[הפוסט הזה שלי פורסם לפני כמה חודשים ביתד והמודיע, ולאור האירועים - אמרתי אניח אותו כאן]
1) בשנים האחרונות ישנה התעוררות של מגייסי השקעות להייטק בקרב הציבור החרדי. גם בתקופת המשבר בהייטק – עדיין יותר ויותר אנשים שומעים על אקזיטים וחלומות מתוקים שפורסמו בתקשורת החרדית בכותרות ראשיות, ביניהם מובילאיי, וייז וכו'. אלו גרמו לאנשים לחשוב שהשקעות הייטק הם כלי נגיש ופנטסטי. אבל המציאות רחוקה מאד מכך, וחשוב להבהיר שמכמה סיבות לא ניתן בשום צורה (באופן של השתדלות רגילה) להרוויח מהשקעות בסטארטאפים או בקרנות. ולהלן הסיבות.
2) יש איסור חוקי להשקיע בקרנות. במדינות המערביות מקובל שאסור לקרנות הון סיכון (אלו המשקיעות בהייטק) לקבל כספים ממשקיעים "לא כשירים". מה זה "משקיע כשיר"? ל"משקיע כשיר" (ACCREDITED INVESTOR) נחשב אדם שיש לו בבנק כמה מליוני דולרים באופן נזיל. ולכן, כל מי שלא נחשב ל"כשיר" פשוט חסום מלהשקיע דרך קרנות הון סיכון. מי שכן משקיע כשיר, יש לו יכולת להשקיע בקרנות ולהרוויח, ועדיין רוב הקרנות לא מנצחות את המדדים הרגילים לאורך השנים, ובכל מקרה לא מדובר על דרך להתעשרות אלא רק דרך לגוון את תיק ההשקעות בשווקים אחרים.
3) זוהי טיפשות מוחלטת להשקיע ישירות בסטארטאפ. ישירות בסטארטאפ מותר להשקיע לפי החוק [עם מגבלות]. אבל קחו את מפת ההשקעות בישראל במיזמי סטארטאפ ותבינו איפה יש לכם מקום: מדינת ישראל היא המדינה עם הכי הרבה הון זמין להשקעות בסטארטאפים מכל העולם (!). במספרים יחסיים היא מספר 1, ובמספרים מוחלטים היא מספר 2-3. זה כמובן גאווה גדולה לעם ישראל ולעם הספר, אבל המשמעות היא שכל ש"כל מטאטא יורה" - כל סטארטאפ בינוני ומעלה יכול לגייס כסף "בקלות" מקרנות הון סיכון. ולא מדובר בהסכמים כבדים ממשקיעים קשוחים, אלא בקרנות הטובות בעולם - ביניהם מאות קרנות של תאגידי ענק כמו אינטל, סיטי בנק, ג'י פי מורגן, בלקסטון, גנרל אטלנטיק, וכמובן מאות קרנות הון סיכון רגילות ישראליות ומכל העולם שמציבות כאן סקאוטרים ["ציידים"] לתפוס חברות טובות להשקעה.
זה מטורף: החברות הכי גדולות בעולם בתחומים מגוונים הקימו קרנות בישראל שמחפשות סטארטאפים: חברות רכב כמו מרצדס, טויוטה, פורשה, יונדאי, וכו', חברות מוצרי חשמל כמו סימנס, בוש, פיליפס, בנקים כמו ברקליס, סיטי בנק, דויטשה בנק, חברות טלקום כמו ATT, חברות ביטוח, ממשלות וכו' - בלי סוף חברות וגופים.
כל אלו מביאים לתוצאה הפשוטה שקשה עד בלתי אפשרי לאדם הפרטי לקבל גישה להשקיע במיזם ראוי. כי מיזם ראוי כבר יכול היה לגייס מהגופים הנ"ל את כספיו. ואם המיזם בכל זאת פונה לאברך – ככל הנראה הוא סורב על ידי הגופים הללו. לעיתים בעלי המיזם [או המתווך התורן] מתרץ תירוצים כמו "אני מעדיף משקיעים נוחים ולא קרנות שמשתלטות עלי" או תירוץ כמו "אני מעדיף משקיעים חרדים כדי לפרנס היימישע יידן". מניסיוני – במאה אחוז מהמקרים – מדובר בכיסוי עלוב למצבו הרעוע של המיזם שבא לגייס כסף מהאברך.
4) יש לכם נחיתות משמעותית לעומת קרנות. המודל הפיננסי שעימו קרנות מרוויחות אינו מחזיק מים למשקיע הפרטי. קרן משקיעה ב20-30 חברות כשהיא מראש יודעת ש70-80 אחוז מהם ייסגרו *במחיקת הכסף*, ורק 20-30 אחוז מהחברות יחזירו "ביחד" החזר כה ענק שיספיק להחזיר שלשה- ארבעה פעמים את הקרן. ולכן גם ברמת החישוב הבסיסי, כדי שמשקיע פרטי יוכל להרוויח כמו קרן הוא צריך לפזר את כספו בעשרות חברות ואז להצליח - הצלחה של פי 3 או פי 4 מכל הכסף המושקע [במילים אחרות, לא הדרך להתעשרות ביחס של השקעה הצלחה].
ובל נשכח שהכלים שיש לאדם הפרטי לבחון את ההשקעה הם מוגבלים מאד לעומת יושבי הקרנות - הוא לא מכיר את השווקים, הוא לא יכול לשבת בדריטריונים של חברות, הוא לא יכול להרים טלפון למנהל אבטחת המידע של סיטי בנק לשאול מתי הם מאמצים את המוצר, הוא לא יכול לבצע השקעות המשך, ואין לו כלים להנזיל את השקעתו (מלבד "לדפוק" את השכן שלו בהשקעה).
5) יש מגיפה של חברות מדיקל. אחת התופעות שהכי מצויות בהקשר לזה אצל אברכים מאנ"ש זו השקעה בחברות של בריאות/ תרופות / כלי איבחון וכו' [מה שנקרא מדיקל דיבייס].
זה תחום הכי קשה בעולם ההון סיכון, הקרנות הרגילות בורחות מזה כמו מאש, התהליכים של חברות כאלו לוקחים עשרות שנים, הסיכוי שלהן להצליח הוא נמוך עשרות מונים מהסיכוי של סטאראפ בתחום טכנולוגי אחר, וגם גובה האקזיטים הוא לא מרשים במיוחד לעומת תעשיית ההייטק הרגילה.
ופה מתרחשת תופעה מרתקת במיוחד: החברות האלו לרוב מאופיינות ביזמים שמגיעים מתחום הרפואה, פרופסורים, דוקטורים חשובים מאד, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים, ליווי של מכונים יוקרתיים מאד כמו מכון ויצמן ומכונים במססוצסט. אבל זה רק ברמה הרפואית! לעומת זאת הצד העיסקי שלהם הוא חלש מאד. מה שמביא הרבה מאד מהיזמים שלהם שמחפשים כסף בשוק, למצוא חרדי פראייר שיביא להם משקיעים מהמגזר.
מאד קל למכור השקעה כזו למשקיע: שמות נוצצים של פרופסורים, רישום פטנטים ברמה גבוהה, שיתוף פעולה של מכוני יוקרה - אבל עם החלום הזה יש שבר גדול, הסיכוי של החברה להצליח אפסי עד לא קיים. לא סתם ישנם עשרות [ומאות לאורך העשור האחרון!] סטארטאפים בתחום הזה שהתגלגלו לידי משקיעים חרדים. פשוט בשוק האמיתי הם לא שווים מאומה.
יש רעה נוספת בחברות אלו, שהמשווק החרדי כבר מוכר את מניותיו שלו למשקיע החדש ברווח גדול. הסיטואציה היא שהחברה עדיין לא הצליחה להביא הישגים עסקיים (מלבד פטנטים והתקדמות במחקר) אבל המשקיע החרדי כבר מוכר מניותיו ביוקר לשכנו הקרוב אליו בספסל בית הכנסת. והשכן מוכר לאחר תקופה ביותר יוקר, עד שהאחרון נשאר עם הגרוטאה ביד.
במילים אחרות – תברחו במיוחד מחבר שמביא לכם השקעה בחברה שפרופסור מכובד מהדסה עין כרם הקים. הפרופסור יישאר עם שמו הטוב בשל השתלות הקרנית שהוא עושה לחולים, אולם הכסף שלכם יתנדף מהר מאד.
6) פירמידות וכו'. הדברים קל וחומר כמובן בחברות פירמידה שאפילו אין להם מוצר עובד ושדרת הנהלה נורמלית - ורוב הפעילות שלהם היא בשיווק זכיינות / קניון דיגיטלי / הבאת משקיעים וכו'.
בדיקה פשוטה עם אנשי עסקים של המיזמים הללו מגלה שמדובר בתרמיות. עצוב שבשנת תשפ"ג עדיין בכלל צריך לכתוב נגד החברות הללו, שכבר עשרות שנים ידועות כתרמיות, הם ויזמיהם ומשווקיהם התמימים.
7) מסקנא: אל תשקיעו בהייטק: אין כיום דרך לאדם הפרטי שאינו משקיע כשיר להשקיע בסטארטאפ איכותי. וגם אם האיש ימצא את הדרך לדחוף כסף לסטארטאפ - המודל הפיננסי לא עובר סטטיסטיקות הצלחה רגילות (20 השקעות שבסוף מניבות פי 3), והוא גם נמצא בעמדה נחותה בהבנת איכות ההשקעות וניהולן, וכנראה גם יקבל מניות בקלאס נמוך (מה שמקובל בענף), ובטח לא בענף בריאות דיגיטלית ותרופות.
[כל האמור הוא רק על השקעות בהייטק. יזמות הייטק או עבודה במשרות טכנולוגיות הן שונות לגמרי כמובן]
בהצלחה
הדרך היחידה להשקיע בהייטק היא דרך חברות הפנסיה הרגילות, שהן משקיעות גם כספים כאלו בענף, ולעיתים הם מציעות השקעות שיותר מתבססות על קרנות הון סיכון וקרנות פרטיות. בכל מקרה, לא מדובר באיזה תשואות עודפות בהרבה על השקעות אחרות, ובטח לא בהתעשרות.
1) בשנים האחרונות ישנה התעוררות של מגייסי השקעות להייטק בקרב הציבור החרדי. גם בתקופת המשבר בהייטק – עדיין יותר ויותר אנשים שומעים על אקזיטים וחלומות מתוקים שפורסמו בתקשורת החרדית בכותרות ראשיות, ביניהם מובילאיי, וייז וכו'. אלו גרמו לאנשים לחשוב שהשקעות הייטק הם כלי נגיש ופנטסטי. אבל המציאות רחוקה מאד מכך, וחשוב להבהיר שמכמה סיבות לא ניתן בשום צורה (באופן של השתדלות רגילה) להרוויח מהשקעות בסטארטאפים או בקרנות. ולהלן הסיבות.
2) יש איסור חוקי להשקיע בקרנות. במדינות המערביות מקובל שאסור לקרנות הון סיכון (אלו המשקיעות בהייטק) לקבל כספים ממשקיעים "לא כשירים". מה זה "משקיע כשיר"? ל"משקיע כשיר" (ACCREDITED INVESTOR) נחשב אדם שיש לו בבנק כמה מליוני דולרים באופן נזיל. ולכן, כל מי שלא נחשב ל"כשיר" פשוט חסום מלהשקיע דרך קרנות הון סיכון. מי שכן משקיע כשיר, יש לו יכולת להשקיע בקרנות ולהרוויח, ועדיין רוב הקרנות לא מנצחות את המדדים הרגילים לאורך השנים, ובכל מקרה לא מדובר על דרך להתעשרות אלא רק דרך לגוון את תיק ההשקעות בשווקים אחרים.
3) זוהי טיפשות מוחלטת להשקיע ישירות בסטארטאפ. ישירות בסטארטאפ מותר להשקיע לפי החוק [עם מגבלות]. אבל קחו את מפת ההשקעות בישראל במיזמי סטארטאפ ותבינו איפה יש לכם מקום: מדינת ישראל היא המדינה עם הכי הרבה הון זמין להשקעות בסטארטאפים מכל העולם (!). במספרים יחסיים היא מספר 1, ובמספרים מוחלטים היא מספר 2-3. זה כמובן גאווה גדולה לעם ישראל ולעם הספר, אבל המשמעות היא שכל ש"כל מטאטא יורה" - כל סטארטאפ בינוני ומעלה יכול לגייס כסף "בקלות" מקרנות הון סיכון. ולא מדובר בהסכמים כבדים ממשקיעים קשוחים, אלא בקרנות הטובות בעולם - ביניהם מאות קרנות של תאגידי ענק כמו אינטל, סיטי בנק, ג'י פי מורגן, בלקסטון, גנרל אטלנטיק, וכמובן מאות קרנות הון סיכון רגילות ישראליות ומכל העולם שמציבות כאן סקאוטרים ["ציידים"] לתפוס חברות טובות להשקעה.
זה מטורף: החברות הכי גדולות בעולם בתחומים מגוונים הקימו קרנות בישראל שמחפשות סטארטאפים: חברות רכב כמו מרצדס, טויוטה, פורשה, יונדאי, וכו', חברות מוצרי חשמל כמו סימנס, בוש, פיליפס, בנקים כמו ברקליס, סיטי בנק, דויטשה בנק, חברות טלקום כמו ATT, חברות ביטוח, ממשלות וכו' - בלי סוף חברות וגופים.
כל אלו מביאים לתוצאה הפשוטה שקשה עד בלתי אפשרי לאדם הפרטי לקבל גישה להשקיע במיזם ראוי. כי מיזם ראוי כבר יכול היה לגייס מהגופים הנ"ל את כספיו. ואם המיזם בכל זאת פונה לאברך – ככל הנראה הוא סורב על ידי הגופים הללו. לעיתים בעלי המיזם [או המתווך התורן] מתרץ תירוצים כמו "אני מעדיף משקיעים נוחים ולא קרנות שמשתלטות עלי" או תירוץ כמו "אני מעדיף משקיעים חרדים כדי לפרנס היימישע יידן". מניסיוני – במאה אחוז מהמקרים – מדובר בכיסוי עלוב למצבו הרעוע של המיזם שבא לגייס כסף מהאברך.
4) יש לכם נחיתות משמעותית לעומת קרנות. המודל הפיננסי שעימו קרנות מרוויחות אינו מחזיק מים למשקיע הפרטי. קרן משקיעה ב20-30 חברות כשהיא מראש יודעת ש70-80 אחוז מהם ייסגרו *במחיקת הכסף*, ורק 20-30 אחוז מהחברות יחזירו "ביחד" החזר כה ענק שיספיק להחזיר שלשה- ארבעה פעמים את הקרן. ולכן גם ברמת החישוב הבסיסי, כדי שמשקיע פרטי יוכל להרוויח כמו קרן הוא צריך לפזר את כספו בעשרות חברות ואז להצליח - הצלחה של פי 3 או פי 4 מכל הכסף המושקע [במילים אחרות, לא הדרך להתעשרות ביחס של השקעה הצלחה].
ובל נשכח שהכלים שיש לאדם הפרטי לבחון את ההשקעה הם מוגבלים מאד לעומת יושבי הקרנות - הוא לא מכיר את השווקים, הוא לא יכול לשבת בדריטריונים של חברות, הוא לא יכול להרים טלפון למנהל אבטחת המידע של סיטי בנק לשאול מתי הם מאמצים את המוצר, הוא לא יכול לבצע השקעות המשך, ואין לו כלים להנזיל את השקעתו (מלבד "לדפוק" את השכן שלו בהשקעה).
5) יש מגיפה של חברות מדיקל. אחת התופעות שהכי מצויות בהקשר לזה אצל אברכים מאנ"ש זו השקעה בחברות של בריאות/ תרופות / כלי איבחון וכו' [מה שנקרא מדיקל דיבייס].
זה תחום הכי קשה בעולם ההון סיכון, הקרנות הרגילות בורחות מזה כמו מאש, התהליכים של חברות כאלו לוקחים עשרות שנים, הסיכוי שלהן להצליח הוא נמוך עשרות מונים מהסיכוי של סטאראפ בתחום טכנולוגי אחר, וגם גובה האקזיטים הוא לא מרשים במיוחד לעומת תעשיית ההייטק הרגילה.
ופה מתרחשת תופעה מרתקת במיוחד: החברות האלו לרוב מאופיינות ביזמים שמגיעים מתחום הרפואה, פרופסורים, דוקטורים חשובים מאד, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים, ליווי של מכונים יוקרתיים מאד כמו מכון ויצמן ומכונים במססוצסט. אבל זה רק ברמה הרפואית! לעומת זאת הצד העיסקי שלהם הוא חלש מאד. מה שמביא הרבה מאד מהיזמים שלהם שמחפשים כסף בשוק, למצוא חרדי פראייר שיביא להם משקיעים מהמגזר.
מאד קל למכור השקעה כזו למשקיע: שמות נוצצים של פרופסורים, רישום פטנטים ברמה גבוהה, שיתוף פעולה של מכוני יוקרה - אבל עם החלום הזה יש שבר גדול, הסיכוי של החברה להצליח אפסי עד לא קיים. לא סתם ישנם עשרות [ומאות לאורך העשור האחרון!] סטארטאפים בתחום הזה שהתגלגלו לידי משקיעים חרדים. פשוט בשוק האמיתי הם לא שווים מאומה.
יש רעה נוספת בחברות אלו, שהמשווק החרדי כבר מוכר את מניותיו שלו למשקיע החדש ברווח גדול. הסיטואציה היא שהחברה עדיין לא הצליחה להביא הישגים עסקיים (מלבד פטנטים והתקדמות במחקר) אבל המשקיע החרדי כבר מוכר מניותיו ביוקר לשכנו הקרוב אליו בספסל בית הכנסת. והשכן מוכר לאחר תקופה ביותר יוקר, עד שהאחרון נשאר עם הגרוטאה ביד.
במילים אחרות – תברחו במיוחד מחבר שמביא לכם השקעה בחברה שפרופסור מכובד מהדסה עין כרם הקים. הפרופסור יישאר עם שמו הטוב בשל השתלות הקרנית שהוא עושה לחולים, אולם הכסף שלכם יתנדף מהר מאד.
6) פירמידות וכו'. הדברים קל וחומר כמובן בחברות פירמידה שאפילו אין להם מוצר עובד ושדרת הנהלה נורמלית - ורוב הפעילות שלהם היא בשיווק זכיינות / קניון דיגיטלי / הבאת משקיעים וכו'.
בדיקה פשוטה עם אנשי עסקים של המיזמים הללו מגלה שמדובר בתרמיות. עצוב שבשנת תשפ"ג עדיין בכלל צריך לכתוב נגד החברות הללו, שכבר עשרות שנים ידועות כתרמיות, הם ויזמיהם ומשווקיהם התמימים.
7) מסקנא: אל תשקיעו בהייטק: אין כיום דרך לאדם הפרטי שאינו משקיע כשיר להשקיע בסטארטאפ איכותי. וגם אם האיש ימצא את הדרך לדחוף כסף לסטארטאפ - המודל הפיננסי לא עובר סטטיסטיקות הצלחה רגילות (20 השקעות שבסוף מניבות פי 3), והוא גם נמצא בעמדה נחותה בהבנת איכות ההשקעות וניהולן, וכנראה גם יקבל מניות בקלאס נמוך (מה שמקובל בענף), ובטח לא בענף בריאות דיגיטלית ותרופות.
[כל האמור הוא רק על השקעות בהייטק. יזמות הייטק או עבודה במשרות טכנולוגיות הן שונות לגמרי כמובן]
בהצלחה
הדרך היחידה להשקיע בהייטק היא דרך חברות הפנסיה הרגילות, שהן משקיעות גם כספים כאלו בענף, ולעיתים הם מציעות השקעות שיותר מתבססות על קרנות הון סיכון וקרנות פרטיות. בכל מקרה, לא מדובר באיזה תשואות עודפות בהרבה על השקעות אחרות, ובטח לא בהתעשרות.