חבל...לא נראה לי
תודה בכל אופן!
חבל...לא נראה לי
איזה מסר חזק!עוד דוגמא. אם תורידו את כל התגובות הנלוות תקבלו טקסט עם הרבה פחות רגש ועומק של הסיטואציה...
שיתוף - לביקורת - יום הולדת - יש רק פעם בשנה!
בס”ד כמה הבהרות: 1. הכותרת מטעה, זו ממש לא הולכת להיות חגיגת יום הולדת! 2. גם זה ללא כוונת המשך, כי מבחינתי זה הסוף. סוף פתוח אמנם, אבל מובן למדי… * לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא לברוח. יש כאלו שיברחו אל הבית, אל האווירה החמה, העוטפת. יש כאלו שיצטנפו בפינה, ינסו להיעלם, להתאדות, ויש כאלו...www.prog.co.il
אולי כן. אולי לא. עכשיו כבר מאוחר לדעתאיזה מסר חזק!
אני כן חושבת שבלי המלל הנוסף יכול היה להיווצר מימד חד יותר.
לפעמים המילים הכי חזקות הן המילים הכי פשוטות, בלי שום תוספת.
וואו, זה כל כך נכון.אולי כן. אולי לא. עכשיו כבר מאוחר לדעת
אגב, סתם משהו שחשבתי עליו - להביא למישהו קטע שכתבתי ולתת לו להקריא לי. אני די בטוחה שזה יהיה שונה לגמרי מאיך שאני קוראת. לנו בתור הכותבים קל לחשוב ש- הנה, את המילה הזו והזו הוא ימתח קצת או יגיד באדישות, פה הוא יקח נשימה לפני שהוא ימשיך ושם הוא יירה את המשפט בשניה כי הוא ממש לא בטוח במה שהוא אומר.
אולי אעשה את הניסוי הזה יום אחד, כמובן בלי מלל בין המרכאות. אם יצא לכם לעשות את זה לפני - אשמח שתעדכנו בתוצאות.
אהבתי את זה ככה.קטע תלוש. קראו אותו לפני, אצרף עוד מעט את המלא. (אם הייתם יכולים להקריא...)
"כן? היכנס".
"הגיעו חיילים אליסרים הנה, אדוני. הם מבקשים לראות את השגריר".
"לשם כך הערת אותי, גֵיְיר?"
"הם טענו שקבעו עם השגריר עם רדת הערב, באכסניית הכיכר"
"נו, שיחכו אם כך, איני מבין איך הנחתם להם להיכנס"
"השוערים לא הניחו להם להיכנס. הם מחכים בחוץ, אחד מהם הצמיד את חרבו לראשו של אֶלְבֵר בכדי שנעביר את הודעתם"
"כך! מדוע הוא יצא מן הביתן, הטיפש?"
"הוא לא. איני יודע כיצד, מעלת השגריר. החייל פשוט שלף אותו מן החלון!"
"אני מבין. הכנס את החיילים אל החדר הצהוב וקרא לשאר הפקידים להתאסף שם, אבוא בעצמי בעוד דקות בודדות".
אבל כאן זה מרגיש קצת לא עקבי.אפשר לשלב גם וגם
"מה קורה?" הייתי מופתעת לגלות את מספרה של אחותי על הצג.
"ב"ה כרגיל. ואת?" היא בחיים לא תשמע מופתעת גם אם היא תהיה בטוחה שאני עכשיו על חללית.
"מה דעתך על שבת אצלי על טפך ועוללייך?"
"מה דעתי? שאם רק הייתי יכולה הייתי מקדימה את השבת להיום על כזאת הזמנה".
זאת הדרך שלה להביע התפעלות. כזאת היא אחותי.
ככה- חלק מהמשפטים עם וחלק בלי, אבל לא ברצף בלי תוספות, זה קצת מבלבל.
אז בואו נגיע לסיכום שמדובר בטעם אישי. לא חושבת שאדם קונה ספר לפי אם הסופר שם מלל בין המרכאות או לא. האדם הוא יצור סתגלן, אם הוא מעוניין הוא יוצר לעצמו את התגובות, אם לא הוא מדלג עליהן אוטומטית.אהבתי את זה ככה.
לדעתי מלל נוסף היה מוריד.
מי שמציעה זאת האחות הראשונה, לא זאת הלא מתרגשת.אבל כאן זה מרגיש קצת לא עקבי.
מצד אחד - היא מביעה מחשבות על עצם השיחה ועל העיקר בה לא.
זה מרגיש לי קצת מוזר. כאילו הסופר נותן פירוש לכל שתי מילים שהדמות אומרת, או תחושה לא נוחה כ"כ. צריך לשלב בעדינות. אני מסכים שצריך חלק עם וחלק בלי, אבל זה מרגיש לי קצת מוזר.אפשר לשלב גם וגם
"מה קורה?" הייתי מופתעת לגלות את מספרה של אחותי על הצג.
"ב"ה כרגיל. ואת?" היא בחיים לא תשמע מופתעת גם אם היא תהיה בטוחה שאני עכשיו על חללית.
"מה דעתך על שבת אצלי על טפך ועוללייך?"
"מה דעתי? שאם רק הייתי יכולה הייתי מקדימה את השבת להיום על כזאת הזמנה".
זאת הדרך שלה להביע התפעלות. כזאת היא אחותי.
ככה- חלק מהמשפטים עם וחלק בלי, אבל לא ברצף בלי תוספות, זה קצת מבלבל.
לתאר את תנועות הפנים, ידיים, רגליים וכו' בתוך הטקסט.
ודאי! אצלי השמטתי במכוון, פשוט מחקתי ואיחדתי מרכאות. אבל באותה מידה - מי שלא אוהב מלל בין דיאלוג לא יכניס אותו מלכתחילה, ככה שחוץ מללמוד לאהוב את התוספות הקטנות האלה אין מה לעשות. אהבת - זה נכתב באוטומט, לא אהבת - תמשיך כמו שעשית עד עכשיו...חצי בלת"ק.
אם קוראים את הקטע אחרי שהוא כבר כתוב, הרבה יותר קל להחליט האם ואיפה חסר או שיש יותר מידי תיאורים או תוספות.
כשאני כותבת קטע אני לא מתעכבת איפה להוסיף תיאורים של מה הדמות עושה עכשיו, פשוט כותבת איך שיוצא, אבל כשאני מסיימת לכתוב, אני קוראת את הקטע שוב מההתחלה ומוסיפה \ משמיטה על פי הזרימה של הקריאה.
אני גם אוהבת לקרוא בסגנון מיה קינן, אבל איך לכתוב כאלה דיאלוגים? ה כבר אלה קשה..וואי איזה קטעים יפיפיים!!
אני חושבת שיש יופי בשתי הסוגים
אם כי לי אישית קשה לקרוא ספר כשאני לא יודעת איך הדמויות נראות ואיפה הם נמצאות,
בקטע הזה באמת קינן אלופה!!
אפשר לראות את הסיטואציה, אתה יודע בדיוק איפה כל אחד עומד, ואיזה תנועה הוא עושה בכל מילה במשפט,
ולדעתי זה מוסיף המון לאיפיון של הדמות..
(קחו אפילו דוג' של אייל גלבוע שתמיד היא כותבת שכשהוא לחוץ הוא מפורר עוגיות..וכשהיא מוסיפה את זה בתוך קטע, זה נותן תחושה של- "וואלה אני יודעת בדיוק מה הוא עושה עכשיו.." ויותר קל לדמיין את זה.
וגם אני מרגישה שאני יודעת עליו עוד פרט על החיים שלו וההרגלים שלו, או ידרת הי, שאוהב לעשות תנועת סירוק בבלורית שלו..)
אבל- כשאין בכלל פניות ותארים בין המילים, מצד אחד זה לא מסיח את הדעת ויותר רציף, אבל לדעתי קצת יותר קשה להתחבר לזה... (לי לפחות)
זה הוזכר רק פעם אחת???אגב, רק פעם אחתהוזכר שידרת אוהב לעשות תנועת סירוק בבלורית ותראי איך את זוכרת את זה...
כתוב בצורה מאוד יפה ומרתקת -- במיוחד הפתיחה שמאוד מסקרנת --- ואם היתה כוונה לאיזה מסר מעבר לכתיבה הספרותית --- אז לא ממש זכיתי להבין במה מדוברבס"ד
מה אומרים ? מובן מה קורה בכלל, חסר מלל, או שטוב ככה.
אשמח לדעתכם על הסוגייה באופן כללי.
דווקא אהבתי את הדוגמא הראשונה שלך שאפילו שזה מוזכר פעם אחת - ברגע שזה טוב כל כך טוב ומכניס אותך לאווירה - את יכולה לדמיין את התנועה הזאת גם אם היא הייתה רק פעם אחת...אם תרצי, תוכלי לקחת את הדוגמא של איסתרק שאוהב להכניס את הלשון בחור של השן..
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קיט ע'
קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי: