בשבוע האחרון פגשתי קבוצת אברכים שעברה לגור בשנה האחרונה בצפת. במהלך השיחה שנוצרה איתם לא היו להם טענות מיוחדות, ובסך הכל הכללי היו נשמעים די מרוצים. אבל נושא אחד מאד הפריע להם שאף אחד לא מטפל בזה: תעסוקה.

לדבריהם, זה לא היה להם קל לעזוב את ירושלים ובני ברק ולעבור לגור בצפת. זה רחוק מההורים, מהקהילה, מהחיים העירוניים – אבל הם הבינו שזה המצב ואין להוריהם כסף לקנות דירה באחד הריכוזים החרדיים הגדולים, מבלי שישדדו סניף בנק, ולכן הם עברו לגור בצפת.

נכון, הם קנו דירה במחיר זול. גם החיים עצמם בצפת הרבה יותר זולים ורגועים. התחרות בין המשפחות באלו בגדים להלביש את הילדים, לא קיימת. אין שם מושגים גדולים, וזה בסדר גמור.

הבעיה היא, שעדיין יש להם משכנתא לשלם כל חודש, אמנם רק של 1,200 שקל, אבל צריך לשלם את זה. גם החיים עצמם עולים כסף – אבל אין מוקמות תעסוקה. לא לנשים ולא לגברים.

בניגוד לערים המבוססות שם קל יותר למצוא עבודה, צפת כמו שאר ערי הפריפריה היא מוכת אבטלה. אנשים רוצים לצאת לעבודה, אבל אין איפה.

מתוך הקבוצה עמה שוחחתי, שניים מהם שוקלים לחזור לגור באלעד רק בגלל נושא העבודה. הם לא רוצים לעשות את הצעד הזה, טוב להם בצפת – אבל הם מתחננים, התחשבו בנו. תנסו לפתח מקומות תעסוקה חדשים. יש גם הטבות מס למעסיקים!
אז כשאתם זועקים על מצוקת הדיור, תזכרו גם לדאוג להם לעבודה. בית זה חשוב, לחם חשוב לא פחות.

פורסם במגזין הבית של הנדל"ן להצטרפות ללא עלות לחצו כאן
  • תודה
Reactions: מונה ליזה, shili, תפוזינה ועוד 17 משתמשים