הנושאים החמים
אני אוהבת ילדים. אוהבת מאד.
הכי אני אוהבת תינוקות. אני מחייכת אליהם והם מחייכים אלי.
בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, אני יורדת מההסעה. ילדים מסתכלים עלי. אני עושה להם שלום רחב.
הם מביטים בי וממשיכים הלאה. זה לפעמים פוגע בי. אבל בדרך כלל אני מעדיפה שלא להתייחס.
אני הבכורה בבית. ואחי הקטנים כבר מחכים לי עם חיוך רחב וחיבוק ענק. אני לא מאכזבת אותם ומחבקת חזק.
לא מידי חזק- שלא יכאב להם.
מלטפת את שערותיהם באהבה. מתעניינת בהם בחיבה.
לא תמיד הגדולים יותר אוהבים את החיבוקים שלי. אז אני משתדלת להבין ולסלוח.
לפעמים אני קצת איטית ומורחת את הזמן. ואז אמא כועסת עלי.
אני לא אוהבת שהיא כועסת. לפעמים זה גורם לי להזדרז. אך פעמים רבות זה גורם לי להאט עוד יותר..
אני שמחה שאני הגדולה בבית. ומנסה לעזור לאמא כמה שאני יכולה.
מוציאה צלחות לכולם. ומחלקת גם כפות. אפילו בלי שהיא ביקשה.
אני מאד אוהבת ללכת לגינה. אמא לא מרשה לי ללכת לבד. ולא תמיד היא יכולה.
זה גורם לי להיות עצובה. ולפעמים אני אפילו כועסת.
יש לי תחביב שפחות אהוב על אמא שלי. אני אוהבת לקום בלילה לבדוק שכולם ישנים.
לפעמים אני אפילו מתיישבת ליד אחיי מלטפת אותם באהבה גדולה.
ולפעמים אני קמה כי אני פשוט רעבה...
אני לא מתבלבלת. לוקחת כיסא, מטפסת על השיש ופותחת את הארון.
בוחרת לעצמי משהו טעים ואוכלת בתאבון.
אתמול קמתי ואמא קמה איתי ביחד. התיישבה במחשב להקליד לעצמה דברים חשובים.
בודקת תוך כדי שאני לא עושה שטויות... אני אף פעם לא עושה שטויות!
אני עושה דברים מאד חשובים! צובעת חוברת צביעה. קופצת קלאס. מסדרת כביסה..
נכון שעכשיו אמצע הלילה. אז מה?!
אמא בטח נורא תשמח כשתראה איך רוקנתי לה את סל הכביסה אל תוך המייבש.
חיכיתי שתשמח. תחמיא לי. תתלהב. אמרתי לה שסיימתי. היא חייכה וחיבקה אותי חזק.
"מתוקה שלי" היא אמרה ונתנה לי לשחק עוד קצת על הרצפה.
אספתי את הקלפים לתוך סל הכביסה. הרבה יותר נוח מאשר הקופסה הצרה...
ואז אמרה לי אמא: "בובלה שלי, הולכים לישון.." אני גדולה! לא תינוקת. למה היא קוראת לי בשם חיבה שכזה?...
בבוקר היה לי קצת קשה לקום. אז אמא זירזה אותי ועזרה לי להתלבש.
ירדנו להסעה אחרי חיבוק אוהב לאחותי שכבר התעוררה. היה קצת קר. אז אמא הביאה לי גם סוודר מחמם.
נופפה לי לשלום בדקה שאני יושבת היטב וחזרה הביתה.
אחרי הצהרים, שיחקנו למטה כמה ילדות. זאת אומרת שהן שיחקו ואני ניסיתי להצטרף.
הן שיתפו אותי בשמחה אפילו שהן הרבה יותר גדולות ממני.
אני מאד אוהבת לקפוץ בגומי ובחבל. אמא אומרת לי תמיד כל הכבוד ו-וואו, איך את קופצת יפה!
פתאום אח שלי קורא. "הי, חדוי! הנה עוד תסמונת דאון כמוך!" אני מאושרת מביטה בילד שעובר.
מנופפת לו לשלום. זה כיף להיות תסמונת דאון. אמא תמיד אומרת בגאוה שרק אני תסמונת דאון!
רק אני זכיתי להיות מכל המשפחה!
הכי אני אוהבת תינוקות. אני מחייכת אליהם והם מחייכים אלי.
בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, אני יורדת מההסעה. ילדים מסתכלים עלי. אני עושה להם שלום רחב.
הם מביטים בי וממשיכים הלאה. זה לפעמים פוגע בי. אבל בדרך כלל אני מעדיפה שלא להתייחס.
אני הבכורה בבית. ואחי הקטנים כבר מחכים לי עם חיוך רחב וחיבוק ענק. אני לא מאכזבת אותם ומחבקת חזק.
לא מידי חזק- שלא יכאב להם.
מלטפת את שערותיהם באהבה. מתעניינת בהם בחיבה.
לא תמיד הגדולים יותר אוהבים את החיבוקים שלי. אז אני משתדלת להבין ולסלוח.
לפעמים אני קצת איטית ומורחת את הזמן. ואז אמא כועסת עלי.
אני לא אוהבת שהיא כועסת. לפעמים זה גורם לי להזדרז. אך פעמים רבות זה גורם לי להאט עוד יותר..
אני שמחה שאני הגדולה בבית. ומנסה לעזור לאמא כמה שאני יכולה.
מוציאה צלחות לכולם. ומחלקת גם כפות. אפילו בלי שהיא ביקשה.
אני מאד אוהבת ללכת לגינה. אמא לא מרשה לי ללכת לבד. ולא תמיד היא יכולה.
זה גורם לי להיות עצובה. ולפעמים אני אפילו כועסת.
יש לי תחביב שפחות אהוב על אמא שלי. אני אוהבת לקום בלילה לבדוק שכולם ישנים.
לפעמים אני אפילו מתיישבת ליד אחיי מלטפת אותם באהבה גדולה.
ולפעמים אני קמה כי אני פשוט רעבה...
אני לא מתבלבלת. לוקחת כיסא, מטפסת על השיש ופותחת את הארון.
בוחרת לעצמי משהו טעים ואוכלת בתאבון.
אתמול קמתי ואמא קמה איתי ביחד. התיישבה במחשב להקליד לעצמה דברים חשובים.
בודקת תוך כדי שאני לא עושה שטויות... אני אף פעם לא עושה שטויות!
אני עושה דברים מאד חשובים! צובעת חוברת צביעה. קופצת קלאס. מסדרת כביסה..
נכון שעכשיו אמצע הלילה. אז מה?!
אמא בטח נורא תשמח כשתראה איך רוקנתי לה את סל הכביסה אל תוך המייבש.
חיכיתי שתשמח. תחמיא לי. תתלהב. אמרתי לה שסיימתי. היא חייכה וחיבקה אותי חזק.
"מתוקה שלי" היא אמרה ונתנה לי לשחק עוד קצת על הרצפה.
אספתי את הקלפים לתוך סל הכביסה. הרבה יותר נוח מאשר הקופסה הצרה...
ואז אמרה לי אמא: "בובלה שלי, הולכים לישון.." אני גדולה! לא תינוקת. למה היא קוראת לי בשם חיבה שכזה?...
בבוקר היה לי קצת קשה לקום. אז אמא זירזה אותי ועזרה לי להתלבש.
ירדנו להסעה אחרי חיבוק אוהב לאחותי שכבר התעוררה. היה קצת קר. אז אמא הביאה לי גם סוודר מחמם.
נופפה לי לשלום בדקה שאני יושבת היטב וחזרה הביתה.
אחרי הצהרים, שיחקנו למטה כמה ילדות. זאת אומרת שהן שיחקו ואני ניסיתי להצטרף.
הן שיתפו אותי בשמחה אפילו שהן הרבה יותר גדולות ממני.
אני מאד אוהבת לקפוץ בגומי ובחבל. אמא אומרת לי תמיד כל הכבוד ו-וואו, איך את קופצת יפה!
פתאום אח שלי קורא. "הי, חדוי! הנה עוד תסמונת דאון כמוך!" אני מאושרת מביטה בילד שעובר.
מנופפת לו לשלום. זה כיף להיות תסמונת דאון. אמא תמיד אומרת בגאוה שרק אני תסמונת דאון!
רק אני זכיתי להיות מכל המשפחה!
