הנושאים החמים
כמספר השנים שצפיתי בפרוג, כך מספר ערבי חג מתן תורתנו הספוגים בשירים ותיאורים על סף הסמינריים בקשר להתמסרות ללימוד תורה של הבעל היקר. או תסכולים.
כואב, ובעיקר לדעת שכך מרגישים ומרגישות כ"כ הרבה גברים ונשים בציבור.
עם טעות אחת. שלעיתים עם משמעות גדולה מאד. וכואבת.
חג מתן תורה אינו החג של אלו שיגעים בתורה יומם ולילה בלבד.
החג של המתמידים והמתלהטים אחריה הוא כל אחד ב'יומא טבא לרבנן' שלו בסיום מסכת, ש"ס או מבחן בפני שלושה רבנים על חלק שלם בהלכה. התורה נלמדה ע"י אבותינו הרבה לפני מעמד זה.
חג מתן תורה קיבלנו, כולנו, אנשים נשים וטף (וגם אנחנו היינו שם, עם נשמות ישראל מכל הדורות כולם)
את התורה מפי הגבורה עצמה.
קיבלנו את הקשר הנצחי עם הקב"ה הבלתי ינותק כמו אב ובן.
נבחרנו ע"י הקב"ה* (במגן אברהם - "ובנו בחרת" מעמד מתן תורה).
הקב"ה עצמו התגלה לכולנו והנציח בקרבנו את הידיעה הברורה והאמונה האמיצה והטהורה בנוכחותו ומציאותו (דברי הרמב"ם הידועים), אשר "ראינו ולא זר" במעמד מיוחד וחד פעמי שרישומו ניכר בנפשותינו עד היום הזה.
ואת כל זה, את כל 'עצמו' הכניס לתוך תורתו שנתן לנו במעמד זה, לתוך הציווים הכי ''נמוכים ופשוטים'' כמו מרביתם של הדברות מתוך העשרה.
כי גם בדברים הקטנים והפשוטים, בתוך חיי המעשה, בתוך היום-יום, חיבר אותנו אליו.
כמובן, מי שלומד תורה הרבה וממית עצמו באהלה - יש לו הזדמנות להרגיש כל זאת בקלות יותר (אם כמובן לא שוכח על נותן התורה תוך כדי לימודו, כדברי הב"ח הידועים בהל' ברכת התורה).
אך הקירבה העצומה להקב"ה שניתנה לנו במתן תורה נוכחת ביותר גם בחיי היום יום הפשוטים והנמוכים
בהם אנו זוכים לקדש את החומר יום יום, ע"י מצוות, ע"י לימוד, וע"י משא ומתן באמונה ובביטחון.
*ואגב, ה'בחירה' לשיטת התניא היא לא בנפשותינו שנחצבו תחת כסא הכבוד ואין צורך לבחור בהם עקב שהם נעלים הרבה יותר משאר העולם, אלא ב'גופים' ובדברים הגשמיים של היהודי.
כואב, ובעיקר לדעת שכך מרגישים ומרגישות כ"כ הרבה גברים ונשים בציבור.
עם טעות אחת. שלעיתים עם משמעות גדולה מאד. וכואבת.
חג מתן תורה אינו החג של אלו שיגעים בתורה יומם ולילה בלבד.
החג של המתמידים והמתלהטים אחריה הוא כל אחד ב'יומא טבא לרבנן' שלו בסיום מסכת, ש"ס או מבחן בפני שלושה רבנים על חלק שלם בהלכה. התורה נלמדה ע"י אבותינו הרבה לפני מעמד זה.
חג מתן תורה קיבלנו, כולנו, אנשים נשים וטף (וגם אנחנו היינו שם, עם נשמות ישראל מכל הדורות כולם)
את התורה מפי הגבורה עצמה.
קיבלנו את הקשר הנצחי עם הקב"ה הבלתי ינותק כמו אב ובן.
נבחרנו ע"י הקב"ה* (במגן אברהם - "ובנו בחרת" מעמד מתן תורה).
הקב"ה עצמו התגלה לכולנו והנציח בקרבנו את הידיעה הברורה והאמונה האמיצה והטהורה בנוכחותו ומציאותו (דברי הרמב"ם הידועים), אשר "ראינו ולא זר" במעמד מיוחד וחד פעמי שרישומו ניכר בנפשותינו עד היום הזה.
ואת כל זה, את כל 'עצמו' הכניס לתוך תורתו שנתן לנו במעמד זה, לתוך הציווים הכי ''נמוכים ופשוטים'' כמו מרביתם של הדברות מתוך העשרה.
כי גם בדברים הקטנים והפשוטים, בתוך חיי המעשה, בתוך היום-יום, חיבר אותנו אליו.
כמובן, מי שלומד תורה הרבה וממית עצמו באהלה - יש לו הזדמנות להרגיש כל זאת בקלות יותר (אם כמובן לא שוכח על נותן התורה תוך כדי לימודו, כדברי הב"ח הידועים בהל' ברכת התורה).
אך הקירבה העצומה להקב"ה שניתנה לנו במתן תורה נוכחת ביותר גם בחיי היום יום הפשוטים והנמוכים
בהם אנו זוכים לקדש את החומר יום יום, ע"י מצוות, ע"י לימוד, וע"י משא ומתן באמונה ובביטחון.
*ואגב, ה'בחירה' לשיטת התניא היא לא בנפשותינו שנחצבו תחת כסא הכבוד ואין צורך לבחור בהם עקב שהם נעלים הרבה יותר משאר העולם, אלא ב'גופים' ובדברים הגשמיים של היהודי.
