הנושאים החמים
הנושאים החמים
כן כן, היא תרתי דסתרי, ההגדרה של הספר. מדריך כתיבה מקצועי - וקומיקס. לאן הגענו. בזמני, היינו רוכנים על ספרים עבים ומייאשים, גדושי מלל כבד, כדי ללמוד איך לכתוב. הדור הצעיר והמפונק כבר לא יכול ללמוד מהכתב - הוא צריך קומיקסים. אללי.
*
את הספר 'יש לך את זה', אף אחד לא קנה לי, כולם חשבו שכבר ’יש לי את זה’. אבל בנותיי קיבלו אותו במתנה ומיהרתי לשים עליו את ידי.
קודם כל עברתי על הקומיקסים.
תגידו מה שתגידו על הדור הצעיר והשטחי, בתכלס - הם צודקים, הכי מעניין זה הציורים. וב’יש לך את זה’, מופיעים בכל פרק איורים עליזים סטייל משפחת שיקופיצקי, שמציגים את הסופרת העתידית, מנסה לשפוך על הקוראים את כל הידע שצברה, מתלוננת למה הניסים לא קורים אצלה, ועוד ועוד הומור עצמי בריא ועסיסי.
*
ומשהסתיימו הציורים חזרנו אל המילים.
הספר מדריך, כנאמר על כריכתו, ’איך לא ליפול לבורות הפעורים בדרך’.
ב-31 הפרקים שלו עולים עוד ועוד נושאים מחיי הכתיבה. על בנייה נכונה של עלילה, קצב, אורך, דמויות, שפיכת מידע, ואיך לא להפוך את הדמות ל’דוברת’ שלך.
שפרה גליק היא אמנית ההסברה והפישוט. היו שם נושאים שידעתי. ככותבת לציבור המון שנים - הרעיון עצמו היה מוכר לי. אבל שפרה הצליחה ל ה ס ב י ר אותו. להגיד אותו במילים קלות ונעימות, עם דוגמאות ברורות, כך שכל אחד יכול להבין. לדוגמה, הפרק ’זה קרה באמת’. גליק מסבירה למה למציאות מותר לעלות על כל דמיון, אבל בסיפור זה לא תמיד מוצלח. ומה עושים כשרוצים לכתוב על סיפור שקרה במציאות, ועלה על כל דמיון? גם לזה יש פתרונות בספר. השפה הזורמת והנעימה שלו - ייחודית. לא מתאמצת.
עוד רובד של הספר, הוא הניתוח הספרותי. גם אם הקורא לא מתכונן לכתוב בחייו אפילו אות, הוא יכול להנות מחידוד ודיוק יכולות הניתוח שלו. כך הפרק על ’הענשה’, שגרר אצלנו דיון ארוך ומרתק עם המתבגרות.
מכירים את הסיפורים שמענישים את הגיבור? לא היית טוב, קבל עונש, עכשיו בטח תבין שצריך להיות טובים.
’יש לך את זה’ מבדיל בין שני סוגי עונשים שסופרים נוטים לתת לדמויות. עונש שהוא תוצאה טבעית של המעשה (יוסי לא שמע בקול אמא ולא לקח מגפיים, עכשיו הוא רטוב), ועונש יזום, שאינו קשור בהכרח לבחירה הגרועה. נניח: הגיבורה השקיעה בעוגת פאר למפגש המשפחתי כדי להרשים את הגיסות. היא עשתה את זה על חשבון הבית והילדים העצבניים. בדרך למפגש העוגה נפלה ונהרסה והיא נשארה עם ילדים עצבניים ובלי עוגה. מסקנה: אל תאפו עוגות פאר.
הבעייתיות בעונש ’יזום’, מובנת. הרי הסופר הוא שהמציא אותו. והקורא הנבון שואל את עצמו: ואם העוגה לא הייתה נהרסת? אם היא הייתה מגיעה למפגש שלמה וייחודית וגורפת תשואות, אז כן צריך להשקיע בעוגות על חשבון הבית והילדים?
אבל גם ’עונש’ לגיבור שהוא תוצאה טבעית של מעשיו, לא תמיד יהיה נכון מבחינה ספרותית ומבחינה אנושית. הפרק מסביר יפה למה. ומה אפשר לעשות במקום להעניש גיבורים (מה שהסופר עושה לפעמים בשמחה לאיד גלויה. ר.ק.)
ואת הלקחים אפשר לקחת לכל סיפור שקוראים, ולחיים בכלל.
*
ספר שכיף לקרוא, לכל מי שמתעניין בכתיבה וגם בניתוח ספרותי. לקרוא ולהנות מכל כך הרבה מושגים שאנחנו, הדור הקודם של הכותבים החרדיים, למדנו בשיטת הניסוי והטעיה, והם מוגשים לדור של היום על מגש של כסף. (ועוד עם ציורי שיקופיצקי!)
*
יש לך את זה, שפרה גליק. 220 עמודים בכריכה רכה. הוצאת יפה נוף.
*
את הספר 'יש לך את זה', אף אחד לא קנה לי, כולם חשבו שכבר ’יש לי את זה’. אבל בנותיי קיבלו אותו במתנה ומיהרתי לשים עליו את ידי.
קודם כל עברתי על הקומיקסים.
תגידו מה שתגידו על הדור הצעיר והשטחי, בתכלס - הם צודקים, הכי מעניין זה הציורים. וב’יש לך את זה’, מופיעים בכל פרק איורים עליזים סטייל משפחת שיקופיצקי, שמציגים את הסופרת העתידית, מנסה לשפוך על הקוראים את כל הידע שצברה, מתלוננת למה הניסים לא קורים אצלה, ועוד ועוד הומור עצמי בריא ועסיסי.
*
ומשהסתיימו הציורים חזרנו אל המילים.
הספר מדריך, כנאמר על כריכתו, ’איך לא ליפול לבורות הפעורים בדרך’.
ב-31 הפרקים שלו עולים עוד ועוד נושאים מחיי הכתיבה. על בנייה נכונה של עלילה, קצב, אורך, דמויות, שפיכת מידע, ואיך לא להפוך את הדמות ל’דוברת’ שלך.
שפרה גליק היא אמנית ההסברה והפישוט. היו שם נושאים שידעתי. ככותבת לציבור המון שנים - הרעיון עצמו היה מוכר לי. אבל שפרה הצליחה ל ה ס ב י ר אותו. להגיד אותו במילים קלות ונעימות, עם דוגמאות ברורות, כך שכל אחד יכול להבין. לדוגמה, הפרק ’זה קרה באמת’. גליק מסבירה למה למציאות מותר לעלות על כל דמיון, אבל בסיפור זה לא תמיד מוצלח. ומה עושים כשרוצים לכתוב על סיפור שקרה במציאות, ועלה על כל דמיון? גם לזה יש פתרונות בספר. השפה הזורמת והנעימה שלו - ייחודית. לא מתאמצת.
עוד רובד של הספר, הוא הניתוח הספרותי. גם אם הקורא לא מתכונן לכתוב בחייו אפילו אות, הוא יכול להנות מחידוד ודיוק יכולות הניתוח שלו. כך הפרק על ’הענשה’, שגרר אצלנו דיון ארוך ומרתק עם המתבגרות.
מכירים את הסיפורים שמענישים את הגיבור? לא היית טוב, קבל עונש, עכשיו בטח תבין שצריך להיות טובים.
’יש לך את זה’ מבדיל בין שני סוגי עונשים שסופרים נוטים לתת לדמויות. עונש שהוא תוצאה טבעית של המעשה (יוסי לא שמע בקול אמא ולא לקח מגפיים, עכשיו הוא רטוב), ועונש יזום, שאינו קשור בהכרח לבחירה הגרועה. נניח: הגיבורה השקיעה בעוגת פאר למפגש המשפחתי כדי להרשים את הגיסות. היא עשתה את זה על חשבון הבית והילדים העצבניים. בדרך למפגש העוגה נפלה ונהרסה והיא נשארה עם ילדים עצבניים ובלי עוגה. מסקנה: אל תאפו עוגות פאר.
הבעייתיות בעונש ’יזום’, מובנת. הרי הסופר הוא שהמציא אותו. והקורא הנבון שואל את עצמו: ואם העוגה לא הייתה נהרסת? אם היא הייתה מגיעה למפגש שלמה וייחודית וגורפת תשואות, אז כן צריך להשקיע בעוגות על חשבון הבית והילדים?
אבל גם ’עונש’ לגיבור שהוא תוצאה טבעית של מעשיו, לא תמיד יהיה נכון מבחינה ספרותית ומבחינה אנושית. הפרק מסביר יפה למה. ומה אפשר לעשות במקום להעניש גיבורים (מה שהסופר עושה לפעמים בשמחה לאיד גלויה. ר.ק.)
ואת הלקחים אפשר לקחת לכל סיפור שקוראים, ולחיים בכלל.
*
ספר שכיף לקרוא, לכל מי שמתעניין בכתיבה וגם בניתוח ספרותי. לקרוא ולהנות מכל כך הרבה מושגים שאנחנו, הדור הקודם של הכותבים החרדיים, למדנו בשיטת הניסוי והטעיה, והם מוגשים לדור של היום על מגש של כסף. (ועוד עם ציורי שיקופיצקי!)
*
יש לך את זה, שפרה גליק. 220 עמודים בכריכה רכה. הוצאת יפה נוף.
נערך לאחרונה ב:
לא הגיע הזמן שנתקדם מביטויים כאלה?
