הנושאים החמים
הסוד שמוטי לא סיפר אפילו לאשתו
"אשתי כבר השלימה עם העובדה שיצאתי לעבוד", מספר מוטי.
"היא חלמה על בעל אברך, אבל עם השנים היא השלימה עם זה שאני לא אהיה אברך אלא נקיים בית של תורה במתכונת קצת שונה.
מזה כמה שנים שאני עובד בעבודה משרדית. הייתי רוצה לומר שאני 'קובע עתים לתורה', אבל לצערי זה לא נכון.
ולא רק לצערי, אלא גם לצערה של אשתי. "בסדר, אז אתה לא אברך. אבל למה אתה לא יכול לשבת שעה בערב וללמוד?" היא שואלת בכאב.
לך תסביר לה על מערכת היחסים המורכבת שלי עם הגמרא. לך תסביר לה על התסכול האינסופי שמלווה אותי בכל פעם שאני מנסה לפתוח גמרא. מאז שהייתי בחור לא הצלחתי להתחבר לגמרא.
אולי היום היו מאבחנים אותי עם בעיית קשב או תיוג אחר כלשהו שעושה לי הנחות. בשורה התחתונה אני לא מסוגל ללמוד. ככה חשבתי עד לפני שלושה חודשים, וככה חשבתי שאחשוב עד סוף החיים.
"בפסח האחרון התחולל השינוי הבלתי ייאמן. נתקלתי ב'וידעת היום'. פתחתי את המערכת ספקטי למדי.
מהרגע הראשון זה היה משהו אחר. קודם כל לא מדובר בספר מודפס שמעורר אצלי את כל ההתניות השליליות, אלא בפלטפורמה מקוונת עם חוויית משתמש מעולה.
הפירוש על הגמרא כתוב בעברית של 2023. סוף סוף מישהו שמסביר לי את הגמרא בצורה שאני יכול להבין ולהתחבר אליה.
אחרי 45 דקות מצאתי את עצמי יושב כמו הלום קרב.
למדתי. והבנתי. דף. גמרא. וואו!
לראשונה בחיי הצלחתי לסיים דף גמרא שלם ולהבין לגמרי מה הולך שם. מי נגד מי ולמה.
בימים הבאים חיכיתי לשעה היומית שלי עם 'יומי'. יום אחרי יום כבשתי עוד דף, ועוד דף.
לא יודע למה, אבל לא סיפרתי על זה לאשתי. אולי חששתי שמדובר באשליה שתלך ותתפוצץ. בחלום מתוק שעוד מעט אתעורר ממנו לתסכול המוכר.
זה היה הסוד רק שלי ושל הקב"ה.
אבל עוד יום חלף, ועוד יום. דף ועוד דף. הנה סיימתי את פרק א'. והנה גם את פרק ב'. לא פעם כשנגמר הדף מצאתי את עצמי מציץ בסקרנות לדף הבא. לא מסוגל להפסיק.
בערב חג מתן תורה אמרתי לאשתי שיש לי משהו חשוב לספר לה. היא נדרכה.
"אני הולך לעשות סיום מסכת" - - -
"מה??? איך... כמה..?"
"בחודשיים האחרונים למדתי מסכת שלמה של גמרא. סיימתי את כל מסכת סוטה. אני רוצה שנעשה סיום".
חצי דקה של שקט נדהם.
ואז דמעות.
שלה, וגם שלי.
דמעות של אהבת תורה.
לחץ כאן ותגלה גם אתה איך אפשר להפוך את הגמרא לזמן איכות, תענוג והבנה.
הירשם ותצטרף לאלפי אנשים שלומדים נהנים ומגיעים להשגים לימודיים.
"אשתי כבר השלימה עם העובדה שיצאתי לעבוד", מספר מוטי.
"היא חלמה על בעל אברך, אבל עם השנים היא השלימה עם זה שאני לא אהיה אברך אלא נקיים בית של תורה במתכונת קצת שונה.
מזה כמה שנים שאני עובד בעבודה משרדית. הייתי רוצה לומר שאני 'קובע עתים לתורה', אבל לצערי זה לא נכון.
ולא רק לצערי, אלא גם לצערה של אשתי. "בסדר, אז אתה לא אברך. אבל למה אתה לא יכול לשבת שעה בערב וללמוד?" היא שואלת בכאב.
לך תסביר לה על מערכת היחסים המורכבת שלי עם הגמרא. לך תסביר לה על התסכול האינסופי שמלווה אותי בכל פעם שאני מנסה לפתוח גמרא. מאז שהייתי בחור לא הצלחתי להתחבר לגמרא.
אולי היום היו מאבחנים אותי עם בעיית קשב או תיוג אחר כלשהו שעושה לי הנחות. בשורה התחתונה אני לא מסוגל ללמוד. ככה חשבתי עד לפני שלושה חודשים, וככה חשבתי שאחשוב עד סוף החיים.
"בפסח האחרון התחולל השינוי הבלתי ייאמן. נתקלתי ב'וידעת היום'. פתחתי את המערכת ספקטי למדי.
מהרגע הראשון זה היה משהו אחר. קודם כל לא מדובר בספר מודפס שמעורר אצלי את כל ההתניות השליליות, אלא בפלטפורמה מקוונת עם חוויית משתמש מעולה.
הפירוש על הגמרא כתוב בעברית של 2023. סוף סוף מישהו שמסביר לי את הגמרא בצורה שאני יכול להבין ולהתחבר אליה.
אחרי 45 דקות מצאתי את עצמי יושב כמו הלום קרב.
למדתי. והבנתי. דף. גמרא. וואו!
לראשונה בחיי הצלחתי לסיים דף גמרא שלם ולהבין לגמרי מה הולך שם. מי נגד מי ולמה.
בימים הבאים חיכיתי לשעה היומית שלי עם 'יומי'. יום אחרי יום כבשתי עוד דף, ועוד דף.
לא יודע למה, אבל לא סיפרתי על זה לאשתי. אולי חששתי שמדובר באשליה שתלך ותתפוצץ. בחלום מתוק שעוד מעט אתעורר ממנו לתסכול המוכר.
זה היה הסוד רק שלי ושל הקב"ה.
אבל עוד יום חלף, ועוד יום. דף ועוד דף. הנה סיימתי את פרק א'. והנה גם את פרק ב'. לא פעם כשנגמר הדף מצאתי את עצמי מציץ בסקרנות לדף הבא. לא מסוגל להפסיק.
בערב חג מתן תורה אמרתי לאשתי שיש לי משהו חשוב לספר לה. היא נדרכה.
"אני הולך לעשות סיום מסכת" - - -
"מה??? איך... כמה..?"
"בחודשיים האחרונים למדתי מסכת שלמה של גמרא. סיימתי את כל מסכת סוטה. אני רוצה שנעשה סיום".
חצי דקה של שקט נדהם.
ואז דמעות.
שלה, וגם שלי.
דמעות של אהבת תורה.
לחץ כאן ותגלה גם אתה איך אפשר להפוך את הגמרא לזמן איכות, תענוג והבנה.
הירשם ותצטרף לאלפי אנשים שלומדים נהנים ומגיעים להשגים לימודיים.
