שוב החג הזה מציף בי את כל מה שבעלי הוא לא:(((((((((((((

שבועות.

"איך יתכן שחג אחד יכול להיות כל כך הפכפך?
מה שבימי נערותי היה מעלה בי טעם של חלב ודבש, נופת צופים, חלומות וורודים, ואהבת תורה טהורה
היום, רק הזיכרון החלוש שלו, מציף בי צביטה עמוקה, כאב אינסופי וחלל שחור וריק, שתוקע לי את קו המחשבה"...
את המשפטים האלה שמעתי
לא מאחת
לא משתיים
ולא משלוש נשים.
אלא מעשרות.

חג מתן תורה,
יכול להציף בכל אחת מאיתנו, את כל מה שבעלה הוא לא בדיוק:
לא בדיוק משתגע אחר התורה
לא בדיוק מתעלף לדבריה
לא בדיוק רואה בהלכה את האור
לא בדיוק מחפש את הדרך ברורה מפוסקי הדור.

והיא,
אשה קטנה, שצופה את הליכות ביתה
רועדת את היום בו יגדלו הנערים
וישאלו את שאלותיהם
מזדעזעת לנוכח הניתוק
שמתהלך בתוך הבית שלה.

אשה קטנה,
שהייתה נערה, שספגה כל כך הרבה "שיעורי תורה" על התורה של בעלה.

הרבה נשים, שפוגשות בפער רוחני בינן לבין בן הזוג שלהן, עוברות מציאות לא קלה של אובדן.
תחילה, הן מכחישות את המצב, אחר כך כועסות על כל העולם:
הסמינרים, הישיבות, העולם החרדי, הרבנים, ההורים...

ולאט לאט,
רק מתוך הקשבה פנימית ונטיה דקה של הנפש של אמונה זכה
הן פוגשות את הכאב, מבינות שיש לו מסר רוחני ישירות מהבורא אליהן,
מעזות לחוות את הצער, ולהביט כלפי נותן התורה ולשאול:
"מה אתה, אבא שבשמים, רוצה ממני בתוך המציאות הזו שבראת לי בתוך הבית"?

סודות גדולים, מתגלים בתוך הלב של הנשים האלה.
לפעמים, הקשר שלהן לבורא הופך להיות קרוב ואוהב,
לפעמים, הן לומדות לכבד את בן הזוג ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא עם המון סבלנות
לפעמים, הן פוגשת את המקומות של עצמן
בהם הן לא ממש יראות שמים כמו שהן חשבו
ולפעמים הכל ביחד.

אני זוכה, לראות רגעי מתנה ואור כאלה כשנשים מדהימות ונדירות, מסכימות להקשיב להם ממקום חדש.


שבועות.

נכון, החג הזה אולי כבר לא כל כך וורוד ומתוק עבורך כמו פעם,
אחד הדברים שנקנים בייסורים, היא דווקא התורה.
האם תצליחי לראות במצב הזה את:
"מתנת התורה" האישית שלך?
על המחבר
חני שטראוס
חני שטראוס, מפתחת שיטת הקשר לשחרור נשים נשואות מבדידות , יועצת זוגית פורצת דרך, מאסטרית בפיצוח מערכות יחסים מורכבות והתמחות על בשינוי עמוק בנישואין לבן זוג המאופיין בקווים נרקיסיסטיים.
מלווה תהליכים באופן פרטני לזוגות, נשים ורווקות בהמתנה.

תגובות

אין זה מתפקידי לצטט מקורות, אבל כדי שלא יטעו חלילה כאילו זוהי דעתו של השולחן ערוך, העתקתי קצת מההמשך שם.

'לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה'.
בוודאי שזו היא דעתו של השולחן ערוך.

וכדי שלא יטעו ויסלפו חלילה את דעתו של מרן בעל השולחן ערוך כדי להתאימה להשקפה החדשה הנפוצה, אבאר:

בסעיף א' מדבר השו"ע על חיוב האדם בתלמוד תורה, וזה מה שהבאתי, ואצטט שוב את הסעיף במלאו:
"כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. [ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, לא ימושו מפיך קרינן ביה (הגהות מיימוני פ"א וסמ"ג עשין י"ב)]. ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים."

סעיף כא' (שהובא בתשובתיך) לא מדבר כלל על חיוב לכל אדם, אלא (כמו שהבין גם הרמ"א) - מדובר באנשים מרוממים שבחרו לזכות בכתרה של תורה ועליהם מביא המחבר בשו"ע את מאמר חז"ל על מתי דברי תורה מתקיימים, וכותב:
אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו:
ועל דברים אלו מוסיף הרמ"א - למי שרוצה לזכות לכתרה של תורה (ושימו לב, אפילו על אותם המיוחדים שבעם שבחרו לזכות בכתרה של תורה, דעת הרמ"א שבוודאי לכתחילה עדיף שגם יתפרנסו וגם ילמדו) - וכותב:
"ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו.
ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה.
כל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה, להתפרנס מן הצדקה -- הרי זה מחלל השם ומבזה התורה. שאסור ליהנות מדברי תורה. וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת עון וסופו ללסטם הבריות .ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל וגומר".
וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו . אבל זקן או חולה -- מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). ויש אומרים דאפילו בבריא מותר.
ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. ודוקא חכם הצריך לזה אבל עשיר אסור. ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח.
ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה -- מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא אך אין זה מדת כל אדם. שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו".
 
כמובן שמי שמחפש חיי רווחה ומעונין להתעשר או מכל סיבה אחרת יעשה שאלת רב האם מותר לו למעט מלימודו כדי לחיות חיי מותרות, אבל אין צורך להאריך בדרגתו של אותו אדם שמניח חיי עולם כשבאפשרותו לעסוק בהם, בשביל כמה שוקולדים...
קצת הפריע לי הניסוח הנ"ל.
לא מדובר בעבודה לצורך 'כמה שוקולדים'. מדובר בלהביא פרנסה הביתה. מותר שהפרנסה תביא גם שוקולדים, ואין עניין לבקש מהבוס קיצוצים במשכורות. עבודה לשם פרנסה, לחם וחלב וביצים וארנונה ושכר לימוד. אם הבוס נותן גם שוקולד - זה לא הופך את העבודה ל'כדי לחיות חיי מותרות'.
נקודה נוספת: ברור שעל כל אדם ללמוד כפי יכולתו וכמה שיותר, אבל זה לא סותר את זה שעול הפרנסה הוא על ראש המשפחה. כמו שכתבתי קודם - אשה שאומרת לבעלה 'לך, שב תלמד כאוות נפשך, העול שלך עלי', אשריה ומה טוב חלקה.
הדיון הוא בקשר לנשים שרוצות להגיד לבעלים שלהם שילמדו כאוות נפשם והעול עליהן, אבל לשבת וללמוד זה לא ממש אוות נפשם, והן נשברות.
אז אולי באמת כדאי לשנות גישה? לדבר בסמינרים על זה שתפקידה של אישה הוא לעשות רצון בעלה ולכבד אותו כמו שהוא?
כמובן שגם לבחורים לא יזיק עידוד על לימוד בדרכים שונות/חומר שונה וכו', אבל משהו בגישה הנוכחית של הסמינרים לא ממש הגיוני, ומביא הרבה כאב לב להרבה נשים שכל שחשקה נפשן הוא בעל תלמיד חכם.
 
ככל שנשתרש בציבור שהאשה מפרנסת, ואף האשה מסכימה לכך ברצון, אין שום טעם והגיון בעולם שהבעל יניח חיי עולם ויעסוק בחיי שעה רק בגלל שפעם כשהנתונים לא אפשרו זאת, רוב הלומדים היו גם עובדים לפרנסתם.
אם הבעל הוא מהמיוחדים שבחרו לפרק מעל צוארם עול החשבונות הרבים לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', אז אשריו שזכה גם כן באישה מיוחדת שרצונה לסייע לו בשאיפתו הנעלה.

אבל אין שום חיוב כלשהו מהתורה להיות שכזה, רק בגלל שהוא גבר ששנולד בחברה שכולם צריכים לנהוג כאילו הם מהמיוחדים שכאלו.

בנהוג שבעולם, רוב בני אדם הם לא כאלו, והתורהלא דורשת מהאדם להפקיע את טבעו, למחוק את רצנותיו הגשמיים, להיות נזיר. אלא שבתוך המערכת של החיים הארציים יגביל וינתב את כוחתיו מבלי לסטות מרצון הקב"ה המתגלה בתורתו.
 
רק להזכיר שנשים התחילו לעבוד בגלל שעבודות הבית נעשו קלות יותר בגלל הטכנולוגיה
במקום לפטפט עם השכינה או להסתובב משועממת יצאה לעבוד ואז בעלה כבר יכל לשבת ללמוד

סיבה נוספת היא שבזמן ההשכלה ראו כמה הגברים הושפעו מהסביבה מה שגרם לירידה רוחנית גדולה ולכן החליטו שישארו בבית מדרש כדי לא ליפול רוחנית
יש הבדל בין מוכר שטיחים ביריד לעובד הייטק בסביבת נשים חילוניות,

היום האשה הייתה עובדת ממילא כך שבציבור הליטאי מוקירים את התורה ומבינים את ערכה ולכן במידה ומספיק מפרנס אחד הבעל הוא המפרנס הרוחני של הבית
זה לא באג חברתי, תבדוק אם לך יש באג

מי שמבין את ערך לימוד התורה רוצה לזכות בזה לכן האשה רוצה לעבוד כדי שתזכה שבעלה ילמד והיום התנאים הסביבתיים בדורינו מאפשרים את זה [מעון מטפלת מכונת כביסה אירובוט,מייבש,ספונגא בשניה מקרר מים בברזים וכו]
מי היא שתפסיד???????????????
 
אם הבעל הוא מהמיוחדים שבחרו לפרק מעל צוארם עול החשבונות הרבים לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', אז אשריו שזכה גם כן באישה מיוחדת שרצונה לסייע לו בשאיפתו הנעלה.
הטעות שלך חוזרת על עצמה בדיוק נמרץ.
כל הנושא הוא במי שמוכן להקריב את חייו למען התורה, ועל זה נאמר שאין זה חיוב והוא מיוחד לשבט לוי ולכל הרוצים להתדמות להם, מדובר במי שלימוד התורה כרוך בהקרבה עצומה.
מי שיש לו אפשרות שווה או ללמוד או לעבוד והפרנסה תגיע בשווה משניהם (כי אם הוא לומד אשתו עובדת) על זה אף אחד לא דיבר.
מי חלם בכלל ללכת לעבוד כדי למצא סיפוק, והרי בבריאת העולם לא היה צורך בכלל לעבוד והיו כולם פנויים לעבודה רוחנית ואחרי החטא נתקללנו כולנו בזעת אפיך תאכל לחם. והנה הגיע זמן שאפשר בד בבד עם הזיעה גם ללמוד תורה. מי הוא הטיפש שיתעקש להתקלל עוד ועוד ולאבד את כל עולמו כדי למצא סיפוק מדומיין בעבודת כפים שכביכול אינו קיים בלימוד התורה???????.
 
  • תודה
Reactions: CPA
נדמה לי שוויכוח בעניין כה משמעותי א"א לנהל בפורום כזה,
זה נושא ללימוד בפני עצמו,

ולשאלת המהות האם יש לחתור ללימוד תורה בכל מחיר או שזו רק מעלה,
יש לכל צד כ"כ הרבה מה לצטט, להביא ולהסתמך,
אך נושא הוויכוח אינו צריך להיות מה היה סגנונן החיים פעם, או מה כתב השולחן ערוך,
את זה ניתן להוכיח בנקל

(הוויכוח העקרוני הוא בנסיבות של היום (-שהאישה עובדת, השפעת ההשכלה, סגנון עבודה, יכולת שמירה רוחנית גבוהה בסביבה מתירנית, קונטרה לכפירה ועוד שלל נסיבות-) האם המצב שונה. מה היחס לאלו שכן עובדים. כמה הלימוד היה תופס מקום בחיים של 'עובדים' של פעם. ובכלל האם היתה חלוקה כזו אצל המון העם בין עובדים ללא עובדים.
לקיחת הוויכוח למקום של "שלא יטעו חלילה כאילו זוהי דעתו של השולחן ערוך" ותדהמה על כך "שיש החושבים כי ביסוד הבריאה כוונת הבורא הייתה שהגברים יעבדו והנשים יהיו עקרות בית, ורק ענין חדש הוא שנכנס במחננו שהגברים הולכים ללמוד", וכמה הסמינרים והישיבות 'אשמים' או לא אשמים בזה, חוטאת לדעה שמצדדת בלימוד כאופציה ראשונה ומועדפת או אף הכרחית).

הרוצה להעמיק בנושא זה,
יכול לעיין בספרו של הרב בוצ'קובסקי תורתו ואומנותו
למיטב ידיעתי זה הספר הראשון בדור זה שנוגע בסוגיה זו לעומק, בלי לפחד, בלי לטייח ועוד לקבל גיבוי מרבנים מיינסטרים בציבור הליטאי (ר' משה הלל הירש, ר' דוד כהן, ר' יהושע אייכנשטין ועוד)

אביא ציטוטים מראיון עימו על הספר:

סליחה על השאלה, אבל האם אתה לא מתנגד לכל המהלך של חברת הלומדים ותרבות הכוללים? לא חששת שיצאו נגדך?

השאלה במקומה, אבל היא מלמדת שלא הובהרתי מספיק.

אני מדגיש לאורך כל הספר שאין לי כוונה חלילה וחס להמעיט בערכם של הלומדים או לגרום חלילה לאברך לעזוב את הכולל. אני אישית אברך כולל, ורואה בזה שליחות קודש. אין ספק שלומדי התורה נמצאים בראש הסולם, אבל באותה מידה אין ספק שהקב"ה ברא את העולם באופן כזה שהוא מעוניין בדרכי עבודה נוספות. וכשהחיים מציבים את האדם לא ליד הסטנדר אלא מול המחשב – עליו לראות בזה אמירה מאת הקב"ה ולבחון מה הוא מצפה ממנו במצבו הנוכחי. כאשר זאת הגישה אל החיים – מגלים כר נרחב לעשייה רוחנית פורה.

האם לדעתך לא חייבים להיות אברכים?

חייבים להיות אברך? להיות אברך זו חובה? זו זכות עצומה להיות אברך!

כל הגישה הזו שאומרת שהדרך היחידה להיות חרדי שומר תורה ומצוות היא להיות אברך – חוטאת בכפליים: היא גם פוגעת בעובדים, וגם הופכת את תפקיד האברכים לברירת מחדל, לסוג של הישרדות. במקום לרומם את האברכים על גדולתם ולטעת בהם תחושת רוממות על תפקידם העצום – משדרים להם שהם עוסקים בהישרדות ושמירה על הרף המינימלי. מהיכן מגיעה גישה כזו? אין לזה שום מקור תורני ושום הצדקה.
 
יש סיפור על הרב שך שבאו אליו זוג שהאשה לא מתאים לה שבעלה לומד חלק X בתורה והיא רוצה שהוא ילמד Y שזה ברמה יותר גבוהה.
אז הוא הוציא לה כמה עוגות ונתן לה לטעום וביקש את חוות דעתה על הטעם של העוגות השונות.
אחר כך אמר לה: בסוגיות האלו זה המקום שבו את צריכה לחוות את דעתך. לא בסוגיות תורניות.

יבואו היודעים ויתקנו.
 
מבלי לזלזל חלילה בכאב,
מתוך כל רשימת הכעסים שתיארת,
הכעס על הסמינרים מוצדק.

בסמינרים מוכרחים להפסיק 'לשטוף את המוח' של התלמידות ולהתחיל לתווך להן מורכבויות.
שתיתכן מציאות מקבילה לחלומות, שיש גם צד שני בחיים, שיש צרכי פרנסה, ויש צרכים נפשיים, ושיש יצר הרע,
וגם, שלא כל מה שגבר עושה שהוא לא לפתוח קצות החושן חייב להיות פסול.

אני יודע שלא אומרים להן את כל זה, אבל בסאבקסט של הדברים ככה בדיוק זה נשמע,
וככה בדיוק המערכת רוצה שזה יישמע.

הלוואי שיום אחד יהיה לאותם ממוסדות חינוך את האומץ לומר בקול, שבעל הוא לא מלאך אלוקי שתפקידו הבעלדי הוא לשמור על רמת רוחניות גבוהה בבית, ויש לו עוד תפקידים, רצונות וצרכים, גם גשמיים רח''ל.

קוראים לזה: תיאום ציפיות. עם המציאות.
אני תלמידת י"ג ויש מורות שכן אומרות את זה(לפחות בסמינר שלי) שבאמת אי אפשר לצפות כ"כ הרבה וכולי, אבל באמת זה נבלע באווירה הכללית המאד חיובית של חינוך לאהבת תורה
 
  • תודה
Reactions: CPA
היא ניסתה להקיף לגעת
אבל ההר עשן..
וידה לא מגעת
וברקים רק מתנפצים לה בלב..

היא רצתה אוההו רצתה
לקום לחיים שיש בהם..
כמה חיכתה עדיין מצפה -
לחכות לשובם מבתי מדרשיהם

ואין לה תורה
ולא דפי גמרא
באיזה זכות תעמוד גם היא?
ואיך ובזכות מה?
קול מתוך האש תשמע-
הלא היא...?

היא - רווקה שלבן תורה מחכה..
היא - נשואה למי שעליו קצת פחות חלמה..
היא - עקרה ולילדי חמד מצפה..
היא והיא והיא כולנו בנות שרה, רבקה, רחל ולאה...

והתסכול, האכזבה ואין ספור הדמעות
ואין עמוד ענן שירפד הדרך
רק חומות , חולות וחושך בלילות
איה חלומותיה שרקמה לה בפלך?

ולא זכרה היא האישה
שתורה ממדבר מתנה ניתנה
וכל הרוצה יבוא וייטול
כמה ואיך שבכוחו לסבול

ולא יודעת היא שבעצם הציפייה
שרצון השם - עליה דין מצדיקה
עומד נותן התורה ומכריז ממרום
"חזו בני דמשתכחין בצערא דילהון"

ו"הנעשה ונשמע" שלה
מהדהד עוד בחורב
תראו בני , בנותי - על מה צער ודמעה
על טעם תורה שיהיה ערב...

ופמליא של מעלה באים ורואים
את הצער , הדמעות , התפילות , התחנונים
לא לשווא אחותי לא לריק
בכתרו של עולם דמעה זו תבריק

ותגיע עד שם יחד עם המון דפי גמרות
יחד עם עמל תורה אמיתי של דורות
בתוך כל קושיות אביי ורבא
ניצבת עומדת תפילתך לאבא

ובקולות ובברקים ובקול דממה דקה
תהדהד הקריאה "הרבה משלכם - שלה"
שיר מדהים
 
דו, כטוב כחוטא, כנקלה כנכבד, כי דבר המלך מלכו של עולם עליה, ומה לה בהדי כבשי דרחמנא, כי אלקים מושיב יחידים והוא מזוג זווגים, על כן כל מה שמטל עליה לעשות, תעשה".

התפקיד של האשה הוא ללא סייגים...



התפקיד של האשה הוא לא לשלוח את הבעל ללמוד,

התפקיד שלה זה לחכות לו שיחזור...

זה נכון, אבל יש מקום לשאיפה. לא צריך לסחוב אותו לשוק עם חמור, אפשר לבקש ממנו בעדינות לשבת קצת ללמוד.
כמו שכתב @ysrael אם זה מגיע עם כבוד אמתי לבעל, אמון וקבלה - אז אפשר לנסות לשאוף להידמות במשהו לרחל.
אני לא חושבת שמדובר על לבקש ממנו ללמוד, יש הרבה גברים שגם אם זה יהיה בעדינות זה ירגיש כמו המשגיח מהישיבה, אבל אפשר להראות לו שכל דבר הכי קטן שהוא עושה בתחום של לימוד תורה יקר בעיינייך מאד
 
ממש לא נכון, זה לא היה תמיד, זה החל רק בתקופה המודרנית של ההשכלה וכו', ונמשך פחות או יותר עד בואו של 'בית יעקב'.
הייתה הערכה עצומה לתורה לפני תקופת ההשכלה ות"ח היו נחשבים יותר, אבל זה ממש לא היה המצב של היום מבחינת זה שרוב האנשים עבדו
 
אני אנסה להסביר למה יש כעס כללי על הסמינרים, למרות ש''יש חינוך שעובר מהבית'' וכל זה, וזה נכון.

אני שולח את הבת שלי לסמינר כדי שתלמד מקצוע שיעניק לה כלים לחיים בדרך חרדית ושמורה.
לא כדי שיעשו לה (ולי) חינוך מחדש, ולא כדי שיפמפמו לה צניעות כל היום מהרגע שהיא נכנסת בשערי הסמינר עד שהיא יוצאת,
(אשמח לשמוע על בת אחת, אחת! שבגלל הסמינר שמרה יותר על צניעות גם מחוצה לו וגם לאחריו, אני מכיר לצערי רק סיפורים של ההיפך)
וגם, אני לא שולח אותה בשביל שיטיפו לה מה ערכי הבית היהודי האולטימטיבי לטעמם. בשביל זה כמו שאת כתבת בעצמך, יש חינוך בבית, כל הורה יחליט אלו ערכים הוא רוצה להנחיל לבן/בת שלו.

אז נכון, יש תקנון ויש כללים, והבת צריכה לעמוד בהם, בטח שבין כותלי הסמינר,
אבל מכאן ועד לשטוף לבנות את המוח, הדרך ארוכה ואת יכולה לראות את התוצאה בעצמך בטור הזה למעלה^^^
אני מכירה כמה וכמה בנות שבאמת התחזקו בצניעות מהסמינר גם לטווח ארוך
 
יש לה רשימת תפוצה עם תוכן מרתק.
תכתבי לה והיא תצרף אותך
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ממליצה לך פשוט לדבר איתה
היא אישיות נדירה
0548481524
 
ה
בס"ד

ראשית, אני מתנצל על פרסום תגובתי שלא בשלמות. התחלתי לכתוב אתמול משהו, רובו ככולו ציטוט ממאמר שכתבתי בעלון של קהלתי (ומאמר זה הוא תמצית של הדברים שכתבתי בקונטרס "ההכנה לזמן מתן תורתנו"). אני עובר שוב על הדברים, ואמחוק מה שאינו רלוונטי לנושא. תודה רבה למגיבים עד עתה.

אחד מידידי הפנה אותי לדיון הזה. חבל שראיתי רק אחרי החג, אך אני מקווה שתהיה תועלת בדברים בשביל העתיד (אגב, לא רק בשביל חג השבועות)

כתגובה למי שכתב/ה שמהות החג הוא השמחה וכו', כל השאר הם רק מנהגים:

אכן כן. זו ההסתכלות היחידה הנכונה על החג הזה!!

אציין שכמובן כשבית המקדש היה קיים, היו לנו את מצוות שתי הלחם המיוחדת לחג השבועות (וכמובן את כל המצוות השייכות לעליה לרגל גם בשני הרגלים האחרים). זו בעצם המהות האמיתית של החג! מסתבר שכבר בזמן שביהמ"ק קיים, קשרו את החג למתן תורה, אך אחרי שנחרב בית המקדש, נתנו את כל המשקל על הנושא הזה.
כיום, אין לנו לא שתי הלחם, ולא מצוות ביכורים (אותם התחילו להביא אחרי מחג השבועות והלאה (לא בחג השבועות עצמו, כפי שמספרות חלק מהגננות). ותוותר לנו מצו שמחת החג!! כן. מצווה דאורייתא הקודמת לכל המנהגים שהונהגו בתקופות מסויימות, כולל גם המנהג ללמוד כל הלילה.
בחג השבועות קבלנו את התורה, אך ההשלכה ההלכתית היחידה שיש לכך היא, שיש להרבות בסעודה ביום הזה (מי שרוצה, יכול לקשר את זה למה שנאמר בתורה הקדושה בפרשת ראה וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָֽׁבֻעוֹת֙ לַֽיֹיָ֣ ﭏֱֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָֽדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן (ע"ש ברש"י).

מסתבר שהעדר מצווה המיוחדת לחג השבעות בלבד גרם לכך שבחג השבעות תופסים מקום עיקרי מאד (לפעמים אפילו יותר מדי) מספר מנהגים הנהוגים בחג. איני בא לזלזל ח"ו במנהגי ישראל, אך צריך לדעת בכל מקום מה העיקר ומה הטפל.

נראה שאצל רבים מאד המנהג שתופס מקום עיקרי (ויותר מכך), הוא המנהג הנזכר בדברי הזוה"ק כ'מנהג חסידי קמאי', ללמוד בליל חג השבועות כל הלילה.

עד זמן רבותינו האחרונים לא נהג המנהג הזה כנחלת הכלל בפומבי (איני יודע מה היה בסתר, ולא אכנס כאן לשאלות ודיונים על קדמות המנהג). גם לא ידוע לנו על אף אחד מרבותינו הראשונים שנהג בפומבי את המנהג הזה. רבותינו האחרונים הזכירו את המנהג כמנהג של חבורות קדושות שנתקבצו לשם כך, מאוחר יותר כבר נכתב ש'נהגו רוב הלומדים'. לאט לאט התפשט המנהג הזה, וכיום נראה שרוב כלל ישראל נוהג בו בצורה זו או אחרת.

דברי השל"ה הקדוש המצוטטים בפי דרשנים ומשגיחים רבים (יום הדין על התורה וכו') אינם שייכים לדיון הנוכחי. אם כי, יש לשים לב לאבני הנגף שבצורה בה מציגים רבים את הדברים (חוץ ממה שרובם ככולם לא מצטטים במדויק. אבל זה כבר נושא לדיון אחר)


ידוע שבדתות מסויימות מרחיקים ענייני הנאה גשמית ממצוות הדת, ואנשי הדת שלהם מצהירים על ריחוקם מהנאות העולם. אך בתורתנו הקדושה יש בה כמובן מצוות רבות הקשורות גם להנאות גשמיות, ומצוות אלו אינן חשובות ח"ו פחות ממצוות שאין בהן עניין זה.

אדרבה, אנו מצווים לעבוד את הקב"ה גם על ידי אכילה ושתייה. כמובן שלכל זמן ועת, כפי שמובא בספר הכוזרי (מאמר שני, פרק נ') דברי החבר למלך כוזר: ותורת משה לא העבידה אותנו בפרישות אך בדרך השוה ולתת לכל כח מכחות הנפש והגוף חלקו בצדק ... תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה. תתקרב אל ﭏהיך בכל אחת מהנה, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל הﭏהים משמחתך בימי השבתות והמועדים כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם. ... ... ושיער מה שראוי להם מהמנוחה והתנועה ... ע"ש.

לצערנו, יש הרחוקים מהרגשה זו, ואת חיוב השמחה ביו"ט "מתרגמים" בצורות מסויימות. יש מלמדים את ילדיהם ותלמידיהם לומר "אנחנו שמחים עם התורה". כמה מגוחך לשמוע כזאת מנערים צעירים וילדים שהכל יודעים כמה הם שמחים עם התורה. ודאי שישנם גם כאלה, אך ללמד את הילדים לחזור על התבטאויות כאלה?



ואם לא שמחים כשצריך לשמוח, מחפשים זמן אחֵר לשמוח, אלא שבאותו זמן אין חיוב שמחה (לדוגמא: ליל ששי ראשון שאחרי שבועות). נראה שאת תופעה זו ניתן להסביר על פי דברי ספר החינוך (מצוה תפ"ח) בטעם מצוות שמחת החג: ... לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים כמו שהוא צריך אל המזון עכ"פ ואל המנוחה ואל השינה. ורצה הקב"ה לזכות אותנו ... וציונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו. והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים ... ואז בעתים ההם ציונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו ... עכ"ל.



כללו של דבר: צורת היו"ט היא השמחה המתבטאת בין השאר בסעודה וכדומה. מנהגים נוספים יכולים לפאר ולהוסיף לאווירת היו"ט, אך כמובן שכל זה בתנאי שאינם באים על חשבון המצוות החיוביות. אדם שאינו בטוח שיוכל לקיים כראוי מצות שמחת יו"ט אם לא יישן בלילה, ודאי שאסור לו להשאר ער בלילה. כמובן שהוא הדין גם לגבי מצוות אחרות, כמו למשל: תפילה בעירנות בצורה הראויה, הלל כראוי בשירה ובזמרה, ועוד. כל המצוות והמנהגים שעל סדר התפילה קודמים למנהג זה של לימוד כל הלילה.



לבית יעקב. וודאי שאף הנשים חייבות בשמחת החג. אם יודעים ומקיימים את העיקר, אף הנשים יכולות לשמוח ולהתעלות בשמחת החג. אצל אלה שעשו את לימוד ליל שבועות לעיקר מצוות היום, איני יודע כיצד משתפים את הנשים במצוות היום.



חנוך הקטנים.
עניין נוסף שיש לשים לב אליו: השתתפות הילדים בלימוד של ליל שבועות. בקהילות רבות מקיימים מסגרות לימוד לילדים בליל שבועות, והילדים שמחים בכך שנשארים ערים כל הלילה (או רובו של הלילה, עד שיתעייפו או עד שאבא יבין שהילד צריך כבר לישון).

חיוב הקטנים במצוות הוא מדין חינוך. כלומר, מוטל עלינו לחנכם למצוות, כדי שכשיגדלו ידעו מעצמם לקיימן כראוי.

החינוך הטוב ביותר בנוגע לחג השבועות, הוא להחדיר לילד כמה שיותר את השמחה ביום הזה יותר מכל יו"ט, מטעם שביום זה נתנה תורה. הילד צריך לראות ולהרגיש כמה אבא שמח בקבלת התורה. אם הילד מקבל את ההרגשה שמצות היום היא ללמוד כל הלילה, מסתבר שזה מה שינסה לעשות, אך בדרך כלל אין לו מכך שמחה.

יש לחשוב טוב על הדרכים לגרום לילדים שירגישו היטב את שמחת החג ושלא ירצו לוותר בשום אופן על הסעודה, על הקידוש החלבי בבוקר, או על כל תכנית אחרת במהלך החג.

אם הילד רוצה בכל זאת "להרגיש גדול", אפשר ללמוד עמו עד שעה מאוחרת מעט מהשעה בה רגיל לשכב לישון בדרך כלל, ולשבחו על מה שלמד עד שעה כזו.



המקובלים שכתבו על המנהג להשאר ערים בלילה, גם הזהירו מאד על בטלה בלילה הזה. חובה להחדיר לילדים שאין כל טעם להשאר ערים אם אין לומדים. ברגע שהאבא מזהה שהילד כבר אינו מסוגל ללמוד עוד, חובה לשלחו הביתה! במקרים מסויימים כדאי גם לוודא שאכן עשה זאת.

הכל מודים כי ענייני בין אדם לחברו לא מתבטלים בלילה הזה ח"ו. רוב ככל הילדים הנשארים ערים בלילה, לא מנצלים את הזמן כראוי, ופעמים רבות משוטטים ברחובות או בחצרות בתי הכנסת ולא חושבים על נשים וילדים הישנים בשעה זו.



חובה לקחת בחשבון כי רוב הילדים, בפרט בגיל צעיר יותר (אף אם מתחילה באמת היתה כוונתם ללמוד כל הלילה), אינם מחזיקים מעמד יותר מכמה שעות בלילה. ילדים הרגילים לישון בכל לילה בשעה 9, בשעה 11 (אולי 12, אך עכ"פ לא יותר משעה אח"כ) מתחילים להתעייף. בשלב מסויים כבר "גמרו להתעייף", ומתחילים לעשות מעשים שאינם רגילים לעשות בזמן שהם מוּדעים למעשיהם. ללמוד כראוי כבר אינם יכולים, לישון אינם רוצים כי "מה אספר לחברַי אחרי החג?". בזמן הרב שנשאר עד התפילה, מחפשים תעסוקה (ולפעמים גם מוצאים), ומסתובבים בחוסר מעש. במעשים מעין אלו אין לילד כל הנאה אמיתית, ילד לא נהנה משעמום!!.

גם ילדים שבאמת יכולים לנצל את כל שעות הלילה ללימוד, ושעות השינה בערב החג מספיקות להם כדי לא להפסיד את מצוות היום (כנראה שיש ילדים כאלה באזור גיל 11-12), חובה על הוריהם לפקח על מעשיהם בכל רגע נתון בלילה הזה. אגב, לפי מה שידוע לי, רוב השיעורים לילדים המתקיימים בליל שבועות בשעות הקטנות של הלילה, אינם שיעורים ממש, אלא בעיקר סיפורים וכדומה (ואיה הם המעוררים בכל עת על "ביטול תורה באיכות"?).

כמובן שתפילות שחרית ומוסף של חג השבועות צריכות להיות בשמחה ובעירנות מלאה לא פחות מכל יו"ט. בקהילות רבות מזדרזים מאד בתפילה בבוקר, כדי לא להטריח את הצבור שלמדו כל הלילה. בהתאם לאווירת "יום הדין" אותה הזכרתי לעיל, רבים מהממהרים בתפילה לא יכולים לוותר למשל על י"ג מידות בהוצאת ספר תורה. כמה מגוחכת התופעה של אמירת הלל במרוצה וכמעט בלי נגינה, אך אמירת י"ג מידות ביו"ט בזעקה ובהתעוררות עצומה (יצויין כי בקהלתנו אין אומרים י"ג מידות בהוצאת ספר תורה אף לא בר"ה ויו"כ וכ"ש בג' רגלים שהם ימי שמחה. אגב, כך נהג גם הגר"א).
 
מודעה המתפרסמת כעת בקבוצות במודיעין עילית:

בס"ד

הננו שמחים להודיעכם

כי גם השנה תתקיים אי"ה

מסגרת תורנית לבחורים

בחג השבועות-זמן מתן תורתנו


(מיועד לבחורים יראי שמים שאינם נמצאים בישיבה)


בתכנית:

  • דגש על שמחת קבלת התורה
  • תפילות חגיגיות באווירה שמחה
  • סעודות כיד המלך
  • לימוד ליל שבועות (לימוד בצוותא מתורה מנביאים ומכתובים עם דרשות קצרות בענייני דיומא) הלימוד בערך עד השעה 2:00 בלילה.
  • תפלת שחרית חגיגית ושמחה (משוער:8:00 תתכן אפשרות לתפלה כותיקין)
  • לאחר התפילה: סעודה חלבית עשירה
  • לאחר מכן סעודה בשרית הראויה ליו"ט של מתן תורה (אי לאו האי יומא...)
  • שמחת יו"ט
  • תכניות מגוונות עד סוף היום.


בס"ד השנה עלה בידינו לארגן

אפשרות ללינה בצורה מסודרת לבחורים הגרים מחוץ לעיר





לפרטים והרשמה:

0527167567
 
שכחתי לציין שזו מודעה שלי.
הרעיון לפתוח מסגרת כזו, עלה אחרי שהתארחו אצלי בחורים בתפלה ואח"כ בסעודה, וכשדברו אתי על כך בערב יו"ט הבנתי שהם פשוט רוצים "להרגיש את החג".
ובאיזה בחורים מדובר? באותו מקרה היה מדובר בשלשה בחורים רציניים הלומדים בישיבה. שנים מהם אני מכיר אישית ויודע שהם באמת מתמידים גדולים. השלישי גם נראה ונשמע כך, אך איני יכול להתחייב על כך. עכ"פ, מה היה חסר להם בישיבה? פשוט מאד, נכון שבשבועות מביאים אוכל יותר משובח (כך ברוב הישיבות. לא אתפלא אם אשמע שיש ישיבות בהן מקובל "לא לחשוב על גשמיות בשבועות". שומעים קשקושים מעין אלה פה ושם. אך חוץ מזה אין הרגשה שאמורה לאפיין יו"ט. ללמוד כל הלילה? הם ממילא לומדים כל השנה (אגב, שלשתם ישנו בליל אותו חג שבועות שהתארחו אצלי). הם חפשו מקום שהתפלה מתחילה מאוחר ולא מתנהלת בתרדמה, בתפלה ובהלל מרבים בנגונים כבכל יו"ט, והכי חשוב: סעודת יו"ט ראויה. וכמובן, אווירה כללית של יו"ט ולא של "יום הדין".
 
אם הילד רוצה בכל זאת "להרגיש גדול", אפשר ללמוד עמו עד שעה מאוחרת מעט מהשעה בה רגיל לשכב לישון בדרך כלל, ולשבחו על מה שלמד עד שעה כזו.
אני מסכים עם כל מילה שכתבת לגבי הגישה לחג השבועות, אך יש כאן משהו שמאד צרם לי.
אם אתה הוא זה שקובע לילד מה משמח אותו...
אז יש מצב שהוא ישנא גם את חג השבועות, גם התורה, וגם אותך....
סליחה על החריפות...
אבל...
אני בחג השבועות משחרר לילדי להיות ערים כל הלילה, כי כן... הם לא מסוגלים ללכת לישון בלילה כי מה יאמרו לחברים...
וזה רצון הילד...
וזה מה שמשמח אותו תכלס...
איך אני יודע ???
כי זה מה שהוא אומר....
ואת כל ההורים הגוררים את הילד בכוח לבית לישון כי זה מה שטוב לילד...
הייתי מציע שתשאל את הילד מה הוא רוצה....
ותייצר לו שמחה וסיפוק בחג כפי דרכו ורצונו שלו, ולא כפי מה שאתה חושב שצריך להיראות הרצון שלו....
ומה אם הוא משוטט סתם בחוץ בחוסר מעש ????????
אז יש לך תפקיד של אבא לעזוב הכל וללמוד איתו חברותא או כל נושא מעניין...
לספר לו סיפורי צדיקים ולייצר עבורו תכנית לילה מרתקת כרצונו...
בהצלחה....
 
אני מסכים עם כל מילה שכתבת לגבי הגישה לחג השבועות, אך יש כאן משהו שמאד צרם לי.
אם אתה הוא זה שקובע לילד מה משמח אותו...
אז יש מצב שהוא ישנא גם את חג השבועות, גם התורה, וגם אותך....
סליחה על החריפות...
אבל...
אני בחג השבועות משחרר לילדי להיות ערים כל הלילה, כי כן... הם לא מסוגלים ללכת לישון בלילה כי מה יאמרו לחברים...
וזה רצון הילד...
וזה מה שמשמח אותו תכלס...
איך אני יודע ???
כי זה מה שהוא אומר....
ואת כל ההורים הגוררים את הילד בכוח לבית לישון כי זה מה שטוב לילד...
הייתי מציע שתשאל את הילד מה הוא רוצה....
ותייצר לו שמחה וסיפוק בחג כפי דרכו ורצונו שלו, ולא כפי מה שאתה חושב שצריך להיראות הרצון שלו....
ומה אם הוא משוטט סתם בחוץ בחוסר מעש ????????
אז יש לך תפקיד של אבא לעזוב הכל וללמוד איתו חברותא או כל נושא מעניין...
לספר לו סיפורי צדיקים ולייצר עבורו תכנית לילה מרתקת כרצונו...
בהצלחה....
בס"ד

תודה רבה על ההערה.
עבור שוב על הקונטרס. התייחסתי גם לנקודה שהעלית.
כתבתי בפירוש שצריך לדאוג שיהיה לילד משהו שיותר ישמח אותו וכו'
ובר מן דין, במקרים רבים שוטטות הילדים בחוצות בזמן הזה, יש נזק רב מאד. ואם כך, צריך לעשות הכל למנוע ממנו את זה.
 
יש נזק רב מאד. ואם כך, צריך לעשות הכל למנוע ממנו את זה.
עם זה אני מסכים חד משמעית.
צריך לדאוג שיהיה לילד משהו שיותר ישמח אותו וכו'
ועם זה לא.
כשמדובר בדבר כ"כ רגיש כמו ליל חג השבועות, אני חושב שצריך לשחרר ולוותר לילד כדי שיהיה לו הכי כיף בעולם מהזווית שלו.
ולפתור את כל שאר הבעיות מסביב בחוכמה ובאחריות.
תודה רבה.
 
כצפוי, אשכול שכזה מעורר אמוציות, וגם דעות שונות - הרבה מהן קיצוניות לכאן ולכאן.
אני אוהב קיצוניים, זה משעשע אותי, על אף שבדרך כלל - הם טועים.
בכל אופן, לא התובנות על קיצוניות וקיצונים הובילו אותי להעלות את ההודעה הזו, אלא העובדה שיש כאן טעות בסיסית נפוצה יחסית.
חג השבועות נתפס כחג של לומדי תורה, חג שנשים יכולות להתחבר אליו רק בזכות הבעל, וחג שאינו נחלת מי שאינו לומד תורה.
זו כמובן, טעות!
חג השבועות הוא חג כללי, שבו חוגגים אנו את מתן תורה.
התורה, לא ניתנה רק ללומדיה. התורה ניתנה לכל כלל ישראל, והיא עיקר ותכלית חיינו.
אילולי התורה, לא הייתה לנו מערכת רוחנית, וחיינו היו הבל חסר תוחלת. אילולי התורה, לא הייתה לנו שבת (אע״פ שהיא ניתנה מוקדם לתורה במרה), לא היו לנו מצוות, לא הייתה לנו חובה לחיות חיים מלאי משמעות ורוחניות, ולא הייתה לנו יכולת להתחבר אל בורא העולם ואל חיי העולם הבא.
חג השבועות הוא חג עיקרי, והוא שייך לכל איש ואשה מעם ישראל.
כל מי שחווה אי פעם בחייו טעם של חוויה רוחנית יהודית, מכל סוג שהוא, חייב את ההנאה הזו ליום מתן תורה - היום בו נבחרנו והובדלנו ממשפחות האדמה. כל מי שמחזיק בערכים תורניים, אוהב את התורה ואת לומדיה, ושמח בהיותו שומר תורה ומצוות - חייב את המשמעות שיש לו בחייו ליום מתן תורה.
אם היה בית המקדש קיים, היה כל אחד מאתנו מחוייב לעלות לרגל, להראות ולשמוח. לא רק לומדי התורה, לא רק הגברים, אלא כולם. גם אלו שקשה עליהם העיסוק בתורה, גם נשותיהם.
אמת, שללומדי התורה יש חיבור רגשי מיוחד אל החג, אל הספירה המובילה אליו, ואל התורה באופן כללי.
אולם, התפיסה שהחג הזה שייך רק לקבוצה מצומצמת - אינה נכונה כלל ועיקר, ומבוססת בעיקר על פרשנות מאוד לא מדויקת של עניין מתן תורה. פרשנות שאוגדת ומחברת את חג מתן תורה עם לימוד התורה בדווקא, ולא עם התורה בכלליותה.
 
שלום רב לכל הקוראים והמגיבים,
אני רואה עכשיו שהמאמר לקח הרבה לכיוונים שונים,
המטרה העיקרית שלי הייתה לתת מקום לכאב של אשה שהציפיות שלה התנפצו
בהתאם להגדלת ציפיות שהיא חוותה.
לקראת שבועות הבא עלינו לטובה,
ריכזתי עבורכם כמה תשובות לשאלות שקיבלתי במשך השנה האחרונה על המאמר:

1. האם בני זוג עם הפרעת קש"ר נוטים יותר לירידה רוחנית?
בנ יזוג עם הפרעת קש"ר אוהבים לחוות מצבי קיצון כי זה מפריש להם אנדרלין שהם כל כך חסרים
ולכן אם הם לא מטופלים הם יחפשו הרבה פעמים אחרי ריגושים שונים וזה יכול גם להתבטא בירידה רוחנית אבל לאו דווקא.

2. האם הקשר לדמות אב בתור ילד משפיע על המצב הרוחני של בן הזוג?
בהחלט. אחד המשלים של הקב"ה לנו בתור בני אדם, הוא היותו "אב הרחמן" עבורנו.
כשילד חווה את אביו הביולוגי כאחד שהוא לא יכול לתת בו אמון
זה יכול לצערי להשפיע על הקשר לדת וליראת שמים
בד"כ, אם האם מצליחה לעבד את המצב או אם יש דמות אחרת אליה הוא קשור
הוא יוכל לגשר על הפצע הזה ולגדול מתוך בריאות רגשית ורוחנית.

3. האם אב שחווה ירידה רוחנית הוא בהכרח עם קווים נרקיסיסטיים באישיותו?
ממש לא. המושג "נרקיסיזם" וקיים נרקיסיסטיים נכנסו לאחרונה למודעות בצורה משמעותית
האישיות של אנשים עם הפרעה נרקיסיסטית בנויה מ"עצמי כוזב, וזה קשור לבניה בגיל 3 וההשפעה לטווח הארוך.
שחלק מזה יכול להתבטא גם רוחנית אבל זה לא קשור באופן ישיר בכלל.
לגבי מידע וכלים לחיים בצל נרקיסיזם תוכלו לקבל במייל בתפוצה שלי כמו שמישהו כבר כתב כאן באחד התגובות
 
עם זה אני מסכים חד משמעית.

ועם זה לא.
כשמדובר בדבר כ"כ רגיש כמו ליל חג השבועות, אני חושב שצריך לשחרר ולוותר לילד כדי שיהיה לו הכי כיף בעולם מהזווית שלו.
ולפתור את כל שאר הבעיות מסביב בחוכמה ובאחריות.
תודה רבה.
אני דווקא מסכים עם הרב נוימן. אולי הוא לא הסביר מספיק.
צריך לגרום לו שיהיה לו כיף ונחמד יותר מאשר להשאר ער בלילה.
 
1. האם בני זוג עם הפרעת קש"ר נוטים יותר לירידה רוחנית?
בנ יזוג עם הפרעת קש"ר אוהבים לחוות מצבי קיצון כי זה מפריש להם אנדרלין שהם כל כך חסרים
ולכן אם הם לא מטופלים הם יחפשו הרבה פעמים אחרי ריגושים שונים וזה יכול גם להתבטא בירידה רוחנית אבל לאו דווקא.
מה רע בלחפש ריגושים?
זה עושה את החיים הרבה יותר מעניינים, ומשפר מאוד את הזוגיות. כל זוג נשוי יודע שהסכנה הכי גדולה היא השחיקה.
אני ממש לא חושב שיש קשר לירידה רוחנית. אין רע בלחפש ריגושים, ויש מספיק דרכים כשרות ומספיק תחביבים כשרים בהם ניתן להשקיע את שעות הטרללת.
אני חושב, למשל, שילדים להורה עם הפרעת קש״ר, נהנים הרבה יותר מילדים אחרים. לפי מה שאני מכיר, רוב ההורים לא יישחקו עם הילדים שלהם בתופסת או במחבואים, ולא ייהנו איתם בבריכה ברוחב מטר ובגובה 30 ס״מ.
חוצמזה, יש הנאות מיוחדות עבור זוג עם בעיית קש״ר. אפשר, לדוגמא, להכין ארוחת ערב משותפת, להשאיר מחבת על הגז, האישה תרד רגע לקנות בצל והבעל לא ישים לב ויילך לערביתֿ, ואז הם יחזרו ויגלו שיוצא עשן מהחלון במטבח, הבעל יחפש מפתח ולא ימצא, ייבהל, יטפס על הסורג - ובסוף ייזכר שהדלת נשארה פתוחה, כי הוא חשב שאשתו בבית.
ועכשיו ברצינות רגע. חשוב לי להבין את ההסתייגות במילים ׳אם הם לא מטופלים׳.
הרי לא מצופה מבני זוג עם הפרעת קשב ליטול כדורים בשעות הפנויות שלהם, ככה שהמצב הסטנדרטי הוא ׳לא מטופלים׳.
 
נערך לאחרונה ב:
צריך לגרום לו שיהיה לו כיף ונחמד יותר מאשר להשאר ער בלילה.
על זה בדיוק חלקתי.
תקרא שוב את ההודעה שלי.
אני יודע שיש חושבים אחרת....
אך אני נחרץ בעמדתי שלא שייך לקבוע לילד ממה להנות...
תחשוב על עצמך בסיטואציה דומה, שיקבעו לך וישכנעו אותך להנות ממשהו אחר ממה שאתה רוצה....
 
כשהגענו יחד אל ההר, מצב הרוח הזוגי שלנו היה כבר טוב. הוא, אישי היקר, חפציה, עדיין מתאושש מהמלחמה ברפידים. הוא נפצע שם כשלחם יחד עם יהושע מבית אפרים. הוא חזר הביתה זב דם, פצע מכוער בלחי ואני נחמתי והרגעתי באהבה שלמה. חטאתי את השוליים של הקרע בבשר החי, גם הילדים עמדו שם עם גיגית מים ואספלניות. אבא היה מספר על ההיתקלויות עם לובשי המדים השחורים של בני אליפז ותמנע. של הורי אגג ושאר הנספחים לדורות כולם, לובשי חולצות החומות השחורות ועוד. הוא חזר הביתה ומספר לילדים על המלחמה ההיא, איך שהוא שומע את התפילות ורואה את הידיים הרוחניות המושטות למעלה בראש הגבעה. אבל קשה לו אחרי הכל לחזור לאהל של התורות, שם משה מדבר לגברים על התורה ועל המילים הגדולות הרחוקות.
אני כמו שאני ילדה של פעם תמימה, כך גם קראו לי תמימי, שומעת את המילים של המורה, הרב המחנך הגדול, רבינו. משה הגדול בבני אדם. אני מתרגשת כבת של "בית יעקב" הראשון שנפתח למרגלות ההר, כאן מפיו של מלאך מרום. שהוא הרבי שלנו, אנחנו הפעם כל הנשים תחילה, המורה שלנו הוא האבא, הוא הלב שלנו הוא גם כבד פה וגם ילד נטוש וגם גדל במקומות של גויים. הוא מי שאשתו הגיורת, בת הכומר נשארה שם מאחור עם נטישה חצי הורית של השנים, שני הילדים היהודים-מדיניים גרשם ואליעזר. ככה אומרים אצלנו שקוראים להם והם לא כאן.
האבא המורה הרב של כולנו הוא יעלה להר לבד והאמא צפורה לא תחכה לו למטה עם עוגות גבינה, עוגה שאני אגיש כמו אמא ואחותי אחרי שיגמר הכל. כי מלאכים לא חוזרים הביתה. הם נשארים שם בהר לתמיד. משה סיני הר ותורה וזהו.
אבל חפציה גם הוא עמד שם, טהור עינים מלאות דמעה על שהוא רוצה כל כך והיה רוצה כל כך אבל השנים ההן על הפיגומים והשמש ובעיקר המכות של הנוגש ההוא יימח חשמו - ערפוד המצרי שם רשע ירקב, לא נעלמו לו מהלב בעיקר מהלב. חפציה מאז הוא לוחם עז, לא מפחד מכלום, מהמוות. הוא קפץ למים יחד עם נחשון הגיס של אהרן הכהן, אבל הוא לא מבין מה מדברים תורה. הראש כואב העצבים לא משהו. אז כן גיהצתי לו גלימה לבנה של שבת להר, שירגיש טוב יחד עם כולם. איזה צדיק איזה נשמה איזה אבא אבל קשה לו, עם המילים הארוכות. אני כל כך אוהבת את הרוח של התורה אבל הוא לא יודע נחמה מאז המגלב שפגע לו בלב.
אבל כשחזרנו הביתה, הכל היה טוב לא רק המצב רוח. אני התפללתי כל המתן על חפציה שיקבל, כל מה שהשארתי בדמעות שם התפרץ כאן מתחת להר. אבל הקולות והלפידים והשופר ומשה שמדבר צלול - איש אחר לא כבד פה ולא כבד לשון צלול בהיר ברור. איזו אהבה חשנו כולנו, הרקידה שבלב - בלב של ילדות עם צמות יחד עם סבתות שראו כמה דברים וידעו כמה סיפורים על ילדים שנחטפו למרחצאות הדמים של פרעה, ילדים שאסור היה לנו להזכיר את שמו של אחד מהם ליד אמא. היא עדיין דומעת כשרואה תינוק עם תלתלים שחורות כמו הילד הקט, שואל קראו לו. בן חצי שנה היה כשלקחו אותו לבושי החולצות הכהות בעגלה של הובלות, ישר מהשכונה לארמון למקלחות.
גם ובעיקר אמא רקדה את הרקוד הראשון של החיים הריקוד שבלב וגם הדודות כולנו וגם אני הרגשתי חג גם בשבילו, הוא שנמצא שעומד שם מעבר להר בצד השני עם החברים מהפיגומים. כל בעלי המלאכה עמדו יחד בוגרי רעמסס, צעירים לבני השער והצלקות. אני הרגשתי בלב שגם הוא מקבל את התורה בדרכו שלו לא במילים הגדולות, אבל ברגש, בקבלה, בהתמסרות של איש גבר עז כנמר - כנמר בסוגר.
 
עדיין מתאושש מהמלחמה ברפידים. הוא נפצע שם כשלחם יחד עם יהושע מבית אפרים
*החולים הבריאו במעמד הר סיני.

לעניות דעתי אפיון הדמויות במאמר הזה לא מתאים,
על יהודי שעמד במעמד הר סיני, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.
אז יהודי מה ראה ?
רבות כתוב בספרים הקדושים על מעלת אנשי דור המדבר, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן - שאף גופם היה זך.
אז יש להיזהר בכבודם.
 
כי היום הזה הוא יום של "מתן", של "מתן" ושל "תורתנו", של קבלת מה שניתן לנו - כמו שאנחנו. הוא יום של אתחול כל מה שחשבתנו על עצמנו ועל אחרים ועל הכל. יום שבו הכל שבתוכנו היהודים חושב מחשבות של עליה להר ויום שבו קלטנו שיש צורך בהבנה שיש גבולות. שלא כל מי שרוצה לטפס יכול, שגם מי שמאד מאד שואף לרוחניות גדולה. יש לו גבולות - לאהרן יש מחיצה כפי שלאחיו הגדול יש מחיצה כל אחד מוגבל ורק הבורא לא מוגבל. יום שבו אנחנו מבינים שמי שהסתכל בתורה וברא עולם הסתכל בתורה וברא אותי ואת אשתי ואת אישי ואת זרעי ואת זרע זרעי מעתה ועד עולם.
איננו משגיחים על בעלים ולא ממריצי רוחניות של הנשים, אנחנו בני אדם שרק יודעים את מה שבני אדם יודעים להיות. איננו מלאכים ובוודאי שלא חיות ולא דומים להם, אנחנו מה שאנחנו, אנושיים וגם חלשים אנושיים וגם מתלהבים חזק, אנושיים וגם ובעיקר חיים על התנודות הללו, של קנאה לחומר וגם קנאה בההיא, ההיא שיש לה בעל תלמיד חכם. קנאה מוחצנת שאין לה באמת מקום בלב השואף טוב אנושי. כי ההיא שיש לה בעל תלמיד חכם יש לה את הקנאות שלה, ויש אוהו ויש. יש קנאה בבגד המבריק של רבנים ויש קנאה במשרה ובמשכורת ויש קנאה בתדמית ויש קנאה סתם.
ביום שנבין שקנאת סופרים ורק היא תרבה חכמה ולא קנאת המוחצנות של הסופרים, של אלו הסופרים את מי שסופר אותם. לא קנאת ה"חלוקא דרבנן", אלא קנאה ברבן עצמו העמוק האמיתי השקט הצנוע שאין לו כל ריווח אלא הדבר, אלא הרוח ההיא בעצמה. לא קנאת האיש הפשוט בקפוטה או בפראק אלא בתוכן, כשנבין אז ורק אז נרגענו והתחלנו להתקדם. לא להתקדם אל ההטפות ולא אל הטפטפות של המילים הגדולות שבאו מהקתדרא של מי שלא הראה או הראתה דוגמא אישית המכסה את המילים. אלא של מי שבאמת באמת בצניעות טבעי אוהבת חכמה ותורה וחסד ואנשים ולא רכילות אנושית נשית או אחרת. התקדמנו לקבלת התורה ביום הזה, נאמרו הדברים בשמה של תמימה או של כל אלו שרוצות להצלחת החפציה שלהן.
 
לעניות דעתי אפיון הדמויות במאמר הזה לא מתאים,
על יהודי שעמד במעמד הר סיני, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.
אז יהודי מה ראה ?
רבות כתוב בספרים הקדושים על מעלת אנשי דור המדבר, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן - שאף גופם היה זך.
אז יש להיזהר בכבודם.

כוונת המשורר להמחיש את זמנינו אנו ולא את זמן מתן תורה הראשון...
ולגוף הנושא,
ברור כשמש שמתן תורה אינו קשור בכי הוא זה ללומדי תורה אברכים שממיתים עצמם באהלה של תורה,
כל עם ישראל קיבל את התורה ולא רק האברכים,
אין יזכור בתורה שבכתב אידיאל של לימוד תורה בלבד,
ובאזכור בגמ' מייד מדגישים שהרבה ניסו כן ולא עלה בידם...
במתן תורה קיבל עם ישראל את היכולת להיתעלות מעל החומריות הבהמית,
וזה אפשרי על ידי חיי תורה ולא בהכרח בלימוד תורה כמושג אברכי.
ובאמת העיוות הכי גדול של החרדיות המודרנית הוא ההחדרה לכל בת ישראל על אידיאל 'אשת אברך',
מי לוקח על עצמו את האחריות שכל בנות הסמינרים שטופות המח יתחתנו עם 'בעל' אברך,
או יוכלו לחיות מנטלית או פיננסית בחיי אברכות?
גילוי נאות הכותב הוא אברך.
 
אני מוסיף כאן משהו שכתבתי בעלון של קהלתנו. אין לי זמן כרגע לחתוך ולהדביק, לכן אני שולח את העלון בשלמותו.
הנוגע לענייננו נמצא בעמוד 9 מהקטע המודגש 'לבית יעקב'.
עניין אחר שראוי להתייחס אליו (אולי כדאי בשרשור אחר. אך זה בהחלט קשור לנדון שלנו): כמה מילים שכתבתי בעמ' 8 הקטע המתחיל 'הלימוד בליל חג השבועות', ובעיקר הקטע שאחריו המתחיל 'ביטול תורה באיכות'. יש קטע שהסתפקתי אם להכניס, וכתבתי ומחקתי ושוב כתבתי, ולבסוף... מחקתי, אך שמרתיו בקבץ אחר. הרוצה לקבל את הקטע המדובר יכול לפנות אלי אישית (הספק שלי היה אם לפרסם בצבור את הקטע. אין לי בעיה לשלחו באופן אישי).
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  107  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

More from חני שטראוס, ייעוץ זוגי

שתף את המאמר

למעלה