הנושאים החמים
מבוא:
בעולם הטיפוגרפיה הדיגיטלית, פורמטים של גופנים עברו התקדמות משמעותית במהלך השנים. מהימים הראשונים של גופני PostScript ועד לפורמט OpenType המודרני, כל אבולוציה התייחסה למגבלות והציגה תכונות חדשות. מאמר זה בוחן את ההבדלים בין גופני PostScript, CFF (פורמט גופן קומפקטי), TrueType (TTF) ו-OpenType (OTF), ודן בהתקדמות הטכנולוגית שלהם, האתגרים שהם התמודדו איתם בתחילה, והשיפורים הבאים שהציעו פורמטים חדשים יותר.
גופני PostScript:
גופני PostScript הופיעו בתחילת שנות ה-80 כפתרון מהפכני לייצוג גופנים בתחום הדיגיטלי. שפותחו על ידי Adobe Systems, גופני PostScript השתמשו בקווי מתאר מבוססי וקטור לתיאור תווים, וכתוצאה מכך עיבוד חלק וניתן להרחבה. פורמט זה סיפק יכולות הדפסה באיכות גבוהה וייצוג מדויק של גופי הדפוס, דבר שהיה מכריע במיוחד בתעשיית ההוצאה לאור.
מגבלות של PostScript:
עם זאת, גופני PostScript סבלו מחיסרון בולט: גדלי הקבצים הגדולים שלהם. כל תו בגופן דרש אחסון נפרד, מה שהוביל לקבצי גופנים מנופחים ושימוש מוגבר בזיכרון. מגבלה זו הציבה אתגרים להפצה דיגיטלית, במיוחד כאשר רוחב הפס והאחסון היו משאבים נדירים.
פורמט גופן קומפקטי (CFF):
כדי להתגבר על בעיית גודל הקובץ של גופני PostScript, Adobe הציגה את פורמט הגופן הקומפקטי (CFF) בתחילת שנות ה-90. CFF שמר על קווי המתאר מבוססי הווקטור של PostScript אך השתמש בטכניקות דחיסה מתקדמות כדי להקטין את גודל הקובץ באופן משמעותי.
היתרונות של CFF:
גופני CFF סיפקו שיטה יעילה יותר לאחסון נתוני תווים, וכתוצאה מכך קבצים קטנים יותר. שיפור זה הקל על טעינת גופנים מהירה יותר וצריכת זיכרון מופחתת. בנוסף, גופני CFF שמרו על יכולות הרינדור האיכותיות של קודמו, מה שהבטיח גופנים מדויקים ופריכים.
שיטת העקומות בפורמט זה בנויה מעקומות Bezier ריבועיות וקוביות כדי להגדיר קווי מתאר גליפים. עקומות מעוקבות מספקות יותר נקודות בקרה, מה שמאפשר דיוק וגמישות יותר בעיצוב העקומות, החסרון שזה מאוד מכביד על הקובץ.
גופני TrueType (TTF):
בערך במקביל ל-CFF, אפל ומיקרוסופט פיתחו יחד את פורמט הגופן TrueType. גופני TrueType נבדלו מ-PostScript ו-CFF בכך שהם השתמשו בשילוב של נתוני וקטור ורסטר כדי לתאר תווים. פורמט זה הציג תאימות גופנים נרחבת במערכות הפעלה ויישומים.
היתרונות של TrueType:
גופני TrueType הציעו תמיכה חוצת פלטפורמות, המאפשרות טיפוגרפיה עקבית בין מכשירים ומערכות הפעלה שונות. השילוב של נתוני וקטור ורסטר אפשר עיבוד תווים מדויק בגדלים ורזולוציות שונות. יתרה מכך, גופני TrueType הציגו יכולות הינטינג משופרות, מה שהבטיח קריאה טובה יותר בתצוגות ברזולוציה נמוכה.
לגופני TrueType יש מבנה קבצים ספציפי המורכב מגליפים (תווים), קווי מתאר (קווי מתאר) והוראות הינטינג (פרטים לעיבוד בגדלים שונים). הם משתמשים בעיקר בעקומות בזייר ריבועיות כדי להגדיר את צורות הגליפים.
במקור, לגופני TrueType לא הייתה תמיכה נרחבת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. עם זאת, עם התפתחות פורמט TrueType, מעצבי גופנים ומפתחי תוכנה הציגו טכניקות לשיפור היכולות של גופני TrueType. טכניקות אלו כוללות שימוש בטבלאות כמו טבלאות OpenType Layout (GPOS ו-GSUB). על ידי שימוש בטבלאות OpenType Layout אלה, גופני TrueType קיבלו את היכולת לשלב קשירות, חלופות סגנוניות, החלפות הקשריות ותכונות טיפוגרפיות מתקדמות אחרות. תכונות אלו מאפשרות עיבוד טקסט מתוחכם ומותאם יותר.
גופני OpenType (OTF):
ככל שהטיפוגרפיה הדיגיטלית המשיכה להתפתח, Adobe ומיקרוסופט שיתפו פעולה בפיתוח פורמט OpenType בסוף שנות ה-90. OpenType שילב את התכונות הטובות ביותר של גופני PostScript ו-TrueType כאחד, תוך הצגת יכולות חדשות.
התקדמות של OpenType:
גופני OpenType תמכו בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות כגון קשירות, גליפים חלופיים, סטים סגנוניים וכותרות קטנות. תכונות אלו סיפקו למעצבים חופש יצירתי גדול יותר ואפשרויות טיפוגרפיות מורחבות. יתר על כן, גופני OpenType שילבו קידוד Unicode, המאפשר ייצוג של מגוון רחב של ערכות תווים בינלאומיות בתוך קובץ גופן בודד.
גופני OpenType הביאו מספר חידושים ושיפורים בהשוואה לפורמטים ישנים יותר של גופנים כמו TrueType ו-PostScript. חלק מהתכונות והחידושים המרכזיים שהציגה OpenType כוללים:
א. תאימות בין פלטפורמות:
גופני OpenType מתוכננים לעבוד בצורה חלקה על מערכות Windows ו-macOS, מה שהופך אותם למגוון עבור יישומים שונים.
ב. תמיכה ב-Unicode:
לגופני OpenType יש תמיכה מובנית ב-Unicode, המאפשרת להם לכלול מגוון רחב של תווים ושפות בקובץ גופן בודד.
ג. ערכות תווים גדולות יותר:
גופני OpenType יכולים לכלול ערכות תווים מורחבות, לרבות ניקוד, ליגטורות, סמלים מיוחדים, אמוג'ים ועוד, מה שהופך אותם למתאימים לצרכים רב לשוניים וטיפוגרפיים מיוחדים.
ד. טיפוגרפיה מתקדמת:
(כשאתה אומר את המילה OpenType, הקונספט הזה מיד קופץ לכולם, כולם חושבים שזה הדבר היחיד שקיים ב-OpenType. עם זאת, גופני OpenType הביאו מגוון מקיף של חידושים ושיפורים שהתרחבו הרבה מעבר ליכולות הטיפוגרפיות המתקדמות שלו.)
הרעיון של טיפוגרפיה מתקדמת ב-OpenType כולל מספר אלמנטים מרכזיים, כולל GPOS (Glyph Positioning - מיקום גליף) ו-GSUB (Glyph Substitution - החלפת גליפים), המשפרים ביחד את ההיבטים החזותיים והלשוניים של גופנים.
תמיכת שפה היא היבט בסיסי של טיפוגרפיה מתקדמת, מכיוון שגופני OpenType יכולים לכלול גרסאות גליפים ספציפיות לשפה וקשרים העונים על ניואנסים לשוניים, גופני OpenType יכולים לכלול תכונות ספציפיות הקשורות לשפה ספציפית ולא יחולו בשימוש בשפה אחרת, כגון החלפות תווים או ליגטורות ייחודיות לשפות מסוימות.
ה. גופנים משתנים:
חידוש זה מאפשר לקובץ גופן יחיד להכיל מספר וריאציות של גופן, כגון משקלים ורוחב שונים. זה מספק גמישות רבה יותר ומקטין את גודל הקובץ.
ו. גופני צבע:
גופני OpenType צבעוניים (COLR/CPAL ו-SVG) מאפשרים לגופנים לכלול מידע צבעוני, מה שמאפשר טיפוגרפיה אקספרסיבית ויצירתית יותר.
הקשר בין השמות למה שהם מבטאים, יכול לספק אינדיקציה כללית למאפיינים של הפורמטים, אך הפונקציונליות והיכולות שלהם חורגות מהשם בלבד. הפיתוח והשיפורים של פורמטים של גופנים אלו הונעו מהתקדמות הטכנולוגיה והצורך להתמודד עם אתגרים ספציפיים בעולם הטיפוגרפיה הדיגיטלית.
PostScript: השם "PostScript" מתייחס לשפה שפותחה על ידי Adobe Systems לתיאור פריסות עמודים וגרפיקה. גופני PostScript משתמשים בשפת PostScript כדי להגדיר קווי מתאר מבוססי וקטור של תווים.
Compact Font Format: השם "Compact Font Format" (פורמט גופן קומפקטי) משקף את מטרת הפורמט להקטין את גודל הקובץ של גופנים. CFF משיג זאת על ידי שימוש בטכניקות דחיסה מתקדמות לאחסון קומפקטי של נתוני גופן.
TrueType: השם "TrueType" מסמל את מטרת הפורמט לספק ייצוג אמיתי יותר של גופנים. גופני TrueType משלבים נתוני וקטור ורסטר לעיבוד מדויק של תווים בגדלים ורזולוציות שונות.
OpenType: השם "OpenType" מדגיש את הפתיחות וההרחבה של הפורמט. גופני OpenType משלבים תכונות טיפוגרפיות מתקדמות שונות ויכולים להכיל מגוון רחב של ערכות תווים בינלאומיות בתוך קובץ גופן בודד.
כיום בפועל משתמשים באחד מהפורמטים הבאים TTF או OTF.
להלן ההבדלים המפורטים בין פורמטי הגופנים TTF (TrueType) ו-OTF (OpenType) (בצבע ירוק מה שיותר טוב):
א. מבנה:
TTF: לגופני TrueType יש מבנה קבצים ספציפי הכולל גליפים שמוגדרים בדרך כלל באמצעות עקומות בזייר ריבועיות. הפורמט משתמש במבנה מבוסס טבלה לארגון נתוני גופן.
OTF: לגופני OpenType יש מבנה גמיש יותר המאפשר גם קווי מתאר של TrueType וגם של PostScript. משמעות הדבר היא שגופני OTF יכולים לשלב גם עיקולים ריבועיים וקוביים של בזייר. גופני OTF תומכים גם בטבלאות נתונים נוספות כדי להתאים לתכונות טיפוגרפיות מתקדמות.
ב. קווי מתאר גליפים:
TTF: גופני TrueType משתמשים בעיקר בעקומות Bezier ריבועיות כדי להגדיר את צורות הגליפים. עקומות ריבועיות מיוצגות על ידי נקודות בקרה המשפיעות על צורת העקומה אך מוגבלות מבחינת שליטה עדינה.
OTF: גופני OpenType יכולים להשתמש בעקומות Bezier ריבועיות וקוביות כדי להגדיר קווי מתאר גליפים. עקומות מעוקבות מספקות יותר נקודות בקרה, מה שמאפשר דיוק וגמישות יותר בעיצוב העקומות.
ג. תכונות טיפוגרפיות:
TTF: במקור, לגופני TrueType הייתה תמיכה מוגבלת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. עם זאת, ההתקדמות בפורמט TrueType הציגו את היכולת לשלב כמה תכונות מתקדמות. גופני TTF יכולים להשתמש בטבלאות OpenType Layout (כגון GPOS ו-GSUB) כדי לכלול ליגטורות, חלופות סגנוניות, החלפות הקשריות ושיפורים טיפוגרפיים אחרים.
OTF: גופני OpenType תוכננו במיוחד כדי לספק תמיכה נרחבת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. הם כוללים טבלאות מובנות, כגון GPOS (מיקום Glyph) ו-GSUB (Glyph Substitution), לטיפול ביכולות טיפוגרפיות מתוחכמות. גופני OTF יכולים לשלב קווים, גליפים חלופיים, התאמות מיקום, החלפות הקשריות ועוד, לעתים קרובות מבלי להסתמך על קבצים או פורמטים חיצוניים נוספים.
ד. תאימות:
TTF: גופני TrueType נתמכים באופן נרחב על פני פלטפורמות ומערכות הפעלה שונות, מה שהופך אותם לתואמים ושמישים ביותר ביישומים וסביבות שונות.
OTF: גופני OpenType, בהיותם הרחבה של פורמט TrueType, נהנים גם מתאימות רחבה. רוב המערכות המודרניות ויישומי התוכנה תומכים בגופני OTF, מה שמאפשר שימוש נרחב בהם, אם כי עדיין, תוכנות ישנות לא תומכות בהם.
ה. גודל הקובץ:
TTF: גופני TrueType נוטים להיות בעלי גדלי קבצים קטנים יותר בהשוואה לגופני OTF, מכיוון שבדרך כלל יש להם מבנים פשוטים יותר ומשתמשים בעקומות בזייר ריבועיות, הדורשות פחות נקודות בקרה כדי להגדיר את קווי המתאר.
OTF: גופני OpenType, בשל הגמישות והתמיכה שלהם בקווי מתאר של TrueType ו-PostScript, עשויים להיות בעלי גודל קבצים מעט יותר גדולים. זה נכון במיוחד כאשר הם משלבים עקומות Bezier מעוקבות מורכבות או טבלאות נתונים נוספות עבור תכונות טיפוגרפיות מתקדמות.
ו. הינטינג:
TTF: גופני TrueType משתמשים בגישה שונה להינטינג הנקראת "הינטינג התאמת רשת" או "הנחיה". בטכניקה זו, מתווספות לקובץ הגופן הוראות ספציפיות, הידועות בשם "הוראות לתוכנית הבקרה" (או פשוט "הוראות"). הוראות אלה מספקות הנחיות מדויקות כיצד להתאים את קווי המתאר של התווים כדי ליישר את רשת הפיקסלים. הינטינג ל-TrueType כרוך בהתאמה הן של העקומות והן של נקודות הבקרה של הנתונים הווקטוריים כדי להבטיח עיבוד מיטבי.
OTF: גופני OpenType יכולים לשלב הן טכניקות הינטינג מתאר והן טכניקות התאמה לרשת, בהתאם לפורמט הגופן המשמש בקובץ OpenType. גופני OpenType המכילים קווי מתאר מבוססי PostScript ישתמשו בהינטינג מתאר, בעוד אלו עם קווי מתאר מבוססי TrueType ישתמשו בהינטינג התאמת רשת. גמישות זו מאפשרת למעצבי גופנים לבחור את טכניקת הרמז המתאימה ביותר לעיצוב הגופן הספציפי שלהם.
חשוב להדגיש, תוכנות אדובי עקב היותם מפתחי PostScript, לא תומכות בפורמט TrueType, בעת שימוש בפונט TrueType התוכנה עושה המרה לווקטורים מבוססי מסוג PostScript, על כן חשוב להתקין את פורמט OpenType למי שמשתמש באדובי, זו הסיבה שאינם תומכות בהינטינג, ולכן בהקטנה פונטים דקים נראים כעבים, ראו בתמונה להלן:
כתור מעצב פונטים, מה מומלץ להשתמש?
חד משמעית, רק בגופני OTF, הוא רב-תכליתי ותומך בקווי מתאר של TrueType ו-PostScript, מה שהופך אותו לתואם הן למערכות Windows והן ל-macOS, גופני OpenType יכולים להכיל ערכות תווים נרחבות, כולל תווים רב-לשוניים ותכונות טיפוגרפיות מתקדמות כגון ליגטורות, גליפים חלופיים ועוד. פורמט זה מצוין לעבודות עיצוב מקצועיות, טיפוגרפיה דיגיטלית ושימוש באינטרנט.
ובשונה מ-TrueType שעל אף שניתן להשתמש בהם ביישומים רבים ונמצאים בדרך כלל באינטרנט. חסרות להם חלק מהתכונות הטיפוגרפיות המתקדמות של OpenType, ולמרות ש-TrueType עדיין מתאימים לרוב המטרות הכלליות ולטיפוגרפיה בסיסית.
כמו שכבר נכתב למעלה, כיום, פורמט OpenType מייצג את פורמט PostScript יותר מאשר את TrueType, ולכן בדרך כלל הוא לא מקבל את כל המעלות שנכתבו למעלה, אלא הוא רק שילוב של PostScript עם TrueType, אבל למען האמת, אין עדיפות שיש ב-TrueType, שכל כך נדרשת וחשובה.
החיסרון שיהיה בגופני OpenType הוא ההינטינג, אבל זה לא יעזור שתתקינו את TrueType, כי בין כה אדובי עושות את ההמרה לווקטור מבוסס PostScript, אז למה שמראש לא נשתמש בזה?
בעולם הטיפוגרפיה הדיגיטלית, פורמטים של גופנים עברו התקדמות משמעותית במהלך השנים. מהימים הראשונים של גופני PostScript ועד לפורמט OpenType המודרני, כל אבולוציה התייחסה למגבלות והציגה תכונות חדשות. מאמר זה בוחן את ההבדלים בין גופני PostScript, CFF (פורמט גופן קומפקטי), TrueType (TTF) ו-OpenType (OTF), ודן בהתקדמות הטכנולוגית שלהם, האתגרים שהם התמודדו איתם בתחילה, והשיפורים הבאים שהציעו פורמטים חדשים יותר.
גופני PostScript:
גופני PostScript הופיעו בתחילת שנות ה-80 כפתרון מהפכני לייצוג גופנים בתחום הדיגיטלי. שפותחו על ידי Adobe Systems, גופני PostScript השתמשו בקווי מתאר מבוססי וקטור לתיאור תווים, וכתוצאה מכך עיבוד חלק וניתן להרחבה. פורמט זה סיפק יכולות הדפסה באיכות גבוהה וייצוג מדויק של גופי הדפוס, דבר שהיה מכריע במיוחד בתעשיית ההוצאה לאור.
מגבלות של PostScript:
עם זאת, גופני PostScript סבלו מחיסרון בולט: גדלי הקבצים הגדולים שלהם. כל תו בגופן דרש אחסון נפרד, מה שהוביל לקבצי גופנים מנופחים ושימוש מוגבר בזיכרון. מגבלה זו הציבה אתגרים להפצה דיגיטלית, במיוחד כאשר רוחב הפס והאחסון היו משאבים נדירים.
פורמט גופן קומפקטי (CFF):
כדי להתגבר על בעיית גודל הקובץ של גופני PostScript, Adobe הציגה את פורמט הגופן הקומפקטי (CFF) בתחילת שנות ה-90. CFF שמר על קווי המתאר מבוססי הווקטור של PostScript אך השתמש בטכניקות דחיסה מתקדמות כדי להקטין את גודל הקובץ באופן משמעותי.
היתרונות של CFF:
גופני CFF סיפקו שיטה יעילה יותר לאחסון נתוני תווים, וכתוצאה מכך קבצים קטנים יותר. שיפור זה הקל על טעינת גופנים מהירה יותר וצריכת זיכרון מופחתת. בנוסף, גופני CFF שמרו על יכולות הרינדור האיכותיות של קודמו, מה שהבטיח גופנים מדויקים ופריכים.
שיטת העקומות בפורמט זה בנויה מעקומות Bezier ריבועיות וקוביות כדי להגדיר קווי מתאר גליפים. עקומות מעוקבות מספקות יותר נקודות בקרה, מה שמאפשר דיוק וגמישות יותר בעיצוב העקומות, החסרון שזה מאוד מכביד על הקובץ.
גופני TrueType (TTF):
בערך במקביל ל-CFF, אפל ומיקרוסופט פיתחו יחד את פורמט הגופן TrueType. גופני TrueType נבדלו מ-PostScript ו-CFF בכך שהם השתמשו בשילוב של נתוני וקטור ורסטר כדי לתאר תווים. פורמט זה הציג תאימות גופנים נרחבת במערכות הפעלה ויישומים.
היתרונות של TrueType:
גופני TrueType הציעו תמיכה חוצת פלטפורמות, המאפשרות טיפוגרפיה עקבית בין מכשירים ומערכות הפעלה שונות. השילוב של נתוני וקטור ורסטר אפשר עיבוד תווים מדויק בגדלים ורזולוציות שונות. יתרה מכך, גופני TrueType הציגו יכולות הינטינג משופרות, מה שהבטיח קריאה טובה יותר בתצוגות ברזולוציה נמוכה.
לגופני TrueType יש מבנה קבצים ספציפי המורכב מגליפים (תווים), קווי מתאר (קווי מתאר) והוראות הינטינג (פרטים לעיבוד בגדלים שונים). הם משתמשים בעיקר בעקומות בזייר ריבועיות כדי להגדיר את צורות הגליפים.
במקור, לגופני TrueType לא הייתה תמיכה נרחבת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. עם זאת, עם התפתחות פורמט TrueType, מעצבי גופנים ומפתחי תוכנה הציגו טכניקות לשיפור היכולות של גופני TrueType. טכניקות אלו כוללות שימוש בטבלאות כמו טבלאות OpenType Layout (GPOS ו-GSUB). על ידי שימוש בטבלאות OpenType Layout אלה, גופני TrueType קיבלו את היכולת לשלב קשירות, חלופות סגנוניות, החלפות הקשריות ותכונות טיפוגרפיות מתקדמות אחרות. תכונות אלו מאפשרות עיבוד טקסט מתוחכם ומותאם יותר.
גופני OpenType (OTF):
ככל שהטיפוגרפיה הדיגיטלית המשיכה להתפתח, Adobe ומיקרוסופט שיתפו פעולה בפיתוח פורמט OpenType בסוף שנות ה-90. OpenType שילב את התכונות הטובות ביותר של גופני PostScript ו-TrueType כאחד, תוך הצגת יכולות חדשות.
התקדמות של OpenType:
גופני OpenType תמכו בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות כגון קשירות, גליפים חלופיים, סטים סגנוניים וכותרות קטנות. תכונות אלו סיפקו למעצבים חופש יצירתי גדול יותר ואפשרויות טיפוגרפיות מורחבות. יתר על כן, גופני OpenType שילבו קידוד Unicode, המאפשר ייצוג של מגוון רחב של ערכות תווים בינלאומיות בתוך קובץ גופן בודד.
גופני OpenType הביאו מספר חידושים ושיפורים בהשוואה לפורמטים ישנים יותר של גופנים כמו TrueType ו-PostScript. חלק מהתכונות והחידושים המרכזיים שהציגה OpenType כוללים:
א. תאימות בין פלטפורמות:
גופני OpenType מתוכננים לעבוד בצורה חלקה על מערכות Windows ו-macOS, מה שהופך אותם למגוון עבור יישומים שונים.
ב. תמיכה ב-Unicode:
לגופני OpenType יש תמיכה מובנית ב-Unicode, המאפשרת להם לכלול מגוון רחב של תווים ושפות בקובץ גופן בודד.
ג. ערכות תווים גדולות יותר:
גופני OpenType יכולים לכלול ערכות תווים מורחבות, לרבות ניקוד, ליגטורות, סמלים מיוחדים, אמוג'ים ועוד, מה שהופך אותם למתאימים לצרכים רב לשוניים וטיפוגרפיים מיוחדים.
ד. טיפוגרפיה מתקדמת:
(כשאתה אומר את המילה OpenType, הקונספט הזה מיד קופץ לכולם, כולם חושבים שזה הדבר היחיד שקיים ב-OpenType. עם זאת, גופני OpenType הביאו מגוון מקיף של חידושים ושיפורים שהתרחבו הרבה מעבר ליכולות הטיפוגרפיות המתקדמות שלו.)
הרעיון של טיפוגרפיה מתקדמת ב-OpenType כולל מספר אלמנטים מרכזיים, כולל GPOS (Glyph Positioning - מיקום גליף) ו-GSUB (Glyph Substitution - החלפת גליפים), המשפרים ביחד את ההיבטים החזותיים והלשוניים של גופנים.
תמיכת שפה היא היבט בסיסי של טיפוגרפיה מתקדמת, מכיוון שגופני OpenType יכולים לכלול גרסאות גליפים ספציפיות לשפה וקשרים העונים על ניואנסים לשוניים, גופני OpenType יכולים לכלול תכונות ספציפיות הקשורות לשפה ספציפית ולא יחולו בשימוש בשפה אחרת, כגון החלפות תווים או ליגטורות ייחודיות לשפות מסוימות.
1. GPOS כרוך במיקום ומיקום מדויקים של גליפים, ומבטיחים מרווחים אופטימליים והתאמות הקשריות. זה תורם לשיפור האסתטיקה והקריאה הטיפוגרפית.
GPOS מכיל 2 דברים עיקריים:
I. מיקום גליף בסיס:
מיקום גליף בסיסי במיקום גליף כולל התאמות בסיסיות המבטיחות סידור מדויק של גליפים בודדים בתוך טקסט, וכולל בתוכו:
1. התאמה יחידה המתמקדת בחידוד המיקום של כל גליף, במטרה ליישור ומרווח מיטביים. התאמה מדוקדקת זו מבטיחה שדמויות משתלבות בצורה חלקה עם שכניהם, ותורמת לזרימה הרמונית ויזואלית.
2. קרנינג, הכולל כוונון עדין של המרווח בין זוגות ספציפיים של גליפים, ביטול פערים מכוערים וטיפוח קצב אחיד לאורך הטקסט.
3. התאמת גובה המתמודדת עם היישור האנכי של גליפים כדי לשמור על קו בסיס עקבי, מונעת ביעילות אי-עקביות טיפוגרפית ומשמרת מצגת אסתטית.
II. מיקום ניקוד לגליף:
הקטגוריה השנייה בתוך GPOS היא Glyph Mark Position, העוסקת בהצבה מדויקת של ניקוד, הדגשות, טעמי המקרא וסימנים אחרים ביחס לגליפים בסיסיים.
1. ניקוד לבסיס המבטיח דיוק בניקוד מעל או מתחת לגליפים הבסיסיים, מה שתורם לשימוש דיקריטי ברור ועקבי.
2. ניקוד לליגטורה המרחיב את הדיוק הזה לליגטורות, ומבטיח שהניקוד משתלב בצורה חלקה אף בגליף שמורכב מכמה גליפים.
3. טעמי המקרא המטפל בהתאמת ניקוד וטעמי המקרא זה מעל זה גם יחד, ומבטיחה שהם מיושרים כראוי ושומרים על קריאותם. על ידי טיפול קפדני במיקום הניקוד ומיקום הטעמים.
יש קצת בלבול מסביב - יש אנשים שקוראים להתאמות של ניקוד - קרנינג. ובכן, הבה נקרא לילד בשמו: "קרנינג" הוא התאמת המרווחים כדי לתקן "צפיפות".
III. התאמות מותנות ב-GPOS:
מעבר לתכונות הבסיסיות של מיקום הגליפים, GPOS מציעה התאמות מותנות, יכולת דינמית המגיבה לגורמים הקשריים ספציפיים. גורמים אלה כוללים גליפים שכנים, שילובי תווים או מורכבויות לשוניות. ההתאמות המותנות ב-GPOS מציגות יכולת הסתגלות חכמה למיקום גליפים, מה שמבטיח מצגת טיפוגרפית מעודנת. על ידי התאמה דינמית של מיקום הגליפים על סמך הקשר, תכונה זו משפרת הן את האסתטיקה והן את הקריאות של הטקסט. מודעות ההקשר הזו מאפשרת עיבוד מתוחכם וניואנסי יותר של טקסט, תוך התאמת תרחישים טיפוגרפיים מגוונים בצורה חלקה. ההכללה של התאמות מותנות מדגישה את הרבגוניות והיכולות המתקדמות של גופני OpenType, מה שבסופו של דבר מביא לטיפוגרפיה נעימה ויזואלית ורלוונטית להקשר.
2. GSUB מתמקדת בהחלפת גליף אחד או יותר בצורות חלופיות כדי להשיג וריאציות הקשריות, ליגטורות והחלפות ספציפיות לסקריפט.
החלפת גליפים כרוכה בהחלפת גליפים בודדים. זה יכול לנוע בין החלפות אחד לאחד פשוטות ועד וריאציות מורכבות יותר, כגון החלפות של אחד בשניים ויותר או החלפת גליף אחד מקבוצה מוגדרת מראש. GSUB מאפשר גם החלפה של שני גליפים בגליף בודד. יכולות אלו מספקות לטיפוגרפים את האמצעים לכוונון עדין של המראה של תווים בתוך טקסט, תוך הבטחת עקביות והרמוניה ויזואלית.
יתר על כן, כמו ב-GPOS, ניתן להתנות את ההחלפות, יכולת הסתגלות זו מאפשרת להחליף גליפים בחלופות מתאימות יותר מבחינה הקשרית, מה שמשפר את המצגת הטיפוגרפית הכוללת. על ידי התאמת צורות גליפים באופן דינמי בהתבסס על הקשר, ההחלפות המותנות משפרות הן את האסתטיקה והן את הקריאות. תכונה זו מאפשרת טיפול ניואנסי בטקסט, התאמה חלקה לתרחישים טיפוגרפיים מגוונים ומדגישה את היכולות המתקדמות של גופני OpenType.
השימוש בשתי התכונות גם יחד מתבטא בכמה שימושים עיקריים:
A. תכונות גופן חכם:
OpenType מציגה תכונות גופן חכמות המאפשרות התאמות אוטומטיות של תווים בהתבסס על ההקשר שלהם, מה שמשפר את האיכות הטיפוגרפית הכוללת. תכונות אלו מתאימות את הגליפים בהתאם למיקומן בתוך מילה או משפט, וכתוצאה מכך טקסט הרמוני ונעים יותר מבחינה ויזואלית (ראו פונט תניא)
B. ערכות סגנוניות:
ערכות סגנוניות הן חלק בלתי נפרד מהטיפוגרפיה המתקדמת של OpenType, המאפשרת למשתמשים לבחור צורות גליפים חלופיות כדי להשיג סגנונות חזותיים שונים בתוך גופן יחיד. סטים אלה מציעים צדדיות לעיצוב יצירתי תוך שמירה על קריאות, (ראו סמארטפונט).
C. אותיות קטנות ותווים בסגנון ישן (שימושי יותר באנגלית):
גופני OpenType משלבים לרוב אותיות קטנות ודמויות בסגנון ישן. כותרות קטנות שומרות על אחידות בתוך הטקסט תוך מתן סגנון ויזואלי מובהק, בעוד שדמויות בסגנון ישנות מחקות את אי הסדירות של הטיפוגרפיה המסורתית למראה קלאסי.
D. טפסים מקומיים (שימושי יותר בערבית וסינית):
גופני OpenType יכולים להכיל צורות גליפים מקומיים המותאמים לשפות או אזורים ספציפיים. וריאציות אלו מבטיחות שתווים מופיעים בצורה נכונה ומלוכדת בשפות עם אותיות או דיאקריטיות ייחודיות.
E. הגדרת כתיבה מתמטית (שימושי בישראל?):
היכולות של OpenType משתרעות על כתיבה מתמטית, וכוללות את הסמלים, האופרטורים והמשוואות המורכבות החיוניים למסמכים מדעיים וטכניים. תכונה זו מבטיחה עיבוד מדויק של סימון מתמטי בתוך טקסט.
ה. גופנים משתנים:
חידוש זה מאפשר לקובץ גופן יחיד להכיל מספר וריאציות של גופן, כגון משקלים ורוחב שונים. זה מספק גמישות רבה יותר ומקטין את גודל הקובץ.
המוכר בישראל תחת הכותרת "וורבל": וריאציות גופנים מאפשרות אינטרפולציה של תכונות גופן כמו משקל, רוחב ואלכסון, ומאפשרות התאמות גופנים דינמיות ללא צורך בקובצי גופן נפרדים.
ו. גופני צבע:
גופני OpenType צבעוניים (COLR/CPAL ו-SVG) מאפשרים לגופנים לכלול מידע צבעוני, מה שמאפשר טיפוגרפיה אקספרסיבית ויצירתית יותר.
אמוגי'ם:
אמוג'ים כמרכיב אינטגרלי של גופנים צבעוניים מציעים התכנסות שובת לב של ביטוי חזותי וחדשנות טיפוגרפית. בתחום הגופנים הצבעוניים, כל אימוג'י הופך לגליף תוסס ומפורט, חדור עשיר בגוונים, שיפועים והצללות, ומספק רמה של עומק ויזואלי ותהודה רגשית שגליפים מונוכרום מסורתיים אינם יכולים להשיג. מיזוג זה של צבע ואופי מאפשר רמה מוגברת של יצירתיות בתקשורת ובעיצוב, ומאפשר למשתמשים להעביר רגשות, הקשר וכוונות ניואנסים באמצעות שילוב של תוכן טקסטואלי ושל אימוג'ים שובי לב חזותית.
הקשר בין השמות למה שהם מבטאים, יכול לספק אינדיקציה כללית למאפיינים של הפורמטים, אך הפונקציונליות והיכולות שלהם חורגות מהשם בלבד. הפיתוח והשיפורים של פורמטים של גופנים אלו הונעו מהתקדמות הטכנולוגיה והצורך להתמודד עם אתגרים ספציפיים בעולם הטיפוגרפיה הדיגיטלית.
PostScript: השם "PostScript" מתייחס לשפה שפותחה על ידי Adobe Systems לתיאור פריסות עמודים וגרפיקה. גופני PostScript משתמשים בשפת PostScript כדי להגדיר קווי מתאר מבוססי וקטור של תווים.
Compact Font Format: השם "Compact Font Format" (פורמט גופן קומפקטי) משקף את מטרת הפורמט להקטין את גודל הקובץ של גופנים. CFF משיג זאת על ידי שימוש בטכניקות דחיסה מתקדמות לאחסון קומפקטי של נתוני גופן.
TrueType: השם "TrueType" מסמל את מטרת הפורמט לספק ייצוג אמיתי יותר של גופנים. גופני TrueType משלבים נתוני וקטור ורסטר לעיבוד מדויק של תווים בגדלים ורזולוציות שונות.
OpenType: השם "OpenType" מדגיש את הפתיחות וההרחבה של הפורמט. גופני OpenType משלבים תכונות טיפוגרפיות מתקדמות שונות ויכולים להכיל מגוון רחב של ערכות תווים בינלאומיות בתוך קובץ גופן בודד.
כיום בפועל משתמשים באחד מהפורמטים הבאים TTF או OTF.
להלן ההבדלים המפורטים בין פורמטי הגופנים TTF (TrueType) ו-OTF (OpenType) (בצבע ירוק מה שיותר טוב):
א. מבנה:
TTF: לגופני TrueType יש מבנה קבצים ספציפי הכולל גליפים שמוגדרים בדרך כלל באמצעות עקומות בזייר ריבועיות. הפורמט משתמש במבנה מבוסס טבלה לארגון נתוני גופן.
OTF: לגופני OpenType יש מבנה גמיש יותר המאפשר גם קווי מתאר של TrueType וגם של PostScript. משמעות הדבר היא שגופני OTF יכולים לשלב גם עיקולים ריבועיים וקוביים של בזייר. גופני OTF תומכים גם בטבלאות נתונים נוספות כדי להתאים לתכונות טיפוגרפיות מתקדמות.
ב. קווי מתאר גליפים:
TTF: גופני TrueType משתמשים בעיקר בעקומות Bezier ריבועיות כדי להגדיר את צורות הגליפים. עקומות ריבועיות מיוצגות על ידי נקודות בקרה המשפיעות על צורת העקומה אך מוגבלות מבחינת שליטה עדינה.
OTF: גופני OpenType יכולים להשתמש בעקומות Bezier ריבועיות וקוביות כדי להגדיר קווי מתאר גליפים. עקומות מעוקבות מספקות יותר נקודות בקרה, מה שמאפשר דיוק וגמישות יותר בעיצוב העקומות.
ג. תכונות טיפוגרפיות:
TTF: במקור, לגופני TrueType הייתה תמיכה מוגבלת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. עם זאת, ההתקדמות בפורמט TrueType הציגו את היכולת לשלב כמה תכונות מתקדמות. גופני TTF יכולים להשתמש בטבלאות OpenType Layout (כגון GPOS ו-GSUB) כדי לכלול ליגטורות, חלופות סגנוניות, החלפות הקשריות ושיפורים טיפוגרפיים אחרים.
OTF: גופני OpenType תוכננו במיוחד כדי לספק תמיכה נרחבת בתכונות טיפוגרפיות מתקדמות. הם כוללים טבלאות מובנות, כגון GPOS (מיקום Glyph) ו-GSUB (Glyph Substitution), לטיפול ביכולות טיפוגרפיות מתוחכמות. גופני OTF יכולים לשלב קווים, גליפים חלופיים, התאמות מיקום, החלפות הקשריות ועוד, לעתים קרובות מבלי להסתמך על קבצים או פורמטים חיצוניים נוספים.
ד. תאימות:
TTF: גופני TrueType נתמכים באופן נרחב על פני פלטפורמות ומערכות הפעלה שונות, מה שהופך אותם לתואמים ושמישים ביותר ביישומים וסביבות שונות.
OTF: גופני OpenType, בהיותם הרחבה של פורמט TrueType, נהנים גם מתאימות רחבה. רוב המערכות המודרניות ויישומי התוכנה תומכים בגופני OTF, מה שמאפשר שימוש נרחב בהם, אם כי עדיין, תוכנות ישנות לא תומכות בהם.
ה. גודל הקובץ:
TTF: גופני TrueType נוטים להיות בעלי גדלי קבצים קטנים יותר בהשוואה לגופני OTF, מכיוון שבדרך כלל יש להם מבנים פשוטים יותר ומשתמשים בעקומות בזייר ריבועיות, הדורשות פחות נקודות בקרה כדי להגדיר את קווי המתאר.
OTF: גופני OpenType, בשל הגמישות והתמיכה שלהם בקווי מתאר של TrueType ו-PostScript, עשויים להיות בעלי גודל קבצים מעט יותר גדולים. זה נכון במיוחד כאשר הם משלבים עקומות Bezier מעוקבות מורכבות או טבלאות נתונים נוספות עבור תכונות טיפוגרפיות מתקדמות.
ו. הינטינג:
הקדמה:
הינטינג, המכונה גם "רמז לגופן" או "התאמת רשת", היא טכניקה המשמשת בטיפוגרפיה דיגיטלית כדי לשפר את העיבוד והקריא של גופנים בגדלים קטנים או בתצוגות ברזולוציה נמוכה. זה כרוך בהתאמת הצורה והיישור של התווים כדי להתיישר עם רשת הפיקסלים של מסך או מדפסת. פורמטים שונים של גופנים מטפלים בהינטינג בדרכים שונות.
הינטינג הוא תרגום של "רמז", המונח "רמז" מתייחס לתהליך של מתן רמזים או הוראות כדי לסייע בעיבוד מדויק של תווים בגדלים קטנים. זה עוזר ליישר את צורות התווים עם רשת הפיקסלים, ומקל על בעיות כגון עיוות, טשטוש או משקלי קווים לא עקביים שיכולים להתרחש בתצוגות ברזולוציה נמוכה. מטרת ההינטינג היא לשפר את הקריאות ולשמור על האסתטיקה העיצובית המיועדת של הגופן.
TTF: גופני TrueType משתמשים בגישה שונה להינטינג הנקראת "הינטינג התאמת רשת" או "הנחיה". בטכניקה זו, מתווספות לקובץ הגופן הוראות ספציפיות, הידועות בשם "הוראות לתוכנית הבקרה" (או פשוט "הוראות"). הוראות אלה מספקות הנחיות מדויקות כיצד להתאים את קווי המתאר של התווים כדי ליישר את רשת הפיקסלים. הינטינג ל-TrueType כרוך בהתאמה הן של העקומות והן של נקודות הבקרה של הנתונים הווקטוריים כדי להבטיח עיבוד מיטבי.
OTF: גופני OpenType יכולים לשלב הן טכניקות הינטינג מתאר והן טכניקות התאמה לרשת, בהתאם לפורמט הגופן המשמש בקובץ OpenType. גופני OpenType המכילים קווי מתאר מבוססי PostScript ישתמשו בהינטינג מתאר, בעוד אלו עם קווי מתאר מבוססי TrueType ישתמשו בהינטינג התאמת רשת. גמישות זו מאפשרת למעצבי גופנים לבחור את טכניקת הרמז המתאימה ביותר לעיצוב הגופן הספציפי שלהם.
חשוב להדגיש, תוכנות אדובי עקב היותם מפתחי PostScript, לא תומכות בפורמט TrueType, בעת שימוש בפונט TrueType התוכנה עושה המרה לווקטורים מבוססי מסוג PostScript, על כן חשוב להתקין את פורמט OpenType למי שמשתמש באדובי, זו הסיבה שאינם תומכות בהינטינג, ולכן בהקטנה פונטים דקים נראים כעבים, ראו בתמונה להלן:
כתור מעצב פונטים, מה מומלץ להשתמש?
חד משמעית, רק בגופני OTF, הוא רב-תכליתי ותומך בקווי מתאר של TrueType ו-PostScript, מה שהופך אותו לתואם הן למערכות Windows והן ל-macOS, גופני OpenType יכולים להכיל ערכות תווים נרחבות, כולל תווים רב-לשוניים ותכונות טיפוגרפיות מתקדמות כגון ליגטורות, גליפים חלופיים ועוד. פורמט זה מצוין לעבודות עיצוב מקצועיות, טיפוגרפיה דיגיטלית ושימוש באינטרנט.
ובשונה מ-TrueType שעל אף שניתן להשתמש בהם ביישומים רבים ונמצאים בדרך כלל באינטרנט. חסרות להם חלק מהתכונות הטיפוגרפיות המתקדמות של OpenType, ולמרות ש-TrueType עדיין מתאימים לרוב המטרות הכלליות ולטיפוגרפיה בסיסית.
כמו שכבר נכתב למעלה, כיום, פורמט OpenType מייצג את פורמט PostScript יותר מאשר את TrueType, ולכן בדרך כלל הוא לא מקבל את כל המעלות שנכתבו למעלה, אלא הוא רק שילוב של PostScript עם TrueType, אבל למען האמת, אין עדיפות שיש ב-TrueType, שכל כך נדרשת וחשובה.
החיסרון שיהיה בגופני OpenType הוא ההינטינג, אבל זה לא יעזור שתתקינו את TrueType, כי בין כה אדובי עושות את ההמרה לווקטור מבוסס PostScript, אז למה שמראש לא נשתמש בזה?
