"בהמשך לפריצה הענקית והמתוקשרת של הפרויקט האגדי לאוויר העולם"!!!...
סתם, למה לעשות עסק?
יצא פרק ראשון,
היה כיף,
זהו, עכשיו פרק שני.

הא, ותודה לכל המגיבים. אתם חתומים על הפרק השני. וגם לאלו שלא. גם אתם חתומים על הפרק השני. (או שלא?)

והפעם...
זה הולך להיות שונה לגמרי.
אתם יודעים, שיהיה מגוון.
אם שבוע שעבר ניסינו לדבר אל הצחוק,
הפעם ננגן לכם חזק על הרגש.
אז תפתחו את הלב,
ובואו נתחיל.

2.png


"אחד" – ר' מוטי ודניאל קורנפלד
.

שני אנשים, אבא ובן, שני עולמות, בעצם אחד.
טוב, פשוט תצפו ונדבר אחרי זה:




ואוו,
אמרנו שזה יהיה מרגש.
אז נפתח באיזה סוד קטן:
שלשום הראיתי את הקליפ הזה לנער מתמודד/בחור בלי ישיבה/תקראו לו איך שאתם רוצים,

(ד.פ. אני לא מתכוון אליך, יש עוד כאלו, תירגע וזריז).

שריר לא זע בגופו לכל אורך הקליפ.
בסוף זלגה לו דמעה, אחת, רותחת.
וזו היא הסיבה שבחרנו דווקא את הקליפ הזה.
כי יש משהו בשיר הזה שמצליח לחדור למקומות שאחרים לא הצליחו.

אך לפני שנתחיל לחשוב על המילים ולנתח את המראות, הקדמה קצרה.
בדיוק כמו שלשיר הזה יש שתי רבדים: דיאלוג של בן מול אביו ודיאלוג של יהודי מול בוראו.
כך גם לקליפ יש שני רבדים. הסיפור שרץ לנו בראש, והסיפור שרואים באמת על המסך.
שימו לב לזה מרישא ועד גמירא (עשינו את זה בארמית כדי לצאת חכמים), וסליחה אם נחפור קצת בדילוגים שבין רובד לרובד במהלך הקליפ.

אתה מקבל ממישהו לא חשוב שבדרך כלל שולח לך כל מיני סרטונים קצרצרים של חתולים רוקדים, קישור לעוד משהו כנראה לא מעניין. בכדי למנוע את אי הנעימות במקרה שיישאל אותך אם ראית את הסרטון הנוכחי, אתה לוחץ על המקש. הקליפ מתחיל, המסך עולה והדרמה הזאת רצה לך מול העיניים.


3.png



קרני שמש מסנוורות, כיתוב "אחד" בפונט ארכאי קמעה. מרובע ודוקרני מחד, אך זורם ובלתי מחייב מאידך. מביא אתו אמירה חדשנית, אך מחוברת, ערטילאית, אך יציבה. (איזה שטויות, אבל מה לעשות, זה בשם המקצועיות).


דמות מטושטשת מהגב. אדם לא חרדי, הולך ונחשף. לא חרדי אמרנו, שימו לב, הוא גם לא חילוני. הוא איפה שהוא באמצע, מחפש לעצמו את הדרך, את הנתיב שלו. תראו את העיניים. הן לא צופות למרחוק, הן בוהות פנימה, חושבות.

4.png



דלת נפתחת, יהודי מבוגר נכנס פנימה. אך מי פותח את הדלת? שימו לב. הבן פותח לאבא.
טראח! סצנה ראשונה של ניגודיות. כאן בעצם מתחיל הסיפור, עוד לפני ששמענו מילה אחת מהזמר, עוד לפני שראינו מי מנגן ועל מה.

תסלחו לנו אם נכתוב את זה שנייה בשפה מקצועית? תודה.
"חובת הקונפליקט במעבר שבין הפתיח, לגוף הסיפור"? הנה זה כאן.

5.png


פתיחת פה ראשונה: רובד גלוי – יש כאן עדינות בקול, אפילו עריבות מסויימת, שמשתלבת היטב עם צלילי האקוסטית הפשטניים.

רובד נסתר – ציפינו להכל, חוץ מלפסוקים. והנה זה התחיל דווקא בפסוק, דווקא הבן הוא שלוקח אותנו אל הדיאלוג בין יהודי לבוראו, לא האבא כמו שציפינו.

עיניים שצופות כלפי מעלה לא ישר כלפי אבא שלו.

רגע, בעצם, מי אמר שהוא בכלל יושב מול אבא שלו? עד עכשיו כל מה שראינו זה האבא בצד שמאל והבן בצד ימין. עוד לא ראינו את שניהם בסצנה אחת יושבים אחד מול השני. אנחנו גם לא רואים רק פרופיל של הפנים, אלא שלושת רבעי. זה הכל בראש שלנו.

שימו לב – הגדלות בקליפ הזה, שהוא לא מנסה לספר לנו את כל הסיפור, הוא רק פותח ונותן לנו כיוון. משם אנחנו צריכים לקחת את הדמויות, שבמימד האמיתי זה אני ואתה וכל אחד מאתנו, ואנחנו בעצם בונים את הסיפור בראש שלנו.

כי אנו עמך ואתה אלוקינו
אנו בניך ואתה אבינו

הבן הכיר באבא שלו, מה אכפת לו? כל עוד זה משהו נשגב, ערטילאי כזה, עם גלגול עיניים כלפי מעלה, זה ממש מושך.

אך מה קורה ברגע שהאבא נכנס לתמונה ובעצם מביא את הצד השני למטבע.
איך שהאבא מסיים לומר את המילים:

כמו אב ובנו
יחד כאחד...

הפיצוץ מתרחש. לראשונה בקליפ הם אחד מול השני בתמונה אחת.

6.png


אבל! כבר מהרגע הראשון אין כאן שום אשמים. גם הבן, גם האבא מבינים שזה תהליך של חיפוש. או כמו שאומר האבא:

החיפוש שלנו באמת רק התחיל.



כאן בעצם מתחיל הדיאלוג בין השניים, עד עכשיו זה היה רק בראש שלנו.

נתקל בשאלות ולא תמיד מוצא תשובות,

ועדיין לא מפסיק לנסות.

לאן הראש שלנו לוקח את הסיפור מכאן? עכשיו לכאורה האבא אמור לנסות ולפתור את השאלות של הבן, אולי רק ללטף ולנחם – במידה שלא באמת להכל יש תשובות.
אבל לא. זה עדיין לא הזמן. הכל עדיין בגדר שאלות וכאן האבא אומר לו משהו לכאורה מאד תמוה (שימו לב, תרגום שלי מאנגלית, גרוע, תסלחו לי):

אתה נתת לי השראה,

לפתוח את העיניים שלי ולראות.
לקבל את הצדדים האפלים שלנו, (סוג של ביטוי כזה באנגלית)
בכדי שנוכל לזהור.

שוב, לא מה שציפינו לשמוע ממנו.
עכשיו...
אפשר לעצבן אתכם?
נו באמת, אנחנו לא מסוגלים בלי זה.

עד עכשיו זאת הייתה הדגמה לשלשה מעלות טובות שמצאנו בקליפ הזה. בנוי נכון, שני רובדים, לא מספר את כל הסיפור ומשאיר לצופה מקום לדמיון. קחו את הדברים הללו ותבדקו אותם לכל אורך הקליפ. אנחנו ממש לא מתכוננים לעשות לכם את העבודה הזאת.
איזה מעצבנים הא?
אבל מה נעשה, צריך קצת קלילות בעולם הזה.
אז נקפוץ רגע לסוף הקליפ.

7.png


הבן מבולבל, הוא בורח, אבל שימו לב, גם כאן לא נח לו. אבא לכאורה לא באזור, אך עדיין הוא מזיע, חסר מנוחה, מלא מחשבות.


8.png



אך הוא לא מגיע למסקנות, המסקנות מגיעות אליו. אנחנו שומעים אותן דרך פיו של האבא שלא מסוגל להישאר שווה נפש מול הכיסא הריק, הפצע הפעור...


9.png



וגם לו יש דמעה לנגב, אמנם דמעה אחת, אך כזאת שכבר ראתה הכל בחיים. הוא קם ויוצא אל הבן שלו.

התשובות ישחררו אותך לחופשי,
אתה חולייה בשרשרת שלנו.
אני מרגיש את הכאב שלך,
יש מקום בתיבה לשנינו.


האבא מגיע אל הבן. הוא לא אומר מילה, הוא לא עושה תנועה. הוא נותן לבן את הידיעה שהוא תמיד שם, מאחורי גבו. ממתין לו, ברוגע, בידיים משולבות (*כותבים שלובות -ש. (לא נכון כותבים משולבות -ה. (אתה טועה -ש. (אם אני טועה אתה טיפש -ה. (טוב תרגיע, זה לא המקום כאן לריב -ש. (אז נסגור על משולבות -ה. (שוב אתה מתחיל? -ש.) סגור סוגריים ונמשיך הלאה -ה.) סגור -ש.) סגור עוד אחד -ה.) סגרתי -ש.) עוד...) דיי!) בקלילות, אך לא שילוב חזק וסגור, אלא פתוח ומזמין.


10.png



ואז מתרחש הדבר המדהים ביותר בקליפ.
הבן קם, מגיע אל אביו, עומד מולו בדממה, מסתכל לו בתוך העיניים, שמש ביניהם, ואז...


12.png


חיבוק!
לא.

זה לא מה שקורה. זה מה שהראש שלכם רצה שיקרה. ואם זה אכן היה קורה זאת הייתה הפעם האחרונה בה הייתם צופים בקליפ הזה.
למה אני סתם מלכלך?

תחשבו על זה.
היה כאן דיאלוג קשה. קשה מאד אפילו. זה נגע בכם בפנים, קצת כאב לכם אפילו. ואז הגיע הסיום הטוב, הם חיו באושר ובאושר, וזהו. מה יש לחזור עוד פעם לכאב הזה? זה כבר נגמר?!
התשובה היא שלא. תראו מה קורה במקום חיבוק:

11.png


נכון. הבן עושה צעד שלא ציפיתם לו ועובר לצד של האבא. הוא לא חזר בתשובה, הוא לא הוריד את הכובע-שמש וחשף כיפה שחורה, גדולה, יפה, מתחת. כי זה פשוט לא נכון, כי אנחנו עדיין בגלות, כי הסוף עוד לא הגיע, כי אנחנו עדיין לא אותו הדבר... ובכל זאת אנחנו 'אחד'.

מדוע?

כי שנינו יודעים כעת מהו הכיוון, וזה בדיוק מה שקורה כאן. שימו לב טוב טוב. האבא כלל לא מחייך. (יכול להיות שהוא סתם היה עייף מיום צילומים ארוך, בכל זאת לא אדם בגילנו). מה שקורה זה ששניהם מסתכלים קדימה, והפעם הם צופים. הם לא עומדים על המקום, הם כבר צופים לכיוון הסוף. הסוף שעדיין לא פה, אך הוא בדרך. הם צופים לכיוון השמש.
ושימו לב שהקליפ מסיים בדיוק באותה נקודת התחלה. מול קרני השמש, כשהגיבורים עם הגב אל אלינו. אך הפעם במקום אחד, לבד, זה שניהם יחד. במקום בישיבה על המקום, זה בעמידה, חצי דרך כבר נעשתה, נשאר רק את החצי השני. וזה בדיוק המסר שהם רצו, ואכן הצליחו, להעביר בקליפ הזה. שאתה ואני זה אחד.


פופקורן.png


הקליפ הזה יקבל פופקורן... (מתנצלים על שלושת הנקודות שנכנסו כאן בכדי ליצור דרמה ולמתוח אתכם)...גדול!

זה דיי ברור למה.
אבל רגע אחד ברצינות.
בואו נתעלם לרגע מהשיר.

בואו נדמיין שנייה שזה קליפ לשיר אפי בירז דיי טו יו (תרגום גוגל לשיר עממי מוכר (אל תנסו את זה כי זה לא באמת (דיי כבר לדחוף מיליון סוגריים אחד בתוך השני).

הצילום: מגניב לגמרי. אם כי בתחילת הקליפ, בקטע בו רואים את דניאל מן הצד אל העיניים, משום מה התנועות לא חלקות. נראה כאילו הצלם פשוט החזיק את המצלמה והתקרב אל האובייקט. היה עדיף להשתמש עם סטדיקאם, או מנוף, או אפילו רחפן שיעשה את זה חלק יותר.

המבנה: מושלם.

הלוקיישנים: פשוטים וכנים, מספרים בדיוק את מה שהקליפ הזה בא להביע.
אז לא מגיע לו פופקורן גדול?

שיהיה בתיאבון... ואל תשכח לנקות אחריך.
...


טוב נו, אי אפשר בלי זה.
אז ניתן כמה פספוסים שאכן הצליחו להתגנב אל הקליפ הזה, ואל נשכח שאין בר בלא תבן. (נשמע לי משפט חכם להשחיל אותו כאן).

פספוסים.png



לוקיישנים פשוטים, צמד שחקנים (או שלשה, שפי שנראה בהמשך), הכי פשוט בעולם. לכאורה לא אמורים להיות פספוסים בקליפ כזה.

לכאורה. רק לכאורה. כי איך אמר איזה משפט חכם לא מזמן? אין קש בלא תבן.

אז יש מצב שהדברים הללו נעשו מחוסר ברירה. אחרי הכל לא תלך להריץ יהודי מבוגר עשרות פעמים הלוך וחזור, קדימה ואחורה, בגלל שההסרטה איבדה את הפוקוס בדיוק ברגעים המכריעים.
אז מנסים איכשהוא (כן, זו שוב מילה אחת) להסתדר עם מה שיש.
וזה כנראה מה שקרה כאן:

13.PNG


האבא, ר' מוטי קורנפלד, לא מסוגל לשבת ברוגע כשבנו זרוק איי שם, והוא קם ויוצא לחפש אותו. אך דא עקא שהאולפן הוא חדר לא גדול במיוחד והצלם לא צועד אחורה ברגע שר' מוטי מתקרב אליו ויוצא מן החדר, מה שקורה שהרצועה נחתכת ברגע אותו אתם רואים בתמונה מעליכם.
מה שקורה רגע לאחר מכן זה משהו לא ברור:

14.PNG


מישהו (ר' מוטי לפי השרוול המקופל ברכות נונשלנטית) עובר על פני המצלמה קרוב מאד, יותר מידי קרוב, קרוב כל כך עד שלרגע לא אוחזים מה זז שם מול העדשה, ומאחורי ר' מוטי היוצא נראה שוב ר' מוטי כשהוא עדיין ישוב בכסאו וממשיך לשיר.

את האמת?

היה הרבה יותר יפה אם ר' מוטי היה ממשיך לשיר את המילים תוך כדי שהוא הולך. אך לא תמיד אפשר לשחק עם השחקן בדיוק לפי התכניות, וזו התוצאה.

כמה שניות נוספות לאחר מכן. ר' מוטי מגיע ליער ירושלים, הוא צועד בשביל כלפי מעלה. המרחק שלו מן המצלמה היא אולי חמשה מטרים.

16.PNG


אך משום מה מכונית נכנסת לתמונה. האם זה מכוון או שסתם עבר שם רכב? לא משנה.
מה מפריע כאן זה שמיד לאחר שעבר הרכב ואנו מצפים לראות את ר' מוטי ממשיך לצעוד מאותו המקום. לפתע משום מה הוא חזר אחורה והתרחק הרבה מן המצלמה. משהו מפריע בעין להמשכיות של הצעידה בהתרחקות הפתאומית הזאת.

17.PNG


ועוד משהו קטן:
אם חשבתם שבקליפ הזה שיחקו שני אנשים, כנראה שטעיתם. שיחקו שלשה. והנה הוא השחקן השלישי:

15.PNG



ועוד מילה לסיום:

ר' מוטי ודניאל.
זכיתם לרגש עד דמעות המון יהודים עם הקליפ הזה.
הצלכתם להיכנס ללב של הרבה אנשים רק בגלל הפשטות המתוקה שבאהבת אב לבנו.
ו... אפשר בקשה קצת חצופה?
תודה.

יש מצב לעוד איזה קליפ כזה?
כזה. רק כזה אנחנו רוצים.
לא שום דבר אחר.

ו... אפשר עוד משהו חצוף עוד יותר?
ר' מוטי, אחלה שלייקעס. חלום שלי לחבוש שלייקעס. (לא קראתם את זה, זה לא באמת נכתב כאן, המשפט הזה לא קשור אלינו, יש מצב שמישהו ממנהלי האתר נכנס וכתב את המשפט הזה, אנחנו מתנערים ממנו בעליל, אבל מה? יש איזה שהוא לוק מגניב בשלייקעס, תודו).

(אגב, אם האגריד לא פה אני אנצל את ההזדמנות להבהיר שכל המריבות הקטנוניות שלו עם הסוגריים המעצבנים הללו, ממש, אבל ממש לא מתאימים לבמה מכובדת כזאת).

((אגב, הטעות הפעם היא של שרולצ'ה לתת לי לסגור את הפרק. אבל אני, בשונה ממנו לא ילכלך עליו כמו שהוא תמיד עוש... טוב אני שומע את הפסיעות שלו מעבר לדלת אז אני חייב לסגור זריז לפני שיראה מה כתבתי עליו ויתנגד)).


ניפגש בקרוב אי"ה, בעוד שבוע בדיוק.
בפרק השלישי.
ועד אז...

אתם מוזמנים לעקוב אחרי החומרים האחרים שלנו.
היו שלום.
ואל תשכחו לתת חיוך.
יש שם מישהו שצריך את זה.