הראש? קצת ילדותי לטעמי.צריך אישור מהראש.
זה לא קצת מוגזם? מקשה על הקריאה.על הספה. "הסתר פניך מחטאי-"
קולה של אמא מתרומם "ואתה באמת מאמין שהוא..." שירה מנערת את ראשה "-וכל עוונותי מחה. לב טהור..."
"...סודות מדינה..." היא קמה בייאוש מהספה, תלך לחדר שלה וזהו.
מתקרבת לדלת המטבח הסגורה.
"כנראה שהוא... בעד כסף... אני לא יודע." אבא.
היא רצה לחדר, טומנת את הראש בתהילים. נזכרת פתאום שהיא באמצע פרק. מרימה את הראש ומביטה בדף הרטוב. "אל תשליכיני מלפניך..." היא דומעת "השיבה לי ששון ישעך..." חושבת על אח יקר שרחק. "וחטאים אליך ישובו..." הדף נרטב, בקושי היא ממשיכה לקרוא "לב נשבר ונדכה..." היא מתחברת למילים לא מבינה למה לא הצליחה לכוון קודם. הכל נכתב עליה, בשבילה. "אז יעלו על מזבחך פרים." היא מסיימת, סוגרת את התהילים מנוחמת והולכת לשטוף פנים.
לאוריאל איפה שלא יהיה, מה שלא יעשה, זה בטח יעזור.
הוא באמת מחשיד אבל חכי להפתעות.צמרמורותת
הרסת לי את האמון באוריאל.. הוא באמת היה נראה תמים!
תודה. לא נראה לי שהפרק יותר קצר, יכול להיות שהתחושה היא בגלל שהוא מחולק להרבה קטעים קצרים.פרק קצר יחסית..
(או שקראתי מהר מידי ) אבל בהחלט מרתק ומוגש יפה מאוד..
יכול להיות, אבל מה אפשר במקום? כי המפקד נשמע לי פחות קשור כשמדובר בסוכנים. אולי להשמיט את זה לגמרי.הראש? קצת ילדותי לטעמי.
כן? האמת שהתלבטתי על הקטע הזה. טוב שאת אומרת.זה לא קצת מוגזם? מקשה על הקריאה.
תודה, אני ממש אשמח אם יהיה לך זמן.אהבתי ממש!!
מחכה להמשך....
אם יהיה לי זמן אני אשב על ביקורת..
וואו.אוריאל פותח עיניים לאור מעומעם, מגלה שהוא שוכב על מיטה צרה, מזרון דק ללא כיסוי. ידיו אזוקות לצידי המיטה, אינפוזיה מחוברת לשמאלו ורגליו משוחררות.
מה קרה? מה הוא אמר שהם שחררו אותו מהשולחן הנורא ההוא? הוא עוצם עיניים, מנסה להיזכר. החוקר הגבוה שאל אותו הרבה שאלות. על ארגוני טרור, כנראה. הוא אמר שהוא לא מכיר. החוקר התקיף ובסוף גם גילה לו במה הוא מואשם. הוא אמר שהוא פרץ למחשבים שלהם. מי זה הם? הוא לא זוכר שאמרו לו איפה הוא נמצא. אמרו שהוא פצצה מתקתקת. לא נראה לו שמחבלים של פצצה מתקתקת נמצאים בידי המשטרה. אולי זה השב"כ או המוסד או אולי יחידה מיוחדת של הצבא?
ומה היה בסוף? איך הוא הגיע לכאן? הוא נפל, אולי התעלף, ואז הביאו אותו לכאן? היה מישהו שאמר שצריכים אותו שלם. למה? הוא פצצה מתקתקת! זה הם אמרו.
היה גם בחור מתולתל עם עיניים ירוקות שהוא אמור להכיר. מאיפה? ולמה הם חושבים שהוא פרץ להם למחשבים? הוא הודה בסוף?
האינפוזיה מציקה לו, הוא מנסה לזוז קצת, לשנות תנוחה. האזיק משתפשף לו בפצע צורב. הוא מתייאש מהרעיון. למה הם אוזקים אותו כך? חושבים שיברח? יש לו סיכוי בכלל?
הדלת נפתחת, לא מניחים לו. השמנמן נכנס בוחן אותו בעיניים מצומצמות. "איזה לוקסוס, אה?" הוא מתפעל. "תראה למה זכית בזכות תשובה אחת שענית, אני מקווה שתלמד לקח."
אוריאל מזיז את כפות רגליו לכל הכיוונים, אין לו שמיכה שתכסה.
"מה קרה?" תוהה השמנמן "מתגעגע לעמידה? יותר נוח לך?" הוא מחייך חיוך נוטף דבש. אוריאל רוצה להקיא, בטנו מתהפכת.
"טוב, אז אחרי שזכינו להודאה המרגשת שלך, יש לנו עוד כמה שאלות לשאול."
"הודיתי?" תוהה אוריאל. הוא לא זוכר. "במה?"
"אוי נו, אל תתחיל מהתחלה. אתה ממש לא רוצה לנסות עליך את כל שיטות החקירה שלנו."
הדופק של אוריאל מתחיל להשתולל. הוא נושם עמוק, קולט מעליו בקצה החדר מצלמה. הוא ניסה רק את ההתחלה, את זה הוא כבר הספיק להבין והוא ממש לא רוצה עוד. אבל...
"טוב, אז מי המפעילים שלך?"
"אין לי מפעילים."
"למי מכרת את החומר?"
"לא מכרתי." הוא מכחיש.
"שקרן" בועט השמנמן במיטה. היא מתנועעת והוא מרגיש קצת כמו בנדנדה שהייתה בגינה מול הבית, איך הוא היה מנדנד את שירה חזק עד שהייתה צורחת. הוא מחייך.
החיוך מרתיח את השמנמן שבועט שוב במיטה. "אתה ממש רוצה לחוות הכל, אה?" הוא נוהם.
"צריך לעזור לו לדבר." הוא אומר כאילו לעצמו.
אוריאל נושם שטוחות ובולע בקושי את הרוק. "לא, בבקשה." הוא מנסה. הקול שלו יוצא רועד מידי. השמנמן מחייך אליו במתיקות כובשת. "אתה יכול לחסוך את זה מעצמך." הוא מציין.
הדלת נפתחת בחור צעיר נכנס עם תיק חובש בידו. אוריאל מביט בו בעיניים גדולות.
"למי מכרת את החומר?" שואל שוב החוקר.
הוא מנענע את ראשו. "אתה לא מאמין לי?" הוא נואש.
"לא." משיב החוקר בפשטות. "תענה לי ותחסוך את זה מעצמך." הוא מחווה אל תיק החובש.
שקט מתוח עומד בחדר. שרירי הבטן של אוריאל מכווצים בכוננות ספיגה.
"אתה יודע," מפטפט השמנמן. "יש בתיק הזה חומר שיעזור לך לדבר. אבל הוא גם ישאיר לך מזכרות לא נעימות."
אוריאל בולע רוק במאמץ. "אסור לך לעשות את זה." הוא רועד. "זה לא חוקי."
"חוקי" מתיז החוקר. "אתה פצצה מתקתקת, לא אמרתי לך?"
שיניו נוקשות, פטישים הולמים בראשו. לא בטוח שמותר להם. הוא מחזק את עצמו. אבל גם אם כן, מי ידע?
---
אדם יושב לבד ליד המסך הגדול. חבל שנבו לא פה. הוא היה רווה נחת. הנחקר נראה עמיד, אותו זה דווקא מלחיץ. הוא דרוך על כסאו. צופה באוריאל הרועד וברותם שעומד לידו.
"תלחץ עליו עוד קצת." הוא מצווה על האינטרקום.
רותם מכווץ את עיניו ומתקרב לנחקר. "רוצה לשמוע קצת על תופעות הלוואי?"
הוא מניד בראשו בחדות.
"חבל" רותם מתיישב על המיטה, דוחק בגופו את אוריאל. "אני בטוח שזה יעזור לך לקבל החלטה מושכלת." הוא מושך אליו את ידו הימנית של הנחקר, מתעלם מכך שהיא כבולה אל המיטה.
הנחקר נאנק. "די, אני יענה." הוא מנסה לשחרר את כף ידו.
"אענה." מחייך. "אתה מוזמן להתחיל." הוא ממשיך לאחוז ביד דקה נוספת ורק אז משחרר.
הנחקר נאנח בהקלה."אנאצר." הוא לוחש ועוצם את עיניו בהתגוננות.
"כמה הם שילמו?" רותם לא עוצר אפילו לרגע. עד שהנחקר משתף פעולה, אסור להפסיד את המומנטום.
"חמישים." הנחקר עדיין איטי.
"מי איש הקשר שלהם?"
"אני לא יודע." עונה "לא נפגשנו." הוא ממהר להסביר למראה גבותיו המתקמרות של החוקר. "הוא כינה את עצמו אללה" נראה שהוא להוט לרצות.
רותם שולח את הצעיר מהחדר. "איזה מהחומרים העברת לו?"
הוא מתלבט לרגע ובסוף מודה. "הכל" הוא ממצמץ.
אדם נושף. אם אוריאל העביר את כל החומר לארגון ההוא, שלא ברור מאיפה שילמו לו, יש יותר מסוכן אחד בסכנה. הוא מדליק את מסך המחשב שנמצא על השולחן המשרדי ומקליד במהירות.
"איך נכנסת למסדי הנתונים?"
"זה ארוך."
"תוכל לחזור על זה שוב." קובע.
"אני..."
"תוכל" מהסה אותו רותם.
מזכירה לכם שאני יותר מאשמח לביקורת.
תודה.
תודה, שמחה לשמוע.וואו.
העלילה משתפרת מפרק לפרק, אני ממש מסתפק כמה אוריאל אמיתי..
כתיבה מושכת.
פשוט מושלם!!
איזה כיף שהתחברת לדמות.דיייי אני מרחמת עליו מדי הוא נראה חמודד
לגבי זה, אני חושבת שעשית מצויין.אשמח לשמוע את דעתכם: (הבהרה- הכוונה לכל קוראי הסיפור.)
זה נורמלי שאוריאל נכנע ועונה על השאלות? הוא בחור סטנדרטי, בלי הכשרה מיוחדת, אולי ניסה פעם לשחק אותה קשוח...
זה הגיוני? מוקדם מידי? מאוחר מידי? טבעי?
מחכה לחוות דעתכם.
מצטרפת לזה:אשמח לשמוע את דעתכם: (הבהרה- הכוונה לכל קוראי הסיפור.)
זה נורמלי שאוריאל נכנע ועונה על השאלות? הוא בחור סטנדרטי, בלי הכשרה מיוחדת, אולי ניסה פעם לשחק אותה קשוח...
זה הגיוני? מוקדם מידי? מאוחר מידי? טבעי?
מחכה לחוות דעתכם.
אני עוקבת אחרי הסיפור והוא כתוב בצורה ממש טובה!
העלילה מעניינת ומתפתחת בקצב טוב.
לגבי זה, אני חושבת שעשית מצויין.
כמו שכתבת, אוריאל בחור רגיל שאמור להישבר מהר.
בגלל שהוא עשה כמה מעשים הגיוני שהוא ינסה להיות קשוח, אבל שברת אותו בזמן הנכון.
הדבר היחיד שלא הבנתי הוא איך ממכה אחת - שתיים, הוא מגיע למצב של אלונקה ואינפוזיה.
החוקרים די אמורים לשמור עליו..
מחכה להמשך!!
גמנימצטרפת לזה:
תודה רבה!אני עוקבת אחרי הסיפור והוא כתוב בצורה ממש טובה!
העלילה מעניינת ומתפתחת בקצב טוב.
לגבי זה, אני חושבת שעשית מצויין.
כמו שכתבת, אוריאל בחור רגיל שאמור להישבר מהר.
בגלל שהוא עשה כמה מעשים הגיוני שהוא ינסה להיות קשוח, אבל שברת אותו בזמן הנכון.
הדבר היחיד שלא הבנתי הוא איך ממכה אחת - שתיים, הוא מגיע למצב של אלונקה ואינפוזיה.
החוקרים די אמורים לשמור עליו..
מחכה להמשך!!
אם הסיפור נועד לפרסום, כדאי לך לברר את זה יותר לעומק. כי לדעתי לא מגיעים לכזה מצב גם לא אחרי שבוע.א אכל ושתה כבר יותר מיממה, ביחד עם חוסר שינה ועם זה שהוא עומד כבר כמה שעות בתנוחה לא הכי נוחה, נראה לי די הגיוני שיתעלף ויקבל נוזלים בווריד.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: