בלימודי הוראה ובהמשך בהשתלמויות ובפיתוח המקצועי מדברים עם המורים על כיתה הטרוגנית, כיתה שמכילה את כל סוגי התלמידים שאולי הקשר ביניהם זה אותה שכבת הגיל וגם הקידומת בספר הטלפונים, בתלמודי תורה מגזריים זה עצם השתייכותם לחוג פלוני או אלמוני, אין השוואה ברמה ההתנהגותית והקוגנטיבית.

בהמשך המלמדים שמתלוננים אצל המפקח על הקושי עם תלמידים מסויימים, נענים בסגנון של תכינו כמו שיעור כמו שצריך, תתכוננו לשאלות גבוהות מצד תלמידים מסויימים, תכינו חומר מאתגר לתלמידים אחרים והסבר ברמה קלה ומופשטת לתלמידים חלשים.

אם הם מגדילים ראש וניגשים ליועץ הוא כבר מדבר במילים גבוהות של הוראה דיפרנציאלית ולמידה בקבוצות קטנות, איתי לידי ובמרחב ועוד כל מיני כותרות כאלו ואחרות.

ואם הם מגיעים עד למנהל הרוחני הוא מספר להם ממרן הרב שטיינמן זצ"ל שפעם מלמד ניגש אליו מה לעשות עם תלמידים מסויימים בכיתה? הוא ענה: על 4 תלמידים מצויינים אתה מקבל את העולם הזה שלך, על 4 מאתגרים אתה מקבל את העולם הבא שלך ועל השאר אתה מקבל את המשכורת...

*

עם סיומו של חג הסוכות לאחר כל העבודה של חודש אלול (גם בפן האישי וגם בכיתתי), ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור ואז מגיעים לחג הסוכות זמן שמחתנו אפשר לקבל קצת מבט שונה על הכתה ותפקיד ההוראה, ידוע שדורשי רשומות שאלו דווקא מכל החגים חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו" כי בכל שבת וחג יושבים בבית ויש מריבות בין הילדים בקידוש, לא תמיד הילד משתף פעולה בשירה ובדברי התורה וההורים מבואסים למה זה רק אצלנו? למה רק לנו השולחן שבת נראה כמו מלחמה, למה לנו אין אווירה טובה ומיוחדת, אבל כשמגיע חג הסוכות וכולם בחוץ ושומעים מה קורה אצל השכנים, כולם נרגעים זה גם אצל אחרים, הכל בסדר (וסבתא מוסיפה שהדשא של השני ירוק יותר רק בגלל שהוא דשא סינטטי), כולם בני אדם ואצל כולם זה אותה מציאות לטוב ולמוטב.

בנוסף אמנם זה דווקא מהילד לא הכי הכי בכיתה אבל המשמעות של הטרוגנית דומה לאתרוג, ולא הכוונה שאצלנו כולם אתרוגים מצויינים אלא השילוב של כלל ארבעת המינים שבבני ישראל, כמו שמופיע במדרש רבה ויקרא: לולב אתרוג הדס וערבה, אתרוג יש בו גם טעם וגם ריח רומז על אלו שיש להם גם תורה וגם מעשים טובים, לולב יש בו טעם אבל אין בן ריח מרמז על אלו שלומדים טוב אבל אין להם מידות טובות, הדס יש בו ריח אבל אין לו טעם זה אותם תלמידים שמתנהגים יפה אבל לא מצליחים ללמוד ולהבין ויש את הערבה שאין בה טעם ואין בה ריח לא תורה ולא מעשים טובים אבל בלעדיה אי אפשר לקיים את מצוות נטילת לולב ודווקא שאוגדים את כולם יחד אפשר לקיים את המצווה בהידור ואם חסר מין אחד לא יוצאים ידי חובה.

מצד שני מסופר שפעם קבוצה של צעירים לא מצאו את עצמם בבית הכנסת, לא התחברו לתפילות ודיברו והתנהגו בקלות ראש והגבאים רצו לזרוק אותם ושילכו לפתוח בית הכנסת לבד כך שזה יהיה winwin שני הצדדים יצאו מרוצים, הלכו לשאול את הרב לפני שמוציאים את המהלך לדרך והרב ענה להם, מדוע חובטים בערבות ולא בשאר המינים כי כתוב שלערבה אין טעם ואין ריח אבל לא שיש להם ריח רע, אמנם אין להם תורה ומצוות אבל לאו דווקא שיש להם עבירות אלא שהם לא בעלי תורה ולא בעלי מצווה כל זמן שהם מחוברים לבכלי תורה ומצווה הם חלק מכלל ישראל ואי אפשר בלעדיהם (ובכל קבוצה יהיה שוליים) אבל אם הם לא מוכנים לקבל מרות ולא מוכנים להיות יחד עם כולם הרי אז חובטים בהם.

לכן כעת רגע לפני שמתחיל זמן החורף, עם האווירה העייפה, מזג אוויר קודר, ניזכר בחג הסוכות זה הזמן של המלמדים, ראשית, משה רבינו היה המורה הראשון של עם ישראל והביא לכיתה אמצעי המחשה כפי שרש"י מסביר בויקרא זאת החיה מלמד שמשה אחז בכל חיה וחיה והראה לעם ישראל זה מותר וזה אסור, זה טמא וזה טהור (וכאן למדים שזה מגיע למעשה בפועל מדברים ברור ולא משנים כמו בפרשת נח החיה אשר איננה טהורה). וישנם חוגים שמקפידים לקחת דווקא אתרוגי יאנווע מקלבריא כי ישנה מסורת שמשה לימד את עם ישראל ולקחתם לכם פרי עץ הדר ולא היה לו איך להראות להם שלח מלאכים לאיטליה של יוון שיביאו לו משם אתרוגים, אז בשביל ללמד כמו שצריך יש צורך באמצעי המחשה בשיעור ובמקביל ניתן לשלוח את אותם תלמידים מלאכים לצאת למשימה באמצע שיעור לגשת להביא דפים מהמזכיר ולמצוא להם תעסוקה כי הרי הכיתה שלנו הטרוגנית וצריך לדאוג לכולם יחד.

נזכור מדוע אנחנו מברכים על נטילת לולב ולא על נטילת אתרוג, כי הלולב הוא הגבוה בין כולם והוא מרמז על המורה בכיתה שמלמד תורה, תורה מלשון הוראה, לא הרבה מכירים את חלקו הראשון של המדרש הנ"ל ולקחתם לכם... שבע כיתות של צדיקים וכו' שבינהם אלו מצדיקי הרבים ככוכבים, וממשיך המדרש וכי מי מודיענו איזו כת החביבה והנעימה שבהן, שני אמוראים חולקים בדבר, אחד אומר אלו שבאים מכוחה של תורה ושל מצוות והשני אומר אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות באמיתן שהם עתידים לעמוד לימינו של הקדוש ברוך הוא, וזה מה שכתוב "נעימות בימינך נצח".

מלמדים יקרים אתם החשובים מכולם, שמחזיקים יחד את הכיתה ההטרוגנית של עם ישראל, כל הסוגים יחד ומכינים דפי עבודה מותאמים לכל סוג וסוג מהתלמידים, ומוצאים תעסוקה לכל אחד לפי היכולות שלו, נאחל לכם שמשמחת בית השואבה שמשם שואבים שמחה לכל השנה, שתשאבו הרבה שמחה לכם ולתלמידכם ולכל הסובבים אתכם, אתם ובזכותכם נזכה לשבת כל ישראל יחד בסוכת עורו של לוייתן, בבניין בית המקדש תיכף ומיד ממש ותוכלו להצביע בגאווה על התלמידים שלכם ולומר ראו גידולים שגידלנו.

בהצלחה בעבודת הקודש בחינוך ילדי ישראל
שנה טובה ומתוקה, א גוט קוויטל! חורף בריא!