הנושאים החמים
"יוסי שלי נרדם רק עם מוצץ ושמיכה"
"שמעון התחיל לעמוד ממש השבוע!"
"רבקי לא מוכנה לאכול לחם, אני נותנת לה חתיכות קטנות אבל היא לא רוצה להכניס לפה בשום אופן"
היום הראשון במעון.
כל אמא רוצה שהילד שלה יקבל יחס אישי , נכנסת לפרטים הקטנים ומשתפת את המטפלת:
"כמה תינוקות יש בקבוצה? מה סדר היום?" –
הרבה אימהות, הרבה שאלות, והרבה תינוקות, איך המטפלת תשתלט?
ובגן של הגדול יותר המצב דומה.
"דודי כבר מדבר, כן, כמעט הכל"
"מנדי מאוד אוהב לנסוע בבימבה"
"תראי, אליהו ממש ביישן, מקווה שההסתגלות לא תיהיה קשה עבורו"
שוב את רואה איך כל אמא מגיע עם האוצר שלה, מפקידה אותו בידי הגננת המסורה, עוזבת טיפין טיפין, לקול בכיותיו ולקול הבטחותיה של הגננת שממש עוד מעט הוא ירגע.
מסכן, איך הוא בוכה. האם הגננת באמת תתפנה אליו, תתיחס, תדע להרגיע?
ומה עם זו בגן או אחותה בבית הספר?
האם המורה תראה כמה היא מיוחדת, תראה איך היא משקיע ורוצה להיות טובה וחרוצה? המורה תשים לב אליה בים הבנות שגודשות את הכתה כל בוקר?
והילד בחידר, שמתחיל ללמוד משניות, המלמד יפקח עליו עין, יאהב אותו?
כשהתעניינת אצל הבחור מהישיבה ושאלת איך הייתה השבת, הוא ענה ש"פחות או יותר היה בסדר" אז איך היה: פחות, או יותר? בכל זאת התחלה,אפילו שהוא כבר גדול, ואפילו שזו ישיבה גדולה, מי שם דואג לו, רחוק מהבית, לבן יקיר שלי?
לא משנה אם זה הילד האחרון , הראשון או האמצעי שלך, לא משנה אם זה הרביעי או השביעי, את רוצה שכל אחד מהם יקבל את היחס הראוי לו, יחס אישי, את דואגת מתפללת רוצה שיצליח ויהיה לו טוב.
גם כשהילד נכנס למוסדות השונים כל אחד במקומו הוא, גם אם יש לו את הגננת הכי טובה, המלמד או המורה הכי חמה, רק את תגידי וואוו מתרגש ל"עבודה" שהביא, ורק את תחייכי ותאמרי לו "אתה הנחת שלי!" רק את תרצי לשמוע אם מקומות הישיבה בכתה הסתדרו כמו שבתך רצתה, ובמידה שלא, תשתתפי בצערה ותנחמי...
אם נשאל את הקמצן כשסוגר את הדלת בפני העני, מה הוא חושב לעצמו באותם רגעים הוא לא יענה "לא איכפת לי שימות ברעב" אלא יגיד "מה פתאום הוא בא דווקא אלי? שילך לאחרים" אבל אם היה ברור לו שאין לעני למי לפנות, היה עוזר לו.
אנחנו מפקידים את היהלומים שלנו בידי צוות מסור, והם באמת נמצאים רוב שעות היום מחוץ לבית... עם כל זה , את היחס האישי ביותר הם יקבלו רק אצלך, אמא יקרה! דווקא אצלך ולא אצל אחרים.
וכשהם עולים כתה וגדלים , את עולה יחד איתם .
והלב שלך גדל מתרחב אוהב ומתרגש!
בתפילה לשנה של הצלחה וברכה.
פסי דבלינגר – הרצאות אנרגטיות לאימהות 050-4127928 03-6192194 <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
"שמעון התחיל לעמוד ממש השבוע!"
"רבקי לא מוכנה לאכול לחם, אני נותנת לה חתיכות קטנות אבל היא לא רוצה להכניס לפה בשום אופן"
היום הראשון במעון.
כל אמא רוצה שהילד שלה יקבל יחס אישי , נכנסת לפרטים הקטנים ומשתפת את המטפלת:
"כמה תינוקות יש בקבוצה? מה סדר היום?" –
הרבה אימהות, הרבה שאלות, והרבה תינוקות, איך המטפלת תשתלט?
ובגן של הגדול יותר המצב דומה.
"דודי כבר מדבר, כן, כמעט הכל"
"מנדי מאוד אוהב לנסוע בבימבה"
"תראי, אליהו ממש ביישן, מקווה שההסתגלות לא תיהיה קשה עבורו"
שוב את רואה איך כל אמא מגיע עם האוצר שלה, מפקידה אותו בידי הגננת המסורה, עוזבת טיפין טיפין, לקול בכיותיו ולקול הבטחותיה של הגננת שממש עוד מעט הוא ירגע.
מסכן, איך הוא בוכה. האם הגננת באמת תתפנה אליו, תתיחס, תדע להרגיע?
ומה עם זו בגן או אחותה בבית הספר?
האם המורה תראה כמה היא מיוחדת, תראה איך היא משקיע ורוצה להיות טובה וחרוצה? המורה תשים לב אליה בים הבנות שגודשות את הכתה כל בוקר?
והילד בחידר, שמתחיל ללמוד משניות, המלמד יפקח עליו עין, יאהב אותו?
כשהתעניינת אצל הבחור מהישיבה ושאלת איך הייתה השבת, הוא ענה ש"פחות או יותר היה בסדר" אז איך היה: פחות, או יותר? בכל זאת התחלה,אפילו שהוא כבר גדול, ואפילו שזו ישיבה גדולה, מי שם דואג לו, רחוק מהבית, לבן יקיר שלי?
לא משנה אם זה הילד האחרון , הראשון או האמצעי שלך, לא משנה אם זה הרביעי או השביעי, את רוצה שכל אחד מהם יקבל את היחס הראוי לו, יחס אישי, את דואגת מתפללת רוצה שיצליח ויהיה לו טוב.
גם כשהילד נכנס למוסדות השונים כל אחד במקומו הוא, גם אם יש לו את הגננת הכי טובה, המלמד או המורה הכי חמה, רק את תגידי וואוו מתרגש ל"עבודה" שהביא, ורק את תחייכי ותאמרי לו "אתה הנחת שלי!" רק את תרצי לשמוע אם מקומות הישיבה בכתה הסתדרו כמו שבתך רצתה, ובמידה שלא, תשתתפי בצערה ותנחמי...
אם נשאל את הקמצן כשסוגר את הדלת בפני העני, מה הוא חושב לעצמו באותם רגעים הוא לא יענה "לא איכפת לי שימות ברעב" אלא יגיד "מה פתאום הוא בא דווקא אלי? שילך לאחרים" אבל אם היה ברור לו שאין לעני למי לפנות, היה עוזר לו.
אנחנו מפקידים את היהלומים שלנו בידי צוות מסור, והם באמת נמצאים רוב שעות היום מחוץ לבית... עם כל זה , את היחס האישי ביותר הם יקבלו רק אצלך, אמא יקרה! דווקא אצלך ולא אצל אחרים.
וכשהם עולים כתה וגדלים , את עולה יחד איתם .
והלב שלך גדל מתרחב אוהב ומתרגש!
בתפילה לשנה של הצלחה וברכה.
פסי דבלינגר – הרצאות אנרגטיות לאימהות 050-4127928 03-6192194 <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
