דיון בדמעות רותחות - תרתי משמע! | כ300 מילים | פחות מ4 דק' | ⭐⭐⭐⭐⭐

אזהרת קריאה:
אם יש לכם לב אל תקראו את המאמר – זה יפגע בו.
אם אין לכם לב אל תקראו את המאמר – זה לא יזיז לו.
אם אתם לא יודעים – תקראו. בסוף, אתם כבר תדעו!
---

''היא שונאת שמרחמים עליה.
את המבטים שננעצים לה בגב.
את הטון המרמז של ברכת ה'בקרוב אצלך.
את הנשים ה'נחמדות' שמנסות להתעניין.''

היא סגרה את העיתון בחבטה, והשליכה אותו לקצה המיטה.
'גם כן סופרת עם כוונות' הרהרה ברוגז.
כוונות מהסוג שבהן מרוצפת הדרך בפנייה השנייה. זו המקבילה לגן־עדן.
'למה?' שאלה את עצמה.
'למה לסופרות הללו אין קצת שכל וטקט?' רטנה.
תגידי 'מיס ספרות' אפשר לשאול אותך מה ההיגיון בכל המונולוגים הפנימיים המטופשים הללו?.
פגשת פעם מישהי שזו הייתה החשיבה שלה?
כן. כנראה שכן.
ואני אגיד לך למה. כי את בדיוק גורמת לכך. אי ההבנה של רבות כמותך שחושבות שהן מבינות.
סליחה 'בטוחות שהן מבינות!'
מרוצה. יופי לך.
אגב, אפשר לשאול אותך עוד משהו?.
מדוע תמיד כל הסיפורים על 'רווקות זקנות ומכוערות' נגמרות בהפי־אנד אבסורדי?
למי מיועד הסיפור שלך?. לנשואות? איך את לא מתביישת לכתוב על הגב שלנו כשאין לך שום טיפת התחשבות במצבנו?
כן. מוזר מ-א-ו-ד. אבל בחורה שהיא רווקה כנראה שהיא עוד לא התחתנה!
הסיפור שלך, נגמר. שלנו, בקושי התחיל.
אהה.
ואיך תמיד בסוף ה'היא' מוצאת את זיווגה. ובדיוק תמיד השידוך המוצע נעשה בזכות אותה השכנה המציקה והטרדנית?.
את לא שמה לב שאת מצדיקה את ההתנהגות הזו?.
אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא רואה שום מטרה נעלה שתקדש אי אלו אמצעים.
חטטנות אין לה היתר באף מצב!
העיקר שתוכלי אחר כך להתגאות בפני איזו קרובת משפחה רחוקה ולומר לה 'אני כן כותבת על נושאים חשובים' תראי את הסיפור הזה כמה רגש ועדינות הכנסתי בו.
'רגע... אולי תנסי להבין אותן, הן בסך הכל מנסות להבין אותך'.
מצוין. אז תנסו גם עכשיו!
---
נכתב בכדי לעורר את הדיון בנושא.
אין בהנ''ל דבר ביקורת או ח''ו כוונה לפגוע בציבור הסופרים והסופרות.