הנושאים החמים
הילד נסחף ושוקע במסכים, משחקים או קווי חדשות?
במאמר המצורף תמצאו הסבר מה המניע של הילד (במיוחד עם הפרעת קשב) להישאב לעולם פנטזיה ומה מקשה עליו לחזור למציאות – תוך התייחסות למניעים חיוביים כמו צורך בגירויים, חווית הצלחה ושיוך.
במאמר דרכים מעשיות לאזן בין מתן מענה לצרכים אלו לבין הצבת גבולות ברורים להגנה על הילד.
מה עושים כשהילדים נמשכים למסכים ופנטזיה?
ליד המקום שבו מתקיימות קבוצות לילדים "מצליחים" באחת מערי הארץ, שוכנת חנות ספרים. כאשר הורה מודאג היה מתקשר שהילד עוד לא חזר מהקבוצה, ידענו שסיכוי טוב שנמצא את הילד בין מדפי החנות, שקוע בקריאת ספר קומיקס.
הורים רבים משתפים על נטייה של הילדים לשקוע בגירויים כמו מסכים, ספרי קומיקס, קווי חדשות וכל מה שבעולם הפנטזיה. כל ילד והריגוש שמתאפשר בסביבה שלו. מדוע תופעה זו מצויה ביותר אצל ילדים עם הפרעת קשב (ADHD) ומה ניתן לעשות?
ילדים עם הפרעת קשב נמשכים באופן טבעי לגירויים עשירים ומשתנים בקצב מהיר כמו אלו שמציעין המסכים ועולם הפנטזיה. הסיפוק המיידי והמשוב התדיר נותנים מענה לצרכי העיגול שלהם לחופש, יצירתיות והעדר גבולות. הדבר עלול להיחוות אצל הילד ככניסה לעולם מושלם - בלתי מוגבל, מגרה, צבעוני ומלא הישגים והצלחות מיידיות. האתגרים המתחדשים והאינטראקציות המהירות נותנים מענה לצורך בגיוון והתחדשות מתמדת, והם מאפשרים לילד להתעלם מהדרישות והמגבלות של הסביבה ולחוש חופשי לבטא את עצמו, בלי צורך להתעסק בנושאים שדורשים ממנו להתמודד.
מחקרים רבים בדקו תופעה זו והם מציעים להבחין בין גורמים שונים שיכולים להסביר אותה:
צורך בריגושים – פעמים רבות אנשים עם הפרעת קשב חווים "רצונות" גדולים יותר וצורך בהתחדשות או בריגושים (הרצון העגול רוצה הרבה ובעוצמה, החוויות נוטות להישכח במהירות והם משתעממים בקלות). פעילויות אלו מרתקות, עם גירויים ותגמולים משתנים כל הזמן, מה שמקשה על אנשים עם ההפרעה להתנתק ולהסיט את תשומת הלב למשימות אחרות "אפורות" יותר. הילד נשאב למרחב המשחק שבו הוא מצליח למזג בין השאיפה שלו לחירות (עיגול) לבין השאיפה שלו למימוש ריאלי (ריבוע) והוא חווה תחושת "זרימה" נעימה. כל אלו יוצרים חוויה סוחפת שתופסת את מלא תשומת הלב של הילד והוא מתקשה לראות את ההשלכות והמחוייבויות האחרות שלו.
צורך בהרגעה – אנשים עם הפרעת קשב חווים יותר תסכולים ומצוקות. ה"עיגול" החירותי והבלתי-מוגבל שבהם מתחכך לא מעט עם ה"ריבוע" המוגבל של המציאות. למשל, הם מקשיבים למה שהלב שלהם "רוצה" ופחות למה ש"צריך". נטייה זו יוצרת קשיים בתפקוד לימודי והתנהגותי, כישלונות לא מעטים וחיכוכים עם הסביבה. התפקוד הרגיל נתפס כדורש מאמץ ולא מתגמל. הוא מעמיד את הילד מול משימות שגורמות לא לחוש חסר ערך וחסר אונים. המשחק מאפשר להם לברוח ממצוקות היומיום, להרגיש מסוגלים ו"שווים". למשל, ילד שמתקשה בריכוז, יכול להימשך למרחב שבו הוא חווה יכולת ריכוז גבוהה. ילדה שלא מצליחה בתפקוד, תמצא נחמה במרחב שבו חווה הצלחות.
צורך בחברה – ילדים עם הפרעת קשב, גם אם הם מאוד חברותיים, חווים יותר קשיים חברתיים מאחרים. תפקוד חברתי מצריך שימוש מושכל בעיגול ובריבוע גם יחד: מצד אחד להשתמש בעיגול – לאהוב אנשים, להתחבר אליהם, לשחק בגמישות, ומצד שני להשתמש בריבוע – לכבד אנשים, להתאפק ולתת מקום לצורך של האחר, להבין שהרצונות שלו שונים. ילדים עם הפרעת קשב מתקשים בכך והם עלולים לחוש מתוסכלים מהחברה, לא אהובים או בודדים. מסכים או קווי חדשות מאפשרים להם לחוש מחוברים לאחרים (גם אם מדובר בדמויות וירטואליות), מעורבים וחשובים (גם אם הם רק מקשיבים לחדשות), מבלי שהם צריכים להתעמת עם אתגרים חברתיים שמטרידים אותם ביומיום. לפעמים הילד חש ש"הדבר החברתי האמיתי" מתקיים במרחב זה, והוא חושש להחמיץ אותו.
מה עושים מול עצמכם?
יש לאזן בין מתן מענה לצרכים אלו לבין הצבת גבולות והגנה על הילד.
ראשית, נסו להבין מה המניע של הילד. אל תספקו בהסברים מסוג "לא" (הסברים מרובעים, כמו הוא לא מתאפק, אין לו גבולות), חפשו הסברים מסוג "כן" (הסברים עגולים, כמו הפעילות הזו עונה לו על הצורך הזה והזה, הוא מרוויח ממעשה זה כך וכך).
שנית, הפרידו בין ה"כוונתך רצויה" (מה מתוך המניע של הילד אכן מקובל עליכם), לשאלה האם "מעשיך רצויים" (האם אופן הביצוע מקובל עליכם). למשל, ילד שרוצה לחוש חיבור לחברה או לחוש שהוא מסוגל והוא עושה זאת דרך המשחק המופרז. הרצון לחיבור לחברה או הרצון לחוש מחובר – בהחלט מקובל ורצוי. הבעייה שלכם היא נקודתית יותר - עם הדרך הספציפית שבה הילד מממש זאת.
שלישית, החליטו בעצמכם מה הגבולות שלכם. במה אתם מוכנים ללכת לקראת הילד ובמה לא. כמובן שתקחו בחשבון את יכולת ההשפעה שלכם, אל תציבו גבול שאינו בר ביצוע. היעזרו ברמזור: אדום – מה שאסור ללא פשרות. יש סנקציה מוגדרת וצפויה מראש לילד; ירוק – מה שתלכו לקראת הילד, גם אם אינכם מעדיפים זאת; כתום – מה שפתוח למשא ומתן ופשרה בניכם.
מה עושים עם הילד?
קיימו שיחה עם הילד. תנו לו לבטא את עצמו ולשתף אתכם איך הוא רואה את הדברים, מה הוא מסביר לעצמו, מה הוא מרוויח. תנו ביטוי לכך שאתם מבינים אותו, גם אם אינכם מסכימים עם מעשיו. נסו לברר עם הילד היכן לדעתו ההתנהגות שלו פוגעת באינטרסים שלו - כפי שהוא רואה אותם. רק אח"כ תשתפו את הילד בדאגות שלכם ותשקפו את התמונה כפי שאתם רואים אותה מנקודת מבטכם.
כעת השלב של צעדים מעשיים:
במאמר המצורף תמצאו הסבר מה המניע של הילד (במיוחד עם הפרעת קשב) להישאב לעולם פנטזיה ומה מקשה עליו לחזור למציאות – תוך התייחסות למניעים חיוביים כמו צורך בגירויים, חווית הצלחה ושיוך.
במאמר דרכים מעשיות לאזן בין מתן מענה לצרכים אלו לבין הצבת גבולות ברורים להגנה על הילד.
מה עושים כשהילדים נמשכים למסכים ופנטזיה?
ליד המקום שבו מתקיימות קבוצות לילדים "מצליחים" באחת מערי הארץ, שוכנת חנות ספרים. כאשר הורה מודאג היה מתקשר שהילד עוד לא חזר מהקבוצה, ידענו שסיכוי טוב שנמצא את הילד בין מדפי החנות, שקוע בקריאת ספר קומיקס.
הורים רבים משתפים על נטייה של הילדים לשקוע בגירויים כמו מסכים, ספרי קומיקס, קווי חדשות וכל מה שבעולם הפנטזיה. כל ילד והריגוש שמתאפשר בסביבה שלו. מדוע תופעה זו מצויה ביותר אצל ילדים עם הפרעת קשב (ADHD) ומה ניתן לעשות?
מאת: ד"ר חיים דיין עו"ס קליני, יו"ר מכון הקשב
ילדים עם הפרעת קשב נמשכים באופן טבעי לגירויים עשירים ומשתנים בקצב מהיר כמו אלו שמציעין המסכים ועולם הפנטזיה. הסיפוק המיידי והמשוב התדיר נותנים מענה לצרכי העיגול שלהם לחופש, יצירתיות והעדר גבולות. הדבר עלול להיחוות אצל הילד ככניסה לעולם מושלם - בלתי מוגבל, מגרה, צבעוני ומלא הישגים והצלחות מיידיות. האתגרים המתחדשים והאינטראקציות המהירות נותנים מענה לצורך בגיוון והתחדשות מתמדת, והם מאפשרים לילד להתעלם מהדרישות והמגבלות של הסביבה ולחוש חופשי לבטא את עצמו, בלי צורך להתעסק בנושאים שדורשים ממנו להתמודד.
מחקרים רבים בדקו תופעה זו והם מציעים להבחין בין גורמים שונים שיכולים להסביר אותה:
צורך בריגושים – פעמים רבות אנשים עם הפרעת קשב חווים "רצונות" גדולים יותר וצורך בהתחדשות או בריגושים (הרצון העגול רוצה הרבה ובעוצמה, החוויות נוטות להישכח במהירות והם משתעממים בקלות). פעילויות אלו מרתקות, עם גירויים ותגמולים משתנים כל הזמן, מה שמקשה על אנשים עם ההפרעה להתנתק ולהסיט את תשומת הלב למשימות אחרות "אפורות" יותר. הילד נשאב למרחב המשחק שבו הוא מצליח למזג בין השאיפה שלו לחירות (עיגול) לבין השאיפה שלו למימוש ריאלי (ריבוע) והוא חווה תחושת "זרימה" נעימה. כל אלו יוצרים חוויה סוחפת שתופסת את מלא תשומת הלב של הילד והוא מתקשה לראות את ההשלכות והמחוייבויות האחרות שלו.
צורך בהרגעה – אנשים עם הפרעת קשב חווים יותר תסכולים ומצוקות. ה"עיגול" החירותי והבלתי-מוגבל שבהם מתחכך לא מעט עם ה"ריבוע" המוגבל של המציאות. למשל, הם מקשיבים למה שהלב שלהם "רוצה" ופחות למה ש"צריך". נטייה זו יוצרת קשיים בתפקוד לימודי והתנהגותי, כישלונות לא מעטים וחיכוכים עם הסביבה. התפקוד הרגיל נתפס כדורש מאמץ ולא מתגמל. הוא מעמיד את הילד מול משימות שגורמות לא לחוש חסר ערך וחסר אונים. המשחק מאפשר להם לברוח ממצוקות היומיום, להרגיש מסוגלים ו"שווים". למשל, ילד שמתקשה בריכוז, יכול להימשך למרחב שבו הוא חווה יכולת ריכוז גבוהה. ילדה שלא מצליחה בתפקוד, תמצא נחמה במרחב שבו חווה הצלחות.
צורך בחברה – ילדים עם הפרעת קשב, גם אם הם מאוד חברותיים, חווים יותר קשיים חברתיים מאחרים. תפקוד חברתי מצריך שימוש מושכל בעיגול ובריבוע גם יחד: מצד אחד להשתמש בעיגול – לאהוב אנשים, להתחבר אליהם, לשחק בגמישות, ומצד שני להשתמש בריבוע – לכבד אנשים, להתאפק ולתת מקום לצורך של האחר, להבין שהרצונות שלו שונים. ילדים עם הפרעת קשב מתקשים בכך והם עלולים לחוש מתוסכלים מהחברה, לא אהובים או בודדים. מסכים או קווי חדשות מאפשרים להם לחוש מחוברים לאחרים (גם אם מדובר בדמויות וירטואליות), מעורבים וחשובים (גם אם הם רק מקשיבים לחדשות), מבלי שהם צריכים להתעמת עם אתגרים חברתיים שמטרידים אותם ביומיום. לפעמים הילד חש ש"הדבר החברתי האמיתי" מתקיים במרחב זה, והוא חושש להחמיץ אותו.
מה עושים מול עצמכם?
יש לאזן בין מתן מענה לצרכים אלו לבין הצבת גבולות והגנה על הילד.
ראשית, נסו להבין מה המניע של הילד. אל תספקו בהסברים מסוג "לא" (הסברים מרובעים, כמו הוא לא מתאפק, אין לו גבולות), חפשו הסברים מסוג "כן" (הסברים עגולים, כמו הפעילות הזו עונה לו על הצורך הזה והזה, הוא מרוויח ממעשה זה כך וכך).
שנית, הפרידו בין ה"כוונתך רצויה" (מה מתוך המניע של הילד אכן מקובל עליכם), לשאלה האם "מעשיך רצויים" (האם אופן הביצוע מקובל עליכם). למשל, ילד שרוצה לחוש חיבור לחברה או לחוש שהוא מסוגל והוא עושה זאת דרך המשחק המופרז. הרצון לחיבור לחברה או הרצון לחוש מחובר – בהחלט מקובל ורצוי. הבעייה שלכם היא נקודתית יותר - עם הדרך הספציפית שבה הילד מממש זאת.
שלישית, החליטו בעצמכם מה הגבולות שלכם. במה אתם מוכנים ללכת לקראת הילד ובמה לא. כמובן שתקחו בחשבון את יכולת ההשפעה שלכם, אל תציבו גבול שאינו בר ביצוע. היעזרו ברמזור: אדום – מה שאסור ללא פשרות. יש סנקציה מוגדרת וצפויה מראש לילד; ירוק – מה שתלכו לקראת הילד, גם אם אינכם מעדיפים זאת; כתום – מה שפתוח למשא ומתן ופשרה בניכם.
מה עושים עם הילד?
קיימו שיחה עם הילד. תנו לו לבטא את עצמו ולשתף אתכם איך הוא רואה את הדברים, מה הוא מסביר לעצמו, מה הוא מרוויח. תנו ביטוי לכך שאתם מבינים אותו, גם אם אינכם מסכימים עם מעשיו. נסו לברר עם הילד היכן לדעתו ההתנהגות שלו פוגעת באינטרסים שלו - כפי שהוא רואה אותם. רק אח"כ תשתפו את הילד בדאגות שלכם ותשקפו את התמונה כפי שאתם רואים אותה מנקודת מבטכם.
כעת השלב של צעדים מעשיים:
- יצירת הסכם עם הילד - הגדרת "חוזה" הדדי על זמני שימוש, ותכנים אסורים/מותרים.
- פיקוח וליווי הורי - ככל שהילד צעיר כך זקוק יותר לפיקוח צמוד ושימוש באמצעי ובקרה.
- עידוד פעילויות ותחביבים אלטרנטיביים – קריאה, ספורט, יצירה, נגינה ועוד. חשוב לתת לילדים ערוצי ביטוי בריאים נוספים שיתנו מענה לצרכים של גיוון, יצירתיות והצלחה.
- טיפול מקצועי - במקרה של התמכרות או קושי רגשי נלווה, מומלץ מאוד להיעזר במטפל מומחה שיכוון את המשפחה. חשוב לטפל במקור הבעיה ולא רק בסימפטומים החיצוניים.
