הנושאים החמים
הנושאים החמים
זכרתי לך חסד נעוריך
משתמש חדש
מי לא עבר חיי נעורים סוערים? מי פה יכול להצביע על עצמו ולאמר שהוא לא גרם סבל להוריו בגיל ההתבגרות? מי לא חש על בשרו את דברי הנביא, המדבר בשם כלל ישראל אל ה' (ירמיהו לא יח) - "בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי"?
אכן, ישנם יחידי סגולה כאלו, שהיו מלאכים. ברם, מיעוט שבמיעוט הם.
בחיי הנעורים, אנחנו מתחילים לחוות קשיים רבים. קשיי למידה, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים,ועוד ועוד. לפעמים אנחנו מרגישים בודדים, חסרי אונים, ומיואשים. אנחנו תוהים על העולם אליו הגענו, מי אנחנו ומה מעשינו. אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, מה אנחנו רוצים מהחיים, ומה מקומנו בעולם.
עולם הנעורים. עולם שבו כל יום הוא הרפתקה חדשה, כל רגש הוא סערה עוצמתית, וכל בחירה היא צומת דרכים גורלי.
אך יותר מכל, גיל ההתבגרות הוא תקופה של כאב. כאב של צמיחה, כאב של גילוי עצמי, כאב של שבירת מוסכמות. כאב פיזי, כאב רגשי, כאב חברתי.
הכל משתנה, אנחנו לא תמיד יודעים איך להתמודד עם כל השינויים האלה. אנחנו מרגישים לא בנוח עם עצמנו, אנחנו מרגישים לא מובנים, אנחנו מרגישים בודדים.
אנחנו מתמודדים עם לחצים חברתיים, לחצים לימודיים, לחצים משפחתיים, ולחצים פנימיים עצומים. אנחנו רוצים להשתייך, אך לפעמים נדמה לנו שאנחנו אבודים בים של רגשות סוערים וחוסר ודאות.
אנחנו מתמודדים עם שינויים פיזיים, רגשיים וחברתיים משמעותיים, מה שעלול להוביל להתנהגויות מאתגרות, כמו מרידות, התפרצויות זעם, קבלת החלטות פזיזות, ואף פגיעות עצמיות.
התנהגויות אלו גורמות להורים צער רב, דאגה וחששות לגבי עתיד ילדיהם. הם חווים רגשות אשמה, תסכול, וחוסר אונים, ותוהים מה הם עושים לא נכון, ומה מוטל עליהם.
חשוב שאנשים יבינו את הכאב שהם גרמו להוריהם, ויבקשו סליחה על מעשיהם. הסליחה חשובה הן עבור ההורים והן עבור ילדיהם, והיא מאפשרת ריפוי של מערכות יחסים פגועות וחיזוק הקשר ביניהם.
היום, אני אברך, אבא לשתי ילדים. התיישבתי לכתוב מכתב להורי. לי אכן, עם כל הבושה שבדבר, היו חיי נעורים אשר לא היו קלים להורי. ייסורי מצפון וחרטה היו מנת חלקי בשנים האחרונות. היום, עקב סיפור שהיה לי, קיבלתי את ההחלטה לשבת לכתוב להם מכתב. זה המכתב שכתבתי, מתוך בכי מטלטל:
אני זוכר את התקופה ההיא כאילו הייתה אתמול. הייתי ילד קשה, מתבגר מורד, מלא בעצמי, שקוע בעולם שלי, שלא תמיד ראיתי את הקשיים שעברתם, את הדאגות שהטרידו אתכם, ואת המחיר הכבד ששילמתם כדי שאוכל לגדול בסביבה טובה ותומכת.
הייתי אנוכי, לא ראיתי את הצרכים שלכם, לא הקשבתי לכם, דיברתי אליכם בצורה פוגענית, עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות, וגרמתי לכם הרבה צער וכאב.
היום, כשאני מסתכל אחורה, אני רואה אתכם מולי, עיניים עייפות, קמטים עמוקים בפנים, לב שבור. אני רואה אתכם נושאים את העול שלי על כתפיכם העייפות, רואה אתכם שותים את דמעותיי, רואה אתכם נאבקים להבין ילד שאיבד את דרכו.
החרטה העמוקה ממלאת את ליבי, כאב צורב חותך את נשמתי. אני מתבייש במעשיי, כואב לי על הכאב שגרמתי לכם, ומתפלל שתסלחו לי יום אחד.
היום אני אדם אחר. גדלתי, התבגרתי, למדתי לקחת אחריות על מעשיי, והבנתי כמה אתם חשובים לי.
אתם ההורים שלי, אתם המלאכים ששמרו עליי, אתם המגדלור שהאיר לי את הדרך, אתם האהבה ללא תנאי שהקיפה אותי לאורך כל חיי.
אני אוהב אתכם יותר מכל דבר בעולם, ומעריך את כל מה שעשיתם בשבילי. אני אסיר תודה על כל ההקרבות שעשיתם, על כל האהבה והתמיכה שהענקתם לי לאורך כל חיי.
אני מבקש סליחה מעומק ליבי על כל הכאב שגרמתי לכם. אני מקווה שתסלחו לי יום אחד ותתנו לי הזדמנות להוכיח לכם שאני אדם טוב יותר, אדם שראוי לאהבתכם.
אני אוהב אתכם בכל לבי, בכל נשמתי, בכל נימי נפשי. אהבה זו לא תדע גבולות, לא תדע זמן, לא תדע שינוי. היא תישאר חזקה ויציבה גם בימים האפלים ביותר, גם ברגעים הקשים ביותר.
אני מבטיח לכם שאעשה כל מה שאוכל כדי לפצות על הטעויות שעשיתי. אעשה כל מה שאוכל כדי להקל עליכם, כדי להביא לכם אושר ושמחה, כדי לגרום לכם לחייך שוב.
אני אוהב אתכם יותר מכל דבר אחר בעולם. אתם תישארו אבא ואמא שלי, אבא ואמא שאני כל כך אוהב, לתמיד.
שלכם.
אכן, ישנם יחידי סגולה כאלו, שהיו מלאכים. ברם, מיעוט שבמיעוט הם.
בחיי הנעורים, אנחנו מתחילים לחוות קשיים רבים. קשיי למידה, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים,ועוד ועוד. לפעמים אנחנו מרגישים בודדים, חסרי אונים, ומיואשים. אנחנו תוהים על העולם אליו הגענו, מי אנחנו ומה מעשינו. אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, מה אנחנו רוצים מהחיים, ומה מקומנו בעולם.
עולם הנעורים. עולם שבו כל יום הוא הרפתקה חדשה, כל רגש הוא סערה עוצמתית, וכל בחירה היא צומת דרכים גורלי.
אך יותר מכל, גיל ההתבגרות הוא תקופה של כאב. כאב של צמיחה, כאב של גילוי עצמי, כאב של שבירת מוסכמות. כאב פיזי, כאב רגשי, כאב חברתי.
הכל משתנה, אנחנו לא תמיד יודעים איך להתמודד עם כל השינויים האלה. אנחנו מרגישים לא בנוח עם עצמנו, אנחנו מרגישים לא מובנים, אנחנו מרגישים בודדים.
אנחנו מתמודדים עם לחצים חברתיים, לחצים לימודיים, לחצים משפחתיים, ולחצים פנימיים עצומים. אנחנו רוצים להשתייך, אך לפעמים נדמה לנו שאנחנו אבודים בים של רגשות סוערים וחוסר ודאות.
אנחנו מתמודדים עם שינויים פיזיים, רגשיים וחברתיים משמעותיים, מה שעלול להוביל להתנהגויות מאתגרות, כמו מרידות, התפרצויות זעם, קבלת החלטות פזיזות, ואף פגיעות עצמיות.
התנהגויות אלו גורמות להורים צער רב, דאגה וחששות לגבי עתיד ילדיהם. הם חווים רגשות אשמה, תסכול, וחוסר אונים, ותוהים מה הם עושים לא נכון, ומה מוטל עליהם.
חשוב שאנשים יבינו את הכאב שהם גרמו להוריהם, ויבקשו סליחה על מעשיהם. הסליחה חשובה הן עבור ההורים והן עבור ילדיהם, והיא מאפשרת ריפוי של מערכות יחסים פגועות וחיזוק הקשר ביניהם.
היום, אני אברך, אבא לשתי ילדים. התיישבתי לכתוב מכתב להורי. לי אכן, עם כל הבושה שבדבר, היו חיי נעורים אשר לא היו קלים להורי. ייסורי מצפון וחרטה היו מנת חלקי בשנים האחרונות. היום, עקב סיפור שהיה לי, קיבלתי את ההחלטה לשבת לכתוב להם מכתב. זה המכתב שכתבתי, מתוך בכי מטלטל:
לאמא ואבא היקרים שלי
דמעות זולגות מעיניי כשאני כותב לכם את המילים האלה, דמעות של חרטה עמוקה, של כאב צורב, של געגוע נוקב לימים תמימים שבהם הייתי ילד קטן וחסר אונים, מוקף באהבתכם ללא תנאי. היום אני יושב כאן, אדם בוגר, שבור מבפנים, ומביט לאחור על ילדותי, על גיל ההתבגרות הסוער, ועל הטעויות הרבות שעשיתי. טעויות שפגעו בכם, דווקא באנשים שנתנו לי את כל חייהם, שאהבו אותי ללא תנאי, שרצו רק את הטוב ביותר בשבילי.אני זוכר את התקופה ההיא כאילו הייתה אתמול. הייתי ילד קשה, מתבגר מורד, מלא בעצמי, שקוע בעולם שלי, שלא תמיד ראיתי את הקשיים שעברתם, את הדאגות שהטרידו אתכם, ואת המחיר הכבד ששילמתם כדי שאוכל לגדול בסביבה טובה ותומכת.
הייתי אנוכי, לא ראיתי את הצרכים שלכם, לא הקשבתי לכם, דיברתי אליכם בצורה פוגענית, עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות, וגרמתי לכם הרבה צער וכאב.
היום, כשאני מסתכל אחורה, אני רואה אתכם מולי, עיניים עייפות, קמטים עמוקים בפנים, לב שבור. אני רואה אתכם נושאים את העול שלי על כתפיכם העייפות, רואה אתכם שותים את דמעותיי, רואה אתכם נאבקים להבין ילד שאיבד את דרכו.
החרטה העמוקה ממלאת את ליבי, כאב צורב חותך את נשמתי. אני מתבייש במעשיי, כואב לי על הכאב שגרמתי לכם, ומתפלל שתסלחו לי יום אחד.
היום אני אדם אחר. גדלתי, התבגרתי, למדתי לקחת אחריות על מעשיי, והבנתי כמה אתם חשובים לי.
אתם ההורים שלי, אתם המלאכים ששמרו עליי, אתם המגדלור שהאיר לי את הדרך, אתם האהבה ללא תנאי שהקיפה אותי לאורך כל חיי.
אני אוהב אתכם יותר מכל דבר בעולם, ומעריך את כל מה שעשיתם בשבילי. אני אסיר תודה על כל ההקרבות שעשיתם, על כל האהבה והתמיכה שהענקתם לי לאורך כל חיי.
אני מבקש סליחה מעומק ליבי על כל הכאב שגרמתי לכם. אני מקווה שתסלחו לי יום אחד ותתנו לי הזדמנות להוכיח לכם שאני אדם טוב יותר, אדם שראוי לאהבתכם.
אני אוהב אתכם בכל לבי, בכל נשמתי, בכל נימי נפשי. אהבה זו לא תדע גבולות, לא תדע זמן, לא תדע שינוי. היא תישאר חזקה ויציבה גם בימים האפלים ביותר, גם ברגעים הקשים ביותר.
אני מבטיח לכם שאעשה כל מה שאוכל כדי לפצות על הטעויות שעשיתי. אעשה כל מה שאוכל כדי להקל עליכם, כדי להביא לכם אושר ושמחה, כדי לגרום לכם לחייך שוב.
אני אוהב אתכם יותר מכל דבר אחר בעולם. אתם תישארו אבא ואמא שלי, אבא ואמא שאני כל כך אוהב, לתמיד.
שלכם.
