הנושאים החמים
פעם חשבתי שכשיהיה לי רכב, אני אסתובב ליד שטיבלעך עמוסים בבוקר וליד אושר עד בערב, כדי לאסוף ברכבי אנשים שאין ידם משגת, ואומר להם בחביבות ''אה... רחוב שמשון פומרנציק? זה בדיוק בדרך שלי, לא, מה פתאום? זו זכות שלי...'' וכשירצה לרדת בכיכר, כדי לחסוך לי את הסיבוב, אומר לו ''מה פתאום... המתחיל במצווה וכו''.
לאחר שנים הבנתי, שכשיהיה לי רכב, אני אצא מהקנייה היומית בשערי רווחה, עם שקית קלילה שמאכלסת שני מוצרים שבדיוק שכחנו לקנות בבוקר ואשלח מבט המום ומזלזל, באיש שעומד בכניסה עם כמה שקיות כבדות וסימנים אדומים על הידיים ושואל בעדינות האם אני עם רכב, ולאחר שאראה לו פרצוף של 'מה? לא שומע?' אומר לו ''כן, יש לי, ואם?''
פעם חשבתי שכשיהיה לי רכב, אני לא אהיה כאותם שיושבים ביום סגרירי וגשום, בתוך הרכב עם חימום ונכנסים באדישות לשלוליות, בלי לחשוב על אשה ושבעת זאטוטיה, שעמלה להלביש להם כל הבוקר את הפוטרים החדשים שקנתה בפוקס בסוף העונה שנה שעברה ומשפריצים עליהם נד מים אכזרי וקר. אלא אם רק אשמע בתחזית, מעונן חלקית עם סיכוי לגשם במישור החוף הצפוני, אסע במהירות שלא תעלה על 30 קמ''ש, כדי שחס ושלום לא אציק לאי מי.
לאחר שנים הבנתי שכשיהיה לי רכב, אחכה לחורף כמו ילד שמצפה לעדש אדום וכל ערב אקשיב לאורי בץ בסבלנות ואחכה למשפט 'וכאן האבל הגדול' המבשר על מהפך וסיכוי לגשם קל בצפון או טפטוף בכסיף שבנגב, ובחיוך מאופק אארוז לעצמי סנדוויץ וכשאני לבוש בקפוצון אסע לאזור הנכסף ואתור אחר חסרי מזל ומוכי גורל, כדי לנסות למצוא את הפרצוף המיוסר שיזכיר לי אותי, לפני שנים.
כשהגיע היום המיוחל ולאחר התייעצות עם כל מי שהכרתי או שסתם נקלע איתי לתור בבית המרקחת, קניתי טויוטה קורולה 2006 עם קילומטראז' נמוך יחסית, במחיר מציאה רק 18 אלף ורק בגלל שאתה תלמיד ישיבה כדברי המוכר. ולאחר כחודש שנסעתי בה, הבנתי משהו חשוב לחיים:
כשאתה עם אוטו, אתה לא מתנשא על המסכן שמשווע לטרמפ או מנסה להציק לו עם זרם עכור היישר לחליפה החדשה, אתה פשוט לא רואה אותו!
נכתב בעמידה, באוטובוס פנימי, תוך ניסיון לשמור על יציבות ולא להתהפך עם הטיולון המסכן, שסוחב כמות משולשת מהמשקל שאמור לסחוב, עקב קנייה שגרתית ב'יש', שהפכה לגדולה מהצפוי ומבטים מתחננים לבעלי רכבים שכאילו הייתי אוויר לידם.
לאחר שנים הבנתי, שכשיהיה לי רכב, אני אצא מהקנייה היומית בשערי רווחה, עם שקית קלילה שמאכלסת שני מוצרים שבדיוק שכחנו לקנות בבוקר ואשלח מבט המום ומזלזל, באיש שעומד בכניסה עם כמה שקיות כבדות וסימנים אדומים על הידיים ושואל בעדינות האם אני עם רכב, ולאחר שאראה לו פרצוף של 'מה? לא שומע?' אומר לו ''כן, יש לי, ואם?''
פעם חשבתי שכשיהיה לי רכב, אני לא אהיה כאותם שיושבים ביום סגרירי וגשום, בתוך הרכב עם חימום ונכנסים באדישות לשלוליות, בלי לחשוב על אשה ושבעת זאטוטיה, שעמלה להלביש להם כל הבוקר את הפוטרים החדשים שקנתה בפוקס בסוף העונה שנה שעברה ומשפריצים עליהם נד מים אכזרי וקר. אלא אם רק אשמע בתחזית, מעונן חלקית עם סיכוי לגשם במישור החוף הצפוני, אסע במהירות שלא תעלה על 30 קמ''ש, כדי שחס ושלום לא אציק לאי מי.
לאחר שנים הבנתי שכשיהיה לי רכב, אחכה לחורף כמו ילד שמצפה לעדש אדום וכל ערב אקשיב לאורי בץ בסבלנות ואחכה למשפט 'וכאן האבל הגדול' המבשר על מהפך וסיכוי לגשם קל בצפון או טפטוף בכסיף שבנגב, ובחיוך מאופק אארוז לעצמי סנדוויץ וכשאני לבוש בקפוצון אסע לאזור הנכסף ואתור אחר חסרי מזל ומוכי גורל, כדי לנסות למצוא את הפרצוף המיוסר שיזכיר לי אותי, לפני שנים.
כשהגיע היום המיוחל ולאחר התייעצות עם כל מי שהכרתי או שסתם נקלע איתי לתור בבית המרקחת, קניתי טויוטה קורולה 2006 עם קילומטראז' נמוך יחסית, במחיר מציאה רק 18 אלף ורק בגלל שאתה תלמיד ישיבה כדברי המוכר. ולאחר כחודש שנסעתי בה, הבנתי משהו חשוב לחיים:
כשאתה עם אוטו, אתה לא מתנשא על המסכן שמשווע לטרמפ או מנסה להציק לו עם זרם עכור היישר לחליפה החדשה, אתה פשוט לא רואה אותו!
נכתב בעמידה, באוטובוס פנימי, תוך ניסיון לשמור על יציבות ולא להתהפך עם הטיולון המסכן, שסוחב כמות משולשת מהמשקל שאמור לסחוב, עקב קנייה שגרתית ב'יש', שהפכה לגדולה מהצפוי ומבטים מתחננים לבעלי רכבים שכאילו הייתי אוויר לידם.
