סגרתי את הספר בטפיחה קלה. והעברתי אצבע על הכריכה בעלת העיצוב העדין והמינימליסטי. קוראת שוב את הנכתב בצידה האחורי, מתענגת על המקום המכיר והמזהה. מפענח את הדמויות ופיתולי הרמזים שהבזיקה הסופרת על גב הכריכה. כמו אבקת סוכר על גבה של סופגנייה מתוקה.

נטלתי את הספר ותחבתי אותו אל התא הצדדי במזוודה, ליד אחיו הכמעט תאום. שני בנים לאותה סופרת מוכשרת.

למעלה מ800 עמודים קראתי ביומיים. ואני מאפשרת למילים לשקוע בתוכי. מרשה לדמויות לצנוח, לרדת מן הבמה ולנוח מהמסע שעברתי עמן.

איני נוטלת מסקנות על יחסי הורים וילדים על מערכת יחסים זוגית או על המערכות הפנימיות בין החולשות והחוזקות שלנו. מוותרת כרגע על ניתוח רגישויות מאבקים רמות טקט ומוסכמות מעוותות.

אולי יום אחד ארפרף בין המילים והאפיזודות, העטופות ברשרוש צלופנים ועיצובים מבריקים ומדויקים. בין התובנות והמחשבות המשורטטות. מאמינה שעם חלקן אסכים. ולחלקן אתנגד. אגיע למסקנות שונות ואפילו הפוכות או אולי אשלול את אופן הצגתן.

כרגע, 800 העמודים המשורטטים ביד אמנית, היו החופש שלי בבירת הגליל, מול הרי מירון. מגע של מילים ומשפטים מעוררי מחשבה. מילים הנוגעות במיתרי הלב ומרחיבות אותו.

וענין אותי מה הנקודה של החופש אצל הסובבים אותי.

"מה אתם אומרים, מה זה בשבילכם חופש?"

זרקתי שאלה לחלל הצפתי שאנו שוהים בו.

אחד מתפרקד בערסל וארטיק בידו, שניה מכונסת בנדנדת קונכייה מפנקת שניים רובצים בדממה מתוחה על הרצפה שקועים במשחק תחרותי, ואחת בוהה בנוף ההרים שמולה.

התעוררות מסוימת ניכרת בהם, והם זורקים תשובות לחלל: "לא עושים כלום" "אין לימודים" "לא צריך לקום בזמן" "אין שיעורי בית"

לא. לא. לא. אין.

תשובות של "לא".

לאחד ציני היתה תשובה של "כן" - "חופש - זה מתחת לאדמה" (במתים חופשי)

"טוב, צחקתי. וזרמתי עם הניסוח המועדף עליו, והמדויק יותר. מה זה כן "בין הזמנים" מה אתם מחפשים בבין הזמנים – בחופש".

התשובות קלחו טיפין טיפין. כל אחד כאילו התכנס אל תוך עצמו, לתור שם אחר נקודת מוצא מהסבך הגדול הנקרא "חופש".

מעניין, כמה מהר שלפו את הלא, וכמה מאמץ היה עליהם להשקיע כדי להגיע את הכן הפנימי שלהם. אל המקומות והאירועים שמעניקים להם את תחושת החופש. כמה קל להתנתק. כמה מורכב להתחבר.

הם שיתפו, בקול שקט, מחובר. ובראשי נאגר המידע, והסתחררו הרעיונות.

"טיולים. בעיקר מסלולים, להכיר מקומות חדשים, אזורי אקלים שונים וסוגי צמחיות מעניינים. להתעייף בהליכה נמרצת של מספר שעות ולצנוח על שק שינה מאובק." "אולי נשלח אותה למסלול ידיעת הארץ? וכדאי לגייס אותה לאירגון מסלולים למשפחה"

"ים ובריכה, לשחות ולהשתולל במים. לחתור אורך ורוחב, עם חברה או בלי, העיקר לחוש את מגע המים שוטף, סוחף " "יתכן ובמקום חוגים נגררים בעייפות למשך שנה שלימה, נעניק לה כרטיסיה לבריכה, ונעביר אליה את תפקיד המקלחות לילדים".

"זמן לצבירת כסף בישיבות בין הזמנים, לספרים נוספים" "חמדת ספרים שלא יודעת שובעה, נקודה לליבון וברור, ורעיון למענקים וצ'ופרים."

" לשכוח משעות שינה וסדר יום, ולקרוא בלי גבול ומידה." "היא צריכה להירשם לספריה השכונתית"

"לטייל במוזאונים ובגלריות אומנות, לשוחח עם אמנים על החוויה של היצירה ועל הלימודים שלהם" "כדאי לחפש עבורה חוג אומנות מתקדם".

כך, פיסה ועוד פיסה של רגעים נעימים אישיים הם פורסים לפני, מה שהיה ומה שהיו רוצים עוד מעט.

וכל פיסה של חופש נדמית לי כצוהר לעולם הפנימי שלהם. למקורות נוספים של כח וחוזק. מקורות לנוחם ושלוה.

חזרנו אל השגרה, הנעימה, בנאלית ומתקתקת. אך בעמקי תודעתי נפתחו חלונות לרגעים של חופשה היכולים לזרום בינות לימים נטולי חוף ונוף. כטיפות טל מרעננות בימים של דרך סלולה מכוסה אבק של שיגרה.
  • תודה
Reactions: Saralem, SV, מרחבית ועוד 23 משתמשים