מכתב לאמא//

אמא,

כשהתקשרת והטלפון צלצל, היכן שהוא בסמטאות ההר,
אז כבר ראיתי אותך מלמעלה,
הרגשתי את ליבך הפועם, היוצא מחרדה, שמעתי את הדיבורים שלך ושל אבא,
שמעתי שאמרת לו ומה יקרה אם יתברר ש...
וזה לא יכול להיות, שבדיוק הוא..
כן אני ראיתי הכל..

זו את שלא ראית..
לא ראית את המקום שלי,
לא שמעת אותי אומר לך אמא אל תבכי,
לא שמעת אותי,
לא ידעת לאן הגעתי ומה אני רואה,
לא הבנת שזה הקב''ה שבחר בי,
בחר להתחלף איתכם שאהיה במחיצתו,

גם לא ראית שרבי שמעון בר יוחאי בכבודו ובעצמו בא לקבל את פניי בשערי גן עדן,
ואת השירה הגדולה שהיתה שם למעלה,
צדיקים ועטרותיהם בראשיהם, ואור זיו השכינה,
לא ראית את האור הגדול של כל הנשמות הטהורות שעלו יחד איתנו,

ובטח לא ראית איך המשכנו את הריקוד שלנו שם למעלה, לאור האינסוף.
וכשאת ואבא הייתם בתוך ים הדיווחים והעדכונים החששות והפחדים,
וכשתהיתם האם זה היה יכול להימנע,
והאם זה כאב לי,
וזעקתם ' והנה האש והעצים ואיה השה לעולה'
אני כבר הייתי ב'איה מקום כבודו להעריצו'

אמא,
גם לא תדעי איזה שבת מדהימה עברה עלינו,
אין לי ממש איך לתאר את זה.

אבל אמא, בקשה אחת לי אלייך,
תאמיני לי,
רק תאמיני לי שטוב לי, טוב לנו,
כבר לא צפוף כאן ויש פה אויר פסגות..

זה נכון שאני חסר לכם ואתם כאובים,
אבל לא נשאר הרבה זמן עד לגאולה,
מה שאני רואה אי אפשר לספר,
אבל עוד טיפה להחזיק, והכל יתברר,

שלכם אוהב מביט ומתפלל מלמעלה,

עכשיו זה הזמן שלי להחזיר לכם על כל מה שנתתם לי,
ותדעו שבזכותכם הקב''ה בחר בי להיות עכשיו איתו, במחיצת כל הצדיקים והקדושים.

הייו שלום אבא ואמא יקרים שלי, והמקום שלי כאן הוא זה שינחמכם,
תהיו חזקים כי תיכף ניפגש כולנו,
בבנין הבית הגדול,
מקום שלא אמר בו אדם מעולם ''צר לי המקום''...