שוב החג הזה מציף בי את כל מה שבעלי הוא לא:(((((((((((((

יהונתן נוימן · 7/6/24

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
אני מוסיף כאן משהו שכתבתי בעלון של קהלתנו. אין לי זמן כרגע לחתוך ולהדביק, לכן אני שולח את העלון בשלמותו.
הנוגע לענייננו נמצא בעמוד 9 מהקטע המודגש 'לבית יעקב'.
עניין אחר שראוי להתייחס אליו (אולי כדאי בשרשור אחר. אך זה בהחלט קשור לנדון שלנו): כמה מילים שכתבתי בעמ' 8 הקטע המתחיל 'הלימוד בליל חג השבועות', ובעיקר הקטע שאחריו המתחיל 'ביטול תורה באיכות'. יש קטע שהסתפקתי אם להכניס, וכתבתי ומחקתי ושוב כתבתי, ולבסוף... מחקתי, אך שמרתיו בקבץ אחר. הרוצה לקבל את הקטע המדובר יכול לפנות אלי אישית (הספק שלי היה אם לפרסם בצבור את הקטע. אין לי בעיה לשלחו באופן אישי).

מישהו יכול להסביר לי מדוע איני מצליח להעלות כאן קבץ?

יהונתן נוימן · 9/6/24

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
מישהו יכול להסביר לי מדוע איני מצליח להעלות כאן קבץ?

טוב. אני רואה שאיני מצליח להעלות את הקבץ (אף לא כתמונה).
אני מעתיק ישירות מקבץ הוורד:

לבית יעקב. בתורתנו הקדושה יש תרי"ג מצוות. אילו היינו מקבלים בחג השבועות את מצוות תלמוד תורה בלבד (ללא תרי"ב המצוות האחרות), אולי ניתן היה להבין גישה הגורסת כי יש לנצל את כל היום הזה ללימוד התורה. אבל האמת היא שחג השבועות אינו זמן מתן מצוות התורה, אלא זמן מתן תורה. ובמתן תורה יש חלק לכל אחד ואחד מעם ישראל, אף לנשים הפטורות ממצות תלמוד תורה.

כתוצאה מהגישה הרווחת כיום בהרבה מקומות, כאילו עיקר עניין חג השבועות, הוא הלימוד בליל שבועות (וי"א גם ניצול כל רגע במהלך החג ללימוד תורה וכו'), רבים שואלים את עצמם היכן מקומן של הנשים בחג הזה, ומה תפקידן. יתירה מזאת, בשנים האחרונות יצא לי לקרא מספר מאמרים שכותביהם מנסים להסביר מה לעשות עם בחורים שאינם למודים כל הזמן, מה לעשות אתם בליל שבועות (אגב, באמת לא מדובר ביותר מחמש שעות במקרה הטוב ביותר, אך יש בחורים שגם זה הרבה מאד בשבילם).

בשנה שעברה ראיתי באיזה שבועון ידוע -המיועד בעיקר לנשים- כתבה בנושא המדובר. בשער השבועות ראיתי את הכותרת של הכתבה, איני זכור בדיוק את המילים, אך העניין היה "חלקן של הנשים בחג השבועות". שמחתי שיש מישהו שמתייחס לכך. אך כשהתחלתי לקרא את הכתבה, התאכזבתי. הוצעו שם כמה פתרונות, כולם ברוח אותה גישה. שני פתרונות עיקריים שראיתי שם:

אשה אחת ספרה שאצלם במשפחה, כשאבא והבנים יוצאים ללמוד, הבנות יושבות וקוראות תהלים כחצי שעה או יותר, וכך גם הן מרגישות שיש להן איזה חלק בעניין.
במקום לתקן את הטעות הגורמת לבעיה, ממשיכים עם אותה טעות, רק חושבים שמורידים ממנה מעט. אגב, כבר כתבתי בעבר כי רוב מזמורי התהלים הם מזמורים ולא תפלות, ומתאים לאמרם בזמרה ולא בקול בכיה. איני יודע מה קורה באותו בית, אך אם הם מאלה הנגשים לאמירת תהלים בקול בכיה ולא בקול שמחה, קלקלו הרבה יותר את עניין היו"ט.
פתרון אחר שהובא שם: אשה אחת כתבה שאצלן בקהילה הנשים והבנות מכינות את העוגות והכיבוד ללומדים בלילה, ודואגות שהכל יהיה מסודר וכו'.
עוד פתרון הנובע מאותה טעות. אגב, הפתרון הזה ממש לא שייך בכל קהילה, בפרט בזמננו שרוב ככל העוגות ומיני המזונות המחולקים ללומדים נקנים מהחנויות, ועומדים מוכנים לרגע שרק יפתחו את האריזות. מסתבר שרוב הגבאים יעדיפו להיות אחראים בעצמם על עניין הכיבוד, הכמויות, זמני הוצאת הכיבוד הזה וזמני הכיבוד הזה, ועוד.

כנראה שכתוצאה מכל האמור, יש נשים שמרגישות שתפקידן הוא לדאוג שהבעל והבנים ילמדו בלילה כראוי. שמעתי כבר כמה סיפורים בנושא הזה. שמענו על אמא שלא הרשתה לבנה בן ה-12 לקרא תיקון ליל שבועות, כי "בגיל הזה אתה צריך ללמוד בחברותא יחד עם החברים". באותו מקרה, הצליח האבא (העוסק מעט בענייני קבלה ונסתר), לשכנע את אשתו שתניח לילד לעשות כפי רצונו (אגב, לפי מה שהבנתי, רצון הילד היה לעשות כך בגלל שראה שאביו עושה זאת).

באחת השנים האחרונות אברך יקר בקש ממני רשות "לנוח" מעט באחד החדרים הסמוכים לבית הכנסת שלנו. למעשה, בסופו של דבר גמגם שהוא רוצה לישון שם כמה שעות עד תפלת שחרית כותיקין. בבוקר, כשנגש להחזיר את המפתח הודה לי מאד על "הכנסת אורחים", ואז שאלתיו בעדינות האם אין לו מזרון בבית (או יותר נכון בבית חמיו, אצלו התארח)? הוא התחיל להתנצל שהרגיש לא נעים ללכת לישון בבית וכו'. תוך כדי אף הסביר שבליל ערב החג שהה כמעט כל הלילה בבית החולים עם בנו או בתו. שאלתיו הרי גם בלי זה, אין חיוב להשאר ערים, כל שכן כשאתה כבר כעת אחרי לילה בלי שינה, מה יותר הגיוני מללכת לישון כראוי בליל יו"ט? אני מכיר מעט את חמיו של אותו אברך, והוא ממש לא נראה לי אחד שיטיף מוסר לחתנו בעניינים מסוג זה. יתכן שחשש מתגובת אשתו, יתכן גם שפשוט הרגיש בעצמו איזו פחיתות, ולכן הרגיש שאם ילך לישון בבית, יתייחסו אליו בזלזול.

רבנית אחת בקרית ספר, אשתו של אחד הרבנים המפורסמים כאן, ספרה שבערב שבועות בקש מהם אברך אחד רשות לישון אצלם באיזה חדר כמה שעות בליל שבועות. הלה גר ממש קרוב לבית הכנסת ולביתו של אותו רב. אך סיפר שאשתו ממש לא מסוגלת לשמוע שבעיצומו של ליל שבועות הלך בעלה לישון. איזה בעל צדיק! כל כך לא רצה לצער את אשתו... מעניין מאד כיצד מגיבות אותן נשים לאחר כמה שנים כשבטעות נפלט לבעל הסיפור, ולפעמים אינו חד פעמי אלא ממש מדי שנה בשנה.

הפתרון האמיתי הוא לא ליצור בעיה. הנשים צריכות לדעת ולהרגיש שאף הן חלק מעם ישראל, ואף הן קבלו את התורה, ועל כך השמחה ביום הזה.

יהונתן נוימן · 9/6/24

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
מישהו יכול להסביר לי מדוע איני מצליח להעלות כאן קבץ?

טוב. אני רואה שאיני מצליח להעלות את הקבץ (אף לא כתמונה).
אני מעתיק ישירות מקבץ הוורד:

לבית יעקב. בתורתנו הקדושה יש תרי"ג מצוות. אילו היינו מקבלים בחג השבועות את מצוות תלמוד תורה בלבד (ללא תרי"ב המצוות האחרות), אולי ניתן היה להבין גישה הגורסת כי יש לנצל את כל היום הזה ללימוד התורה. אבל האמת היא שחג השבועות אינו זמן מתן מצוות התורה, אלא זמן מתן תורה. ובמתן תורה יש חלק לכל אחד ואחד מעם ישראל, אף לנשים הפטורות ממצות תלמוד תורה.

כתוצאה מהגישה הרווחת כיום בהרבה מקומות, כאילו עיקר עניין חג השבועות, הוא הלימוד בליל שבועות (וי"א גם ניצול כל רגע במהלך החג ללימוד תורה וכו'), רבים שואלים את עצמם היכן מקומן של הנשים בחג הזה, ומה תפקידן. יתירה מזאת, בשנים האחרונות יצא לי לקרא מספר מאמרים שכותביהם מנסים להסביר מה לעשות עם בחורים שאינם למודים כל הזמן, מה לעשות אתם בליל שבועות (אגב, באמת לא מדובר ביותר מחמש שעות במקרה הטוב ביותר, אך יש בחורים שגם זה הרבה מאד בשבילם).

בשנה שעברה ראיתי באיזה שבועון ידוע -המיועד בעיקר לנשים- כתבה בנושא המדובר. בשער השבועות ראיתי את הכותרת של הכתבה, איני זכור בדיוק את המילים, אך העניין היה "חלקן של הנשים בחג השבועות". שמחתי שיש מישהו שמתייחס לכך. אך כשהתחלתי לקרא את הכתבה, התאכזבתי. הוצעו שם כמה פתרונות, כולם ברוח אותה גישה. שני פתרונות עיקריים שראיתי שם:

אשה אחת ספרה שאצלם במשפחה, כשאבא והבנים יוצאים ללמוד, הבנות יושבות וקוראות תהלים כחצי שעה או יותר, וכך גם הן מרגישות שיש להן איזה חלק בעניין.
במקום לתקן את הטעות הגורמת לבעיה, ממשיכים עם אותה טעות, רק חושבים שמורידים ממנה מעט. אגב, כבר כתבתי בעבר כי רוב מזמורי התהלים הם מזמורים ולא תפלות, ומתאים לאמרם בזמרה ולא בקול בכיה. איני יודע מה קורה באותו בית, אך אם הם מאלה הנגשים לאמירת תהלים בקול בכיה ולא בקול שמחה, קלקלו הרבה יותר את עניין היו"ט.
פתרון אחר שהובא שם: אשה אחת כתבה שאצלן בקהילה הנשים והבנות מכינות את העוגות והכיבוד ללומדים בלילה, ודואגות שהכל יהיה מסודר וכו'.
עוד פתרון הנובע מאותה טעות. אגב, הפתרון הזה ממש לא שייך בכל קהילה, בפרט בזמננו שרוב ככל העוגות ומיני המזונות המחולקים ללומדים נקנים מהחנויות, ועומדים מוכנים לרגע שרק יפתחו את האריזות. מסתבר שרוב הגבאים יעדיפו להיות אחראים בעצמם על עניין הכיבוד, הכמויות, זמני הוצאת הכיבוד הזה וזמני הכיבוד הזה, ועוד.

כנראה שכתוצאה מכל האמור, יש נשים שמרגישות שתפקידן הוא לדאוג שהבעל והבנים ילמדו בלילה כראוי. שמעתי כבר כמה סיפורים בנושא הזה. שמענו על אמא שלא הרשתה לבנה בן ה-12 לקרא תיקון ליל שבועות, כי "בגיל הזה אתה צריך ללמוד בחברותא יחד עם החברים". באותו מקרה, הצליח האבא (העוסק מעט בענייני קבלה ונסתר), לשכנע את אשתו שתניח לילד לעשות כפי רצונו (אגב, לפי מה שהבנתי, רצון הילד היה לעשות כך בגלל שראה שאביו עושה זאת).

באחת השנים האחרונות אברך יקר בקש ממני רשות "לנוח" מעט באחד החדרים הסמוכים לבית הכנסת שלנו. למעשה, בסופו של דבר גמגם שהוא רוצה לישון שם כמה שעות עד תפלת שחרית כותיקין. בבוקר, כשנגש להחזיר את המפתח הודה לי מאד על "הכנסת אורחים", ואז שאלתיו בעדינות האם אין לו מזרון בבית (או יותר נכון בבית חמיו, אצלו התארח)? הוא התחיל להתנצל שהרגיש לא נעים ללכת לישון בבית וכו'. תוך כדי אף הסביר שבליל ערב החג שהה כמעט כל הלילה בבית החולים עם בנו או בתו. שאלתיו הרי גם בלי זה, אין חיוב להשאר ערים, כל שכן כשאתה כבר כעת אחרי לילה בלי שינה, מה יותר הגיוני מללכת לישון כראוי בליל יו"ט? אני מכיר מעט את חמיו של אותו אברך, והוא ממש לא נראה לי אחד שיטיף מוסר לחתנו בעניינים מסוג זה. יתכן שחשש מתגובת אשתו, יתכן גם שפשוט הרגיש בעצמו איזו פחיתות, ולכן הרגיש שאם ילך לישון בבית, יתייחסו אליו בזלזול.

רבנית אחת בקרית ספר, אשתו של אחד הרבנים המפורסמים כאן, ספרה שבערב שבועות בקש מהם אברך אחד רשות לישון אצלם באיזה חדר כמה שעות בליל שבועות. הלה גר ממש קרוב לבית הכנסת ולביתו של אותו רב. אך סיפר שאשתו ממש לא מסוגלת לשמוע שבעיצומו של ליל שבועות הלך בעלה לישון. איזה בעל צדיק! כל כך לא רצה לצער את אשתו... מעניין מאד כיצד מגיבות אותן נשים לאחר כמה שנים כשבטעות נפלט לבעל הסיפור, ולפעמים אינו חד פעמי אלא ממש מדי שנה בשנה.

הפתרון האמיתי הוא לא ליצור בעיה. הנשים צריכות לדעת ולהרגיש שאף הן חלק מעם ישראל, ואף הן קבלו את התורה, ועל כך השמחה ביום הזה.

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
אני מוסיף כאן משהו שכתבתי בעלון של קהלתנו. אין לי זמן כרגע לחתוך ולהדביק, לכן אני שולח את העלון בשלמותו.
הנוגע לענייננו נמצא בעמוד 9 מהקטע המודגש 'לבית יעקב'.
עניין אחר שראוי להתייחס אליו (אולי כדאי בשרשור אחר. אך זה בהחלט קשור לנדון שלנו): כמה מילים שכתבתי בעמ' 8 הקטע המתחיל 'הלימוד בליל חג השבועות', ובעיקר הקטע שאחריו המתחיל 'ביטול תורה באיכות'. יש קטע שהסתפקתי אם להכניס, וכתבתי ומחקתי ושוב כתבתי, ולבסוף... מחקתי, אך שמרתיו בקבץ אחר. הרוצה לקבל את הקטע המדובר יכול לפנות אלי אישית (הספק שלי היה אם לפרסם בצבור את הקטע. אין לי בעיה לשלחו באופן אישי).

בעניין אחר (קרוב קצת לעניין המדובר)

ביטול תורה באיכות. כתוצאה מהאמור התפת חה תופעה מגוחכת וכואבת בישיבות מסויימות: יש הלועגים ללומדי התיקון בטענה שלימוד תורה שבכתב הוא "ביטול תורה באיכות" ח"ו. משום מה, מתעלמים מכך שרבים מגדולי ישראל נהגו (ונוהגים) ללמוד דווקא את סדר התיקון ליל שבועות. כך נהגו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, כך נהג מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, כך נהג מרן המשגיח הגר"ד יפה זצ"ל. כמובן שהלועגים יענו שאותם גדולים קראו והבינו מה שקוראים, או ש"זו הנהגה רק לאנשים גדולים" וכו'.
נכון שיש במקורותינו הקדומים התייחסות לאיכות הלימוד ובמה וכיצד יש להשקיע יותר, במקרא במשנה בתלמוד ועוד. אך המושג "ביטול תורה באיכות" הוא כנראה מושג שהתפתח במחוזות מסויימים. בצעירותי יצא לי לשמוע מעט על עניין זה, אך נראה שבזמננו מרבים הרבה יותר לדבר על עניין זה בקרב הצעירים. מאז היותי בחור צעיר, כל מי ששמעתי ממנו דברי התעוררות על ביטול תורה באיכות, היו כאלה שכבר בתור בחור צעיר תפסתי שחסרים להם חלקים מהותיים ובסיסיים ביותר בתורתנו הקדושה. אם יש "מעוררים" שאינם כאלה, אני מבקש את סליחתם כאן, אך אני מדבר כאן על כל אלה שהכרתי מאז ועד היום. אולי מכיוון שבתוך תוכם מרגישים זאת, מתרצים לעצמם שאדרבה הם צועדים בדרך הנכונה, ומצדיקים את דרכם בכך שמעוררים על עניין זה.

אליהו שוורץ · 9/6/24

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
טוב. אני רואה שאיני מצליח להעלות את הקבץ (אף לא כתמונה).
אני מעתיק ישירות מקבץ הוורד:

לבית יעקב. בתורתנו הקדושה יש תרי"ג מצוות. אילו היינו מקבלים בחג השבועות את מצוות תלמוד תורה בלבד (ללא תרי"ב המצוות האחרות), אולי ניתן היה להבין גישה הגורסת כי יש לנצל את כל היום הזה ללימוד התורה. אבל האמת היא שחג השבועות אינו זמן מתן מצוות התורה, אלא זמן מתן תורה. ובמתן תורה יש חלק לכל אחד ואחד מעם ישראל, אף לנשים הפטורות ממצות תלמוד תורה.

כתוצאה מהגישה הרווחת כיום בהרבה מקומות, כאילו עיקר עניין חג השבועות, הוא הלימוד בליל שבועות (וי"א גם ניצול כל רגע במהלך החג ללימוד תורה וכו'), רבים שואלים את עצמם היכן מקומן של הנשים בחג הזה, ומה תפקידן. יתירה מזאת, בשנים האחרונות יצא לי לקרא מספר מאמרים שכותביהם מנסים להסביר מה לעשות עם בחורים שאינם למודים כל הזמן, מה לעשות אתם בליל שבועות (אגב, באמת לא מדובר ביותר מחמש שעות במקרה הטוב ביותר, אך יש בחורים שגם זה הרבה מאד בשבילם).

בשנה שעברה ראיתי באיזה שבועון ידוע -המיועד בעיקר לנשים- כתבה בנושא המדובר. בשער השבועות ראיתי את הכותרת של הכתבה, איני זכור בדיוק את המילים, אך העניין היה "חלקן של הנשים בחג השבועות". שמחתי שיש מישהו שמתייחס לכך. אך כשהתחלתי לקרא את הכתבה, התאכזבתי. הוצעו שם כמה פתרונות, כולם ברוח אותה גישה. שני פתרונות עיקריים שראיתי שם:

אשה אחת ספרה שאצלם במשפחה, כשאבא והבנים יוצאים ללמוד, הבנות יושבות וקוראות תהלים כחצי שעה או יותר, וכך גם הן מרגישות שיש להן איזה חלק בעניין.

במקום לתקן את הטעות הגורמת לבעיה, ממשיכים עם אותה טעות, רק חושבים שמורידים ממנה מעט. אגב, כבר כתבתי בעבר כי רוב מזמורי התהלים הם מזמורים ולא תפלות, ומתאים לאמרם בזמרה ולא בקול בכיה. איני יודע מה קורה באותו בית, אך אם הם מאלה הנגשים לאמירת תהלים בקול בכיה ולא בקול שמחה, קלקלו הרבה יותר את עניין היו"ט.

פתרון אחר שהובא שם: אשה אחת כתבה שאצלן בקהילה הנשים והבנות מכינות את העוגות והכיבוד ללומדים בלילה, ודואגות שהכל יהיה מסודר וכו'.

עוד פתרון הנובע מאותה טעות. אגב, הפתרון הזה ממש לא שייך בכל קהילה, בפרט בזמננו שרוב ככל העוגות ומיני המזונות המחולקים ללומדים נקנים מהחנויות, ועומדים מוכנים לרגע שרק יפתחו את האריזות. מסתבר שרוב הגבאים יעדיפו להיות אחראים בעצמם על עניין הכיבוד, הכמויות, זמני הוצאת הכיבוד הזה וזמני הכיבוד הזה, ועוד.

כנראה שכתוצאה מכל האמור, יש נשים שמרגישות שתפקידן הוא לדאוג שהבעל והבנים ילמדו בלילה כראוי. שמעתי כבר כמה סיפורים בנושא הזה. שמענו על אמא שלא הרשתה לבנה בן ה-12 לקרא תיקון ליל שבועות, כי "בגיל הזה אתה צריך ללמוד בחברותא יחד עם החברים". באותו מקרה, הצליח האבא (העוסק מעט בענייני קבלה ונסתר), לשכנע את אשתו שתניח לילד לעשות כפי רצונו (אגב, לפי מה שהבנתי, רצון הילד היה לעשות כך בגלל שראה שאביו עושה זאת).

באחת השנים האחרונות אברך יקר בקש ממני רשות "לנוח" מעט באחד החדרים הסמוכים לבית הכנסת שלנו. למעשה, בסופו של דבר גמגם שהוא רוצה לישון שם כמה שעות עד תפלת שחרית כותיקין. בבוקר, כשנגש להחזיר את המפתח הודה לי מאד על "הכנסת אורחים", ואז שאלתיו בעדינות האם אין לו מזרון בבית (או יותר נכון בבית חמיו, אצלו התארח)? הוא התחיל להתנצל שהרגיש לא נעים ללכת לישון בבית וכו'. תוך כדי אף הסביר שבליל ערב החג שהה כמעט כל הלילה בבית החולים עם בנו או בתו. שאלתיו הרי גם בלי זה, אין חיוב להשאר ערים, כל שכן כשאתה כבר כעת אחרי לילה בלי שינה, מה יותר הגיוני מללכת לישון כראוי בליל יו"ט? אני מכיר מעט את חמיו של אותו אברך, והוא ממש לא נראה לי אחד שיטיף מוסר לחתנו בעניינים מסוג זה. יתכן שחשש מתגובת אשתו, יתכן גם שפשוט הרגיש בעצמו איזו פחיתות, ולכן הרגיש שאם ילך לישון בבית, יתייחסו אליו בזלזול.

רבנית אחת בקרית ספר, אשתו של אחד הרבנים המפורסמים כאן, ספרה שבערב שבועות בקש מהם אברך אחד רשות לישון אצלם באיזה חדר כמה שעות בליל שבועות. הלה גר ממש קרוב לבית הכנסת ולביתו של אותו רב. אך סיפר שאשתו ממש לא מסוגלת לשמוע שבעיצומו של ליל שבועות הלך בעלה לישון. איזה בעל צדיק! כל כך לא רצה לצער את אשתו... מעניין מאד כיצד מגיבות אותן נשים לאחר כמה שנים כשבטעות נפלט לבעל הסיפור, ולפעמים אינו חד פעמי אלא ממש מדי שנה בשנה.

הפתרון האמיתי הוא לא ליצור בעיה. הנשים צריכות לדעת ולהרגיש שאף הן חלק מעם ישראל, ואף הן קבלו את התורה, ועל כך השמחה ביום הזה.

הדברים נכונים.
בעצם זה דברים פשוטים. חבל שהיום יש כאלה שרחוקים מזה כל כך.
נראה לי שאת ההודעה הזו פרסמת בטעות פעמיים ברציפות.

אליהו שוורץ · 9/6/24

נכתב ע"י יהונתן נוימן:
טוב. אני רואה שאיני מצליח להעלות את הקבץ (אף לא כתמונה).
אני מעתיק ישירות מקבץ הוורד:

לבית יעקב. בתורתנו הקדושה יש תרי"ג מצוות. אילו היינו מקבלים בחג השבועות את מצוות תלמוד תורה בלבד (ללא תרי"ב המצוות האחרות), אולי ניתן היה להבין גישה הגורסת כי יש לנצל את כל היום הזה ללימוד התורה. אבל האמת היא שחג השבועות אינו זמן מתן מצוות התורה, אלא זמן מתן תורה. ובמתן תורה יש חלק לכל אחד ואחד מעם ישראל, אף לנשים הפטורות ממצות תלמוד תורה.

כתוצאה מהגישה הרווחת כיום בהרבה מקומות, כאילו עיקר עניין חג השבועות, הוא הלימוד בליל שבועות (וי"א גם ניצול כל רגע במהלך החג ללימוד תורה וכו'), רבים שואלים את עצמם היכן מקומן של הנשים בחג הזה, ומה תפקידן. יתירה מזאת, בשנים האחרונות יצא לי לקרא מספר מאמרים שכותביהם מנסים להסביר מה לעשות עם בחורים שאינם למודים כל הזמן, מה לעשות אתם בליל שבועות (אגב, באמת לא מדובר ביותר מחמש שעות במקרה הטוב ביותר, אך יש בחורים שגם זה הרבה מאד בשבילם).

בשנה שעברה ראיתי באיזה שבועון ידוע -המיועד בעיקר לנשים- כתבה בנושא המדובר. בשער השבועות ראיתי את הכותרת של הכתבה, איני זכור בדיוק את המילים, אך העניין היה "חלקן של הנשים בחג השבועות". שמחתי שיש מישהו שמתייחס לכך. אך כשהתחלתי לקרא את הכתבה, התאכזבתי. הוצעו שם כמה פתרונות, כולם ברוח אותה גישה. שני פתרונות עיקריים שראיתי שם:

אשה אחת ספרה שאצלם במשפחה, כשאבא והבנים יוצאים ללמוד, הבנות יושבות וקוראות תהלים כחצי שעה או יותר, וכך גם הן מרגישות שיש להן איזה חלק בעניין.

במקום לתקן את הטעות הגורמת לבעיה, ממשיכים עם אותה טעות, רק חושבים שמורידים ממנה מעט. אגב, כבר כתבתי בעבר כי רוב מזמורי התהלים הם מזמורים ולא תפלות, ומתאים לאמרם בזמרה ולא בקול בכיה. איני יודע מה קורה באותו בית, אך אם הם מאלה הנגשים לאמירת תהלים בקול בכיה ולא בקול שמחה, קלקלו הרבה יותר את עניין היו"ט.

פתרון אחר שהובא שם: אשה אחת כתבה שאצלן בקהילה הנשים והבנות מכינות את העוגות והכיבוד ללומדים בלילה, ודואגות שהכל יהיה מסודר וכו'.

עוד פתרון הנובע מאותה טעות. אגב, הפתרון הזה ממש לא שייך בכל קהילה, בפרט בזמננו שרוב ככל העוגות ומיני המזונות המחולקים ללומדים נקנים מהחנויות, ועומדים מוכנים לרגע שרק יפתחו את האריזות. מסתבר שרוב הגבאים יעדיפו להיות אחראים בעצמם על עניין הכיבוד, הכמויות, זמני הוצאת הכיבוד הזה וזמני הכיבוד הזה, ועוד.

כנראה שכתוצאה מכל האמור, יש נשים שמרגישות שתפקידן הוא לדאוג שהבעל והבנים ילמדו בלילה כראוי. שמעתי כבר כמה סיפורים בנושא הזה. שמענו על אמא שלא הרשתה לבנה בן ה-12 לקרא תיקון ליל שבועות, כי "בגיל הזה אתה צריך ללמוד בחברותא יחד עם החברים". באותו מקרה, הצליח האבא (העוסק מעט בענייני קבלה ונסתר), לשכנע את אשתו שתניח לילד לעשות כפי רצונו (אגב, לפי מה שהבנתי, רצון הילד היה לעשות כך בגלל שראה שאביו עושה זאת).

באחת השנים האחרונות אברך יקר בקש ממני רשות "לנוח" מעט באחד החדרים הסמוכים לבית הכנסת שלנו. למעשה, בסופו של דבר גמגם שהוא רוצה לישון שם כמה שעות עד תפלת שחרית כותיקין. בבוקר, כשנגש להחזיר את המפתח הודה לי מאד על "הכנסת אורחים", ואז שאלתיו בעדינות האם אין לו מזרון בבית (או יותר נכון בבית חמיו, אצלו התארח)? הוא התחיל להתנצל שהרגיש לא נעים ללכת לישון בבית וכו'. תוך כדי אף הסביר שבליל ערב החג שהה כמעט כל הלילה בבית החולים עם בנו או בתו. שאלתיו הרי גם בלי זה, אין חיוב להשאר ערים, כל שכן כשאתה כבר כעת אחרי לילה בלי שינה, מה יותר הגיוני מללכת לישון כראוי בליל יו"ט? אני מכיר מעט את חמיו של אותו אברך, והוא ממש לא נראה לי אחד שיטיף מוסר לחתנו בעניינים מסוג זה. יתכן שחשש מתגובת אשתו, יתכן גם שפשוט הרגיש בעצמו איזו פחיתות, ולכן הרגיש שאם ילך לישון בבית, יתייחסו אליו בזלזול.

רבנית אחת בקרית ספר, אשתו של אחד הרבנים המפורסמים כאן, ספרה שבערב שבועות בקש מהם אברך אחד רשות לישון אצלם באיזה חדר כמה שעות בליל שבועות. הלה גר ממש קרוב לבית הכנסת ולביתו של אותו רב. אך סיפר שאשתו ממש לא מסוגלת לשמוע שבעיצומו של ליל שבועות הלך בעלה לישון. איזה בעל צדיק! כל כך לא רצה לצער את אשתו... מעניין מאד כיצד מגיבות אותן נשים לאחר כמה שנים כשבטעות נפלט לבעל הסיפור, ולפעמים אינו חד פעמי אלא ממש מדי שנה בשנה.

הפתרון האמיתי הוא לא ליצור בעיה. הנשים צריכות לדעת ולהרגיש שאף הן חלק מעם ישראל, ואף הן קבלו את התורה, ועל כך השמחה ביום הזה.

בעניין אחר (קרוב קצת לעניין המדובר)

ביטול תורה באיכות. כתוצאה מהאמור התפת חה תופעה מגוחכת וכואבת בישיבות מסויימות: יש הלועגים ללומדי התיקון בטענה שלימוד תורה שבכתב הוא "ביטול תורה באיכות" ח"ו. משום מה, מתעלמים מכך שרבים מגדולי ישראל נהגו (ונוהגים) ללמוד דווקא את סדר התיקון ליל שבועות. כך נהגו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, כך נהג מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, כך נהג מרן המשגיח הגר"ד יפה זצ"ל. כמובן שהלועגים יענו שאותם גדולים קראו והבינו מה שקוראים, או ש"זו הנהגה רק לאנשים גדולים" וכו'.
נכון שיש במקורותינו הקדומים התייחסות לאיכות הלימוד ובמה וכיצד יש להשקיע יותר, במקרא במשנה בתלמוד ועוד. אך המושג "ביטול תורה באיכות" הוא כנראה מושג שהתפתח במחוזות מסויימים. בצעירותי יצא לי לשמוע מעט על עניין זה, אך נראה שבזמננו מרבים הרבה יותר לדבר על עניין זה בקרב הצעירים. מאז היותי בחור צעיר, כל מי ששמעתי ממנו דברי התעוררות על ביטול תורה באיכות, היו כאלה שכבר בתור בחור צעיר תפסתי שחסרים להם חלקים מהותיים ובסיסיים ביותר בתורתנו הקדושה. אם יש "מעוררים" שאינם כאלה, אני מבקש את סליחתם כאן, אך אני מדבר כאן על כל אלה שהכרתי מאז ועד היום. אולי מכיוון שבתוך תוכם מרגישים זאת, מתרצים לעצמם שאדרבה הם צועדים בדרך הנכונה, ומצדיקים את דרכם בכך שמעוררים על עניין זה.

גם הדברים הללו נכונים מאד. ולפעמים ממש כואב לראות אברכים מבוגרים שמצד אחד מאד רוצים לנצל את הזמן, ומצד שני דרך הלימוד שסגלו לעצמם, היא מאד בעייתית, וגורמת שחסר להם המון חלקים בתורה הקדושה.
אך לא לגמרי הבנתי איך זה מתחבר לנושא המדובר. אתה מתכוון לרמוז שיש גם נשים שמחיבות את הבעל ללמוד דווקא בסגנון מסויים, ישיבתי כמו שנקרא?
אני חושב שממך שמעתי באיזה שבע ברכות את הבדיחה על נערת סמינר ששאלה רב חשוב על משהו שכתוב בספר "עלי שוֹר" (כך היא קראה, בחולם). הרב ענה לה שאם הספר היה מיועד לבנות היו קוראים לו "עלי פרה".

יהונתן נוימן · 9/6/24

נכתב ע"י אליהו שוורץ:
גם הדברים הללו נכונים מאד. ולפעמים ממש כואב לראות אברכים מבוגרים שמצד אחד מאד רוצים לנצל את הזמן, ומצד שני דרך הלימוד שסגלו לעצמם, היא מאד בעייתית, וגורמת שחסר להם המון חלקים בתורה הקדושה.
אך לא לגמרי הבנתי איך זה מתחבר לנושא המדובר. אתה מתכוון לרמוז שיש גם נשים שמחיבות את הבעל ללמוד דווקא בסגנון מסויים, ישיבתי כמו שנקרא?
אני חושב שממך שמעתי באיזה שבע ברכות את הבדיחה על נערת סמינר ששאלה רב חשוב על משהו שכתוב בספר "עלי שוֹר" (כך היא קראה, בחולם). הרב ענה לה שאם הספר היה מיועד לבנות היו קוראים לו "עלי פרה".

כתבתי שזה קרוב לנושא המדובר.
לגבי נשים שמחייבות את הבעל ללמוד דווקא בכולל מסויים ובסגנון מסויים, זו אכן בעיה כואבת הקשורה גם היא לעניין. אך לא בהקשר לכך הובאה כאן. אולי כדאי שתעיין בעלון עצמו. ניתן למצא את העלונים שלי באתר גליונות https://gilyonot.jewishoffice.co.il/
לחפש 'אושטרייך', ולחפש את עלון חדש איר

בקשר לבדיחה: הסתפקתי אם להעלות כאן את הבדיחה הזו (אבל בהקשר להודעה הקודמת).

אות ומופת · 10/6/24

נכתב ע"י CPA:
או.. ישר כח! זו את שמחפשת את המעביר על מידותיו, מסביר פנים, עניו, בורח מהכבוד, אפס ביטול תורה, עמֵל ועמֵל ועמֵל?

והוא מברר בעיקר אם היא מפרנסת מודרנית (בשוק הפרוץ), מתלבשת מודרנית (פרוץ), לא ביישנית (פרוץ) וכו'. שכנתינו הצדיקה אמרה לפני כמה שבועות שצריכים להתקשר אלינו בנוגע לשידוך ולא להגיד את האמת עד כמה בתה האחרונה לשידוכים בת ה-22 כבר, צנועה ויראת שמיים - תגידו שהיא פתוחה ולא מיושנת. פשוט היא רוצה גדול דור וזה מה שהם מבקשים....

אפשר בבקשה שמישהו יערוך מחקר ויבדוק באופן סטטיסטי כמה מגדולי הדור המבקשים את הנ"ל, צמחו למה שהכלה ייחלה שיהיה?

(סליחה ליטאיות יקרות, אוהבת את כולכן ומעריכה מאד, אבל בכנות אתם הורסים את הציבור שלכם ואת חינוך הילדים שלכם עם המושג הזה של "גדול הדור".
לדעתי המכנה המשותף המרכזי שניתן למצוא בין גדולי הדור האמיתיים, הוא שמעולם לא עניין אותם האם הם יהיו גדול הדור או לא.)

הודיה זדה · 10/6/24

אם נלך אלפי שנים אחורה נראה שרוב העולם כלל אינו מסוגל לשבת ללמוד לשבת על תוס' שעתיים שלוש גם אם הוא
חזק ברוחניות בחשבון קצר נראה שרק כ5 % מסוגלים שבט לוי היחיד שלא השתעבד במצריים מכיון שקיבל ע"ע עול תורה
ומי שהתבונן בפסוקים יראה שהם השבט הכי קטן
הרעיון של הכוללים נולד קרוב ל70 שנה עד אז .אחרי החתונה החתן היה יושב ללמוד וסמוך על שולחן חמיו ואח"כ יוצא לעבוד ולחתן ילדים ועם השנים נטמעת התורה תיקנו שימשיך ללמוד כל החיים אז המחיה לא הייתה יקרה שכך יכלו להסתדר
אולם בשנת 2003 הא ביבי והוריד את הקצבאות ילדים ב500 ש"ח מה שגרם לנשים לצאת לעבוד
אח"כ ב2013 ביבי הקפיץ את מחירי הדירות ב100% כדי להרים את הכלכלה של המדינה
מה שגרם לנשים לחפש מקצוע יותר מכניס....שזה נמצה יותר בשוק הפתוח................ומשם עוד הרבה דברים נפתחים
ומה שלא יהיה עול הפרנסה על הבעל גם אם הוא לא יביא שקל בתכלס' הוא בלחץ מהשכירות מהמשכנתא....
בזעת אפך תאוכל לחם זה קללה על הגבר כך שהנסיון של אברך גדל פי אלף וזה בלי הנסיון הרוחני
אז לפני שמצטערים על זה שהבעל לא לומד נבדוק אם כלכלת בבית תואמת לבית של אברך אם העבודה של האישה תואמת
לאשת אברך הבילויים הביגוד וכו'
ואחרי כל זה האם הוא נכלל ב5% שבכלל מסוגלים לשבת 8 שעות ביום ליד הסטנדר
הרעיוןן של הכוללים נראה שהולך להטמעת והחברה החרדית לא מוכנה להשלים אם המציאות הזו מה שגרם לאלה
שלא כ"כ מסוגלים לשבת לצאת מהמעגל החרדי הבייס ומה לעשות שהם שכנים שלנו .....כך שזה משפיע עלינו
ומ"מ נראה שעדיף שישאר בכולל ויכין קפה ולא יצא לעבוד כי אף אחד לא נשאר באותה רמת רוחניות
כך שזה משפיע על כל הבית .....וגם אם הוא לא המתמיד של הכולל יכול להיות שהבנים שלו כן

אישה כשרה · 11/6/24

אולי שכחתם משהו קטן: והגית בו יומם ולילה (בפשטות ולפי דעות מסוימות בהלכה)
מדובר על קריאת שמע שחרית וערבית!!!
זתומרת שכל הדיבורים על ללמוד גמרא עם מפרשים כל היום, לא בהכרח קשור עם והגית בו יומם ולילה.
ובגלל הדעה המוטעת שהשתרשה אצלינו הציבור הליטאי,
אי אפשר ללמוד חומש, כי זה ביטו"ת באיכות, וכפי שכתבו לעיל: מי שיוצא לעבוד מרגיש פטור מלימוד תורה בכלל, כי הרי מה לימדו אותנו כל השנים: שצריך ללמוד גמרא בעיון, קצות, נתיבות, וכו'
אז אם אני "עובד" ולא "אברך" ואין לי כח ללמוד "קצות" ממילא אני פטור בכלל מלימוד תורה כולל חומש רש''י,
וכמובן באופן אוטמטי חייב שיהיה לי סמארטפון, כי הרי אני כבר לא בסטטוס של "אברך" וגם הלבוש משתנה מהר.

לעומת זאת אצל החסידים (ממה שאני יודעת מחברות) גם אם הבעל עובד, זה לא מחייב שיהיה לו סמארטפון, והוא נשאר יר''ש, יכול להיות שהוא שומע שיעורי תורה או חיזוקים בדרך לעבודה, ובלילה כשחוזר מהעבודה לומד קצת בביכנ''ס וכמובן נשאר עם הלבוש החרדי המלא וכו'

אולי זה מה שכתוב בפרקי אבות "אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה" ....

T.N.P · 11/6/24

אני מאמינה שמי שפתחה את הדיון הזה, פתחה במטרה לעזור לנשים האלה לעשות חשיבה מחדש על המסלול בו הוליך אותן בורא עולם.
שמעתי מס' דברים יפים שיכולים לעזור.
1. בשעת החופה הקב"ה שם את נשמת הבעל בידיה של האישה ואומר לה, אני סומך עלייך ורק עלייך שתוכלי להיות לו לעזר. דווקא את ולא אישה אחרת, יכולה לקחת את התפקיד הזה. ואני סומך עלייך שתציליחי להביא אותו לשלימות (כמובן בדרך חכמה ולא "כמשגיח".
2. ברגע שמאמינים שזה תפקיד מאת בורא עולם, ואין אחת מקבלת את התפקיד של חברתה, אז מפסיקים להסתכל מה קורה אצל השני, פשוט להעצים את מה שקורה אצלך... ומסופר על בעלה של דבורה הנביאה שהיה עם הארץ. כן, והיא הייתה נביאה.
והיא בצדקותה הצליחה להביאו למקסימום שהוא יכל להגיע, וזה היה חיבור לקדושה. לא לימוד תורה, אלא חיבור. הוא היה גבאי של בית כנסת אם אני לא טועה. - אולי יהיה מי שיהיה לה קשה לשמוע את זה. אבל אני חושבת שזה שלב מאוד קשה ומתאגר באמונה להבין את החשיבה הזו. של- זה המסלול שבחר הקב"ה להוליך אותי, ואין לי אפשרות לבחור במשהו אחר, כי הוא ברא אותי ואותו בשביל זה.
וייתכן מאוד שדווקא בסוף המסלול שלך, התוצאה תהיה יותר גדולה מבעלה של דבורה הנביאה.

מקווה שהבהרתי נכון---

תם יושב אוהלים · 11/6/24

נכתב ע"י הודיה זדה:
מ"מ נראה שעדיף שישאר בכולל ויכין קפה ולא יצא לעבוד כי אף אחד לא נשאר באותה רמת רוחניות
כך שזה משפיע על כל הבית .....וגם אם הוא לא המתמיד של הכולל יכול להיות שהבנים שלו כן

אם היו מסגות לבעלי בתים ליטאים לא הייתה ירידה ברוחניות,
אם היה חינוך חרדי לחיים מחוץ לסטנדר ולא רק חינוך שמרני העובדים היו נשארים ברמה רוחנית.
אין שום סיבה בעולם שאשה חרדית תוכל לעבוד בחוץ וגבר חרדי לא,
אלא אם כן אתם מאמינים לחינוך החרדי שכל הגברים ....צונזר...
ואולי באמת אפשר להחיל דין טבעות נישואין לגברים עובדים או כיסוי ראש מיוחד...

לאנגער · 13/6/24

נכתב ע"י אישה כשרה:
אולי שכחתם משהו קטן: והגית בו יומם ולילה (בפשטות ולפי דעות מסוימות בהלכה)
מדובר על קריאת שמע שחרית וערבית!!!
זתומרת שכל הדיבורים על ללמוד גמרא עם מפרשים כל היום, לא בהכרח קשור עם והגית בו יומם ולילה.

לא שכחנו, רק כדאי לדייק לפני שמוסיפים 3 סימני קריאה.
קריאת שמע שחרית וערבית זה שיעור מינימום כאשר אי אפשר יותר.
כלשון הרמ"א "ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית".

מאלא לאה · 24/6/24

שלום לכולם, אני מאוד מעירך את הנכתב פה.
פעם שאלתי את חברי היקר איך זה שבישיבת פונוביז' הרוב הם בעלי כישרונות ומוחות חריפים, איזה אוכל הם נותנים שם בארוחת צהריים שעושה אותם כל כך חדים?! ענה לי אותו צדיק בשאילה הפוכה, "איך זה שכל המשרתים ביחידה המיוחדת "שייטת 13" הם גבוהים וחסונים מה נותנים שם לאכול שהופך אותם לכאלו?" עניתי לו "מה שאת אומרת, הם בוחרים רק את החסונים" ענה לי "בדיוק זה מה שפונוביז' עושים" הם מקבלים רק את הטובים. כלפי מה הדברים אמורים, אי אפשר להביא ראיה ולומר שכל מי שיוצא לעבוד מתדרדר קצת רוחנית, זה פשוט לא נכון אלא הפוך כל מי שהיה צ'יקאבר ושובב כבר בחיידר ובישיבה הוא יש לו גם את האומץ לצאת לעבוד ולא לפחד מהאבא או מהשווער. אבל פשוט שאם היה מקובל שכולם יוצאים לעבוד ללא יוצא מן הכלל התמונה הייתה שונה.
ולכל הנשים שמקנאות ומקנאות על כך שבעליהם לומד "רק" חצי יום בכולל, הנה עובדה: אני ב"ה מוקף במשפחה מכל גווני הקשת החרדי, ומשום מה המשפחות שהבעל לומד חצי יום, היא משפחה שנראה שהשלום בית שם יותר הדוק. אני אישית גם לומד כל היום בכולל אבל כיוון שאני עובד על פרויקט ויש לי מטרה מול העניים שלשם אני חותר, אזי זה ממלא אותי בסיפוק, במינון הנצרך בשביל שלום בית.
בבקשת סליחה מראש במי שאולי נפגע, כי לא הייתה כוונתי לפגוע כלל ועיקר שהרי אתם יהודיים קדושים כולם.

עמית26 · 1/10/24

קודם כל מבקש מחילה אם ח"ו הדברים חדים מידי,זה אך ורק מכוונה טובה דווקא לסייע ולהתגבר על רגשות כאלו:
בתור חוזר בתשובה שמאוד מתחבר לשיטת ארגון "שלהבת" מיסודו של הרב הרב עזריאל טאובר זצ"ל, לולי דמסתפינא הייתי אומר שאני ממש לא מבין על מה התסכול- נכון שאין זכות גדולה יותר מאשר להיות אשתו של גדול הדור, אבל אם אנחנו מתוסכלים ממציאות שאינה לרוחנו איפה פה בעצם האמונה שלנו שהכל מושגח בידי הקב"ה במדויק עבור תפקידנו בעולם? ומאי שנא מהנשים הללו לבין קורח שאיבד 2 עולמות ונזכר לדראון עולם רק בגלל שרצה להתקרב יותר אל הקב"ה ולא היה מוכן לקבל שלא הוא זה שיהיה גדול הדור אלא משה רבנו?(וא"ת שעשה את זה לשם כבוד או עשירות ודאי שאדם שהוא נושא הארון,עשיר מופלג וכו' וכו' הדברים הללו אינם חסרים לו,ואם הוא היה ככ נגוע במידות רעות מסתבר שלא היה זוכה לשאת את הארון). אלא באמת בשורש הכל נבע מרצון כביכול להתקרב כמה שיותר אל ה'! למה אני רק צדיק וקדוש אבל משה רבנו זוכה לכ"כ הרבה השגות שלי אין? ותראו איזה חרון אף היה לקב"ה על זה! למה? כי עשינו את הרצון שלנו עיקר,אבל לא באנו לעולם למלא את רצוננו! וב"ה שרצוננו ותסכולנו זה לא למה בעלי לא עשיר או משהו מהבלי העולם הזה,אבל עדיין – גם תסכול למה בעלי לא גדול בתורה – זה אומר שאנחנו לא באמת מקבלים עול מלכות שמיים שלמה,ומקבלים באהבה את רצון ה' בעולם – ה' לא הביא אותי לכאן להיות אשתו של גדול הדור. אמנם אני רוצה,אבל ה' לא! אז מה עכשיו? האם שמחים ומקבלים באהבה כל מה שה' מביא,או חיים בתסכול בקנאה ובאכזבה? אם בוחרים בדרך השנייה, זה מראה שהרצון לבעל ת"ח ממש לא נובע ממקור טהור וקדוש! הרי למה רוצים בעל ת"ח? כי ככה ה' רוצה שנרצה. נו,אז ה' במקרה שלנו אכן לא רוצה! אה,אבל אני רוצה ! יפה – אם כך, את לא מונעת מרצון ה',את מונעת מרצון עצמך... מפורסם לכולם הסיפור כמדומני על החזו"א שהתווכח עם יהודי מבוגר שלא רצה לצום בכיפור למרות שהדבר היה כרוך בפיקוח נפש. זה בדיוק על אותו משבצת – האם אתה צם בכיפור *כי אתה רוצה* לצום בכיפור, או שאתה צם בכיפור *כי ה' רוצה שתצום בכיפור*? איכא בינייהו כאשר התורה אומרת לא לצום אם רופא קבע שהצום מסוכן עבורך.. וה"ה במקרה שלנו. אני באמת סקרן לשמוע מחברי הפורום: א. האם אני טועה במשהו במהלך הזה ב. מדוע זה לא הגישה הטבעית של חרדי וחרדייה מבית? זה תימה גדולה עבורי שחוזר בתשובה(אמנם לא טרי,כבר עשור ועדיין) לא רואה פה בכלל מה השאלה ועל מה התסכול..(ואל תאמר שאינני מכיר בערך התורה,אני בעצמי אברך ומסתבר שהתורה היא הדבר הכי חשוב לי בעולם..אבל אחרי רצון ה'. התורה היא אמצעי לקב"ה, לא התכלית בעצמה)שכחתי לציין שחוץ מחוזר בתשובה,אני גם ספרדי(אם הייתי רווק איזה ערך נמוך היה לי בשידוכים רחמנא לצלן..  ) ולא מכיר בכלל את עולם החינוך הליטאי בסמינרים וכו' , אבל עד כדי כך שמים דגש על תורה ותורה ותורה בכלל בלי לדבר על הדברים שהצגתי?יש כ"כ הרבה מקורות בחז"ל שרק תורה בפני עצמה זה לא רצון ה' כלל וכלל ("כל האומר אין לי אלא תורה,גם תורה אין לו, כל תלמיד חכם שאין בו דעת וכו' וכו'. וכי מצינו חוטא גדול יותר מירבעם בן נבט שחז"ל הק' מעידים עליו שכל חכמי דורו(בדורו של שלמה המלך!) היה כלום ושום דבר לעומתו בתורה, ולאן הוא הגיע עם כל התורה ?!)קשה לי להאמין שציבור כ"כ גדול וקדוש הופך את התכלית לאמצעי ואת האמצעי לתכלית נ.ב לכל אישה שחווה קושי כזה ממליץ בחום רב לשמוע הרצאות או להשתתף בסמינר של ארגון שלהבת,הם מדברים המון על הנושא הזה. וגם ממליץ בחום לשמוע שיעורים של הרב שי עטרי "דרך הבעש"ט " והרב אייל עמרמי שליט"א שלא מדברים תמיד ישירות על הנושא,אבל כן שמים דגש רב בשיעורים על מה באמת חובת האדם בעולם.

תם יושב אוהלים · 1/10/24

נכתב ע"י עמית26:
ולא מכיר בכלל את עולם החינוך הליטאי בסמינרים וכו' ,

זה עוד הבעיה הקטנה בציבור הליטאי...
הבעיה העיקרית בציבור הליטאי הוא הערך לתורה מבחינה חיצונית,
הוי אומר תורה שאין עמה כבוד ויוקרה אין לה הרבה הערכה,
ומי שמצליח לייצר יוקרה גם בלי הרבה תורה קדוש יאמר לו.
וכידוע תורה וגדולה במקום אחד זה רק אם יש הרבה גדולה וקצת תורה...
ולא נרחיב מחמת ימים הנוראים הבאים לקראתנו...