הנושאים החמים
"זה היה כמה ימים לאחר שסגרתי איתם סט צילומים לניו-בורן. היה צלצול בדלת הסטודיו ופתחתי את הדלת. הופיעו שם זוג נחמד, נראים כבר סבא וסבתא לנכדים צעירים. לגבר היה שיער לבן... התינוק היה ישן בעגלה והאם הרימה אותו שנכיר, לקראת סט הצילומים. במהלך הצילומים יצא לנו לדבר, ואז אני שומעת שזהו בכלל הילד הראשון שלהם"...
יעל איזיקוביץ', שנפגשת מדי יום עם סיפורי חיים מרטיטים של משפחות מצטלמות או תינוקות חדשים, לא ממש אוהבת שמראיינים אותה ("אל תתני לי להיכנס לסיפורים. כל לקוח שלי הוא עולם!") אבל כשרוצים לדבר על צילומי ניו-בורן ומשפחה, אני יודעת שיעל, שכבר שנה מלמדת בבית פרוג צילומי ניו-בורן ומשפחה, היא המאסטרית בתחום ואסור לי לוותר לה.
"ניו בורן זהו תחום שהתחזק במיוחד בשנים האחרונות בקהל הישראלי והחרדי בכלל". מסבירה לי יעל את הלהיטות של הורים לצלם את הבייבי עם היוולדו. אם שאלתם מה המקור לצילומים אלו, אז מסתבר כי הם בכלל הגיעו מחו"ל, שם התחילו עם אמנות בצילום תינוקות לפני המון שנים... שכל תפקידה לשדר את כל הרכות שיכולה להיות בעולם.
"אלו שלא מוותרים על צילומי ניו-בורן, הם אנשים שאוהבים צילום ומזכרות בכלל. זה לא פחות קשור לאנשים שחשופים לחומרים מקצועיים ברשת, כמו בפרוג למשל, שם הם רואים דברים מרהיבים רוצים גם את התיעוד הזה".
מגיל יום עד שבועיים
צילומי הניו בורן מתחילים מגיל הלידה ממש. יש צלמות המגיעות אפילו לבית החולים או בית ההחלמה, כאשר היעד הסופי לצילומים אלו הוא בדרך כלל גיל שבועיים. תינוקות בנים מגיל לידה עד לפני הברית. או כמה ימים לאחריה.
למה עד גיל שבועיים?
"כי עד גיל שבועיים יש לתינוק שינה עמוקה ויש אפשרות לסדר אותו כמו שרוצים. בגיל שבועיים מתחילים גם כאבי הבטן (קוליק) ואז התינוק פחות רגוע".
מה ההשראה שלך לתנוחות התינוק?
"ההשראה באה ההמון למידה של התחום. רוב התנוחות שהתינוק מצולם בהן הן תנוחות טבעיות של עובר ברחם. אלו תנוחות שבמהלך חייו של התינוק הוא ניכנס אליהן באופן טבעי לפעמים אפילו לרגעים, אלו תנוחות שמכניסות בתינוק רוגע ושלווה. התינוק מאד מתרפק בהן והכל מאד בראשיתי. בצילומים אנו עושים אותן בצורה יזומה, כדי לקבל את אפקט הרכות והיופי שהטבעיות הזו משדרת".
יעל מציינת כי למרות התוצאה הרכה והרגש הבלתי נדלה מעבודה בצילום תינוקות, זו אולי הנישה הכי מאתגרת בצילום.
"לכל תחום בצילום יש את הצדדים שלו, צילום ילדים מתיש יותר בזמן הצילום עצמו אולי... (לא בטוח בכלל, יש הפקות של חמש שעות ויותר בצילום מוצר, שמתיש הרבה יותר בשבילי...) אבל זה לקוחות פרטיים, קלים, מתחילים ומסיימים איתם די מהר. לקוחות עסקיים מטבע הדברים תובעניים יותר לחוצים יותר עם הלו"ז. והעיקר דרוש לזה רמת דיוק ומקצועיות גבוהה יותר.
אצלי אישית העיסוק הוא לפחות 50-50. ז"א שלפחות 50% מהעבודה שלי היא בכלל עם לקוחות עסקיים (מוצרים, מזון, תדמית) ואני ממליצה לכל התלמידות לפתוח את הראש גם לתחומים האלה שהשוק בהם הרבה יותר פנוי".
התגלה לנו שאת מצלמת תינוקות של אגודת אפרת. מי שמכיר את האגודה יודע שאלו תינוקות שכמעט ולא נולדו, ולאחר התמודדות של האגודה והאם, התינוק ב"ה הגיע לעולם חי ובועט...
"לא הכי אוהבת לדבר על זה- אז בקצרה... ניובורן זה הבייבי שלי
ופשוט התחשק לי לעשות את זה! הכרתי את העמותה כמו כולם, מפרסומים פה ושם. החלטתי לפנות אליהם, הם קפצו על ההצעה ודרך אשת קשר מקסימה שולחים לי יולדות. יש לי כשרון מתנה מהשם, בשבילי הוא כלי להתפרנס, ופשוט התחשק לי להרוויח גם זכויות וסיפוק אמיתי. לחבר את האימא לילד הלא רצוי שהוא היה, לשמח את האימא הזו שלפעמים מגדלת אותו לבד, ולפעמים סתם מתוך קושי. להעלות להן חיוך ולפנק אותן במתנה שמייקרת ומוקירה את החיים החדשים שהן מטפחות". מה הרגע הכי מיוחד בצילומי ניו בורן?
"כשאני מצלמת את האמא עם התינוק או את ההורים מסתכלים על התינוק- יש לי דמעות. זה נוגע בי עמוק, לעמוד מול זוג שהשם חיבר ביניהם ונתן להם יש מאין, יצירה מופלאה כזו והם מביטים בו בהשתאות, בפליאה. בהודיה".
אמונת חכמים- תרפיה לעסקים
"בערך בגיל 20 הייתי סייעת שיקומית. למדתי באופקים כאשר המשמעות של סייעת שיקומית היא לימודי ריםוי בעיסוק, פיזיותרפיה קלינאות תקשורת ועוד. עבדתי בגני שפה מגיל בערך עד קרוב לגיל שלושים.
"המשכורת לא היתה מספקת כי לא היה לי תואר בתחום. ובכל שנה הייתה חרב של פיטורין על כלל העובדות שאין להן תואר. זה קרה בגלל שהגיעו מכל מני מכללות בנות חרדיות עם תואר וכל מקומות העבודה חשקו בהן.
"בכל סוף שנה לא ידעתי מה יהיה שנה הבאה. כך החלטנו שאני הולכת ללמוד ולהוציא תואר בריפוי בעיסוק. נרשמתי לפסיכומטרי והתקבלתי ללימודים. היה ברור לי שזה הצעד שאני חייבת לעשות והלכנו לקבל ברכה מהרב שטיינמן זצ"ל. כתבתי על דף את כל הנושא כדי שבעלי יראה לרב. הוא אכן ניכנס לרב שטיינמן זצ"ל ולא היה ספק שנקבל ברכה ונצא לדרך. ואז הרב אמר לבעלי: 'למה אשתך רוצה ללכת לאוניברסיטה'? אז בעלי אמר לו: 'זה חרדי, זה רק תואר'.
"הרב ענה לו: 'השם לא צריך שאשתך תלך לאוניברסיטה. השם ישלח לכם את הפרנסה בדרך אחרת'.
"זה היה הלם גמור בשבילנו, הרי היינו כל כך מתוכננים עם זה, אבל... הרב אמר לא, וזה חד משמעי מבחינתנו.
"כך נרשמתי ללימודי צילום בפרוג, ובראיון ההרשמה אמרו לי שלפי ההתרשמות ממני, דווקא עיצוב פנים יותר טוב לי. אז התחלתי את הקורס וכבר בהתחלה פרשתי ועברתי לקורס צילום. זו היתה ההתחלה וכל השאר היסטוריה..."
עוד אנקדוטה מעניינת שיעל משתפת אותנו כאשר היא מזהירה מראש שלא כולם חייבים להתחבר לרעיון: "בתחילת דרכי בצילום אמרו לי שאני חייבת סמארטפון... קניתי משהו מוגן מאד אבל הרגשתי שמשהו לא טוב לי עם זה. כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להפסיק בשימוש בו, אבל מצד שני ידעתי שאני צריכה להיות זמינה ופחדתי על הפרנסה שלי, הרי הרבה פעמים תוך כדי הצילום אני עושה צילום מסך ושולחת ללקוח כדי לקבל חוות דעת. וזה בלי לדבר על קבוצות שמקדמות את המקצועיות. את חשבון הפייסבוק והאינסטגרם נתתי למישהי אחרת, שזהו העיסוק שלה- לנהל לי.
"כל הבעיה שלי הייתה עם הפלאפון. זה ממש אכל אותי, אני אמא לילדים וידעתי שאי אפשר כל הזמן להיות זמינה איתו. נכון, אני מודה שאני אדם קיצוני, אבל אני לא יכולה לחיות בצורה שאני מרגישה שאני משקרת את עצמי. וכל אחד יודע בדיוק מה המדד שלו ועד כמה השימוש בסמארטפון מוסיף לאיכות החיים הרוחניים והגשמיים שלו, או להפך".
"לילה אחד מתוך כמה וכמה לילות שאני מתהפכת וחושבת לעצמי מתי כבר אאזור אומץ להתפטר ממנו, פשוט הרגשתי שאני מסוגלת לעשות את הצעד, אבל עדיין חששתי, מי יודע מה יהיה עד הבוקר... הלכתי למטבח, מילאתי קופסה במים והשכבתי את הפלאפון לישון שם...
"אנשים אמרו לי: 'מה את לא נורמלית, את קיצונית'... אמרתי שלי אישית זה לא עובד ביחד... תוך חודשיים שילשתי את ההכנסות שלי. ראיתי עין בעין שהפלאפון הכשר שלי לא הפסיק לצלצל... ה' לא צריך את ההשתדלות הזו מאיתנו, הוא יודע מה שהוא צריך לתת, הוא לא צריך שנעזור לו לעזור לנו להרוויח. אני רואה כזו ס"ד לאורך כל הדרך ויודעת שממהלך כזה רק אפשר להרוויח".
יעל, מה צלמות מתחילות לא יודעות, שצלמות ותיקות כן?
"הנסיון הוא בית ספר והטעויות הן שכר לימוד. הוותיקות פשוט בילו יותר זמן בבית ספר הזה וצברו יותר טעויות"
איזו פסגה מבחינתך עוד לא נכבשה בתחום?
"אוהו הרבה מאוד.. אני אישית לא מסמנת פסגות אני פשוט עובדת. ותוך כדי עשיה מתקדמת עוד ועוד".
