זה לעבוד רק בפסגות.
וזהו.
אה, אולי בפרטי, לנסות לגרד מטופלים שמסכימים לבוא למישהי בלי תואר, בת 19 / או בבית ספר- וגם שם אני יודעת שזה לעבוד פרטי, אם בית הספר מסכים להכניס אותך, אבל זה בלי תואר אז זה לא יהיה תחת ההנהלה- אלא ההורים משלמים לך ישירות, אבל את הסכום שמקבלת מטפלת בבית ספר. (70 מקסימום)
אבל לא במקומות מסודרים.
*ככה אני יודעת*
ולגבי ההתמחות בכהנא אני לא יודעת ספציפית
אבל מכירה את התחום ואת מה שמאחורי
ויודעת, בטוחה! שסמינר לא יכניסו הרבה דברים בסיסיים.
לטפל אחרי למידה של תיאוריות ושיטות מצונזרות מתכנים קריטיים זה ממש מפחיד, בעיניי.
חוץ מזה שהגיל זה עוד מיד אחרי טיפש עשרה.
ממש לא גיל שיכול להכיל מורכבויות בנפש ולטפל.
ולגבי התואר- לא יכירו בכלום, במאה אחוז.
אולי יכירו בתעודת הוראה, בחלק המקומות מכירים לנקודות זכות, קצת.
אבל וודאי שלא ללימודים המעשיים.
מבחינת לתרום לבת- אולי יתרום לה לראות אם היא מחתברת לרעיון בכלל ואם יש לה לחשוב על כיוון כזה בעתיד. מבחינת אישיות- שוב, בעיניי זה גיל בוסרי מדי. מכירה מישהי בי"ג שהתחילה ללמוד וב"ה הייתה בוגרת מספיק כדי להבין אחרי שלושה שבועות שהיא לא בגיל, ועזבה.
ואם לא, איך ייתכן שהורים משלמים עשרות אלפי שקלים אם אין להם תמורה הולמת?