סיפור בהמשכים מאחורי הקלעים- פאנפיק

אחת כזאתי;) · 5/6/24

נכתב ע"י לוצ'י:
ההמשך של פרק ג' היה יפהפה. ממש.
נוגע ועצוב. אוהבת את הכתיבה שלך והתיאורים~ וואו.

תודה רבה! שמחה לשמוע!

ההמשך של פרק ג׳ ימחק מפה בע׳ה ויעבור כמה שינויים ואז מקווה שאעלה אותו שוב בחזרה..

מ. י. פרצמן · 9/6/24

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
אז הם יגיעו לפה.. ומה עכשיו?..
לכתוב להם פה את התיקון והם מתקנים?

ואי מרגישה עכשיו תלמידה מרגיזה וחופרת.. אז סליחה ותודה על העזרה

שלוש דרכים לעריכת הודעה:

1. להלשין להנהלה:
לדווח על תוכן שלילי להודעה שאותה רוצים לערוך, ובתוך הדיווח לכתוב מה לשנות בהודעה.
המעלות: המנהל/ת רואה את זה מיד.
החסרונות: לא מתאים לעריכה ארוכה, רק לשינוי מילה בודדת פה ושם. מכיוון שבתיבת ההודעה בדיווח אין מקום לטקסט רב.

2. בחדר פרטי:
לשלוח בקשה בהודעה פרטית לאחד המנהלים, עם הרכיבים הבאים:
- לינק ישיר להודעה שאותה רוצים לערוך ("ההודעה שהעליתי באשכול של הבטטות" לא קביל)
- טקסט חדש שאותו רוצים לשים בהודעה ("תחליפי את הבטט לבטטה כל פעם שזה מוזכר בשורה הרביעית, השמינית וגם בפאנצ'ליין" לא קביל)
המעלות: זוכה בדרך כלל לטיפול מיידי ומסור.
החסרונות: מתאים רק לניקים פרימיום, או לניקים שכבר יש להם שיחה פרטית עם המנהל.

3. לתייג באשכול
לצטט את ההודעה שאותה רוצים לערוך, לתייג את אחד המנהלים (שימו לב שהתיוג עובד! @מ.י. פרצמן המסכנה כבר עייפה מתיוגי שווא)
ולכתוב בהודעה את התוכן החדש שאותו רוצים לכתוב בהודעה המקורית.
המעלות: ברור ופשוט
החסרונות: כל העולם, כולל הגננת של הבת, רואה שכתבת שגיאת כתיב.

שלוש הדרכים קבילות, כשרות ועליזות.
בהצלחה.

אחת כזאתי;) · 27/6/24

אשמח לדעת האם יש ביקוש להמשך...?
תודה

Ayala10 · 27/6/24

יש
ברור!!!!!!!

אחת כזאתי;) · 28/6/24

פרק ד׳

בום טראח.

אוי ואבוי לי. ואוי לאליצפן.
אני רואה בלייב, נפילה ישירה מהנדנה בפארק, אל האדמה, ללא כל התראה מוקדמת.

׳׳אייייההה׳׳ אליצפן מיילל בהיסטריה על הרצפה. אלישמע קופא לרגע. מסתכל על תוצאות מעשי ידיו ופעלוליו.
אני ניגשת אליו מכיון אחד, אייל מגיע מהכיון השני. ויש גם מודעה רשמית: החגיגה מתחילה.

׳׳מה עשית???? יא י׳לד מעצבן!! מי רצה בכלל שתנדנד אותי??׳׳ אליצפן מטיח באלישמע. מראה לי את היד הכאובה שלו, כשאנחנו מתקרבים לשם.

׳׳אני?? פעם הבאה תחזיק חזק, ואז לא תיפול!!!׳׳ אלישמע יורה גיצים, מתובלים בהמלצות וטיפים, מסתירים התגוננות, משל עצמו.

׳׳די. להירגע מיד ילדים!׳׳ אייל מתחיל בהפרדת כוחות משמעותית ׳׳אלישמע. לך לשמור על שילה. ותדאג לא לנדנד אותו בנדנה, גם אם הוא מאד רוצה. ברור?׳׳ הרמז דק, אבל משמעותי. אלישמע הולך, כאחרון הצדיקים הנסתרים, שלא טעמו טעם חטא מימיהם, אל ה׳עונש׳ שחשב שלגמרי לא מגיע לו ביושר. הוא כבר ידאג לדבר עם חוגלת שתחליף אותו.

סבב ראשוני של בדיקות מתחילות. יד למעלה, למטה, צרחה פתאומית מצד אליצפן. אני מגלה שיכולת הבכי שלו יכולה להגיע לשיאים חדשים כל פעם מחדש. ועל כן אני: מגלה המווןן הכלה וסבלנות. הבטחה לא להכאיב מידי. אייל: מגלה ידע נרחב בעזרה ראשונה. קובע לנסוע לצילום. אני נאנחת. בילוי בבית חולים עכשיו, ובאופן כללי, לגמרי לא הדבר המועדף עלי.

בחלוקת תפקידים זריזה, שאר החבורה חוזרת איתי הביתה. אייל נוסע עם אליצפן לצילום. אני מקווה שהוא ישרוד את הבכיות לאורך כל הדרך וההמתנה. כי אם לא, אני אמליץ לו על חברת אטמי אוזניים, באיכות הגבוה ביותר שקיימת.
–

הם חוזרים הביתה. הדבר הראשון שאני רואה שנכנס בדלת, זה ידו של אצליפן כשהיא מעוטרת בתחבושת. יש לי הרגשה שזה לא ככה במקרה.
׳׳יש לי נקע׳׳ אליצפן מראה לי, ולכל מי שמוכן לשמוע, את היד שלו. פרצוף אומלל מרוח לו על הפנים. ולומרות כל זאת, ההצגות שלו, המוצדקות בחלקם בלבד, לא ממש עוזרות לו. כי את החיוך הזעיר שלו, אי אפשר לפספס. אני מעודדת אותו. מציעה לו פינוק תוצרת אמא. הוא מוכן בשמחה. בולע כוס שוקו חם, עוגיות בטעם האהוב עליו והוא מתעופף משם. יש לו תחנות לבקר בהם. או יותר נכון, יש ליד שלו כמה מקומות שהיא צריכה לבקר בהם. להראות נכוחות. לא כל יום מתגשם לילד קטן ושובב חלום.

׳׳איך היה?׳׳ אני שואלת את האדם ששרד אפילו בלי אטמי אוזניים.

אייל פוזל לכיון החדר של אליצפן, מוודא שהשטח נקי ׳׳מדובר בילד מפונק, שלא מתנגד לשום דבר שאין עליו חותמת של ׳סוכר בכמות גבוהה׳׳ הוא מגחך.

אני צוחקת. בהחלט. בנים גידלתי ורוממתי.
ניפגש במרפאת השיניים. עד אז, נסתפק בתחבושת ובדרמה מוגזמת. שיהיה.
—

אחת כזאתי;) · 28/6/24

נכתב ע"י Ayala10:
יש
ברור!!!!!!!

תודה.
העלתי עכשיו

אשמח כמובן לתגובות שלכם.

אחת כזאתי;) · 14/8/24

חלק מעט יותר קצר, אבל עדיין מעלה.. תהנו. אשמח לתגובות, הערות והארות שלכם.

פרק ה׳

׳׳לא ידעתי שאתה כל כך מתגעגע ללמוד בבית ספר׳׳ אני נכנסת הביתה, מעטפה לבנה אחוזה בידי אחרי שהוצאתי אותה מתיבת הדואר ורפרפתי עליה קלות. אין ספק, החלטתי. המכתב מיועד לאייל.

׳׳ברור מתגעגע׳׳. אייל לוקח ממני שתי שקיות, מתעניין כבדרך אגב במעטפה. ׳׳מי החסר תקנה שחושב שפסגת חלומותי כרגע היא לעבור סדרת התעללויות 2 נוסח המורה אברמוב׳׳? עיניו מצטעפות לרגע מהזכרת שמו של האדם שלימד אותו חיים קשיים מה הם. אחר הוא גיחך קלות. מעביר זכרונות שההדחקה שלהם, אל תא רדום במוח, יפה להם.

׳׳בית ספר לאומניות לחימה׳׳ אני מעדכנת. מעבירה לו טופס לבן ארוך. מילים שחורות, על גבי דף לבן, כותבות שם. תחת הכותרת: ׳זימון קריאה לראיון עבודה.׳

׳׳ואו. זה נשמע מעניין׳׳ אייל פולט. בולע את הנאמר שם. ׳׳זוכרת שדיברנו על סוף לימי החופש?׳׳ אייל מזכיר לי את היום הזה, בו הוא התהלך דיכאוני בבית. מחפש את שאהבת נפשו לעשות. ולא מוצא את מה שיספק אותו, וישאיר אותם חיים. ׳׳קיבלתי פה ראיון עבודה להיות מורה בבית ספר מקצועי ללימודי לחימה. הם חושבים שאני מתאים׳׳ הוא תוקע פרצוף סנובי. חסר משקפי שמש, לתפאורה המושלמת של ׳אני חי בסרט׳. אייל נישאר אייל.

׳׳תבטיח לי דבר אחד׳׳ אני ממהרת לומר לפני שקליעים יתחילו להתעופף באויר, במקום כוסיות לחיים. ׳׳אין בזה סיכון כל שהוא. נכון?׳׳ כי התשובה תאלץ להיות שלילית. ואתה יודע את זה. כמה עברנו בשביל הימים האלה, של שקט.

׳׳אני חושב שלא׳׳ אייל אומר לאט, כמו חושב לעומק על הדברים, מנסח הבטחות גדולות ששליטה אין לנו אף פעם עליהם, למילים פשוטות. אני רק מתנחמת בזה, שצליל של ביטחון מלווה את שלוש המילים האלה. גורם לי לנשום לרווחה. אני מעלה חיוך, מאחלת בהצלחה.

ואמן ובכל מה שנעשה,
נצליח.

—