק לילה ספק בוקר. גבר חילוני שנראה בשנות ה-40 לערך התהלך בו כסהרורי, הלהט הפנימי בוער בו כל כך עד שהוא לא שת ליבו לטיפות הגשם שהחלו לזרזף להם בעוז על שערותיו הגלויות. לחייו הסמיקו קמעא מזעם קל, פעם ראשונה שאיציק פלד חש בחוסר שליטה שכזו...

הוא נע בסמטאות הצרות של שכונת מאה שערים כשהוא נמשך אחר המנגינה הקסומה שהוא שומע ומבלי משים מצא את עצמו נבלע עמוק בתוככי מבנה אבן ישן בעל חלונות מתכת קמורים ומחלידים למחצה. נראה ששיני הזמן נגסו במבנה ללא רחמים. הוא הביט קלות על זגוגיות הזכוכית הצבעוניות ועל הטיח הסדוק והרגיש כנשאב עמוק במנהרת הזמן...

פתאום הוא נעמד בפאתי אולם קטן ואפלולי אשר נראה שהזמן עצר בו מלכת. המון צלליות של אנשים הדורי זקן ופנים עמדו צפופים על הרצפה ועל כל ספסל מזדמן והתנועעו שם בדבקות לקול צלילי המנגינה המסתורית הזו שגורמת לו לעונג בל יתואר כשפניהם נעוצות בתשומת לב מרובה בנקודה עלומה כלשהיא במרכז החדר. רק עכשיו חש בריח עז של זיעה סביבו אך הוא לא עצר לרגע, רגליו כאילו הלכו מאיליהם...

הוא פילס את דרכו בקושי רב וכשמרפקיו כואבים כהוגן הגיע עד לקצה השולחן הגדול שעמד לו במרכז החדר, הוא הסדיר את נשימתו לרגע קט ולמשנהו נשא את עיניו נכחו ואז הרגיש כמו קורנס אדיר הולם בראשו! המראה הזה עוד ייחרט בלבו לעד: למולו על כסא עץ מגולף ואדיר מימדים הצטנפה לה דמות צנומה ועילאית עטורת שיראין בעלת אצבעות גרומות ועיניים חצי עצומות, זקנו הארוך והמעט מדובלל נע קלות במהלך דיבורו, פניו החיוורות של הצדיק המוסתרות חלקית בצעיף הפיקו אור ברמה של פרוז'קטור רב עוצמה, לראשו חבש שטריימל נמוך ועתיק שאפשר היה לספור בו את מספר זנבות השועל שהרכיבו אותו ובעיניו החודרות אך הרחימאיות נדמה היה שהוא מלטף את כל מי שנמצא מולו, הילה בהירה של קדושה כמו סבבה סביבו באור שלא מן העולם הזה, "ראיתי מלאך אמיתי" הבליחה בו מחשבה מהירה כברק ותוך כדי שהוא מפלבל בעיניו נשמט באחת אל הרצפה...

לעולם הוא לא יידע כמה זמן הוא שכב כך אך לפתע ננער באחת וכמו כוחות חדשים נמסכו בקרבו הוא התרומם לאטו חזרה למצב עמידה כשעיניו מושפלות מטה בחרדת קודש, למרבה הפלא אף אחד סביבו לא שם לב למתרחש: אפשר שהיו שקועים בדביקות בשירה הטהורה הזו הממיסה כל לב ואפשר גם שרגילים הם לכגון דא.
כך או כך לפתע השתתקו הכל והס הושלך בקהל. השקט היה כה סמיך עד שנראה היה שאפשר לחותכו בסכין. הצדיק החל לומר דברי תורה באידיש ואיציק שלא הבין מילה התחיל לדמוע - את המנגינה בה נאמרו הדברים הוא הבין מעולה, המנגינה של הלב...
גלים גלים של חרטה חלפו להם במורד גוו. גופו נזרק קדימה בעוויתות נוראיות של בכי חסר מעצורים: "למה היית צריך להשתלח כ"כ בנתי קהאן בחור הישיבה הצדיק", "ומדוע לא עצרת בעצמך ואכלת כריך של בשר חזיר דווקא לידו בתוך הרכב" לשונו התלעלעה בפיו והוא הרגיש טעם מר של תבוסה כמוה לא הרגיש בחיים.אט אט הוא הרגיש גופו הולך ומזדכך עד שעצר בקושי מבכיו.
לפתע שמע את קולו החם של האדמו"ר הלא מוכר קורא בשמו ובעברית ממש מוזרה קורא לו לבוא אליו. ברכיו פקו ובקושי רב פילס את דרכו קדימה כשהדמויות הלא מוכרות תומכים בו מצדיו כל העת, כשהם דוחקים בו למהר: "האדמו"ר ר' לוי יצחק מבארדיטשוב קרא לך - נו שוין (כבר)".
הוא נעמד צמוד לרבי כשברכיו רועדות ללא שליטה ועיניו כבושות עמוק בתוך הקרקע.

"תסתכל אליי" אמר לו ברוך ובאהבה אבהית שנשבה מכל מילה, לפתע הרים את ידיו הקדושות ופנה כלפי שמיא באומרו: "דער ברמדיגר פאטער (אבא הרחמן) תראה אילו צדיקים יש בעולמך שאפילו ירדו עד לתהום ברגע שמגיע חודש אלול מנשבת בקרבם רוח חדשה והם שבים אליך באהבה ובערגה, ואתה יצחק היקר" פנה לאיציק שכבר העז בקושי רב להציץ בפניו הקדושות : "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, בא נצא במחול לכבוד אבא שלנו הטוב והרחום שלא רוצה שנמשיך את חיינו ככה עם כל הלכלוך והזוהמה שדבק בנו במשך השנה ולכן נתן לנו את ימי הרחמים והרצון בהם נוכל להתנקות ולשוב אליו מאהבה...."

איציק פלד – סוכן מוסד קר מזג שמתנהג לפעמים ממש כמו אנטי חרדי של ממש, אך מתחבר לסירוגין עם נתי קהאן בחור חרדי משכמו ומעלה. הדמות מופיעה בספר החרדי הנמכר ביותר :"הצוואה" , וכן בספר "טביעת אצבע" של חיים גרינבוים.

ר' לוי יצחק מברדיטשוב – (צריך להסביר?) אחד מצדיקי דורו ואחד מגדולי עולם החסידות, שם משפחתו דערברמדיגר – הרחמן באידיש. קרוי גם בכינוי: "סניגורן של ישראל" משום שנהג למצוא נקודת זכות אצל כל אדם מישראל ואפילו השפל ביותר. הלחין גם מספר לחנים קדושים המושרים עד היום, יום ההילולא שלו חל עוד כחודש בתאריך כ"ה תשרי.

מון בלאן · אתמול ב- 19:53

האחוזה המבודדת ,סיים

השמש שוקעת לאיטה מאחורי פסגות הערים המושלגים. דני עמד במרפסת האחוזה, מתבונן בטבע שסביבו. הוא נושא חלום גדול בליבו – לבנות עתיד טוב יותר עבור עמו עם כוחו הדופליקטי

באותו רגע, צעד לתוך המתחם דוד בן גוריון, דמות מרשימה ועוצמתית, עם חיוך חמים בעיניו. הוא הגיע לסיים כדי לשוחח עם הנוער המקומי, להבין את חלומותיהם וחששותיהם.

“שלום, דני,” אמר בן גוריון בקולו המלא עוצמה. “אני שמח לפגוש אותך כאן.”

דני הרגיש רעד קל, האנשים האדירים בהיסטוריה לא היו רחוקים ממנו, אך עתה הוא עמד מולו, מתרגש ולחוץ. “שלום, מר בן גוריון,” ענה, מנסה להסתיר את התרגשותו.

“מה אתה רואה כאשר אתה מסתכל על האגם הזה?” שאל בן גוריון, מבקש להניח לדני לדבר.

“אני רואה עתיד,” ענה דני, “אני רואה מקום שבו אנשים יכולים לחיות יחד, בלי פחד. אני רוצה לעשות משהו גדול, להביא שלום לעמי.”

בן גוריון חייך, מתרשם מהתשובה. “שלום הוא לא דבר שמגיע בנקל,” אמר. “הוא דורש עבודה קשה, אמון, וחזון. יש לך חזון?”

“כן,” אמר דני, “אני מאמין שביכולתנו לבנות חברה שוויונית, שבה לכל אחד יש מקום. אני רוצה להיות חלק מזה.”

“נהדר,” השיב בן גוריון, “אבל תזכור, הדרך ארוכה. אתה צריך גם לדעת לשמוע, להבין ולהתפשר. הדרך לעתיד לא תמיד קלה.”

דני נטל נשימה עמוקה. “אני מוכן להתמודד עם הקשיים. אני לא מפחד.”

“אז זה מה שחשוב,” אמר בן גוריון, “כי אם אתה מפחד, אתה לא תוכל להנחות אחרים. תזכור, כל דור צריך למצוא את הדרך שלו. ההיסטוריה נכתבת על ידי צעירים כמוך.”

קול השיחה שלהם התמזג עם הרוח הקרירה של סיים. דני הבין, שנשיאת החלומות על הכתפיים היא לא תפקיד קל, אך עם ההבנה, התמדה ואמונה, אפשר לשנות את העולם.

“תמיד תזכור, דני,” חתם בן גוריון, “שאתה לא לבד. יש לך את המסדר מאחוריך.”

שניהם עמדו על המרפסת, מתבוננים באגם, מרגישים את הכוח שבחלום משותף, ובסיומה של פגישה זו, דני הבין את העוצמה שבהשראה.

דוד בן גוריון- מי לא מכיר ראש הממשלה הראשון של ישראל תוכלו לראות עליו עוד פה https://www.hamichlol.org.il/דוד_בן-גוריון

דני (ארט)- גיבור ספר דופליקטים הנמכר ביותר לפי דעתי בשנה האחרונה ספר מדהים מי שעוד לא קרא שירוץ לקרוא אני מגדיר את זה בתור פלא ספרותי

המיקום לקוח גם מתוך הספר דופליקטים

הטעם המושלם · היום ב- 08:05

האש בוערת.
על המזבח שבהר.
על המזבח שבלב.
בעיניים של אברהם אבינו.
בנשמה של יצחק אבינו.
וגם- כן בלב של יהושוע היא בוערת.
הגד נא לי אברהם- נושא עיניו האלמן הטרי אל האב הגדול- מהיכן הכוח? מהיכן היכולת לקום ולהמשיך?
אמור נא לי יצחק- מאיפה האמונה ללכת ולקחת אישה מייד לאחר העקידה?

"ויאמר ה'" זוהי התשובה. מחייך אברהם אל העוקד הטרי.
"קח ... את בנך" ציווה ה' אליי, ונתן בך את הכוח לשמוע אל הציווי - קח נא את אשתך.
קום נא ואמור אל אשתך- אפרך צבור לפני הקב"ה, ואתה- קרבן גדול הקרבת.
לך אכול בשמחה לחמך.

נראה לי לא צריך לפרט, אבל בכל זאת- אברהם אבינו נותן כוח ליהושוע שיפמן