הנושאים החמים
מעשה בידידים רֵעים, שעליהם הומלץ טובים השניים.
בערל איש המעש, ושמעון אשר על הממון.
ידידים אדוקים היו השניים, קבעו בסמיכות מקום לתפילתם,
ואף בקידוש שלאחר התפילה נשתתפו בצלחתם,
בשמחתו של בערל צהלו פני שמעון, ובעת צערו של שמעון נשתבר לב בערל.
מנהגם מקדם זה רבות בשנים, אשר בכל עת
שיצטרך בערל לסיוע במזומנים למען יוכל
להמשיך ולהחליק את עסקיו ומעשיו הברוכים,
היה פונה לידידו שמעון וזה- במחי חתימה אליי דף
היה מעניק הלוואתו בלב רגוע ונפש חפץ.
ובהגיע עת פרעון, הקפיד בערל לעשות יעש
כיאה לכינויו איש המעש והיא להחזיר הלוואותיו
ופיקדונותיו במועדם לשמחת כל הצדדים.
ויהי היום והזדמנה לו לבערל עסקה מזהרת
עם צפי לרווחים נאים. כמנהג אנ"ש בהגיע
הצעת ביזנס המערבת בשיקוליה אף את כח
הדמיון, נפנה לגייס כספים מכל בני העיר
הנכבדים. בהבטיחו להם שבהוציאו העסקה
לפועל לו תתירנו התורה יוכל להחזירם אף
בריבית קצוצה שבקצוצים. כיאה וכמובן לא
נפקד אף חלקו של שמעון רעהו הקרוב מבין המלווים
והמשקיעים סמוך ובטוח שכמידי פעם בפעם לא ייפקד
מממונו מלחזור ביום פקודה - העת המוסכם לפרעון.
אבל אבוי 'והנה קרהו אסון' ההזדמנות הנפלאה
מתבררת כתרמית אפלילה. כל הונו שלו - שמעון עצמו,
וביותר כל מה שלווה וטרח לקבל מאחרים ביגיעה, התנדף
ביעיפה. לחכו החוזה המטעה כחציר של שור המבעה.
כעבור התקופה ושמעון שעד כה שקוע היה בתלמודו ועסקיו
וכסבור עודנו בערל עושה חיל בחו"ל ממשלח ידיו, בירר אצל
מכריו מה שלום ידידו ונדהם לשמוע שנקלע למצב כה ביש.
הרים טלפון וצלצל מספר רב של צלצולים אך כלום לא נענה
חיכה לו בכליון שמא יבוא בשב"ק בעת התפילה להתפלל
במקום הקבוע לו מימים ימימה, אך הזמן עבר ובערל אין,
שמועה שמע שמעון שמסתגר לו חבירו בתוך ביתו מוגף
התריסים, מרוב בושה וחוסר אונים.
ברבות הימים שאל חבר משותף את שמעון את דעתו על
בערל, נענה שמעון בגילוי לב אסביר לך הרגשותי כהווייתן.
על הממון עצמו לא אכפת לי, וודאי שלא הייתי מאבדנו
ברצון אך כשחבירי איבדו בתום לב אמרתי גם זו לטובה
גלגל חוזר לעולם ועוד דברי חיזוק על זו הדרך, אבל על
אבידת בערל ידידי הטוב לא אוכל למחול ! שלא זו בלבד
שהפסיד את כספי לא בא מיד להתרצות ולפייס את דעתי
ועתה מתביישים אנו להסתכל זה בפני זה ונעשינו כאוייבים.
וכי מה חשב שלא אדע ואבין לבושתו ומכאובו והרי ידידים
ואוהבים אנחנו.
כך אומר לנו רבש"ע 'תמליכונו עליכם' תזכרו שאני מלך
אוהב וידיד שובו אליי (הביתה) ארפא משובותיכם.
ושלא כידיד בשר ודם שאף אם עזה אהבתם, אם ישוב
לכסילותו בשנית ושלישית לא יעבוד טריק הידידות
מלכנו אהבתו וידידתו נצח. כוח"ט.
מקור המשל והנמשל : הרה"ג ר' אלימלך שימון מג"ש
בישיבת טשרנוביל המעטירה.
בערל איש המעש, ושמעון אשר על הממון.
ידידים אדוקים היו השניים, קבעו בסמיכות מקום לתפילתם,
ואף בקידוש שלאחר התפילה נשתתפו בצלחתם,
בשמחתו של בערל צהלו פני שמעון, ובעת צערו של שמעון נשתבר לב בערל.
מנהגם מקדם זה רבות בשנים, אשר בכל עת
שיצטרך בערל לסיוע במזומנים למען יוכל
להמשיך ולהחליק את עסקיו ומעשיו הברוכים,
היה פונה לידידו שמעון וזה- במחי חתימה אליי דף
היה מעניק הלוואתו בלב רגוע ונפש חפץ.
ובהגיע עת פרעון, הקפיד בערל לעשות יעש
כיאה לכינויו איש המעש והיא להחזיר הלוואותיו
ופיקדונותיו במועדם לשמחת כל הצדדים.
ויהי היום והזדמנה לו לבערל עסקה מזהרת
עם צפי לרווחים נאים. כמנהג אנ"ש בהגיע
הצעת ביזנס המערבת בשיקוליה אף את כח
הדמיון, נפנה לגייס כספים מכל בני העיר
הנכבדים. בהבטיחו להם שבהוציאו העסקה
לפועל לו תתירנו התורה יוכל להחזירם אף
בריבית קצוצה שבקצוצים. כיאה וכמובן לא
נפקד אף חלקו של שמעון רעהו הקרוב מבין המלווים
והמשקיעים סמוך ובטוח שכמידי פעם בפעם לא ייפקד
מממונו מלחזור ביום פקודה - העת המוסכם לפרעון.
אבל אבוי 'והנה קרהו אסון' ההזדמנות הנפלאה
מתבררת כתרמית אפלילה. כל הונו שלו - שמעון עצמו,
וביותר כל מה שלווה וטרח לקבל מאחרים ביגיעה, התנדף
ביעיפה. לחכו החוזה המטעה כחציר של שור המבעה.
כעבור התקופה ושמעון שעד כה שקוע היה בתלמודו ועסקיו
וכסבור עודנו בערל עושה חיל בחו"ל ממשלח ידיו, בירר אצל
מכריו מה שלום ידידו ונדהם לשמוע שנקלע למצב כה ביש.
הרים טלפון וצלצל מספר רב של צלצולים אך כלום לא נענה
חיכה לו בכליון שמא יבוא בשב"ק בעת התפילה להתפלל
במקום הקבוע לו מימים ימימה, אך הזמן עבר ובערל אין,
שמועה שמע שמעון שמסתגר לו חבירו בתוך ביתו מוגף
התריסים, מרוב בושה וחוסר אונים.
ברבות הימים שאל חבר משותף את שמעון את דעתו על
בערל, נענה שמעון בגילוי לב אסביר לך הרגשותי כהווייתן.
על הממון עצמו לא אכפת לי, וודאי שלא הייתי מאבדנו
ברצון אך כשחבירי איבדו בתום לב אמרתי גם זו לטובה
גלגל חוזר לעולם ועוד דברי חיזוק על זו הדרך, אבל על
אבידת בערל ידידי הטוב לא אוכל למחול ! שלא זו בלבד
שהפסיד את כספי לא בא מיד להתרצות ולפייס את דעתי
ועתה מתביישים אנו להסתכל זה בפני זה ונעשינו כאוייבים.
וכי מה חשב שלא אדע ואבין לבושתו ומכאובו והרי ידידים
ואוהבים אנחנו.
כך אומר לנו רבש"ע 'תמליכונו עליכם' תזכרו שאני מלך
אוהב וידיד שובו אליי (הביתה) ארפא משובותיכם.
ושלא כידיד בשר ודם שאף אם עזה אהבתם, אם ישוב
לכסילותו בשנית ושלישית לא יעבוד טריק הידידות
מלכנו אהבתו וידידתו נצח. כוח"ט.
מקור המשל והנמשל : הרה"ג ר' אלימלך שימון מג"ש
בישיבת טשרנוביל המעטירה.
