אז ככה.
קראתי מאמר בפרוג. אולי גם אתם קראתם אותו. סיפור די מוכר על מורים, הנשמות שהן נוגעים בהם, ומי בכלל נתן להם רשיון.

אם לומר את האמת - והרי בשם כותרת זו התכנסנו - מה שעבר לי בראש היה יופי, עוד מאמר אופנתי. באנו לתקן עוולות ולהחזיר למערכת מנה אחת אפיים! תתמקמו בעמדות, תכינו את כדורי הבוץ, ותתכוננו לשליפה -
אם לא בשם הצדק - אז בשם החמלה. אם לא בשם החמלה - אז בשם המוסר. אם לא בשם המוסר - - - אז לא. למה מה יש? כבר אסור לדבר עליכם? משו, המורים האלה.


ואז קראתי. את המאמר. את התגובות. אולי היה שם קצת בוץ, אבל היה גם כאב.
אמיתי כזה, אותנטי. מטען שלא נולד בגלל טרנד חברתי או חוש צדק מזויף.

אז הנחתי רגע את הכעס וההתגוננות בצד ושאלתי את עצמי בכנות: מי באמת נתן לך רשיון?

איך את יודעת שהלכת היום לעבודה כדי לעשות טוב, ולא לפצוע?
כדי לתת, ולא לקחת משהו. משהו שאולי אי אפשר יהיה להחזיר?

ארזת לך בתיק המון שאיפות ומטרות יפות, מקצועיות וידע.
אבל גם הסנדלר הטוב ביותר מפיל לפעמים פיסות זעירות לרצפה. דורך עליהן מבלי משים. שוכח.

איך את יכולה להבטיח שזה לא יקרה לך?


אז זאת התשובה שלי, כאן למטה.

מנסה לחשוב מה הייתה המדפ"ית שלי אומרת על תשובה כזו. אולי היה חסר לה ביטחון, אולי קצת נחרצות או להט.
אם תיתנו לי עליה בלתי מספיק או טעון שיפור, אני אבין.
אבל זאת, בכנות, התשובה היחידה שיש לי.



תגידו את האמת לתלמידים שלכם.

תודו כשאתם טועים,

זה לא יגרום להם להעריך אתכם פחות.

תוסיפו סימן שאלה כשאתם לא בטוחים,

זה לא יגרום להם להאמין לכם פחות.

תבקשו סליחה כשצריך,

זה לא יגרום להם לכבד אתכם פחות.

ותנו להם לבחור -

מה מתוך כל מה שאתם מציעים מתאים להם לקחת.

זה רק יגרום להם לרצות

יותר.


תגידו את האמת לתלמידים שלכם,

שהחיים לא מושלמים,

וגם אתם לא.

שהלוואי והיה קל כל כך לדעת מה נכון.

שתמיד מותר להרגיש,

ותמיד מותר לשאול,

ושאין לכם את כל התשובות.

גם אם אתם יודעים שישנן, בוודאי.


תגידו את האמת לתלמידים שלכם,

כמה צבעים יש בעולם,

כמה פנים שונות.

כמה זה מבלבל לפעמים,

וזה בסדר.

זה בסדר. זה מותר.


תגידו את האמת לתלמידים שלכם,

שאתם בני אדם.

רוצים ונפגעים ומקווים וצודקים וטועים,

כמו כולם.



תגידו את האמת לתלמידים שלכם,

כי אם לא תעשו את זה –

מתישהו הם יפסיקו לשמוע.


__________
כאמור, המאמר הזה נכתב בעקבות שאלות שעורר אצלי מאמר אחר.
ואם המאמר הזה עורר אצלכם שאלות, תשובות, דעות או סתירות - אני יותר מאשמח לשמוע אותם.
וגם אם ממבט ראשון הם יראו כמו כדורי בוץ - מבטיחה להקשיב : )
אם אינכם משתמשים מחוברים, או מעוניינים להגיב באופן אישי, אפשר לעשות את זה כאן:
shimushy @ gmail.com
אחרי שמבטלים את האנטר, כמובן.

קרדיט להעברה:

שירהפלוס\ש.ח.
shimushy @ gmail.com