שוב החג הזה מציף בי את כל מה שבעלי הוא לא:(((((((((((((

שבועות.

"איך יתכן שחג אחד יכול להיות כל כך הפכפך?
מה שבימי נערותי היה מעלה בי טעם של חלב ודבש, נופת צופים, חלומות וורודים, ואהבת תורה טהורה
היום, רק הזיכרון החלוש שלו, מציף בי צביטה עמוקה, כאב אינסופי וחלל שחור וריק, שתוקע לי את קו המחשבה"...
את המשפטים האלה שמעתי
לא מאחת
לא משתיים
ולא משלוש נשים.
אלא מעשרות.

חג מתן תורה,
יכול להציף בכל אחת מאיתנו, את כל מה שבעלה הוא לא בדיוק:
לא בדיוק משתגע אחר התורה
לא בדיוק מתעלף לדבריה
לא בדיוק רואה בהלכה את האור
לא בדיוק מחפש את הדרך ברורה מפוסקי הדור.

והיא,
אשה קטנה, שצופה את הליכות ביתה
רועדת את היום בו יגדלו הנערים
וישאלו את שאלותיהם
מזדעזעת לנוכח הניתוק
שמתהלך בתוך הבית שלה.

אשה קטנה,
שהייתה נערה, שספגה כל כך הרבה "שיעורי תורה" על התורה של בעלה.

הרבה נשים, שפוגשות בפער רוחני בינן לבין בן הזוג שלהן, עוברות מציאות לא קלה של אובדן.
תחילה, הן מכחישות את המצב, אחר כך כועסות על כל העולם:
הסמינרים, הישיבות, העולם החרדי, הרבנים, ההורים...

ולאט לאט,
רק מתוך הקשבה פנימית ונטיה דקה של הנפש של אמונה זכה
הן פוגשות את הכאב, מבינות שיש לו מסר רוחני ישירות מהבורא אליהן,
מעזות לחוות את הצער, ולהביט כלפי נותן התורה ולשאול:
"מה אתה, אבא שבשמים, רוצה ממני בתוך המציאות הזו שבראת לי בתוך הבית"?

סודות גדולים, מתגלים בתוך הלב של הנשים האלה.
לפעמים, הקשר שלהן לבורא הופך להיות קרוב ואוהב,
לפעמים, הן לומדות לכבד את בן הזוג ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא עם המון סבלנות
לפעמים, הן פוגשת את המקומות של עצמן
בהם הן לא ממש יראות שמים כמו שהן חשבו
ולפעמים הכל ביחד.

אני זוכה, לראות רגעי מתנה ואור כאלה כשנשים מדהימות ונדירות, מסכימות להקשיב להם ממקום חדש.


שבועות.

נכון, החג הזה אולי כבר לא כל כך וורוד ומתוק עבורך כמו פעם,
אחד הדברים שנקנים בייסורים, היא דווקא התורה.
האם תצליחי לראות במצב הזה את:
"מתנת התורה" האישית שלך?
על המחבר
חני שטראוס
חני שטראוס, מפתחת שיטת הקשר לשחרור נשים נשואות מבדידות , יועצת זוגית פורצת דרך, מאסטרית בפיצוח מערכות יחסים מורכבות והתמחות על בשינוי עמוק בנישואין לבן זוג המאופיין בקווים נרקיסיסטיים.
מלווה תהליכים באופן פרטני לזוגות, נשים ורווקות בהמתנה.

תגובות

סליחה, אבל בתגובה כזו יש מעט חוסר רגישות שיפוטיות וגישה לא מציאותית.
מתיש לחיות בציפיה אינסופית, מרגיז, מצער. אשה ש'מסתפקת' ב5 דקות הלימוד או מעין זה, מלבה את החסר הפנימי שהיא חשה גם אם לא במודע, ומתישהוא החסך שלה יפרוץ. התורה היא דרך חיים, קודם כל, זהות לאומית שהיהדות היא הלאום בה, שותפות לעם ספציפי שעבר עליות ומורדות בגלל היותו שונה ואחר, וכמובן מי שנתנה לעולם את המתנה של אמונה בכח עליון רוחני לגמרי. לימוד תורה הוא סעיף אחד, גדול ככל שיהיה, מתוך סיפור גדול הרבה יותר, מתוך חיים שלמים של כל אחד מאתנו שנושמים את התורה. לכל אורך הדורות מאז קבלת התורה (להוציא את דור המדבר) מיעוט בעם עסק בתורה ורוב ככל העם ניהל חיים יהודיים שלמים ולא חשו כל פגם בעיסוק היומיומי שלהם, לא משום כך היו פחות טובים/ראויים וכמובן לא פחות מקושרים לתורה. אחרי השואה חל שינוי בתפיסה ובה לימוד הפך לקו העיקרי עם התורה, ומאז נשות ישראל מיעוטן 'מקושרות' ורבות חשות קשר כלשהוא, ע"י צידוק כזה או אחר, או 'משלימות' עם המצב ...
ברור שזה לא נכון ולא צריך להיות כך.
לימוד תורה הוא ענינו של הגבר, קיום תורה ענינו של כל אחד, ועוד יותר מכך קיום תורה מתוך שמחה פנימית שלמות ותחושת ייחודיות, שהם הענין העיקרי, שלא נמדד לא בשעות לא בהספקים ולא בתעודות. וזה מה שנחגג בשבועות.
על עצם התגובה זה לא הנושא כרגע ולכן לא הגיב על זה
אני רק אומר שלפי מה שהגבת ניכר שהדברים שכתבתי לא הובנו
ובירצוני לספר סיפור קטן
בחור ישיבה הדגיש בשידוכים שהוא לא הולך לשבת לילמוד יום שלם
היה לו מידות טוובות אהבת תורה והעריך מאוד תורה
הוא היתחתן עם אחת שגן לה היה ערכה גדולה לתורה
אחרי כ4 שנים כשהבעל הפתיעה עם מתנה ליום נישואים
אמרה לו האישה הדברים שאתה קונה לי הם מאוד טובים ואני מעריכה אלא שרוצוני לשנה הבאה במתנה אחרת
והיא שתדע בעל פה מסכת אחת
אמר לה שהוא מוכן להשקיע בישבילה ואכן לאחר שנה ביום הנישואים פתח לה גמרא והתחיל לומר לה מסכת שלמה בעל פה. כמובן שהיא מאוד שמחה והיתרגשה מאוד
ואז שאלה אותו מתי למדתה הרי מהעבודה ישר היה מגיעה לבית
אמר לה כל יום היה יושב באוטו 15 דקות לפני שעולה לבית ולומד קטע גמרא
 
על עצם התגובה זה לא הנושא כרגע ולכן לא הגיב על זה
אני רק אומר שלפי מה שהגבת ניכר שהדברים שכתבתי לא הובנו
ובירצוני לספר סיפור קטן
בחור ישיבה הדגיש בשידוכים שהוא לא הולך לשבת לילמוד יום שלם
היה לו מידות טוובות אהבת תורה והעריך מאוד תורה
הוא היתחתן עם אחת שגן לה היה ערכה גדולה לתורה
אחרי כ4 שנים כשהבעל הפתיעה עם מתנה ליום נישואים
אמרה לו האישה הדברים שאתה קונה לי הם מאוד טובים ואני מעריכה אלא שרוצוני לשנה הבאה במתנה אחרת
והיא שתדע בעל פה מסכת אחת
אמר לה שהוא מוכן להשקיע בישבילה ואכן לאחר שנה ביום הנישואים פתח לה גמרא והתחיל לומר לה מסכת שלמה בעל פה. כמובן שהיא מאוד שמחה והיתרגשה מאוד
ואז שאלה אותו מתי למדתה הרי מהעבודה ישר היה מגיעה לבית
אמר לה כל יום היה יושב באוטו 15 דקות לפני שעולה לבית ולומד קטע גמרא
מרגש!
לעניות דעתי מדובר פה בבחור בוגר מאד, אוהב תורה, אמיתי עם עצמו ובעל מודעות פנימית.
אשתו גם כן אוהבת תורה, ואוהבת את בעלה כפי שהוא וללא תלות בלימוד שלו, ומתוך הרצון לשמח אחד את השני היא ביקשה בקשה כאילו לעצמה, אבל בסוף זה לבעלה , לזוגיות ולמשפחה לא פחות.
חכמה נשים בנתה ביתה!
למעשה סיפור כזה מתאים למציאות שהיתה יותר בדורות הקודמים, שבחורים היו יכולים להיות יראי שמיים ואוהבי תורה ללא תלות בזה שלמדו או לא למדו.
כפי שאני מבינה כותבת המאמר מתכוונת למשהו אחר, שהוא בחורים ובחורות שמתחתנים עם כיוון ברור של לשבת ללמוד, הבנות מגיעות עם אידיאל שעל הלימוד של הבעל מושתת כל הבית, זה הבסיס ליסודות איתנים בזוגיות, בחינוך הילדים, באוירה טובה, בהכל. וכשזו הקרקע, ברגע שיש שינוי אז הקרקע נשמטת מתחתיהם פשוטו כמשמעו.
ממש כפי שאמרו פה בתגובות הקודמות שזו אהבה שתלויה בדבר. כידוע בטל הדבר בטלה האהבה!!
ואז העבודה היא ללמוד מחדש מהם האידאלים האמיתיים בבניית בית, בחיי תורה, לכבד אחד את השני באמת, להציב סולם ערכים אמיתי אישי ובין אישי.
בדרך כלל במצב כזה, אשה שתבקש מבעלה ללמוד מסכת בעל פה "בשבילה" תחזור לאותו מקום בדיוק. וגם הוא יתנגד לבקשה כזו מיידי כי זה אוטומטית יגרום לו ראקציה.
אלא אם כן זה נעשה מתוך אמת פנימית, ומתוך כבוד אמיתי. הבעל ירצה לשמח את אשתו רק אם הוא יודע שלא בזה תלויה אהבתם.
אולי השאלה היא מה קדם למה: האם הרצון שהבעל ילמד קדם לכבודו, או כבודו קודם לרצון שילמד.
 
אני שומעת על דורות קודמים שבהם בחורי ישיבה נחשבו לסוג ב והבנות התקשו להתחתן עם בחור לומד. זה בעצם מה שהיה תמיד עד לפני כמה עשרות שנים.
ממש לא נכון, זה לא היה תמיד, זה החל רק בתקופה המודרנית של ההשכלה וכו', ונמשך פחות או יותר עד בואו של 'בית יעקב'.
 
ממש לא נכון, זה לא היה תמיד, זה החל רק בתקופה המודרנית של ההשכלה וכו', ונמשך פחות או יותר עד בואו של 'בית יעקב'.
ומה היה לפני זה? לפני ההשכלה?
כמו היום? מצב שבו הבחור נמדד אך ורק לפי שעות הלימוד?
אתה אומר שרק תקופת ההשכלה שינתה את מה שהיה קודם, ובית יעקב החזירה עטרה ליושנה?
אולי.
אבל היום בית יעקב שינה פניו והוא ממש ממש לא מה ששרה שנירר פתחה. בהמון תחומים.
 
ומה היה לפני זה? לפני ההשכלה?
כמו היום? מצב שבו הבחור נמדד אך ורק לפי שעות הלימוד?
אתה אומר שרק תקופת ההשכלה שינתה את מה שהיה קודם, ובית יעקב החזירה עטרה ליושנה?
אולי.
אבל היום בית יעקב שינה פניו והוא ממש ממש לא מה ששרה שנירר פתחה. בהמון תחומים.
מה היה לפני זה?
לא כך ולא כך!!
האמת היא שזה מאד תלוי גם באיזה מקום בדיוק.
בגדול, הצורה היתה שרוב (ככל) בני האדם עסקו לפרנסתם בעבודות, וקבעו עתים לתורה מי יותר ומי פחות. היו גם את בעלי הבתים היותר תורניים, והיו תלמידי חכמים גדולים שעשו תורתם קבע, ומלאכתם עראי (אבל בכל זאת, מלאכתם...). לפי מה שידוע לי, הרבנים בתימן למשל הקפידו לא להנות מתורתם, והיו עוסקים בכל מיני אומנויות. באירופה היו מקומות בהם היו גבירים שהחזיקו ומימנו מספר לומדי תורה.
ברור שגם באותן תקופות, לומדי התורה נחשבו יותר מהשאר. מה שקורה היום, זו תופעה אחרת כואבת מאד: אברכי הכוללים הם כאילו ה"נורמה", מי שלא זכה לכך הוא סוג ב'. ומה שעוד יותר כואב זו תופעה המצויה בכמה קהילות בהן הגבירים האמידים גם אם בקושי קובעים עתים לתורה, נחשבים הרבה הרבה יותר מהאברך הסטנדרטי. אפשר לחלק את זה

מה שדברו כאן על לפני תקופת ההשכלה וכו', זה כמעט כמו להגיד "לפני תקופת החסידות" וכו'. נראה לי שאיני צריך להסביר את כוונתי. ודאי שהבעש"ט הקדוש ותלמידיו ידעו לקרב גם את אותם כפריים נבערים שכמעט לא ידעו כלום (כמו למשל כפריים מסויימים בחלק מעיירות אוקראינה שמשום מה פחדו מתקיעת שופר, והיו שוכרים מישהו שיסכים "לסכן את עצמו" בשביל זה). כמובן שזה תלוי מאד במקומות בהן פעלה החסידות וכדומה.

לענייננו, איני יודע מתי בדיוק מתחילה תקופת "ההשכלה" (מה דעתכם על רבי אליהו בחור למשל?). גם הדבר הזה תלוי במקומות, באיטליה למשל התחילה ההשכלה שנים רבות לפני שהתחילה באשכנז. מה היה מצב לומדי התורה באיטליה בימים ההם? תבררו.
נחזור לענייננו, גם מונח דוגמת "לפני תקופת ההשכלה" תלוי בכמה דברים נוספים. יש הבדלים מהותיים מאד בין גרמניה, ליטא, הונגריה, פולין, ועוד כמה. נו, מי כבר יודע היום על הישיבות המפוארות שהיו בהונגריה?
כשמדברים על הצבור החרדי (ושוב, לא כולו. אלא חלק גדול ודומיננטי ממנו, בעיקר מהצבור הליטאי), מה שמגדיר זה לא תקופת ההשכלה, אלא אולי קיבוץ הגלויות הגדול המתרחש כאן בחסדי ה' בשנים שאחר השואה.
 
על עצם התגובה זה לא הנושא כרגע ולכן לא הגיב על זה
אני רק אומר שלפי מה שהגבת ניכר שהדברים שכתבתי לא הובנו
ובירצוני לספר סיפור קטן
בחור ישיבה הדגיש בשידוכים שהוא לא הולך לשבת לילמוד יום שלם
היה לו מידות טוובות אהבת תורה והעריך מאוד תורה
הוא היתחתן עם אחת שגן לה היה ערכה גדולה לתורה
אחרי כ4 שנים כשהבעל הפתיעה עם מתנה ליום נישואים
אמרה לו האישה הדברים שאתה קונה לי הם מאוד טובים ואני מעריכה אלא שרוצוני לשנה הבאה במתנה אחרת
והיא שתדע בעל פה מסכת אחת
אמר לה שהוא מוכן להשקיע בישבילה ואכן לאחר שנה ביום הנישואים פתח לה גמרא והתחיל לומר לה מסכת שלמה בעל פה. כמובן שהיא מאוד שמחה והיתרגשה מאוד
ואז שאלה אותו מתי למדתה הרי מהעבודה ישר היה מגיעה לבית
אמר לה כל יום היה יושב באוטו 15 דקות לפני שעולה לבית ולומד קטע גמראס
מרגש!
לעניות דעתי מדובר פה בבחור בוגר מאד, אוהב תורה, אמיתי עם עצמו ובעל מודעות פנימית.
אשתו גם כן אוהבת תורה, ואוהבת את בעלה כפי שהוא וללא תלות בלימוד שלו, ומתוך הרצון לשמח אחד את השני היא ביקשה בקשה כאילו לעצמה, אבל בסוף זה לבעלה , לזוגיות ולמשפחה לא פחות.
חכמה נשים בנתה ביתה!
למעשה סיפור כזה מתאים למציאות שהיתה יותר בדורות הקודמים, שבחורים היו יכולים להיות יראי שמיים ואוהבי תורה ללא תלות בזה שלמדו או לא למדו.
כפי שאני מבינה כותבת המאמר מתכוונת למשהו אחר, שהוא בחורים ובחורות שמתחתנים עם כיוון ברור של לשבת ללמוד, הבנות מגיעות עם אידיאל שעל הלימוד של הבעל מושתת כל הבית, זה הבסיס ליסודות איתנים בזוגיות, בחינוך הילדים, באוירה טובה, בהכל. וכשזו הקרקע, ברגע שיש שינוי אז הקרקע נשמטת מתחתיהם פשוטו כמשמעו.
ממש כפי שאמרו פה בתגובות הקודמות שזו אהבה שתלויה בדבר. כידוע בטל הדבר בטלה האהבה!!
ואז העבודה היא ללמוד מחדש מהם האידאלים האמיתיים בבניית בית, בחיי תורה, לכבד אחד את השני באמת, להציב סולם ערכים אמיתי אישי ובין אישי.
בדרך כלל במצב כזה, אשה שתבקש מבעלה ללמוד מסכת בעל פה "בשבילה" תחזור לאותו מקום בדיוק. וגם הוא יתנגד לבקשה כזו מיידי כי זה אוטומטית יגרום לו ראקציה.
אלא אם כן זה נעשה מתוך אמת פנימית, ומתוך כבוד אמיתי. הבעל ירצה לשמח את אשתו רק אם הוא יודע שלא בזה תלויה אהבתם.
אולי השאלה היא מה קדם למה: האם הרצון שהבעל ילמד קדם לכבודו, או כבודו קודם לרצון שילמד.
 
מרגש!
ובכל זאת, קשה להאמין שאכן כך היה הסיפור בדיוק... מה לעשות?
נקח דוגמא קיצונית ביותר של אדם שעובד 12 שעות ביום. האם אין לו זמן בכלל ללמוד תורה? אפילו רבע שעה בבוקר ורבע שעה בלילה. ברור שיהודי שאינו לומד כלום במשך היום, הוא ברמה רוחנית רדודה מאד!!! לא הייתי רוצה שום קשר עם אחד כזה!! אגב, תופעה זו היא אחת מהתוצאות השליליות של המצב כיום. אני מכיר כאלה שכמעט ואינם לומדים כלום במשך היום כי "אתה יודע, לא היתה לי ברירה. אז יצאתי לעבוד... אין לי הרבה זמן ללמוד היום" וכדומה. הכניסו להם לראש שיש או ללמוד או לעבוד. אחרי שהאומלל במשך כמה שנים שרף את זמנו בכולל (חצי סדר א' וחצי סדר ב', שבחרף מופסק בריצה ל"מנחה", כי הוא לא הספיק להתפלל בצהריים, כי היה צריך לקחת את הילדים מהגן וומהחיידר ומבית הספר, כי אשתו לא יכולה כי היא עובדת <כדי שהוא יוכל ללמוד:(>), הגיע השעה "לקבל היתר" מרב לצאת לעבוד (רח"ל). ואז הוא כבר מרגשי חופשי מהכל. אני כבר לא לומד...
לגבי אותו בחור: באמת נראה לכם שאחד שלא לומד כלום, יחליט לפתע לעשות זאת דווקא אחרי יום עבודה???.

אגב, קראתי פעם איזה סיפור על אחד שעשה סיום מסכת עם סעודה מיוחדת ומשובחת, ופרגן הרבה לאשתו, וספר לקהל כי הסיום הזה הוא בזכות אשתו, ולמה? כי היא נתנה לו רשות ללכת ללמוד גם בשעות הצהריים (לא זוכר בדיוק את הפרטים. או איזה רבע שעה בשעות הערב, או איזה זמן בהפסקת הצהריים. לא זכור בדיוק). וזו המסכת שלמד בזמן הזה. לכן זה בזכות אשתו! וווואוווו!!
מרגש כל כך את כל מי שמסתכל על מצבנו היום כמצב טוב. עצם העובדה שבמקום לעבוד ולפרנס, אשתו נותנת לו לצאת לללמוד, זו כבר זכות גדולה (הרבה יותר מאותו זמן שנתנה לו להוסיף). מאידך, אשה שלא נותנת לבעלה ללכת ללמוד כמה שעות ביום, מסתבר שאפשר להגדירה כ.....
 
מאמר מרגש! מעלה דמעות וזכרונות..

ממש התחברתי למה שכתבת ובעיקר למשפט הזה
"לפעמים, הן פוגשת את המקומות של עצמן
בהם הן לא ממש יראות שמים כמו שהן חשבו"


זה ממש נכון
לפעמים בנערותינו מדמיינים בית של תורה כציור מסויים ומצפים שהבעלים שלנו יעמדו מול הציפייה הזאת.
הבעל לומד יומם ולילה והבית מתמלא בניגון התורה ובקולות הגמרא, כי התורה היא חיינו..
אבל לא תמיד הציור הוא כפי שחלמנו.. המציאות לא דומה לארמון שציירנו

למדתי שאני צריכה לבדוק בתוך הלב שלי, האמא, עד כמה העקרונות שם ועד כמה אני מאמינה במה שאני אומרת, ומוכנה למסור בשביל בית של תורה.
במיוחד שהחיים מביאים מצבים שלא תיארו בסמינר..
ואז אני מגלה עד כמה זה אמיתי בתוך הלב שלי

וסתם עוד נקודה שרציתי להעלות (אם לא העלו כבר):
גם מי שזכתה ב"ה לבעל שלומד, אבל..זה לא קל לו ללמוד - גם זה יכול להיות קשה לאישה.
חושבת שתפקיד שלי בתור האמא זה להיות ממש חלק מהתלהבות ואהבת התורה ולא מספיק למחוא כפיים מהצד.
ולקבל את בעלי איך שהוא, אפילו אם צורת הלימוד שלו לא תואמת בדיוק למה שציפיתי, כי באמת ה' רוצה את הלב והעבודה ולא את התוצאה
ולהמשיך להתפלל על העתיד..

תודה!!
 
נערך לאחרונה ב:
מדהים כמה אנשים שוב ושוב מאשימים את ה"סמינרים " , האם אין חינוך שעובר מהבית ?
ולגבי הנושא המדובר : בידיים של אישה להרוס או לבנות (וממש לא בדרך של משטר - אין לה זכות לזה )
אלא בדרך של אהבה אמיתית לתורה ( כפי שיונקים בבית ומחנכים בסמינרים ) בסבלנות בשמחה מכל הצלחה , בהגדלת הערך
עם היא באמת מבינה את הערך של התורה את הערך של כל לימוד , מבינה מה התורה יכולה לתת לבן אדם , לאישיות שלו ,כמה התורה שומרת עליו , כמה היא ממלאה אותו בתוכן

אישה יודעת שקשה לבעלה ? כאן המקום להביע הערכה כפולה לצרף פינוקים , להכין ארוחות שוות לעיתים קרובות יותר
ולהגיד לו שהיא מתפללת עליו ואיתו עד שתעבור התקופה ויהיה לו קל יותר
וגם לחזק את עצמה לשמוע הרצאות על מעלת הלימוד , ולהתפלל כמובן

הרבה פעמים קושי בלימוד מגיע מתפיסה לא נכונה של דרך הלימוד יש שיטות איך לומדים בצורה שמרגישים את הטעם
ויש דרכים לעבוד על זה
גם מה ללמוד - נושאים שמעניינים יותר , עיון / הלכה
כולל - קפדני / משוחרר יותר

יש מעלה גדולה מאוד להיות חלק מבית המדרש , מסופר על אדם ברוסיה הקומוניסטית שהיה מצטרף במסירות נפש ללימוד
ולא ידע ללמוד שאלו אותו למה שווה לו להסתכן ומה ענה? לכשיעלה לשמיים יכול לומר שחלקו היה בבית המדרש !

היום רואים זאת בחוש שהשמירה הכי חזקה מהעולם החיצון היא מהלימוד , אם מצליחים ללמוד טוב להתמלאות
מוגנים יותר , עמידים יותר בפני נסיונות
ואם קשה ללמוד טוב - אז שווה מאוד לחפש דרכים איך כן אפשר לגרום לעצמנו להתחבר
 
רציתי להוסיף דבר נוסף
אנחנו יודעות שהעיקר בחיים זה לעשות את התפקיד שלנו, של מה שה' ייעד לנו.
ואיך אנחנו יודעות מה התפקיד? לפי מה שה' מזמן לנו בחיים.
ולכן אם יש אישה אחת שהתפקיד שנדרש ממנה הוא להחזיק בעל שהוא בן תורה - אשריה ואשרי חלקה, והיא אכן עושה את תפקידה כמו שכולם כתבו כאן.
אבל אם יש אישה שבעלה לא לומד כל היום אלא עובד (בלי להיכנס לזה אם הוא עושה את זה משמחה או לא) אז גם כאן אשריה ואשרי חלקה והיא עושה לגמרי את תפקידה.
אז יש פה קצת (הרבה) ענווה לקבל את מה שה' מזמן לך.
ולהסכים לעשות את התפקיד שלך בשלמות לפי רצון ה' בלבד!
ולא לפי מה יגידו ואיך ישפטו ואיך אני נראה מבחוץ.
ואם אישה מרגישה בתוך ליבה - ואישה יודעת להגיע לעומק הלב... שהיא אכן נותנת את ליבה באמת ולא פוגעת בבעלה ועובדת על מידותיה - אז היא גדולה מהחיים! כי היא עושה את זה באמת באמת! בלי כל הרקע הפסטורלי מבחוץ וכביכול אין לה מה להפסיד
ואז היא מגיעה לעבודת ה' ברמות גבוהות והכי חשוב - היא אחראית רק על התפקיד שלה! ואת זה היא עושה מכל הלב!
בהצלחה לכולן - בתפקיד היקר מכל להיות יהודי אמיתי!
 
אישה יודעת שקשה לבעלה ? כאן המקום להביע הערכה כפולה לצרף פינוקים , להכין ארוחות שוות לעיתים קרובות יותר
ולהגיד לו שהיא מתפללת עליו ואיתו עד שתעבור התקופה ויהיה לו קל יותר
וגם לחזק את עצמה לשמוע הרצאות על מעלת הלימוד , ולהתפלל כמובן

הרבה פעמים קושי בלימוד מגיע מתפיסה לא נכונה של דרך הלימוד יש שיטות איך לומדים בצורה שמרגישים את הטעם
ויש דרכים לעבוד על זה
גם מה ללמוד - נושאים שמעניינים יותר , עיון / הלכה
כולל - קפדני / משוחרר יותר
ובדרך כלל זה מגיע,
מכיון שהתפיסה שעל כל גבר ללמוד בכולל ולא לעבוד - שהיא אינה דרכה של תורה, ומעולם לא נהגה בעם ישראל - לא תואמת את טיבעם של רוב הגברים.

כך שבדרך כלל במקרים שכאלו - שבהם האישה יודעת שקשה לבעלה - כאן המקום להתגבר על התפיסות השגויות שנחלנו מן הסביבה, ולעודד אתו להתגבר על הקושי החברתי, ולצאת לעבוד בעבודה שבה ימצא סיפוק ומימוש עצמי.

ויזכו לקיים בזה: "ראה חיים עם האשה אשר אהבת"
וכפרש"י :
"ראה חיים עם האשה - ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו ,
עם אשה - עם תלמוד תורה שבידך.
כי הוא חלקך בחיים - אם עשית כן יהי חלקך זה חיים - בעולם הזה , להתפרנס מן האומנות , ובעולם הבא.
שיגיעת שניהם - תורה ודרך ארץ - משכחת עון"
 
נערך לאחרונה ב:
ובדרך כלל זה מגיע,
מכיון שהתפיסה שעל כל גבר ללמוד בכולל ולא לעבוד - שהיא אינה דרכה של תורה, ומעולם לא נהגה בעם ישראל - לא תואמת את טיבעם של רוב הגברים.
עם גדולי ישראל מכוונים שעל כל גבר ללמוד ,איך אפשר להגיד להפך שזה לא דרכה של תורה? , בדור שלנו זה הכרחי !
אפשר להביא ים של ציטוטים על תורה ועבודה , אבל בדור של היום אם זו לא עבודה תורנית הדרך להידרדרות קלה ומהירה מאוד
ולכן מהדור האחרון מכוונים גדולי ישראל להישאר לשבת בבית המדרש , כדי לשמור על הבית בקדושתו
כתוב על התורה לא בשמים היא - כל הרוצה ליטול ... לימוד התורה הוא ציווי על כל גבר אז יכולה להיות דעה שזה נוגד את הטבע האנושי של גבר ?
 
נערך לאחרונה ב:
מדהים כמה אנשים שוב ושוב מאשימים את ה"סמינרים " , האם אין חינוך שעובר מהבית ?
אני אנסה להסביר למה יש כעס כללי על הסמינרים, למרות ש''יש חינוך שעובר מהבית'' וכל זה, וזה נכון.

אני שולח את הבת שלי לסמינר כדי שתלמד מקצוע שיעניק לה כלים לחיים בדרך חרדית ושמורה.
לא כדי שיעשו לה (ולי) חינוך מחדש, ולא כדי שיפמפמו לה צניעות כל היום מהרגע שהיא נכנסת בשערי הסמינר עד שהיא יוצאת,
(אשמח לשמוע על בת אחת, אחת! שבגלל הסמינר שמרה יותר על צניעות גם מחוצה לו וגם לאחריו, אני מכיר לצערי רק סיפורים של ההיפך)
וגם, אני לא שולח אותה בשביל שיטיפו לה מה ערכי הבית היהודי האולטימטיבי לטעמם. בשביל זה כמו שאת כתבת בעצמך, יש חינוך בבית, כל הורה יחליט אלו ערכים הוא רוצה להנחיל לבן/בת שלו.

אז נכון, יש תקנון ויש כללים, והבת צריכה לעמוד בהם, בטח שבין כותלי הסמינר,
אבל מכאן ועד לשטוף לבנות את המוח, הדרך ארוכה ואת יכולה לראות את התוצאה בעצמך בטור הזה למעלה^^^
 
מדהים כמה אנשים שוב ושוב מאשימים את ה"סמינרים " , האם אין חינוך שעובר מהבית ?
לא כולם יונקים מהבית.
בנוסף, לסמינרים היום יש השפעה אדירה. מחנכות כריזמטיות, רבניות או נשות רבנים, וכדומה.
אני אישית הגעתח מבית קצת פשרני, שגרה בשכונה חרדית מאד, למדתי בסמינר הכי טוב בעיר שלי ושתיתי בצמא כל מילה של מורה.
כל זה היה טוב בתאוריה, בפנטזיות.
תכלס בעולם המעשה התמודדתי עם קושי אמיתי לכבד את בעלי כשהוא עזב את הכולל.
היום אנחנו במקום אחר (ובמחשבה שניה אולי מעז יצא מתוק, כי האתגר הביא אותנו למקומות הרבה יותר טובים).
אז אני כן מאשימה את הסמינר בו למדתי ואת המחנכת שלי שדיברה בפאתוס על החיים המושלמים של לומדי תורה ועל כך שזו האופציה היחידה שהבעל יהיה עם מידות טובות כי בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, וההשוואה של מי שלא לומד למנקה בבנק ועוד פנינים מהסוג הזה.
 
אני אנסה להסביר למה יש כעס כללי על הסמינרים, למרות ש''יש חינוך שעובר מהבית'' וכל זה, וזה נכון.

אני שולח את הבת שלי לסמינר כדי שתלמד מקצוע שיעניק לה כלים לחיים בדרך חרדית ושמורה.
לא כדי שיעשו לה (ולי) חינוך מחדש, ולא כדי שיפמפמו לה צניעות כל היום מהרגע שהיא נכנסת בשערי הסמינר עד שהיא יוצאת,
(אשמח לשמוע על בת אחת, אחת! שבגלל הסמינר שמרה יותר על צניעות גם מחוצה לו וגם לאחריו, אני מכיר לצערי רק סיפורים של ההיפך)
--
אבל מכאן ועד לשטוף לבנות את המוח, הדרך ארוכה ואת יכולה לראות את התוצאה בעצמך בטור הזה למעלה^^^
מחילה שאני חולקת על הדברים...
אני התחנכתי בסמינר שנחשב מהטובים והשמורים בארץ...
סמינר ענק עם כללים מאוד נוקשים בעניין צניעות למשל וכו....
שהיינו בסמינר תמיד היה ביקורת על התקנון וכו...
אבל כיום - אנחנו כבר כמה שנים בחוץ
זה מדהים ומלחיץ!!!
אתה אומר בת אחת שבגלל הסמינר ? אני מביאה מאות אם לא יותר....
עבדתי במקום עבודה שהיו בו הרבה בנות בוגרות של כל מיני סמינרים
חלקם פלאפון כשר חלקם לא, חלקם עם סינון במחשב חלקם לא , חלקם עם פאות לא בסדר וכו...
היחידות שהמשיכו להיות עם פלאפון כשר עם סינון על המחשב ,צנועות שמורות,לא מנסות למצוא חן בעייני החילונים במשרד (כן כן זה קורה לבנות ממשפחות הכי טובות...)- זה היו בנות מהסמינר שלי!!
(ולא הגענו דווקא מאותם סגנון בית....)
סמינר נותן המון!!! מעידה על זה אישית...(אני יכולה להעיד שבתת מודע יש מלא דברים שאני לא אעשה לא כי אמרו לי או שאני זוכרת משהו מהסמינר אלא כי זה סגנון דרך חיים מסוים שאני לא שם ב"ה ויכולה כמעט להעיד שזה מהסמינר..)
לא אני צריכה להעיד- הרמב"ם כבר כתב על דרך ברייתו של אדם...
מי שבאה לסמינר רק בשביל להעביר את הזמן זה קצת עצוב....
ולמי שיש תלונות בעניין שטיפת המוח מוזמן לשלוח את הבת שלו לסמינר פתוח יותר...

-----
לא כולם יונקים מהבית.
בנוסף, לסמינרים היום יש השפעה אדירה. מחנכות כריזמטיות, רבניות או נשות רבנים, וכדומה.
אני אישית הגעתח מבית קצת פשרני, שגרה בשכונה חרדית מאד, למדתי בסמינר הכי טוב בעיר שלי ושתיתי בצמא כל מילה של מורה.
כל זה היה טוב בתאוריה, בפנטזיות.
תכלס בעולם המעשה התמודדתי עם קושי אמיתי לכבד את בעלי כשהוא עזב את הכולל.
היום אנחנו במקום אחר (ובמחשבה שניה אולי מעז יצא מתוק, כי האתגר הביא אותנו למקומות הרבה יותר טובים).
אז אני כן מאשימה את הסמינר בו למדתי ואת המחנכת שלי שדיברה בפאתוס על החיים המושלמים של לומדי תורה ועל כך שזו האופציה היחידה שהבעל יהיה עם מידות טובות כי בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, וההשוואה של מי שלא לומד למנקה בבנק ועוד פנינים מהסוג הזה.
מבינה את הכאב שלך אבל כנראה זה היה ממש פעם (סבתא חביבה??)...
אצלינו דברו על מעלת התורה לאין שיעור אבל תמיד אמרו לא לעמוד על הבעל וכו..
ובינינו - מחילה שאני אומרת - למרות שהייתי תלמידה טובה עדיין לא כזה זוכרים את השיעורים עד כדי....
אם הולכים למדריכת כלות טובה -שיעור אחד שלה שווה יותר מכל השיעורים בסמינר...
---
אה כן מורות/אנשים לא חכמים יש בכל מקום - להאשים סמינר שלם?
 
אני אנסה להסביר למה יש כעס כללי על הסמינרים, למרות ש''יש חינוך שעובר מהבית'' וכל זה, וזה נכון.

אני שולח את הבת שלי לסמינר כדי שתלמד מקצוע שיעניק לה כלים לחיים בדרך חרדית ושמורה.
לא כדי שיעשו לה (ולי) חינוך מחדש, ולא כדי שיפמפמו לה צניעות כל היום מהרגע שהיא נכנסת בשערי הסמינר עד שהיא יוצאת,
(אשמח לשמוע על בת אחת, אחת! שבגלל הסמינר שמרה יותר על צניעות גם מחוצה לו וגם לאחריו, אני מכיר לצערי רק סיפורים של ההיפך)
וגם, אני לא שולח אותה בשביל שיטיפו לה מה ערכי הבית היהודי האולטימטיבי לטעמם. בשביל זה כמו שאת כתבת בעצמך, יש חינוך בבית, כל הורה יחליט אלו ערכים הוא רוצה להנחיל לבן/בת שלו.

אז נכון, יש תקנון ויש כללים, והבת צריכה לעמוד בהם, בטח שבין כותלי הסמינר,
אבל מכאן ועד לשטוף לבנות את המוח, הדרך ארוכה ואת יכולה לראות את התוצאה בעצמך בטור הזה למעלה^^^
בדיוק. יש ערך לשיעורי השקפה, אבל כשזה במטרה להוסיף ידע יהודי, שמחה, קרבת אלוקים ואהבת התורה והמצוות.
ולא כשטיפת מוח והעברת מסרים חד משמעיים.
 
מחילה שאני חולקת על הדברים...
אני התחנכתי בסמינר שנחשב מהטובים והשמורים בארץ...
סמינר ענק עם כללים מאוד נוקשים בעניין צניעות למשל וכו....
שהיינו בסמינר תמיד היה ביקורת על התקנון וכו...
אבל כיום - אנחנו כבר כמה שנים בחוץ
זה מדהים ומלחיץ!!!
אתה אומר בת אחת שבגלל הסמינר ? אני מביאה מאות אם לא יותר....
עבדתי במקום עבודה שהיו בו הרבה בנות בוגרות של כל מיני סמינרים
חלקם פלאפון כשר חלקם לא, חלקם עם סינון במחשב חלקם לא , חלקם עם פאות לא בסדר וכו...
היחידות שהמשיכו להיות עם פלאפון כשר עם סינון על המחשב ,צנועות שמורות,לא מנסות למצוא חן בעייני החילונים במשרד (כן כן זה קורה לבנות ממשפחות הכי טובות...)- זה היו בנות מהסמינר שלי!!
(ולא הגענו דווקא מאותם סגנון בית....)
סמינר נותן המון!!! מעידה על זה אישית...(אני יכולה להעיד שבתת מודע יש מלא דברים שאני לא אעשה לא כי אמרו לי או שאני זוכרת משהו מהסמינר אלא כי זה סגנון דרך חיים מסוים שאני לא שם ב"ה ויכולה כמעט להעיד שזה מהסמינר..)
לא אני צריכה להעיד- הרמב"ם כבר כתב על דרך ברייתו של אדם...
מי שבאה לסמינר רק בשביל להעביר את הזמן זה קצת עצוב....
ולמי שיש תלונות בעניין שטיפת המוח מוזמן לשלוח את הבת שלו לסמינר פתוח יותר...

-----

מבינה את הכאב שלך אבל כנראה זה היה ממש פעם (סבתא חביבה??)...
אצלינו דברו על מעלת התורה לאין שיעור אבל תמיד אמרו לא לעמוד על הבעל וכו..
ובינינו - מחילה שאני אומרת - למרות שהייתי תלמידה טובה עדיין לא כזה זוכרים את השיעורים עד כדי....
אם הולכים למדריכת כלות טובה -שיעור אחד שלה שווה יותר מכל השיעורים בסמינר...
---
אה כן מורות/אנשים לא חכמים יש בכל מקום - להאשים סמינר שלם?
אני עוד לא סבתא...
ואכן לא זוכרת כל מילה, אבל יש משפטים שאני כן זוכרת, ולא לטובה.
כנראה שהשם מכוון כל אחת לסמינר הנכון לה, שבו תשמע את מה שצריכה לשמוע שילווה אותה תמיד כולל האתגרים העתידיים שאותם תעבור.
 
עם גדולי ישראל מכוונים שעל כל גבר ללמוד ,איך אפשר להגיד להפך שזה לא דרכה של תורה? , בדור שלנו זה הכרחי !
ולכן מהדור האחרון מכוונים גדולי ישראל להישאר לשבת בבית המדרש
גדולי ישראל פעלו שלמי שרוצה ללמוד תורה תיהיה אפשרות שכזו, וכן הם עודדו לבחור בחיים שכאלו.

המצב שלכל גבר חרדי ליטאי צורת החיים הלגיטימית היחידה המקובלת בציבור היא לשבת בבית המדרש ולא לעבוד (ולאשתו לעבוד ולפרנס אותו), הוא תופעה חברתית גרידא ולא החלטה של גדולי דור כלשהם.

אבל בדור של היום אם זו לא עבודה תורנית הדרך להידרדרות קלה ומהירה מאוד
כדי לשמור על הבית בקדושתו
הביצה והתרנגולת...

כדי לדעת ולהשוות צריך להתבונן בציבורים שבהם מקובל לעבוד כגון הציבור החסידי ובחו"ל.

מה שכן כדאי לציין שטענות אלו לא נשמעו אלא רק אחרי שהתופעה החברתית נוצרה, ככל הנראה בניסיון להצדיק בדיעבד תופעה שאין לה שחר בתורה הקדושה.

לימוד התורה הוא ציווי על כל גבר אז יכולה להיות דעה שזה נוגד את הטבע האנושי של גבר ?
כל איש ישראל... חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. (שולחן ערוך יורה דעה רמו סעיף א)
התורה כמובן לא ציוותה דבר שנוגד את הטבע האנושי ויעיין במה שכתבתי.
 
וגם לחזק את עצמה לשמוע הרצאות על מעלת הלימוד
למיטב הבנתי, הנושא במאמר הוא על אישה שכבר מעריכה מאד (או לכה"פ מרגישה כך) תורה,
אך מכיון שבעלה לא מספיק מעריך,
היא שרויה בצער עמוק כל אימת שנזכרת בכך.

האם תוכל להסביר לי א"כ מה תועיל לה שמיעת הרצאות במעלת התורה....
האם זה לא לזרות מלח על הפצעים?!

האם התכוונת שתשמיע לו הרצאות?

לגופו של ענין, אחד מגדולי המוסר בדורנו (באחת הישיבות הנחשבות ביותר),
היה מקונן רבות כנגד אנשי חינוך שמייעצים לבחורים שבאים להיוועץ בהם בעקבות תיסכולם על כך שאינם עומדים בדרישות ההלכתיות בכל מיני ענינים (הכוונה שזה לא נאמר על נושא מסוים, אלא על הכל),
שילמדו את ההלכות בנושא זה הרבה.
והיה אומר, 'את ההלכה הם יודעים, בדיוק בשביל זה הם באו להתייעץ, הם כבר ככה מתוסכלים מעצמם, מה יעזור הלימוד שיכנסו עוד יותר לדיכאון, תעזרו להם לגלות כלים להתמודד!'
 
למיטב הבנתי, הנושא במאמר הוא על אישה שכבר מעריכה מאד (או לכה"פ מרגישה כך) תורה,
אך מכיון שבעלה לא מספיק מעריך,
היא שרויה בצער עמוק כל אימת שנזכרת בכך.

האם תוכל להסביר לי א"כ מה תועיל לה שמיעת הרצאות במעלת התורה....
האם זה לא לזרות מלח על הפצעים?!

האם התכוונת שתשמיע לו הרצאות?

לגופו של ענין, אחד מגדולי המוסר בדורנו (באחת הישיבות הנחשבות ביותר),
היה מקונן רבות כנגד אנשי חינוך שמייעצים לבחורים שבאים להיוועץ בהם בעקבות תיסכולם על כך שאינם עומדים בדרישות ההלכתיות בכל מיני ענינים (הכוונה שזה לא נאמר על נושא מסוים, אלא על הכל),
שילמדו את ההלכות בנושא זה הרבה.
והיה אומר, 'את ההלכה הם יודעים, בדיוק בשביל זה הם באו להתייעץ, הם כבר ככה מתוסכלים מעצמם, מה יעזור הלימוד שיכנסו עוד יותר לדיכאון, תעזרו להם לגלות כלים להתמודד!'
אמת הדבר
לא באתי להציע שינויים ולהחדיר פנטזיות על בעל שלומד יום שלם ומתחרה עם מרן שר התורה
ואכן לא באתי להגדיל את הכאב ואת הקושי או להאשים אישה שבעלה לא לומד כי זה תלוי בה
ואם זו הייתה התובנה תדעו נא שאין זה כוונת המשורר

כוונתי אחת: פוסט זה שגורם לאישה דמעות כי בעלה לא לומד בכלל/לומד שעה ביום
יש בידה לגרום לבעלה ללמוד חמש דקות ביום כתוספת/כעיקר כל אחד במצב שלו בלי להפסיד שעות עבודה וכו'
ונכון שעדיין אינו לומד יום שלם והפנטזיה הזו נגוזה מזמן
אך עם לומד עוד חמש דקות שמצטבר לחשון גדול ומסיים בחמש דקות הללו מסכת
הדמעות יהפכו לדמעות של אושר

שוב הוא לא מתחרה עם ברן שר התורה. הוא כן מוסיף חמש דקות של אושר בחיי האישה/הילדים
וזה כל אישה בחכמה ובתבונה יכולה לגרום לבעלה ולילדיה
 
סבתא חביבה@ את אולי עוד לא סבתא, אבל יש לך את חוכמת החיים שלה. וכן, יש פה הרבה ענין של התבגרות. הזמן הגיל והכאב שאנחנו עוברים, מאפשרים לנו לפקוח עינים ולהכיל, ש'מה שרואים מכאן לא רואים משם'. ושהפער בין מה שלמדנו למה שעלינו ליישם בשטח - עצום. התגובות פה מלמדות אותך היכן האדם מונח, עד כמה הוא מבין שהעולם איננו שחור לבן, שבי"ס (וסמינר בכללו, כמובן גם ישיבה) הם לא החיים האמתיים, ושחינוך לעולם לא יהיה תחליף לעבודה עצמית פנימית ,נוקבת, אמתית וחסרת טיוח, גם אם הוא הפוכה לחלוטין לכל מה שמורות הדגולות לימדו אותך, למה שינקת עם חלב אימך או מה שבחרת בצוק העיתים.

לפעמים זו מלחמת עולם שטורפת את הפנטזיות, יכולה דרך חיים אחרת לשנות את כל מה שרצית, מצב כלכלי איום או מחלה כרונית. לא חסרים שליחים לפקוח עיניים של בחורה תמימה שחושקת בגדול בתורה, ולא מבינה שהיא בעצם שבויה בקסמי אנוכיותה, חוסר יכולתה להכיל רמה רוחנית אחרת, אדם עם יכולות שונות. גם אם כל הדמויות הנערצות יעמדו לימינה....
והחיים יעשו לה את העבודה, על אפה ועל חמתה, השאלה היא רק מי יסבול בדרך...
 
אני אנסה להסביר למה יש כעס כללי על הסמינרים, למרות ש''יש חינוך שעובר מהבית'' וכל זה, וזה נכון.

אני שולח את הבת שלי לסמינר כדי שתלמד מקצוע שיעניק לה כלים לחיים בדרך חרדית ושמורה.
לא כדי שיעשו לה (ולי) חינוך מחדש, ולא כדי שיפמפמו לה צניעות כל היום מהרגע שהיא נכנסת בשערי הסמינר עד שהיא יוצאת,
(אשמח לשמוע על בת אחת, אחת! שבגלל הסמינר שמרה יותר על צניעות גם מחוצה לו וגם לאחריו, אני מכיר לצערי רק סיפורים של ההיפך)
וגם, אני לא שולח אותה בשביל שיטיפו לה מה ערכי הבית היהודי האולטימטיבי לטעמם. בשביל זה כמו שאת כתבת בעצמך, יש חינוך בבית, כל הורה יחליט אלו ערכים הוא רוצה להנחיל לבן/בת שלו.

אז נכון, יש תקנון ויש כללים, והבת צריכה לעמוד בהם, בטח שבין כותלי הסמינר,
אבל מכאן ועד לשטוף לבנות את המוח, הדרך ארוכה ואת יכולה לראות את התוצאה בעצמך בטור הזה למעלה^^^

לא כל הסמינרים כאלה
כללי הצניעות הן גדר לא להתדרדר
איפה הסוף? צריך לשים את הסטופ איפשהו טלפון חכם תרשה לבת שלך? טלפון מוגן? או רק כשר
חילונים שמים סטופ לפני חולצה בלי שרוולים
אז סמינרים החליטו לשים את הסטופ טיפה לפני המקום שאחרים היו רוצים ובימינו תמצא שהסמינרים הפתוחים יותר מתמודדים עם אייפונים [או שזה לא אכפת לך]

והרבה מזה כי הרבה פעמים בנות יורדות קצת עם נסיונות החיים אז שירדו למקום שעדיין אפשר להישאר בו יראי ה'
הבנות שלי התחזקו מאד מהסמינר, מקבלות הדרכה איך להתמודד במקומות עבודה חילוניים
ובאמת הבת שלי רוצה חצאית ארוכה [שיותר צנועה] ובסמינר מרשים רק אמצע רגל [כי ארוכה זה מודרני...]
בסססדר, אז לסמינר באים לפי התקנון, זה לא סוף העולם בצהריים אפשר לשחרר [במה שמותר] וזה רק לכמה שנים...
לא צריך לעשות מזה כזה עסק, צריך לקחת את הדברים הטובים [ואם בבית עושים מזה עסק גם הבת תעשה מזה רוח]
הן מקבלות השקפה לכל צורת החיים מכל הסוגים, איך להסתכל ולהתמודד עם הכל בלי ליפול

עדיף לך פשרני? לך על זה
בימינו יש כמה סמינרים פתוחים יותר, אבל מה, אתה כן רוצה שתישאר שמורה במקום שלה
אז תכניס אתה את ההשקפה שלך בשולחן שבת
הבית תמיד מנצח בסוף להוציא מקרים בודדים

ואני מודה לסמינר של הבנות שלי מנותן להם ערכים השקפה רוחנית גבוהה, תובנות לחיים וכוחות להתמודד מול האתגרים הרוחניים שבחוץ [ואם יש משהו שהמורה אמרה והן אומרות לי שלא מצא חן בעייני אני אומרת לבנות את דעתי, ונותנת להם אפשרות חשיבה עצמאית, אנחנו לא רובטים, לפעמים שואלות את בעלי מה הוא חושב ואומר אחרת מהמורה
ללמד אותם שיפתחו את כח החשיבה והסינון, מה שמועיל ורוצים לוקחים צידה לדרך ומה שלא, אז לא] כמו שאחת אמרה לי אני שולחת ל....[מקום סגור מאד] כי רוצה שיהיו חזקים ובמה ארצה אפתח אותם אני... ותמיד עדיף שיהין קצת יותר חזקות מאשר קצת פחות
 
בדרך כלל זה מגיע,
מכיון שהתפיסה שעל כל גבר ללמוד בכולל ולא לעבוד - שהיא אינה דרכה של תורה, ומעולם לא נהגה בעם ישראל - לא תואמת את טיבעם של רוב הגברים.

כך שבדרך כלל במקרים שכאלו - שבהם האישה יודעת שקשה לבעלה - כאן המקום להתגבר על התפיסות השגויות שנחלנו מן הסביבה, ולעודד אתו להתגבר על הקושי החברתי, ולצאת לעבוד בעבודה שבה ימצא סיפוק ומימוש עצמי.
כבר כתבתי את דעתי כאן בעבר ואין בכוונתי לחזור שוב.
רק שלתועלת אציין את [מה שחשבתי כ]הידוע לכל, כי כל אחד ואחד יכול למצוא סיפוק ושמחה בלימוד התורה, ואם ציותה התורה, שהיא תורת חסד, ללמוד יומם ולילה [ככל שאין חיובים אחרים הדוחים אותה] כנראה שזה אפשרי ובקלות.
מי שטועה לחשוב שהקב"ה טבע בטבעם של בני אדם [לפחות בחלקם], שנפשם יכולה לקבל סיפוק והנאה מעבודה גשמית דווקא, ולא מלימוד תורה, כנראה לא התחנך במוסדות המוכרים לנו.......

הנסיון לשכנע את הנשים לשלוח את בעליהם לאסוף זבל או לסדר מוצרים או לתכנת משהו וכד', בזמן שהוא יכול לאסוף יהלומים, והכל בשביל 'שיהיה לו סיפוק מהתוכנה\מדף וכו'. לא נראה טוב ויושב או על רצון להזיק או על משבר אישי.
[סליחה אם אני טועה]
[שוב אדגיש כי יתכן וישנם מקרים יוצאי דופן, של אנשים שנתקלים בקושי בכל לימוד ספר מארון הספרים היהודי, וזה גורם להם תסכול ושעמום וכו', ואלו באמת חייבים לעשות הכל כדי למצא את הדרך לחוש סיפוק ושמחה בכל צורה שהיא, גם אם זה אומר לוותר על לימוד התורה של כל היום, אבל מדובר אולי במקרים בודדים וחריגים].
 
נערך לאחרונה ב:
@icepop
דבריך דברי טעם, אבל נדמה לי שלא לכל התכוונה המשוררת.
המאמר התייחס לנושא של נשים ששואפות שבעליהן יאספו יהלומים, ולצערן הרב הוא לא.
זו אכזבה קשה מאד שמשפיעה על תחומים משפחתיים רבים- שלום בית, חינוך הילדים, יחס ההורים ועוד.
נשים שבוכות בתפילת והערב נא ומתפללות על הבעל בהדלקת נרות ובכל הזדמנות, מרגישות שחלומן התנפץ לרסיסים וזה לא בשליטתן. ובנוסף מרגישות רע בחברה, פוחדות על הילדים, ועוד קשיים.
כאן יש דילמה קשה וצורך לבנות סולם ערכים אמיתי וסדרי עדיפויות, ולהחליט ששלום הבית קודם לכל, אפילו למצוות והגית בו.
 
דבריך דברי טעם, אבל נדמה לי שלא לכל התכוונה המשוררת.
המאמר התייחס לנושא של נשים ששואפות שבעליהן יאספו יהלומים, ולצערן הרב הוא לא.
זו אכזבה קשה מאד שמשפיעה על תחומים משפחתיים רבים- שלום בית, חינוך הילדים, יחס ההורים ועוד.
נשים שבוכות בתפילת והערב נא ומתפללות על הבעל בהדלקת נרות ובכל הזדמנות, מרגישות שחלומן התנפץ לרסיסים וזה לא בשליטתן. ובנוסף מרגישות רע בחברה, פוחדות על הילדים, ועוד קשיים.
כאן יש דילמה קשה וצורך לבנות סולם ערכים אמיתי וסדרי עדיפויות, ולהחליט ששלום הבית קודם לכל, אפילו למצוות והגית בו.
נכון מאד
תגובתי היתה רק ביחס לדברים שנאמרו על טבעם של האנשים ומטרתו של העולם.
 
כבר כתבתי את דעתי כאן בעבר ואין בכוונתי לחזור שוב.
רק שלתועלת אציין את [מה שחשבתי כ]הידוע לכל, כי כל אחד ואחד יכול למצוא סיפוק ושמחה בלימוד התורה, ואם ציותה התורה, שהיא תורת חסד, ללמוד יומם ולילה [ככל שאין חיובים אחרים הדוחים אותה] כנראה שזה אפשרי ובקלות.
מי שטועה לחשוב שהקב"ה טבע בטבעם של בני אדם [לפחות בחלקם], שנפשם יכולה לקבל סיפוק והנאה מעבודה גשמית דווקא, ולא מלימוד תורה, כנראה לא התחנך במוסדות המוכרים לנו.......

הנסיון לשכנע את הנשים לשלוח את בעליהם לאסוף זבל או לסדר מוצרים או לתכנת משהו וכד', בזמן שהוא יכול לאסוף יהלומים, והכל בשביל 'שיהיה לו סיפוק מהתוכנה\מדף וכו'. לא נראה טוב ויושב או על רצון להזיק או על משבר אישי.
[סליחה אם אני טועה]
[שוב אדגיש כי יתכן וישנם מקרים יוצאי דופן, של אנשים שנתקלים בקושי בכל לימוד ספר מארון הספרים היהודי, וזה גורם להם תסכול ושעמום וכו', ואלו באמת חייבים לעשות הכל כדי למצא את הדרך לחוש סיפוק ושמחה בכל צורה שהיא, גם אם זה אומר לוותר על לימוד התורה של כל היום, אבל מדובר אולי במקרים בודדים וחריגים].
באג או פיצ'ר?

גבר שמחליט שהוא יפרנס את משפחתו ולא אשתו.

תפיסה רווחת בציבור החרדי ליטאי בארץ ישראל, שאין זה אלא באג, פגם ביצור.
אני בא להסביר, שאין זה אלא טעות שלצערנו השתרשה בחלקים נכרים מהציבור.

צורת החיים הפשוטה - שכך מנהיג הקב"ה את עולמו - היא שהגבר הוא האחראי בכוח ובפועל לפרנס את משפחתו, מה שמתאים לטבעו.

מבנה החיים הזה כל כך פשוט ביהדות, עד שבדרך כלל אוזכר בספרות היהודית כבדרך אגב, כצורת החיים הבסיסית של היהודי, מבלי שמץ של נידון הלכתי / תורני / מוסרי,

"ואנא במימרא ובסייעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואכלכל ואסובר ואכסי יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפַרנסין ומכלכלין וסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא." (כתובה)

"אחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון" (שולחן ערוך אורח חיים קנו)


וכך נהג הלכה למעשה, העם היהודי לדורתיו, בכל תפוצתיו.

החיוב על הגבר הוא, כמו שכתב השו"ע:
כל איש ישראל... חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. (שולחן ערוך יורה דעה רמו סעיף א)

יש אומנם יחידים שבחרו להפקיע את עצמם ממהלך החיים הפשוט ולהקדיש את חייהם לה' ולתורתו,
כמאמר הרמב"ם בסוף הלכות זרעים: ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם.

אבל אלו יחידים. גם בימינו.

המצב היום שלכל גבר חרדי ליטאי צורת החיים הלגיטימית היחידה המקובלת בציבור היא לשבת בבית המדרש ולא לעבוד (ולאשתו לעבוד ולפרנס אותו), הוא תופעה חברתית גרידא, ואין ידוע על חיוב או מעלה שכזאת מהתורה הקדושה.

כותבת המאמר מדברת על משפטים ששמעה מעשרות, בתגובות אפשר לראות עוד כמה, שמיצגים תפיסה שגויה שהשתרשה לה בציבור, כיביכול גבר שמחליט שהוא יפרנס את משפחתו למרות שאשתו מוכנה לכך הוא בעיתי, הוא באג.

לכך אני כותב שוב ושוב, התפיסה הזאת אינה נכונה, המצב הפשוט והמחוייב לפי התורה הוא שהגבר יפרנס את משפחתו ויקבע עיתים לתורה - שיגיעת שניהם משכחת עון.


ולכך אם אישה רואה ומכירה בבעלה שקשה לבעלה עם הלימוד בכולל כל היום - דבר שאין הוא או היא מחייבים עליו מהתורה כלל,
כאן המקום להתגבר על התפיסות השגויות שנחלנו מן הסביבה, ולעודד אתו להתגבר על הקושי החברתי, להפסיק להתפרנס מן הצדקה ופרנסת אשתו, ולצאת לעבוד בעבודה שבה ימצא סיפוק ומימוש עצמי.
 
באג או פיצ'ר?

התגובה רצופה בחוסר ידע הלכתי בסיסי על חובת מצוות ת"ת בכל רגע ביום ובלילה. ובחוסר הבנה על מטרתנו ויעודנו בעולם.
ושוב אדגיש למען הסר ספק, מי שלימוד התורה שלו גורם לו לדכדוך ויאוש וכו' מחויב לעשות הכל כדי להמנע מכך וגם למעט בשעות הלימוד אם זו הדרך היחידה לכך. אלא שטעות מוחלטת היא לחשוב שזהו הפתרון.
ככל שנשתרש בציבור שהאשה מפרנסת, ואף האשה מסכימה לכך ברצון, אין שום טעם והגיון בעולם שהבעל יניח חיי עולם ויעסוק בחיי שעה רק בגלל שפעם כשהנתונים לא אפשרו זאת, רוב הלומדים היו גם עובדים לפרנסתם. (שלא לדבר על לימוד התורה של העובדים של פעם ללימוד של (רוב) העובדים של היום).
כמובן שמי שמחפש חיי רווחה ומעונין להתעשר או מכל סיבה אחרת יעשה שאלת רב האם מותר לו למעט מלימודו כדי לחיות חיי מותרות, אבל אין צורך להאריך בדרגתו של אותו אדם שמניח חיי עולם כשבאפשרותו לעסוק בהם, בשביל כמה שוקולדים...
 
חיוב על הגבר הוא, כמו שכתב השו"ע:
כל איש ישראל... חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. (שולחן ערוך יורה דעה רמו סעיף א)

אין זה מתפקידי לצטט מקורות, אבל כדי שלא יטעו חלילה כאילו זוהי דעתו של השולחן ערוך, העתקתי קצת מההמשך שם.

'לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה'.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קג

א לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:ב בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו:ג הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי:ד הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים:ה הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי:ו עֹשֵׂה צְדָקוֹת יי וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים:ז יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו:ח רַחוּם וְחַנּוּן יי אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד:ט לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר:י לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ:יא כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו:יב כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ:יג כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יי עַל יְרֵאָיו:יד כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:טו אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ:טז כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ:יז וְחֶסֶד יי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:יח לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם:יט יי בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה:כ בָּרְכוּ יי מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ:כא בָּרְכוּ יי כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ:כב בָּרְכוּ יי כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

יוקרה בשולחן החג • פרס לזוכה • אתגר 16

לוח מודעות

More from חני שטראוס, ייעוץ זוגי

שתף את המאמר

למעלה